סימן קנ״ט מונה שלושה סעיפים — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו : ובו ג׳ סעיפים. זהו הסימן הראשון של הלכות רבית, הנמשכות עד סימן קע״ז · 177. אין הוא פותח באיסור אלא בהיתר : למי מותר להלוות ברבית, וממי אסור ללוות. שלוש דמויות באות זו אחר זו — העובד כוכבים, המומר, ולבסוף הכותים, הקראים והתינוק שנשבה.
נושא : הלוואה ברבית לעובד כוכבים ולמומר — רבית, נשך ותרבית, אבק רבית, מומר, כותיים, קראים, תינוק שנשבה
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ט
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן נקרא בשלושה שלבים. (1) העובד כוכבים : התורה התירה, חכמים אסרו, והמנהג חזר והתיר. (2) המומר : מלווים לו ואין לווים ממנו — וההגה מחזיקה בחומרה. (3) המקרים שבגבול : הכותים, הקראים, התינוק שנשבה, ובן המומרת.
שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר ברבית. ובו ג׳ סעיפים:
דבר תורה מותר להלוות לעובד כוכבים ברבית וחכמים אסרוהו אם לא כדי חייו או לת״ח או ברבית דרבנן והאידנא מותר (בכל ענין) (הטור):
מומר מותר להלוותו ברבית ואסור ללוות ממנו ברבית: הגה ויש מחמירין אף במומר להלוותו (המרדכי והגהות מיימוני בשם ראבי״ה ורש״י וסמ״ג ובמהרי״ל) וטוב להחמיר אם אפשר להשמט ממנו:
כותיים יש להם דין מומר לעבודת כוכבים. הקראים אין להם דין מומרים ואסור להלוותם ברבית ואין צריך לומר שאסור ללוות מהם ברבית: הגה וע״ל סימן קנ״ז וקכ״ד דין אנוסין. תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים ואינו יודע מתורת ישראל כלל דינו כקראים ואסור להלוות לו ברבית (כך משמע מב״י לדעת הרמב״ם) ולכן מומרת לעבודת כוכבים שיש לה בן מן העובד כוכבים שהבן הרי הוא כמוה ונקרא מומר אסור להלוות לו ברבית (מרדכי פ׳ החולץ) דהוי כתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים:
עיקר הסימן בא מפרק חמישי דבבא מציעא, איזהו נשך. המשנה קובעת את הכלל :
« וְלֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית. וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב » (בבא מציעא ע׳ ע״ב)
ועל כך מביאה הגמרא את הגבלת רב הונא, ואת גדרה :
« אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר לִי הוּנָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא דַּאֲפִילּוּ רִבִּית דְּגוֹי » (בבא מציעא ע׳ ע״ב)
« רָבִינָא אָמַר: הָכָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים עָסְקִינַן. טַעְמָא מַאי גְּזוּר רַבָּנַן – שֶׁמָּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו, וְכֵיוָן דְּתַלְמִיד חָכָם הוּא – לֹא יִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו » (בבא מציעא ע״א ע״א)
הפסוקים הם שבסוף פרשת בהר ושבפרשת כי תצא :
« וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ׃ » (ויקרא כ״ה:ל״ה)
« אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ׃ » (ויקרא כ״ה:ל״ו)
« אֶ֨ת־כַּסְפְּךָ֔ לֹֽא־תִתֵּ֥ן ל֖וֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ וּבְמַרְבִּ֖ית לֹא־תִתֵּ֥ן אׇכְלֶֽךָ׃ » (ויקרא כ״ה:ל״ז)
« לֹא־תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ׃ » (דברים כ״ג:כ׳)
« לַנׇּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ » (דברים כ״ג:כ״א)
הטור מסדר את החומר ונותן את הטעם, והמחבר קיצרו בשורה אחת :
« דבר תורה מותר להלוות לעובד כוכבים ברבית דטעמא דרבית דכתיב וחי אחיך עמך ועובד כוכבים לא היו מצווין להחיותו » (טור יו״ד קנ״ט)
« וחכמים אסרוהו משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו וככדי חייו שרי ובצורבא דרבנן דליכא למיחש שמא ילמוד ממעשיו שרי אפילו ביותר מכדי חייו » (טור יו״ד קנ״ט)
« ושאר כל אדם נמי לא אסרו אלא ברבית דאורייתא אבל רבית דרבנן שרי » (טור יו״ד קנ״ט)
« והאידנא נהגו היתר לכל בכל מיני רבית משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם » (טור יו״ד קנ״ט)
הבית יוסף פותח את הסימן בשתי המראה־מקומות של הדין — הסוגיא, ואחריה הרמב״ם. הוא הנוקב בשם ההלכות :
« דבר תורה מותר להלוות לעכו״ם בריבית וכו׳ פ׳ איזהו נשך… ובה׳ מלוה פ״ה » (בית יוסף יו״ד קנ״ט)
ועל המומר שבסעיף ב הוא מרחיב את לשונו הפסוקה של הטור :
« והוי יודע שמ״ש רבינו וגם הרא״ש מומר שכפר בעיקר מילתא פסיקתא נקטו דסתם מומר שכפר בעיקר הוי להכעיס אבל ה״ה דאפילו לא כפר בעיקר אלא שאוכל נבילות להכעיס מותר להלוותו ברבית » (בית יוסף יו״ד קנ״ט)
סימן זה פותח את הלכות רבית, הנמשכות עד סימן קע״ז · 177. המילים שלהלן יחזרו בכל אחד מהם.
