סימן ק״ס · רמה ד הלכה למעשה — גודל איסור הרבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו

גודל איסור הרבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו. ובו כ״ג סעיפים:
צריך ליזהר בריבית וכמה לאוין נאמרו בו ואפי׳ הלוה הנותנו והערב והעדים עוברים: הגה ואין חילוק בין אם מלוה לעני או לעשיר (הגהות מיימוני פ״ד מהל׳ מלוה ולוה) והא דלוה עובר דוקא ברבית דאורייתא אבל ברבית דרבנן אינו עובר אלא משום לפני עור וגו׳ (ר״ן פ׳ זה בורר ובנ״י פא״נ וכ״כ ר׳ ירוחם ני״ח):

ב. כל הנותן ברבית נכסיו מתמוטטים וכאלו כפר ביציאת מצרים ובאלהי ישראל:

ג. התולה מעותיו לומר שהם של עובד כוכבים ומלוה אותם ברבית הקב״ה יפרע ממנו:

ד. אפילו אם הלוה נותן לו יותר מדעתו בשעת הפרעון שלא התנה עמו ואינו אומר שנותנו לו יותר בשביל רבית אסור. (ומיהו אם לא היו המעות בידו דרך הלואה רק דרך מכר מותר בכה״ג) (ב״י בשם תלמידי רשב״א ובנימוקים בשם תוס׳):

ה. אפילו אם אמר ליה בשעת לקיחת הרבית אני נותנו לך במתנה אסור לקבלו ממנו אבל אם לקח ממנו רבית וצריך להחזירו לו מועלת מחילה לפטרו כמו בכל גזל. (מתנה על מנת להחזיר ברבית אסור) (ר״ן פ״ב דקידושין):

ו. אסור להקדים הרבית או לאחר אותו כיצד נתן עיניו ללוות ממנו והיה משגר לו דורון (ופירש בשביל שילוהו (טור וכב״י שכ״ג מרא״ש) או שהוא מתנה מרובה דמסתמא הוי כאילו פירש לו) (שם בשם סמ״ג) בשביל שילוהו זו היא רבית מוקדמת לוה ממנו והחזיר לו מעותיו והיה משגר לו דורון בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו זו היא רבית מאוחרת ואם עבר ועשה כן ה״ז אבק רבית:

ז. צריך המלוה ליזהר מליהנות מהלוה שלא מדעתו כל זמן שמעותיו בידו אפילו בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלוהו אבל אם נהנה ממנו מדעתו מותר בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלוהו ובלבד שלא יהא דבר של פרהסי׳ כגון לדור בחצרו ולהשתמש בעבדיו:

ח. אפילו לבניו ובני ביתו אסור להלות ברבית אע״פ שאינו מקפיד עליהם ובודאי נותנו להם במתנה:

ט. לא יעשה מלאכה לחבירו על מנת שחבירו יעשה עמו אח״כ מלאכה שהיא יותר כבדה ואפי׳ לעשות עמו אותה מלאכה עצמה אסור אם הוא בזמן שהיא יותר כבדה כגון שזה מנכש (פי׳ תולש העשבים הרעים מתוך הטובים) עמו בגריד וזה מנכש עמו ברביעה: הגה ואם אחד מלוה מעות לחבירו על זמן מה כדי שיחזור וילוהו פעם אחרת כזמן הראשון יש אומרים שאסור (מרדכי ספא״נ ותשובת הרא״ש כלל ק״ח סי׳ ט״ז) ולא דמי לעושה עמו מלאכה וחוזר ועושה עמו דגבי הלוואה שכר הלוואה הוא נוטל וי״א דמותר אם אינו מלוה לו לזמן ארוך יותר ממה שהלוהו (ב״י בשם ס״ה ומרדכי בשם מהר״מ) ועיין לקמן סימן קע״ז:

י. אסור ללמד את המלוה או את בנו מקרא או גמרא כל זמן שמעותיו בידו אם לא היה רגיל בזה מקודם:

יא. אם לא היה רגיל להקדים לו שלום אסור להקדים לו:

יב. לא יאמר לו הודיעני אם בא איש פלוני ממקום פלוני: הגה וכן שאר רבית דברים בעלמא אסור (טור) ואפי׳ לטובת הנאה בעלמא כמו שיתבאר בסוף הסימן. אסור לקדש אשה בהנאת מלוה כגון שהיא חייבת לו ומרויח לה הזמן כדי שתתקדש לו (גמרא פ״ק דקדושין):

