This level presents the ruling; it does not decide. The subject is grave, and this siman is one of those where the gap between what is written and what one thinks one has read is costly. Every section therefore ends by referring to the Rav, without exception. It does not rest on the Shulchan Arukh HaRav — the Admur HaZaken wrote no Yoreh De‘ah — but on the Shach, the Taz, the Nekudot HaKesef, the Pitchei Teshuvah and the Baer Hetev.
Subject: Those who serve idolatry, and saving them from death
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ח
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
« עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)What is fixed The subject of seif 1 is defined by four joint determinations: the seven nations; the absence of war; the land of Israel; the era when most fields belonged to Israel. The Shach comments on two of them, and his first remark is that the regime of wartime is another:
« אבל בשעת המלחמה היו הורגין אותן בידים דאמרינן טוב שבעובדי כוכבים כו׳ כ״פ הב״ח והביא התוס׳ שכ״כ וכ״כ ב״י » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« לפי שהיו מרעין בהמות שלהן בשדות אחרות ובא״י בזמן שהיו רוב שדות של ישראל » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ד)On this point conclude nothing on your own: ask your Rav.
« אין מסבבים להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« ומשמע מדברי התוס׳ דלאו למימרא שאסור להורידם אלא היינו לומר שאינו מצווה להורידם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« ומיהו היכא דמקיימין ז׳ מצות משמע דאסור להורידם » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« כלומר אין מצוה להורגם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות בני נח » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« ומיהו היכא דמקיימי ז׳ מצות בני נח משמע דאסור להורידן ב״י וד״מ » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« הך ולא מורידין פירושו שיש איסור להורידן » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« אלא הכי קאמר שאין צווי מן התורה לבערם ורבנן אמרו שיש איסור בדבר אבל אם עשאו ודאי פטור » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ולא ק״מ דהא מבואר בב״י דהיינו דוקא כשאין מקיימים ז׳ מצות בני נח » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« וודאי כל שאינן מקיימים שבע מצות בני נח לכופרים ומסורות דמיין » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« ובט״ז האריך בזה מחולק על הב״י ובנה״כ מתרץ דברי הב״י ע״ש » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« כגון שראה א׳ מהם שנפל לים אינו מעלהו אפילו אם יתן לו שכר » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)Where it comes from The Rambam, the source of the seif, writes the verse and the inference — and the Mehaber kept the rule while leaving the verse:
« כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶחָד מֵהֶן שֶׁנָּפַל לַיָּם אֵינוֹ מַעֲלֵהוּ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« וְאֵין זֶה רֵעֶךָ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)The Shach adds a second restriction, and it is a broad one:
« דוקא ברועים החמירו משום דלא פסילי וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב אבל גזלנים דאורייתא מעלין » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ג)Two categories therefore leave the seif expressly: one who sins for his own pleasure, and robbers by Torah law. On this point conclude nothing on your own: ask your Rav.
« לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר אם לא היכא דאיכא משום איבה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« דאז אפילו בחנם שרי אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« וכן מותר היה לנסות רפואה בעבד כנעני אם תועיל » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר ואם מתיירא מהם או משום איבה מרפאין אותם בשכר אבל לא בחנם » (טור יו״ד קנ״ח)
« אבל היכא דאיכא איבה ודאי מותר דהא תנן יהודית מיילדת הארמאית בשכר » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« הלכך כיון דהיתירא משום איבה הוא בין בשכר בין בחנם נקיט עילה היכא דמצי » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ ״קָאֵי בְּרִי אַאִיגָּרָא״, אִי נָמֵי ״נְקִיטָא לִי זִימְנָא לְבֵי דַוָּאר״ » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« האפיקורסים והם שעובדים לעבודת כוכבים או העושה עבירות להכעיס » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)
« אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה כופר » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)
« והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבוא׳ מישראל היו נוהגין בזמן הבית להרגם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)The tense of the verb The Mehaber does not write “they are killed”: he writes היו נוהגין בזמן הבית להרגם — they used to practise, in the time of the Temple, to kill them. The Rambam, his source, likewise writes in the past:
« וְשֶׁכּוֹפְרִין בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה הָיָה מִצְוָה לְהָרְגָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)
« אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לְהָרְגָן בְּסַיִף בְּפַרְהֶסְיָא הוֹרֵג. וְאִם לָאו הָיָה בָּא עֲלֵיהֶן בַּעֲלִילוֹת עַד שֶׁיְּסַבֵּב הֲרִיגָתָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)On this point conclude nothing on your own: ask your Rav.
« בין עובד כוכבים בין ישראל » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ה)
« וכתב הרמב״ם בפרק ד׳ מהלכות רוצח דאפיקורסים הם ישראלים שכפרו בתורה ובנבואה » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« והר״ן פי׳ דהיינו מבזה ת״ח או מבזה חבירו בפני ת״ח וכך אמרו בפרק חלק » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)On this point conclude nothing on your own: ask your Rav.
« מומרים שממרים עצמם לעבודת כוכבים ומטמאים עצמם בין העובדי כוכבים לעבוד עבודת כוכבים כמותם הרי הם כמו מומרים להכעיס והיו מורידין ולא מעלין אותם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)
« ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)What is written The Rama closes the siman on a clause of return, and gives its reason: it is hard to part from them, and we fear he may go back to his corruption — which, in his mouth, is not a ground for stringency but the explanation of the leniency. The source he names is the Terumat HaDeshen. On this point conclude nothing on your own: ask your Rav.
| The matter | What the sources write | Who writes it |
|---|---|---|
| The definition of the subject of seif 1 | Four joint determinations, all written | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| Wartime | Another regime — the Shach says so expressly | ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק א |
| אין מסבבין | Three positions: Beit Yosef / Shach, Taz, Nekudot HaKesef | ב״י · ש״ך ס״ק ב · ט״ז ס״ק א · נקודות הכסף |
| If they observe the seven commandments of the sons of Noah | It follows that it is forbidden to lower them | ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב |
| בידים / סיבוב | The Taz separates, the Bach joins | ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א |
| Healing, in general | Not even for a wage | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| Healing, where there is enmity | Permitted; and for free too if one cannot slip away | הגהת הרמ״א שם, בשם הרמב״ן שבב״י |
| One who sins for his own pleasure | A mitzvah to save him, forbidden to stand upon his blood | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| Robbers by Torah law | They are raised | ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ג |
| Seif 2 | Verb in the past: in the time of the Temple | שו״ע יו״ד קנ״ח:ב |
| One who comes to return | They were not stringent with him | הגהת הרמ״א שם, ת״ה סימן קנ״ח |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman 158 · ♥ Support us