| הצד השני | להלוות לו ברבית | ללוות ממנו ברבית | היכן |
|---|---|---|---|
| עובד כוכבים — מדין תורה | מותר | מותר | סעיף א |
| עובד כוכבים — לאחר גזירת חכמים | אסור | מותר | סעיף א |
| עובד כוכבים — כדי חייו, או תלמיד חכם, או רבית דרבנן | מותר | מותר | סעיף א |
| עובד כוכבים — בזמן הזה | מותר | מותר | סעיף א |
| מומר | מותר | אסור | סעיף ב |
| מומר — לדעת המחמירים | יש מחמירין | אסור | הגהה שבסעיף ב |
| כותי | מותר | הסעיף אינו אומר — עיין ש״ך ס״ק ה | סעיף ג |
| קראי | אסור | אסור | סעיף ג |
| תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים | אסור | אסור | הגהה שבסעיף ג |
| בן המומרת מן העובד כוכבים | אסור | אסור | הגהה שבסעיף ג |
האפרט של הסימן מובא כאן בשלמותו : הש״ך שמונה ס״ק, הט״ז שלושה, הבאר היטב שבעה, הפתחי תשובה שבעה, ונקודות הכסף אחד בלבד — והוא מתקן את הש״ך עצמו.
« וחכמים אסרו. משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו ובת״ח ליכא למיחש להכי » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק א)
« לכל אדם בכל מיני רבית משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ב)
« אם כן לא שייך ברבית שמא ילמוד ממעשיו טפי משאר משא ומתן » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ב)
« ואסור ללוות ממנו. משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« ובמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל אעפ״י שהוא היה מן המורידין וכדלעיל סימן קנ״ח מ״מ יש להחמיר בו טפי ממומר שיצא מן הכלל ואין להלוות לו ברבית. ב״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ד)
« ואעפ״י שאין דבריו מוכרחים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ד)
« גם בתשו׳ הגאונים דפוס פראג סי׳ רפ״ד מצאתי שאלה מהו להלוות ברבית למומרים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ד)
« תשו׳ הרי״ף אומר שמעתי מרבותי אם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ״ל מ״מ יש להחמיר » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ד)
« משמע דאסור להלוות מהן ברבית וכן משמע יותר בהעט״ז וצ״ע דהא קי״ל בכמה דוכתי שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים גמורים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ה)
« ודוחק לומר דוקא להחמיר שתהא שחיטתן אסורה ויינם יי״נ אבל לא להקל דכיון שעשאום כעובדי כוכבים גמורים משמע דלגמרי עשאום כעובדי כוכבי׳ גמורים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ה)
« אלא ודאי הם עובדי כוכבים גמורים לכל דבר ואם כן מותר להלוות מהן גם כן ברבית » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ה)
« ואני בעניותי עיינתי בדברי הרמב״ם שם ולא מצאתי שום משמעות אדרבה כתב להיפך » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ו)
« ובמומר למדו הפוסקים דמותר להלוותן ברבית וא״כ ה״ה הקראים וכ״כ מהרש״ל דקראים דינם כמומר ומותר להלוותן ברבית ומביאו הדרישה » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ו)
« וגם כתב שם שהקראים שבזמן הרמב״ם היו בהם כמה מעלות טובות משא״כ עכשיו » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ו)
« אבל מומר שיש לו בן מן העובדת כוכבי׳ הבן כמוה מרדכי שם ומביאו ד״מ וכ״כ הרב בא״ע סי׳ ט״ז סעיף ב » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ז)
« אפי׳ למאן דמתיר בהלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ח)
« ובנ״י פ׳ א״נ כתב בשם ר״ת דמותר להלוות לו כו׳ וכ׳ בד״מ כיון דהב״י כ׳ בקראים דלא כוותיה ה״ה בהא וצ״ע לפמ״ש בסמוך דגם בקראים דברי הב״י אינם מכוונים » (ש״ך יו״ד קנ״ט ס״ק ח)