יג. מותר לומר לחבירו הילך זוז והלוה עשרה דינרים לפלוני והוא שלא יחזור ויקחנו מהלוה וגם לא יאמר הלוה למלוה פלוני יתן בשבילי ויש אומרים שצריך גם כן שלא יפייסנו הלוה לתת למלוה בשביל שילוהו:

יד. אסור לומר אלוך מנה על מנת שתתן זוז לפלוני (או להקדש) (במרדכי דא״נ) אפי׳ אם אותו פלוני הוא עובד כוכבים אע״פ שאינו חייב לו (טור סי׳ קס״ט) . ורבית קצוצה (פי׳ שקצץ והתנה לתת כך וכך בשביל שמלוהו) הוא (ואין חילוק בין אמר המלוה כך או שאמר הלוה מעצמו כך והוא מלוה לו משום זה) (ב״י בשם תשו׳ רשב״א):

טו. יש אומרים שאסור לומר לו אמור לפלוני שיתן לך ד׳ דינרין ואלוה לך מעות:

טז. מותר לומר לחבירו הילך זוז ואמור לפלוני שילוני ואפי׳ לבן המלוה מותר לומר כן והוא שיהא גדול ואינו סומך על שלחן אביו: הגה י״א דאסור למלוה ליקח ממקבל זה הזוז שלא יבואו להערים (המ״מ פ״ה דה״מ) י״א דמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך והלוה לי מעות מפלוני ישראל ברבית ומותר לתת אחר כך הרבית לשליח להביאו לו דלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה והשליח אינו עושה שום איסור דהאי רבית לאו דידיה הוא ואי משום ששלוחו של אדם כמותו אין שליח לדבר עבירה ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ (מרדכי בשם רש״י) וכן עיקר אע״ג דיש מפקפקין בהיתר זה ומחמירים לאסרו (ב״י ובנמוקים) יש לסמוך עליו לעת הצורך ומ״מ אם הלוה קבל המעות בעצמו מן המלוה רק ששולח לו הרבית אסור (שם במרדכי) אבל אם שליח המלוה הלוה ללוה ברבית ועשה שטר על שם המלוה הוה כאלו הלוה לו המלוה עצמו ואסור אפי׳ עשה השליח בלא דעת משלחו דהשטר עביד לה עיקר הלואה והוא נכתב על שם המלוה (מהרי״ק שורש י״ז):

יז. תלמידי חכמים שהלוו זה את זה דברים של מאכל ונתן לו יותר על מה שלוה ממנו עד חומש ה״ז מותר שהדבר ידוע שלא נתן לו אלא מתנה: הגה ויש מתירין אפילו בהתנו מתחילה כך ובלבד בדבר מועט (הגהות אשיר״י וכ״מ דעת הטור וכ״נ דעת הרב המגיד) ומכל מקום לא ירגילו תלמידי חכמים עצמם בכך מפני המון העם שלא ילמדו מהם (הגהת מיי׳ פ״ד מהל׳ מלוה וסמ״ג לאוין קצ״ג):

יח. כל רבית דרבנן מותר במעות של יתומים או של הקדש עניים או תלמוד תורה או צורך בית הכנסת: הגה וכן נוהגין להקל (ב״י בשם הרמב״ם והרא״ש) אע״ג דיש מחמירין דאינו מותר רק בבית דין (מרדכי דא״נ וכן משמע במהרא״י ובת״ה סימן ס״ה ובח״ה סי׳ ר״ן ורש״י פרק א״נ דף ע׳ סוף ע״א) . יש מקומות שנוהגים שאפוטרופוס מלוה מעות יתומים ברבית קצוצה ומנהג טעות הוא ואין לילך אחריו (מהרי״ל בתשובה) וכל אפוטרופוס שעושה כן עי׳ בחושן המשפט סי׳ ל״ד אם נפסל. אבל ברבית דרבנן שרי כל זמן שלא הגדיל היתום לעסוק במעותיו כדרך שאר אנשים אע״פ שכבר הוא בן י״ג שנה הואיל ולא הגיע לכלל דעת מקרי יתום לענין זה (ב״י בשם ת״ה ודברי ב״י גופיה) מי שחייב ליתומים וכשבא לפרוע טוען שנתן להם רבית ורוצה לנכות מחובו והיתום טוען שלא קבל היתום נאמן בלא שבועה (בית יוסף בסימן קע״ו בשם תשובת רשב״א):

