Siman 159 — Lending at interest to a non-Jew and to an apostate

📑 Study plan

1. The text of the Mehaber — the three seifim

The siman reads in three stages. (1) The non-Jew: the Torah permits, the Sages forbade, and practice reopened it. (2) The apostate: one lends to him, one does not borrow from him — and the gloss holds to a stringency. (3) The borderline cases: the Kutim, the Karaites, the captive child, and the son of an apostate woman.

Seif 1 — the non-Jew: Torah law, the Sages, and present practice 📋 Copy

שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר ברבית. ובו ג׳ סעיפים:
דבר תורה מותר להלוות לעובד כוכבים ברבית וחכמים אסרוהו אם לא כדי חייו או לת״ח או ברבית דרבנן והאידנא מותר (בכל ענין) (הטור):

Seif 2 — the apostate: lending yes, borrowing no 📋 Copy

מומר מותר להלוותו ברבית ואסור ללוות ממנו ברבית: הגה ויש מחמירין אף במומר להלוותו (המרדכי והגהות מיימוני בשם ראבי״ה ורש״י וסמ״ג ובמהרי״ל) וטוב להחמיר אם אפשר להשמט ממנו:

Seif 3 — Kutim, Karaites, the captive child, the son of an apostate woman 📋 Copy

כותיים יש להם דין מומר לעבודת כוכבים. הקראים אין להם דין מומרים ואסור להלוותם ברבית ואין צריך לומר שאסור ללוות מהם ברבית: הגה וע״ל סימן קנ״ז וקכ״ד דין אנוסין. תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים ואינו יודע מתורת ישראל כלל דינו כקראים ואסור להלוות לו ברבית (כך משמע מב״י לדעת הרמב״ם) ולכן מומרת לעבודת כוכבים שיש לה בן מן העובד כוכבים שהבן הרי הוא כמוה ונקרא מומר אסור להלוות לו ברבית (מרדכי פ׳ החולץ) דהוי כתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים:

2. Background — the mishnah, the sugya, the verses

The material of the siman comes from the fifth chapter of Bava Metzia, Eizehu Neshekh. The mishnah states the basic rule:

« וְלֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית. וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב » (בבא מציעא ע׳ ע״ב)

On this the gemara brings Rav Huna’s restriction, and then its scope:

« אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר לִי הוּנָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא דַּאֲפִילּוּ רִבִּית דְּגוֹי » (בבא מציעא ע׳ ע״ב)

« רָבִינָא אָמַר: הָכָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים עָסְקִינַן. טַעְמָא מַאי גְּזוּר רַבָּנַן – שֶׁמָּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו, וְכֵיוָן דְּתַלְמִיד חָכָם הוּא – לֹא יִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו » (בבא מציעא ע״א ע״א)

The verses are those at the end of parashat Behar and in parashat Ki Tetse:

« וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ׃ » (ויקרא כ״ה:ל״ה)

« אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ׃ » (ויקרא כ״ה:ל״ו)

« אֶ֨ת־כַּסְפְּךָ֔ לֹֽא־תִתֵּ֥ן ל֖וֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ וּבְמַרְבִּ֖ית לֹא־תִתֵּ֥ן אׇכְלֶֽךָ׃ » (ויקרא כ״ה:ל״ז)

« לֹא־תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ׃ » (דברים כ״ג:כ׳)

« לַנׇּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ » (דברים כ״ג:כ״א)

The Tur arranges the material and gives the reason, which the Mehaber compressed into a single line:

« דבר תורה מותר להלוות לעובד כוכבים ברבית דטעמא דרבית דכתיב וחי אחיך עמך ועובד כוכבים לא היו מצווין להחיותו » (טור יו״ד קנ״ט)

« וחכמים אסרוהו משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו וככדי חייו שרי ובצורבא דרבנן דליכא למיחש שמא ילמוד ממעשיו שרי אפילו ביותר מכדי חייו » (טור יו״ד קנ״ט)

« ושאר כל אדם נמי לא אסרו אלא ברבית דאורייתא אבל רבית דרבנן שרי » (טור יו״ד קנ״ט)

« והאידנא נהגו היתר לכל בכל מיני רבית משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם » (טור יו״ד קנ״ט)

The Beit Yosef opens the siman by giving the two references for the rule — the sugya, then the Rambam. It is he who names the set of laws:

« דבר תורה מותר להלוות לעכו״ם בריבית וכו׳ פ׳ איזהו נשך… ובה׳ מלוה פ״ה » (בית יוסף יו״ד קנ״ט)

And on the apostate of seif 2 he widens the Tur’s clipped formula:

« והוי יודע שמ״ש רבינו וגם הרא״ש מומר שכפר בעיקר מילתא פסיקתא נקטו דסתם מומר שכפר בעיקר הוי להכעיס אבל ה״ה דאפילו לא כפר בעיקר אלא שאוכל נבילות להכעיס מותר להלוותו ברבית » (בית יוסף יו״ד קנ״ט)

3. The vocabulary of the block — settled once for all

This siman opens the laws of interest, which run through siman 177. The words below will return in every one of them.