« בטור כ׳ הטעם דטעמא דרבית דכתיב וחי אחיך עמך ועובד כוכבים אין אתה מצווה להחיותו כו׳ עכ״ל » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)
« יש מקשים ממה דאיתא בפירקין (דף ע״א) אר״נ ב״י מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)
« ופרש״י וכי כתיב גר ותושב לענין וחי אחיך עמך הוא דכתיב שאתה מצווה להחיותו ואל תקח מאתו נשך קאי דוקא אאחיך ולא אגר תושב עכ״ל ש״מ דאין רבית ולהחיותו תלויים זה בזה » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)
« ונ״ל לתרץ דכיון דכתיב שנית וחי אחיך עמך אחר שכתב אל תקח מאתו נשך ש״מ דלענין לקיחת רבית תלתה התורה בחיותיה דבזה תחיה את אחיך ולא עובד כוכבים וגר תושב » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)
« אבל לענין שאר חיותו כללה התורה גם גר תושב ברישא דקרא דכתיב וחי אחיך עמך » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק א)
הסוגיא ורש״י שעליהם דן הט״ז :
« אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִי כְּתִיב ״אַל תִּקַּח מֵאִתָּם״? ״מֵאִתּוֹ״ כְּתִיב, מִיִּשְׂרָאֵל » (בבא מציעא ע״א ע״א)
« אאחיך קאי וכי כתיב גר תושב לענין וחי עמך כתיב שאתה מצווה להחיותו » (רש״י על בבא מציעא ע״א ע״א)
« וא״ל למה לא גזרו גם בימי חכמי התלמוד על כל משא ומתן שלא יהיה עם עובד כוכבים שלא ילמוד ממעשיו » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ב)
« ונראה דבמשא ומתן שהיה ג״כ עם ישראל לא אמרינן שילמוד ממעשה העובד כוכבים טפי משל ישראל משא״כ ברבית שלא היה רק דוקא עם עובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ב)
« ומ״ה עכשיו שכל משא ומתן הוא עם העובד כוכבים ושייך ביה שמא ילמוד ממעשיו ואפ״ה לא גזרו גם ברבית לא גזרו » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ב)
« דהא אין אתה מצווה להחיותו ואין להקשות הא עובר על לפני עור דהמומר עושה איסור בלקיחת הרבית » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« תירץ בסה״ת דאף הוא אינו עושה איסור בלקיחת הרבית » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« דהא דישראל נאסר (בלקיח׳) [בנתינת] הרבית הוא מדכתיב ולאחיך לא תשיך פירושו אתה הלוה לא תעשה איסור שאחיך ישוך אותך » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« והמומר שאין המלוה מוזהר עליו ליקח ממנו ממילא גם הוא אינו מוזהר מלתת רבית » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« אבל להלוות ממנו ולתת לו רבית ודאי אסור שהרי הוא עושה איסור במה שלוקח ממך א״כ שייך בנותנו משום לא תשיך לאחיך דאעפ״י שחטא ישראל הוא » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« ובפרישה הקשה דהא לא נזכר בשום מקום בלוה ישראל שעובר על לפני עור אלא אשאר הכתובים בלוה ואשתמיטתיה משנה מפורשת בסוף פירקין שאמרו שעובר על לפני עור עם שאר הלאוין » (ט״ז יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
המשנה שהט״ז משיב בה לפרישה :
« וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה: הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהֶעָרֵב וְהָעֵדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַסּוֹפֵר » (בבא מציעא ע״ה ע״ב)
« לֹוֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ״. ״וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ״, ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״ » (בבא מציעא ע״ה ע״ב)
נקודות הכסף הם הגהותיו של הש״ך עצמו. כאן הוא חוזר על ס״ק ו שלו, שבו כתב שלא מצא כן ברמב״ם.