יט. אפוטרופוס שהלוה מעות היתומים ברבית קצוצה אם הלוה נטל לחלקו כל כך ריוח כמו שהתנה לתת להם חייב ליתן להם:

כ. אם עבר האפוטרופוס והלוה מעות יתומים ברבית קצוצה והאכיל היתומים פטורים מלשלם אפילו לכשיגדלו: הגה וגם האפוטרופוס פטור מלהחזירו (תשובת הרשב״א) וה״ה מעות של הקדש עניים או שאר מצות (ב״י בשם תשובת הרשב״א) ומיהו אין המלוה נאמן לומר דמעות של הקדש היו אלא בראייה (ריב״ש סי׳ תס״ה) ועיין לקמן סי׳ קס״ט אם אפוטרופוס מותר ללוות מעובד כוכבים לצורך יתומים:

כא. אי אוזיף ק׳ בק״כ מעיקרא ק׳ בדנקא ולסוף ק״כ אסור מדאורייתא ואי אוזיף ק׳ במאה ואייקר אסור מדרבנן:

כב. מותר ללוות ברבית מפני פקוח נפש: הגה ועי״ל סי׳ קס״ט ובסי׳ קע״ג דאסור ללוות ברבית לצורך קהל ואפילו אינו רבית קצוצה כל שכן ברבית קצוצה דאסור ולא כמו אלו שנהגו להקל בקצת מקומות להלוות וללוות לצורך קהל ברבית קצוצה ואין להם על מה שיסמוכו אם לא שנאמר שמחשבים צרכי קהל לפקוח נפש או לצורך מצוה כמו שיתבאר לקמן סימן קע״ב אבל אין לסמוך על זה כי אם לצורך גדול (רוב הג״ה הם ד״ע):

כג. המלוה מעות על מנת שכל מלאכה שתבא לידו יתן אותה למלוה לעשותה אסור: הגה ולמאן דאמר טובת הנאה הוי ממון מיקרי רבית קצוצה (כך דקדק הב״י מלשון הרא״ש) מאחר שהתנו מתחלה בכך ואפילו לא התנו מתחלה אם אינו רגיל לעשות בלאו הכי אסור וכן כל טובת הנאה אבל אם כל אחד מחזיק טובה לחבירו לפעמים הלוה למלוה ופעמים להיפך שרי (הגהות מרדכי דא״נ והגהות מיי׳ פ״ה דה״מ):

סימן קנ״ט שאל שאלה של אדם : עם מי חל האיסור. סימן ק״ס שואל שאלה של דבר : מה, בעוברו מן הלווה אל המלווה, נחשב רבית — ובאיזה דין. ואין הוא מגדיר עדיין את הצורות המוסוות ולא את העיסקא : אלו מתחילות בסימן קס״א · 161 ונמשכות עד קע״ז · 177.

המקרה	הפסק	המקור
מה קובע הסימן	מי עובר, ובכמה לאוין	שו״ע יו״ד ק״ס:א
מה קובע הסימן	מה יוצא בדיינים ומה אינו יוצא	שו״ע יו״ד ק״ס:ו · ק״ס:י״ד
מה קובע הסימן	עד היכן הזהירות, כשלא נקצץ דבר	שו״ע יו״ד ק״ס:ד–ק״ס:י״ב
מה אינו קובע	גדר אבק רבית ורבית דאורייתא	סימן קס״א · 161
מה אינו קובע	דירה בחצר הלווה, והמשכון	סימן קס״ו · 166
מה אינו קובע	רבית על ידי עובד כוכבים	סימן קס״ט · 169
מה אינו קובע	הערמת רבית, והעיסקא	סימן קע״ב · 172 · סימן קע״ז · 177