4. Summary table — to whom one lends, from whom one borrows

5. The Shakh, the Taz, the Baer Hetev, the Pithei Teshuva and the Nekudot HaKesef

The apparatus of this siman is given here in full: the Shakh has eight ס״ק, the Taz three, the Baer Hetev seven, the Pithei Teshuva seven, and the Nekudot HaKesef a single entry — which corrects the Shakh himself.

The Shakh — eight entries

ס״ק א — why the Sages forbade

« וחכמים אסרו. משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו ובת״ח ליכא למיחש להכי » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק א)

ס״ק ב — why it is permitted nowadays

« לכל אדם בכל מיני רבית משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ב)

« אם כן לא שייך ברבית שמא ילמוד ממעשיו טפי משאר משא ומתן » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ב)

ס״ק ג — why one does not borrow from them

« ואסור ללוות ממנו. משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

ס״ק ד — the apostate in defiance, and the responsum of the Geonim

« ובמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל אעפ״י שהוא היה מן המורידין וכדלעיל סימן קנ״ח מ״מ יש להחמיר בו טפי ממומר שיצא מן הכלל ואין להלוות לו ברבית. ב״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

« ואעפ״י שאין דבריו מוכרחים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

« גם בתשו׳ הגאונים דפוס פראג סי׳ רפ״ד מצאתי שאלה מהו להלוות ברבית למומרים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

« תשו׳ הרי״ף אומר שמעתי מרבותי אם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ״ל מ״מ יש להחמיר » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

ס״ק ה — the Kutim, and a צ״ע of the Shakh

« משמע דאסור להלוות מהן ברבית וכן משמע יותר בהעט״ז וצ״ע דהא קי״ל בכמה דוכתי שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים גמורים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ה)

« ודוחק לומר דוקא להחמיר שתהא שחיטתן אסורה ויינם יי״נ אבל לא להקל דכיון שעשאום כעובדי כוכבים גמורים משמע דלגמרי עשאום כעובדי כוכבי׳ גמורים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ה)

« אלא ודאי הם עובדי כוכבים גמורים לכל דבר ואם כן מותר להלוות מהן גם כן ברבית » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ה)

ס״ק ו — the Karaites: the Shakh against the Beit Yosef

« ואני בעניותי עיינתי בדברי הרמב״ם שם ולא מצאתי שום משמעות אדרבה כתב להיפך » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ו)

« ובמומר למדו הפוסקים דמותר להלוותן ברבית וא״כ ה״ה הקראים וכ״כ מהרש״ל דקראים דינם כמומר ומותר להלוותן ברבית ומביאו הדרישה » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ו)

« וגם כתב שם שהקראים שבזמן הרמב״ם היו בהם כמה מעלות טובות משא״כ עכשיו » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ו)

ס״ק ז and ס״ק ח — the apostate’s son and the apostate woman’s son

« אבל מומר שיש לו בן מן העובדת כוכבי׳ הבן כמוה מרדכי שם ומביאו ד״מ וכ״כ הרב בא״ע סי׳ ט״ז סעיף ב » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ז)

« אפי׳ למאן דמתיר בהלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ח)

« ובנ״י פ׳ א״נ כתב בשם ר״ת דמותר להלוות לו כו׳ וכ׳ בד״מ כיון דהב״י כ׳ בקראים דלא כוותיה ה״ה בהא וצ״ע לפמ״ש בסמוך דגם בקראים דברי הב״י אינם מכוונים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ח)

The Taz — three entries

ס״ק א — the reason for the prohibition of interest, a difficulty and its resolution

« בטור כ׳ הטעם דטעמא דרבית דכתיב וחי אחיך עמך ועובד כוכבים אין אתה מצווה להחיותו כו׳ עכ״ל » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)

« יש מקשים ממה דאיתא בפירקין (דף ע״א) אר״נ ב״י מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)

« ופרש״י וכי כתיב גר ותושב לענין וחי אחיך עמך הוא דכתיב שאתה מצווה להחיותו ואל תקח מאתו נשך קאי דוקא אאחיך ולא אגר תושב עכ״ל ש״מ דאין רבית ולהחיותו תלויים זה בזה » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)

« ונ״ל לתרץ דכיון דכתיב שנית וחי אחיך עמך אחר שכתב אל תקח מאתו נשך ש״מ דלענין לקיחת רבית תלתה התורה בחיותיה דבזה תחיה את אחיך ולא עובד כוכבים וגר תושב » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)

« אבל לענין שאר חיותו כללה התורה גם גר תושב ברישא דקרא דכתיב וחי אחיך עמך » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)