« מיהו בחיבור היד כ׳ הרמב״ם ריש פ״ג מה׳ ממרים להדיא כן ומ״מ לענין דינא צ״ע וכמ״ש בש״ך » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ט)
לשון הרמב״ם שאליה מכוונים נקודות הכסף :
« אֲבָל בְּנֵי הַתּוֹעִים הָאֵלֶּה וּבְנֵי בְּנֵיהֶם שֶׁהִדִּיחוּ אוֹתָם אֲבוֹתָם וְנוֹלְדוּ בֵּין הַקָּרָאִים וְגִדְּלוּ אוֹתָם עַל דַּעְתָּם. הֲרֵי הוּא כְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּינֵיהֶם » (רמב״ם הלכות ממרים פרק ג׳ הלכה ג׳)
« לְפִיכָךְ רָאוּי לְהַחְזִירָן בִּתְשׁוּבָה וּלְמָשְׁכָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לְאֵיתָן הַתּוֹרָה » (רמב״ם הלכות ממרים פרק ג׳ הלכה ג׳)
« עט״ז ס״ק א׳ ועיין בתשו׳ אא״ז פנים מאירות ח״ב סי׳ ע״ג » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק א)
« עיין בספר חוות דעת שכתב דלעבד כנעני אסור עיין שם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ב)
« בתשובת תפארת צבי חי״ד סי׳ ס״ג אות ה׳ כתב אף להפוסקים המחמירים במומר לעבודת כוכבים דאסור להלוות לו ברבית דהוי אחיך מ״מ אם לקח ממנו רבית לא יחזיר » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« דאף אם עבר על הלאו בזה לא קיים העשה וחי אחיך דאינו מוזהר ע״ז » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« אולם נסתפקתי אם לקח רבית מישראל ואח״כ נעשה הלוה מומר לעבודת כוכבים אם יחזור לתקן הלאו הראשון שכבר עבר או דלמא בזה לא יתוקן הלאו דהרי אינו מצווה עתה להחיותו » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« עיין בתשובת תפארת צבי שם שכתב דעכ״פ ודאי דאסור להלוות לו בלא רבית וכן מוכח לשון רמ״א שכתב אם יכול להשמט אבל בלא רבית אסור רק לא ילוה כלל » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ד)
« וכתב עוד דצ״ע באבק רבית אם אסור למומר דאפשר לא גזרו כולי האי אך לפי דברי הרמב״ן שכתב דהוי אחיך יש לאסור » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ד)
« ועיין בתשובת תפארת צבי שם שתמה עליו דנהי דעשאום כעובדי כוכבים אף להקל מ״מ מי הפקיע אותם מהמצות דנימא דאינם מצווים שום דבר דלא נעבור על לפ״ע והעלה להחמיר דאסור ללוות מהם ברבית » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ה)
« עבה״ט בשם ש״ך ועיין בח״ד שכ׳ דמ״מ ללוות מהן יש לאסור » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ו)
« ועיין בתשובות הרדב״ז ח״א סימן י״ב שכתב דהיכא דאיכא ספיקא אם בן מומר זה הוא מן העובדת כוכבים או ממומרת מותר להלוות ברבית » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ז)
« דאע״ג דאיכא למימר ספיקא דאורייתא לחומרא מ״מ כיון דאיכא פלוגתא בבני המומרים והוי נמי ספיקא אזלינן לקולא » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ט ס״ק ז)
« משום גזירה שמא ילמד ממעשיו ובת״ח ליכא למיחש להכי. ש״ך » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק א)
« משום שאי אפשר לנו להשתכר בשום משא ומתן אם לא שנשא ונתן עמהם א״כ לא שייך ברבית שמא ילמד ממעשיו טפי משאר משא ומתן. טור » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ב)
« משום לא תשיך ומשום לפני עור לא תתן מכשול » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ג)
« כתב הב״ח ובמומר להכעיס שלא יצא מן הכלל מ״מ יש להחמיר בו טפי ממומר שיצא מן הכלל ואין להלוות לו ברבית » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ד)
« ובתשובת הגאונים איתא דאם הוא מומר דשביק היתרא ואכיל איסורא אז הוא מותר אבל במומר לתיאבון אסור עכ״ל ומ״מ יש להחמיר. ש״ך » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ד)
« כתב הש״ך משמע דאסור להלוות מהן ברבית וצ״ע דהא קי״ל בכמה דוכתי שגזרו על הכותים ועשאום כעובדי כוכבים גמורים לכל דבר » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ה)