המקרה	הפסק	המקור
המלווה	עובר בכולן — שישה לדעת הרמב״ם	שו״ע יו״ד ק״ס:א · רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ב׳
הלווה הנותן את הרבית	עובר — אבל דווקא ברבית דאורייתא ; ובדרבנן משום לפני עיוור בלבד	רמ״א יו״ד ק״ס:א
הערב	עובר בלא תשימון עליו נשך — והפתחי תשובה מסתפק במלווה על פה	שו״ע יו״ד ק״ס:א · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ב
העדים	עוברים — והחוות דעת מחיל עליהם את סייג ההגה : ברבית דרבנן, לפני עיוור בלבד	שו״ע יו״ד ק״ס:א · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ג
הסופר	עובר — אינו בסעיף, הוא במשנה בשם חכמים, והש״ך מזכירו	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק א · באר היטב יו״ד ק״ס ס״ק א
הסרסור, והמסייע לאחד מהם	עובר משום לפני עור לא תתן מכשול	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק א

המקרה	הפסק	המקור
רבית קצוצה שכבר נגבתה	מוציאים מן המלווה ומחזירים ללווה	רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ג׳ · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י״ט
אבק רבית	אסורה לגמרי, ואין מוציאים אותה — לא מן המלווה ולא מן הלווה	רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ו׳
רבית מוקדמת או מאוחרת	אבק רבית — הסעיף אומרו במפורש ; ואף בפירש, העט״ז נוקטו אבק	שו״ע יו״ד ק״ס:ו · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ח
רבית שצריך להחזיר, ומחל עליה הלווה	המחילה מועילה, ואף ברבית דאורייתא — אבל בפירוש ; ואין השתיקה מועילה	שו״ע יו״ד ק״ס:ה · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ז · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ו
״אני נותנו לך במתנה״ בשעת לקיחת הרבית	אינו כלום — אסור לקבלו, ואף ברבית דרבנן	שו״ע יו״ד ק״ס:ה · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ו
שווי המטבע נשתנה בין ההלוואה לפירעון	בתר מעיקרא אזלינן — וזה הקובע אם דאורייתא או דרבנן	שו״ע יו״ד ק״ס:כ״א · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ל״ה

המקרה	הפסק	המקור
הלווה מוסיף מדעתו בפירעון, בסתם	אסור לקבלו — שאפשר לתלותו בהלוואה, ודי בכך	שו״ע יו״ד ק״ס:ד · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ד
התוספת כבר נתקבלה ונתגלתה אחר כך	החוות דעת : אין צריך להחזיר — האיסור בקבלה הוא	פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ד
המעות היו בידו דרך מכר ולא דרך הלוואה	מותר — זו התוספת שבהגה על סעיף ד	רמ״א יו״ד ק״ס:ד
דורון קודם ההלוואה, בסתם ומועט	מותר — אלא שהש״ך קובע את הכלל החולש : הכל לפי הענין ולפי מה שניכר בדעת משלח	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י
מתנה מרובה, או שפירש בה	אסור — ואם הייתה המתנה בתנאי גמור להחזירה אם לא ילווהו — רבית קצוצה	רמ״א יו״ד ק״ס:ו · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ז
המלווה נהנה מדבר של הלווה	שלא מדעתו : אסור, ואף בדבר שהיה עושה בלאו הכי. מדעתו : מותר, ובלבד שהיה עושה בלאו הכי ושאינו של פרהסיה	שו״ע יו״ד ק״ס:ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י״א
להלוות לבניו ולבני ביתו	אסור, ואף שאינו מקפיד והכול חוזר במתנה — שמא ירגילם בדבר	שו״ע יו״ד ק״ס:ח · רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ח׳
לעשות מלאכה תמורת מלאכה כבדה יותר	אסור, ואף באותה מלאכה בעונה קשה יותר	שו״ע יו״ד ק״ס:ט

המקרה	הפסק	המקור
ללמד את המלווה או את בנו	אסור כל זמן שמעותיו בידו, אם לא היה רגיל מקודם	שו״ע יו״ד ק״ס:י · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ט״ו
להקדים לו שלום	אסור אם לא היה רגיל — אפילו דיבור אסור	שו״ע יו״ד ק״ס:י״א · בבא מציעא ע״ה ע״ב
לבקש ממנו ידיעה, או לצוותו	אסור — הט״ז : עצם הציווי, והיכנעותו, הם הרבית	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ב · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק ה
אדם חשוב המקבל מתנה מבעל חובו	אסור לשאילת יעב״ץ, כל עוד הוא בעל חובו ; ו״אדם חשוב״ — שאינו מקבל מתנה משום אדם זולתו	פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ח