The gemara and Rashi the Taz is discussing:

« אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִי כְּתִיב ״אַל תִּקַּח מֵאִתָּם״? ״מֵאִתּוֹ״ כְּתִיב, מִיִּשְׂרָאֵל » (בבא מציעא ע״א ע״א)

« אאחיך קאי וכי כתיב גר תושב לענין וחי עמך כתיב שאתה מצווה להחיותו » (רש״י על בבא מציעא ע״א ע״א)

ס״ק ב — why the Sages of the Talmud did not decree on all commerce

« וא״ל למה לא גזרו גם בימי חכמי התלמוד על כל משא ומתן שלא יהיה עם עובד כוכבים שלא ילמוד ממעשיו » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ב)

« ונראה דבמשא ומתן שהיה ג״כ עם ישראל לא אמרינן שילמוד ממעשה העובד כוכבים טפי משל ישראל משא״כ ברבית שלא היה רק דוקא עם עובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ב)

« ומ״ה עכשיו שכל משא ומתן הוא עם העובד כוכבים ושייך ביה שמא ילמוד ממעשיו ואפ״ה לא גזרו גם ברבית לא גזרו » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ב)

ס״ק ג — lending to an apostate, and the prohibition of causing him to sin

« דהא אין אתה מצווה להחיותו ואין להקשות הא עובר על לפני עור דהמומר עושה איסור בלקיחת הרבית » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« תירץ בסה״ת דאף הוא אינו עושה איסור בלקיחת הרבית » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« דהא דישראל נאסר (בלקיח׳) [בנתינת] הרבית הוא מדכתיב ולאחיך לא תשיך פירושו אתה הלוה לא תעשה איסור שאחיך ישוך אותך » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« והמומר שאין המלוה מוזהר עליו ליקח ממנו ממילא גם הוא אינו מוזהר מלתת רבית » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« אבל להלוות ממנו ולתת לו רבית ודאי אסור שהרי הוא עושה איסור במה שלוקח ממך א״כ שייך בנותנו משום לא תשיך לאחיך דאעפ״י שחטא ישראל הוא » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« ובפרישה הקשה דהא לא נזכר בשום מקום בלוה ישראל שעובר על לפני עור אלא אשאר הכתובים בלוה ואשתמיטתיה משנה מפורשת בסוף פירקין שאמרו שעובר על לפני עור עם שאר הלאוין » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

The mishnah the Taz sets against the Perishah:

« וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה: הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהֶעָרֵב וְהָעֵדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַסּוֹפֵר » (בבא מציעא ע״ה ע״ב)

« לֹוֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ״. ״וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ״, ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״ » (בבא מציעא ע״ה ע״ב)

The Nekudot HaKesef — one entry, and it corrects the Shakh

The Nekudot HaKesef are the Shakh’s own notes. Here they return to his ס״ק ו, where he stated that he had found nothing of the sort in the Rambam.

« מיהו בחיבור היד כ׳ הרמב״ם ריש פ״ג מה׳ ממרים להדיא כן ומ״מ לענין דינא צ״ע וכמ״ש בש״ך » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ט)

The passage of the Rambam in question:

« אֲבָל בְּנֵי הַתּוֹעִים הָאֵלֶּה וּבְנֵי בְּנֵיהֶם שֶׁהִדִּיחוּ אוֹתָם אֲבוֹתָם וְנוֹלְדוּ בֵּין הַקָּרָאִים וְגִדְּלוּ אוֹתָם עַל דַּעְתָּם. הֲרֵי הוּא כְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּינֵיהֶם » (רמב״ם הלכות ממרים פרק ג׳ הלכה ג׳)

« לְפִיכָךְ רָאוּי לְהַחְזִירָן בִּתְשׁוּבָה וּלְמָשְׁכָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לְאֵיתָן הַתּוֹרָה » (רמב״ם הלכות ממרים פרק ג׳ הלכה ג׳)

The Pithei Teshuva — seven entries

« עט״ז ס״ק א׳ ועיין בתשו׳ אא״ז פנים מאירות ח״ב סי׳ ע״ג » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק א)

« עיין בספר חוות דעת שכתב דלעבד כנעני אסור עיין שם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ב)

« בתשובת תפארת צבי חי״ד סי׳ ס״ג אות ה׳ כתב אף להפוסקים המחמירים במומר לעבודת כוכבים דאסור להלוות לו ברבית דהוי אחיך מ״מ אם לקח ממנו רבית לא יחזיר » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« דאף אם עבר על הלאו בזה לא קיים העשה וחי אחיך דאינו מוזהר ע״ז » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« אולם נסתפקתי אם לקח רבית מישראל ואח״כ נעשה הלוה מומר לעבודת כוכבים אם יחזור לתקן הלאו הראשון שכבר עבר או דלמא בזה לא יתוקן הלאו דהרי אינו מצווה עתה להחיותו » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« עיין בתשובת תפארת צבי שם שכתב דעכ״פ ודאי דאסור להלוות לו בלא רבית וכן מוכח לשון רמ״א שכתב אם יכול להשמט אבל בלא רבית אסור רק לא ילוה כלל » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