« כתב הש״ך היינו דוקא הקראים שהיו בזמן הרמב״ם שהיה להם כמה מעלות טובות » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ו)
« אפילו למאן דמתיר להלוות למומר היינו דוקא למומר עצמו שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו אבל זה שנתגדל בין העובדי כוכבים הוא כשוגג » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ז)
« ומומר שיש לו בן מן העובדת כוכבים הבן כמוה ודינו כעובד כוכבים ועיין בא״ע סי׳ ט״ז ס״ב. ש״ך » (באר היטב יו״ד קנ״ט ס״ק ז)
אין זו שאלה של צורה. הסימנים שקדמו — קל״ט · 139 עד קנ״ח · 158 — הם ברמב״ם בהלכות עבודה זרה ; וסעיף ג, המדבר בכותים ובמומר לעבודת כוכבים, עשוי להטעות ולהמשיך את הרושם. אין הדבר כן. עם סימן קנ״ט נפתחות הלכות רבית, והרמב״ם דן בהן בהלכות מלווה ולווה, בפרק החמישי. והבית יוסף אומר זאת בעצמו בראש הסימן, בהפנותו להלכות מלווה פרק חמישי.
« הָעַכּוּ״ם וְגֵר תּוֹשָׁב לוִֹין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה א׳)
« לְאָחִיךְ אָסוּר וְלִשְׁאָר הָעוֹלָם מֻתָּר. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשִּׁיךְ לְעַכּוּ״ם » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה א׳)
« מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה וְזֶהוּ דִּין תּוֹרָה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה א׳)
« אָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה יִשְׂרָאֵל מַלְוֶה אֶת הָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית קְצוּצָה אֶלָּא בִּכְדֵי חַיָּיו. גָּזְרוּ שֶׁמָּא יִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו בְּרֹב יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)
« לְפִיכָךְ מֻתָּר לִלְווֹת מִן הָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית שֶׁהֲרֵי הוּא בּוֹרֵחַ מִלְּפָנָיו וְאֵינוֹ רָגִיל אֶצְלוֹ » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)
« וְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בּוֹ לִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו מֻתָּר לְהַלְווֹת לָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית אֲפִלּוּ לְהַרְוִיחַ. וְכָל אֲבַק רִבִּית עִם הָעַכּוּ״ם מֻתֶּרֶת לַכּל » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)
« מִצְוָה לְהַקְדִּים הַלְוָאַת יִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם לְהַלְוָאַת עַכּוּ״ם בְּרִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ז׳)
במשפט אחד : איסור הרבית הוא איסור של אחווה — אינו חל אלא בין אחים ; ושלושת הסעיפים שואלים, כל אחד בדרכו, מי עודנו אח : העובד כוכבים אינו, המומר עודנו אח כדי שלא נכשילו, והקראי והתינוק שנשבה אחים הם בשלמות.
| מה שהסימן אומר | בלשונו | לזכור |
|---|---|---|
| דין תורה | דבר תורה מותר להלוות לעובד כוכבים ברבית | מותר, שאינו ״אחיך״ |
| גזירת חכמים | וחכמים אסרוהו | שמא ילמוד ממעשיו |
| שלושת החריגים | אם לא כדי חייו או לת״ח או ברבית דרבנן | מחיה · תלמיד חכם · אבק רבית |
| בזמן הזה | והאידנא מותר | טעם הגזירה אינו עומד |
| המומר | מומר מותר להלוותו ברבית ואסור ללוות ממנו ברבית | להלוות כן, ללוות לא |
| חומרת ההגה | וטוב להחמיר אם אפשר להשמט ממנו | אם אפשר להימנע |
| הכותים | כותיים יש להם דין מומר לעבודת כוכבים | הש״ך מוציא מכך יותר מן הסעיף |
| הקראים | הקראים אין להם דין מומרים | אין מלווים להם ברבית |
| תינוק שנשבה | תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים | אחיך הוא בשלמות |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קנ״ט · ♥ תמיכה