סימן ק״ס — גודל איסור הרבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו

📑 תוכן

📜 לשון השולחן ערוך — עשרים ושלושה הסעיפים

1. שורש הפסק — מה קובע הסימן ומה אינו קובע

2. מי עובר — חמישה, ומה יוצא מזה

3. קצוצה ואבק — מה יוצא בדיינים, ומה נמחל

4. מה שלא נקצץ — התוספת, המתנה, הדורון המוקדם

5. רבית דברים — הרבית שאינה עולה ממון

6. הצדדים והשליח — הצדדים ביד שלישי, והיתר השליח

7. מעות יתומים וצורכי ציבור — ממון המנוהל בשביל אחרים

8. מקרים בני זמננו — מקרים בני זמננו וסיכום

מקרה א — הלוואה בין פרטיים, ופירעון ״עם קצת יותר״

מקרה ב — קופת צדקה או עמותה המשקיעה את כספה

מקרה ג — חבר המשמש מתווך להשגת הלוואה

מקרה ד — טובה, תודה, מתנה : חיי היום־יום של הלוואה

מקרה ה — אומן, בעל מקצוע, והלוואה מלקוחו

מקרה ו — שעת דחק, והמלווה היחיד תובע רבית

סיכום — שבע שורות לכל הסימן

המקרה	הפסק	המקור
״הילך זוז והלווה עשרה דינרים לפלוני״	מותר — בשלושה תנאים : שלא ייטלנו המלווה מן הלווה, שלא שלח הלווה, ולדעה אחת אף שלא פייס	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ג
הלווה פייס את השלישי שייתן	הש״ך : הרוצה לסמוך על המתירין רשאי, שאיסור דרבנן הוא — והגינת ורדים משיג שאם שליחות היא, מדאורייתא	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י״ח · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ט
״אלווך על מנת שתיתן זוז לפלוני״	אסור, ורבית קצוצה היא : מוציאים — ואף שהמקבל עובד כוכבים, ואף שהלווה עצמו הציע	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ד · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י״ט
האם המקבל מחזיר למלווה ?	התפארת צבי : לא — לא עבור ההלוואה קיבל ; ותובעים את המצווה מדין ערב	פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק י״א
״הילך זוז ואמור לפלוני שילווני״	מותר — שכר אמירה הוא ; ואף לבן המלווה, ובלבד שיהא גדול ואינו סמוך על שולחן אביו	שו״ע יו״ד ק״ס:ט״ז · בבא מציעא ס״ט ע״ב
הבן גדול אבל סמוך על שולחן אביו	הש״ך : תרווייהו בעינן ; הט״ז : כל שסמוך אסור בכל גווני, וקטן אסור אף באינו סמוך	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״א · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק י · באר היטב יו״ד ק״ס ס״ק י״ג
לשלוח ישראל אחר ללוות ברבית ולהוליך את הרבית	שנוי במחלוקת. הבית יוסף, הלבוש והט״ז אוסרים לגמרי ; הרמ״א מתיר לעת הצורך, והש״ך, נקודות הכסף והב״ח מקיימים. שאלת רב.	רמ״א יו״ד ק״ס:ט״ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ב · נקודות הכסף יו״ד ק״ס · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק י״א
הלווה קיבל את המעות בעצמו מן המלווה	אסור לכל הדעות — זה הסייג שהרמ״א עצמו מציב להיתרו	רמ״א יו״ד ק״ס:ט״ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ב
השליח עובד כוכבים	אסור — הבאר היטב : ההיתר תלוי באין שליח לדבר עבירה, והוא אינו עובר	באר היטב יו״ד ק״ס ס״ק י״ד
השליח עשה שטר על שם המלווה	אסור, ואף בלא דעת משלחו — השטר עושה את ההלוואה של המלווה	רמ״א יו״ד ק״ס:ט״ז
תלמידי חכמים זה עם זה	מותר עד חומש, בדברים של מאכל — שניהם צריכים להיות תלמידי חכמים, והחומש מלגיו (מאה במאה ועשרים) ; ולא ירגילו בכך	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ד · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ה

