Ce niveau expose la psika ; il ne tranche pas. La matière est grave, et ce siman est de ceux où l’écart entre ce qui est écrit et ce qu’on croit avoir lu se paie cher. Chaque section se termine donc par le renvoi au Rav, sans exception. Il ne s’appuie pas sur le Choulhan Aroukh HaRav — l’Admour HaZaken n’a pas écrit de Yoreh De‘ah — mais sur le Chakh, le Taz, les Nekoudot HaKessef, le Pit’hei Techouva et le Baer Hetev.
Sujet : Ceux qui servent le culte idolâtre, et les sauver de la mort
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ח
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
« עובדי עבודת כוכבים מז׳ עממין שאין בינינו וביניהם מלחמה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« ורועי בהמה דקה מישראל בארץ ישראל בזמן שהיו רוב השדות של ישראל וכיוצא בהן » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)Ce qui est fixé Le sujet du seif 1 est défini par quatre déterminations conjointes : les sept nations ; l’absence de guerre ; la terre d’Israël ; l’époque où la plupart des champs appartenaient à Israël. Le Chakh commente deux d’entre elles, et sa première remarque est que le régime du temps de guerre est autre :
« אבל בשעת המלחמה היו הורגין אותן בידים דאמרינן טוב שבעובדי כוכבים כו׳ כ״פ הב״ח והביא התוס׳ שכ״כ וכ״כ ב״י » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« לפי שהיו מרעין בהמות שלהן בשדות אחרות ובא״י בזמן שהיו רוב שדות של ישראל » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ד)Sur ce point, ne conclus rien seul : consulte ton Rav.
« אין מסבבים להם המיתה ואסור להצילם אם נטו למות » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« ומשמע מדברי התוס׳ דלאו למימרא שאסור להורידם אלא היינו לומר שאינו מצווה להורידם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« ומיהו היכא דמקיימין ז׳ מצות משמע דאסור להורידם » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« כלומר אין מצוה להורגם אע״פ שהם עוברים על ז׳ מצות בני נח » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« ומיהו היכא דמקיימי ז׳ מצות בני נח משמע דאסור להורידן ב״י וד״מ » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב)
« הך ולא מורידין פירושו שיש איסור להורידן » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« אלא הכי קאמר שאין צווי מן התורה לבערם ורבנן אמרו שיש איסור בדבר אבל אם עשאו ודאי פטור » (ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« ולא ק״מ דהא מבואר בב״י דהיינו דוקא כשאין מקיימים ז׳ מצות בני נח » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« וודאי כל שאינן מקיימים שבע מצות בני נח לכופרים ומסורות דמיין » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ח)
« ובט״ז האריך בזה מחולק על הב״י ובנה״כ מתרץ דברי הב״י ע״ש » (באר היטב יו״ד קנ״ח ס״ק א)
« כגון שראה א׳ מהם שנפל לים אינו מעלהו אפילו אם יתן לו שכר » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)D’où cela vient Le Rambam, source du seif, écrit le verset et la déduction — et le Mehaber a gardé la règle en laissant le verset :
« כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶחָד מֵהֶן שֶׁנָּפַל לַיָּם אֵינוֹ מַעֲלֵהוּ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« וְאֵין זֶה רֵעֶךָ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י״א)
« במה דברים אמורים בישראל בעל עבירות והעומד ברשעו ושונה בו תמיד » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« אבל ישראל בעל עברות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)Le Chakh ajoute une seconde restriction, et elle est large :
« דוקא ברועים החמירו משום דלא פסילי וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כדי שיתנו לב לשוב אבל גזלנים דאורייתא מעלין » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ג)Deux catégories sortent donc expressément du seif : celui qui pèche pour son plaisir, et les voleurs de la Torah. Sur ce point, ne conclus rien seul : consulte ton Rav.
« לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר אם לא היכא דאיכא משום איבה » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« דאז אפילו בחנם שרי אם לא יוכל להשמט אפילו בחנם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« וכן מותר היה לנסות רפואה בעבד כנעני אם תועיל » (שו״ע יו״ד קנ״ח:א)
« לפיכך אין לרפאותן אפילו בשכר ואם מתיירא מהם או משום איבה מרפאין אותם בשכר אבל לא בחנם » (טור יו״ד קנ״ח)
« אבל היכא דאיכא איבה ודאי מותר דהא תנן יהודית מיילדת הארמאית בשכר » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« הלכך כיון דהיתירא משום איבה הוא בין בשכר בין בחנם נקיט עילה היכא דמצי » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ ״קָאֵי בְּרִי אַאִיגָּרָא״, אִי נָמֵי ״נְקִיטָא לִי זִימְנָא לְבֵי דַוָּאר״ » (עבודה זרה כ״ו ע״א)
« האפיקורסים והם שעובדים לעבודת כוכבים או העושה עבירות להכעיס » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)
« אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה כופר » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)
« והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבוא׳ מישראל היו נוהגין בזמן הבית להרגם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)Le temps du verbe Le Mehaber n’écrit pas « on les tue » : il écrit היו נוהגין בזמן הבית להרגם — on avait coutume, au temps du Temple, de les tuer. Le Rambam, sa source, écrit de même au passé :
« וְשֶׁכּוֹפְרִין בַּתּוֹרָה וּבַנְּבוּאָה הָיָה מִצְוָה לְהָרְגָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)
« אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לְהָרְגָן בְּסַיִף בְּפַרְהֶסְיָא הוֹרֵג. וְאִם לָאו הָיָה בָּא עֲלֵיהֶן בַּעֲלִילוֹת עַד שֶׁיְּסַבֵּב הֲרִיגָתָן » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד׳ הלכה י׳)Sur ce point, ne conclus rien seul : consulte ton Rav.
« בין עובד כוכבים בין ישראל » (ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ה)
« וכתב הרמב״ם בפרק ד׳ מהלכות רוצח דאפיקורסים הם ישראלים שכפרו בתורה ובנבואה » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)
« והר״ן פי׳ דהיינו מבזה ת״ח או מבזה חבירו בפני ת״ח וכך אמרו בפרק חלק » (בית יוסף יו״ד קנ״ח)Sur ce point, ne conclus rien seul : consulte ton Rav.
« מומרים שממרים עצמם לעבודת כוכבים ומטמאים עצמם בין העובדי כוכבים לעבוד עבודת כוכבים כמותם הרי הם כמו מומרים להכעיס והיו מורידין ולא מעלין אותם » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)
« ומכ״מ אם בא לשוב לא החמירו עליו שקשה לפרוש מהם וחיישינן שלא יחזור לסורו » (שו״ע יו״ד קנ״ח:ב)Ce qui est écrit Le Rama ferme le siman sur une clause de retour, et il en donne la raison : il est difficile de se séparer d’eux, et l’on craint qu’il ne retourne à sa corruption — ce qui, dans sa bouche, n’est pas un motif de rigueur mais l’explication de l’indulgence. La source qu’il nomme est le Teroumat HaDéchen. Sur ce point, ne conclus rien seul : consulte ton Rav.
| Ce dont il s’agit | Ce que les sources écrivent | Qui l’écrit |
|---|---|---|
| La définition du sujet du seif 1 | Quatre déterminations conjointes, toutes écrites | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| Le temps de guerre | Régime autre — le Chakh le dit expressément | ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק א |
| אין מסבבין | Trois positions : Beit Yossef / Chakh, Taz, Nekoudot HaKessef | ב״י · ש״ך ס״ק ב · ט״ז ס״ק א · נקודות הכסף |
| S’ils observent les sept commandements des fils de Noé | Il ressort qu’il est interdit de les faire descendre | ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ב |
| בידים / סיבוב | Le Taz sépare, le Bach réunit | ט״ז יו״ד קנ״ח ס״ק א |
| Le soin, en général | Pas même contre salaire | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| Le soin, s’il y a hostilité | Permis ; et gratuitement aussi si l’on ne peut se dérober | הגהת הרמ״א שם, בשם הרמב״ן שבב״י |
| Celui qui pèche pour son plaisir | Mitsva de le sauver, interdit de se tenir sur son sang | שו״ע יו״ד קנ״ח:א |
| Les voleurs de la Torah | On les fait remonter | ש״ך יו״ד קנ״ח ס״ק ג |
| Le seif 2 | Verbe au passé : au temps du Temple | שו״ע יו״ד קנ״ח:ב |
| Celui qui vient à revenir | On n’a pas été rigoureux à son égard | הגהת הרמ״א שם, ת״ה סימן קנ״ח |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman 158 · ♥ Soutenir