« וכתב עוד דצ״ע באבק רבית אם אסור למומר דאפשר לא גזרו כולי האי אך לפי דברי הרמב״ן שכתב דהוי אחיך יש לאסור » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

« ועיין בתשובת תפארת צבי שם שתמה עליו דנהי דעשאום כעובדי כוכבים אף להקל מ״מ מי הפקיע אותם מהמצות דנימא דאינם מצווים שום דבר דלא נעבור על לפ״ע והעלה להחמיר דאסור ללוות מהם ברבית » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ה)

« עבה״ט בשם ש״ך ועיין בח״ד שכ׳ דמ״מ ללוות מהן יש לאסור » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ו)

« ועיין בתשובות הרדב״ז ח״א סימן י״ב שכתב דהיכא דאיכא ספיקא אם בן מומר זה הוא מן העובדת כוכבים או ממומרת מותר להלוות ברבית » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ז)

« דאע״ג דאיכא למימר ספיקא דאורייתא לחומרא מ״מ כיון דאיכא פלוגתא בבני המומרים והוי נמי ספיקא אזלינן לקולא » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ז)

The Baer Hetev — seven entries

« משום גזירה שמא ילמד ממעשיו ובת״ח ליכא למיחש להכי. ש״ך » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק א)

« משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם א״כ לא שייך ברבית שמא ילמד ממעשיו טפי משאר משא ומתן. טור » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ב)

« משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ג)

« כתב הב״ח ובמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל מ״מ יש להחמיר בו טפי ממומר שיצא מן הכלל ואין להלוות לו ברבית » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

« ובתשובת הגאונים איתא דאם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ״ל ומ״מ יש להחמיר. ש״ך » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ד)

« כתב הש״ך משמע דאסור להלוות מהן ברבית וצ״ע דהא קי״ל בכמה דוכתי שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים גמורים לכל דבר » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ה)

« כתב הש״ך היינו דוקא הקראים שהיו בזמן הרמב״ם שהיה להם כמה מעלות טובות » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ו)

« אפילו למאן דמתיר להלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ז)

« ומומר שיש לו בן מן העובדת כוכבים הבן כמוה ודינו כעובד כוכבים ועיין בא״ע סי׳ ט״ז ס״ב. ש״ך » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ז)

6. The Rambam — in which set of laws is this codified?

The question is not merely formal. The preceding simanim — 139 to 158 — belong in the Rambam to הלכות עבודה זרה; and seif 3, which speaks of Kutim and of apostates to idolatry, might suggest the same again. It is no longer so. With siman 159 the laws of interest begin, and the Rambam treats them in הלכות מלווה ולווה — the Laws of Creditor and Debtor — in chapter 5. The Beit Yosef says so himself at the head of the siman, referring to the Laws of the Creditor, chapter 5.

« הָעַכּוּ״ם וְגֵר תּוֹשָׁב לוִֹין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה א׳)

« לְאָחִיךְ אָסוּר וְלִשְׁאָר הָעוֹלָם מֻתָּר. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשִּׁיךְ לְעַכּוּ״ם » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה א׳)

« מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה וְזֶהוּ דִּין תּוֹרָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה א׳)

« אָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה יִשְׂרָאֵל מַלְוֶה אֶת הָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית קְצוּצָה אֶלָּא בִּכְדֵי חַיָּיו. גָּזְרוּ שֶׁמָּא יִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו בְּרֹב יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)

« לְפִיכָךְ מֻתָּר לִלְווֹת מִן הָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית שֶׁהֲרֵי הוּא בּוֹרֵחַ מִלְּפָנָיו וְאֵינוֹ רָגִיל אֶצְלוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)

« וְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בּוֹ לִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו מֻתָּר לְהַלְווֹת לָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית אֲפִלּוּ לְהַרְוִיחַ. וְכָל אֲבַק רִבִּית עִם הָעַכּוּ״ם מֻתֶּרֶת לַכּל » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)

« מִצְוָה לְהַקְדִּים הַלְוָאַת יִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם לְהַלְוָאַת עַכּוּ״ם בְּרִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ז׳)

7. Contemporary cases

Case 1 — A savings account or a loan at a non-Jewish bank

Case 2 — Borrowing at interest from a non-Jew

Case 3 — A Jew wholly detached from practice

Case 4 — Lending without interest to one to whom you may not lend at interest

Case 5 — Interest already taken, later found to be undue

8. Synthesis of Siman 159

Memory table

Comprehension questions

Going further