המקרה	הפסק	המקור
מעות יתומים, הקדש עניים, תלמוד תורה, בית כנסת	רבית דרבנן מותרת — ולעולם לא קצוצה	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ח
אפוטרופוס המלווה מעות יתומים ברבית קצוצה	מנהג טעות, ואין לילך אחריו ; ועיין חושן משפט ל״ד אם נפסל לעדות	רמ״א יו״ד ק״ס:י״ח
האם צריך בית דין ?	הרמ״א : נוהגין להקל ; הש״ך : לא ראיתי מנהג זה ; והנודע ביהודה מבאר את הש״ך — שרש״י מצריך בית דין חשוב ואין לנו — ונותן את הצורה שנהג בה : שטר עיסקא הכתוב בו שמעות יתומים הן	רמ״א יו״ד ק״ס:י״ח · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ו · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק כ
מיהו ״יתום״ לעניין זה ?	לא הקטן, אלא מי שאינו יודע להתעסק בשלו — ואף לאחר י״ג ; ואף גדול שמת אביו. אבל לא מי שאין אביו רוצה לפרנסו	רמ״א יו״ד ק״ס:י״ח · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ט
עבר האפוטרופוס, והרוויח הלווה	חייב ליתן להם כשיעור שהתנה ; והט״ז מרחיב (מחצה מן הריווח) והש״ך מעמידו על הקציצה. שאלת רב.	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ט · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק י״ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ל״א
הרבית כבר האכילה את היתומים	פטורים, אף לכשיגדילו ; ואף האפוטרופוס, שלא קיבל לעצמו	שו״ע יו״ד ק״ס:כ · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק י״ח
המלווה טוען שמעות הקדש היו	אינו נאמן אלא בראיה — ואם רבית קצוצה, צריך להחזיר	רמ״א יו״ד ק״ס:כ · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ל״ג
ללוות ברבית מפני פיקוח נפש	מותר ללווה — ולעולם לא למלווה : מוטל עליו להלוות בחינם, לא תעמוד על דם רעך	שו״ע יו״ד ק״ס:כ״ב · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק כ״א
ללוות ברבית לצורך קהל	אסור, ואף שאינו קצוצה ; והמקילים אין להם על מה שיסמוכו — אלא לצורך גדול. שאלת רב.	רמ״א יו״ד ק״ס:כ״ב
להלוות על מנת שכל מלאכה תבוא למלווה	אסור ; ולמאן דאמר טובת הנאה ממון — רבית קצוצה. והש״ך מחלק : אם הלווה הוא בעל המלאכה והוא עושה בזול — קצוצה לכל הדעות	שו״ע יו״ד ק״ס:כ״ג · רמ״א יו״ד ק״ס:כ״ג · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ל״ז
שני רעים הגומלים זה לזה לסירוגין	מותר — זו שורתו האחרונה של הסימן, והיא אומרת שאין להדדיות מדרון	רמ״א יו״ד ק״ס:כ״ג

המקרה	הפסק	המקור
הכלל	מה שעובר מן הלווה אל המלווה מחמת ההלוואה — רבית הוא, ואפילו דיבור	שו״ע יו״ד ק״ס:א–כ״ג
אמת המידה המעשית	אם לא היה רגיל בזה מקודם — ההרגל שמקודם	שו״ע יו״ד ק״ס:ז · ק״ס:י · ק״ס:י״א
הדין	נקצץ : דאורייתא, ומוציאים. לא נקצץ : דרבנן, ואין מוציאים — ואסור לא פחות	רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ג׳ · פרק ד׳ הלכה ו׳
המחילה	מועילה משנתחייב להחזיר, ודווקא בפירוש	שו״ע יו״ד ק״ס:ה · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ו
השלישי	מותר בצורות שבסעיפים י״ג וט״ז ; ואסור משיש קציצה, חזרה או שליחות הלווה	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ג · ק״ס:י״ד · ק״ס:ט״ז
ממון המנוהל בשביל אחרים	אבק רבית בלבד, ולעולם לא קצוצה	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ח · רמ״א יו״ד ק״ס:י״ח
פיקוח נפש	מתיר ללוות, ולעולם לא להלוות	שו״ע יו״ד ק״ס:כ״ב · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק כ״א