Siman ק״ס · Niveau 4 Halakha lema‘assé — La gravité de l’interdit de l’intérêt

גודל איסור הרבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו. ובו כ״ג סעיפים:
צריך ליזהר בריבית וכמה לאוין נאמרו בו ואפי׳ הלוה הנותנו והערב והעדים עוברים: הגה ואין חילוק בין אם מלוה לעני או לעשיר (הגהות מיימוני פ״ד מהל׳ מלוה ולוה) והא דלוה עובר דוקא ברבית דאורייתא אבל ברבית דרבנן אינו עובר אלא משום לפני עור וגו׳ (ר״ן פ׳ זה בורר ובנ״י פא״נ וכ״כ ר׳ ירוחם ני״ח):

ב. כל הנותן ברבית נכסיו מתמוטטים וכאלו כפר ביציאת מצרים ובאלהי ישראל:

ג. התולה מעותיו לומר שהם של עובד כוכבים ומלוה אותם ברבית הקב״ה יפרע ממנו:

ד. אפילו אם הלוה נותן לו יותר מדעתו בשעת הפרעון שלא התנה עמו ואינו אומר שנותנו לו יותר בשביל רבית אסור. (ומיהו אם לא היו המעות בידו דרך הלואה רק דרך מכר מותר בכה״ג) (ב״י בשם תלמידי רשב״א ובנימוקים בשם תוס׳):

ה. אפילו אם אמר ליה בשעת לקיחת הרבית אני נותנו לך במתנה אסור לקבלו ממנו אבל אם לקח ממנו רבית וצריך להחזירו לו מועלת מחילה לפטרו כמו בכל גזל. (מתנה על מנת להחזיר ברבית אסור) (ר״ן פ״ב דקידושין):

ו. אסור להקדים הרבית או לאחר אותו כיצד נתן עיניו ללוות ממנו והיה משגר לו דורון (ופירש בשביל שילוהו (טור וכב״י שכ״ג מרא״ש) או שהוא מתנה מרובה דמסתמא הוי כאילו פירש לו) (שם בשם סמ״ג) בשביל שילוהו זו היא רבית מוקדמת לוה ממנו והחזיר לו מעותיו והיה משגר לו דורון בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו זו היא רבית מאוחרת ואם עבר ועשה כן ה״ז אבק רבית:

ז. צריך המלוה ליזהר מליהנות מהלוה שלא מדעתו כל זמן שמעותיו בידו אפילו בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלוהו אבל אם נהנה ממנו מדעתו מותר בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלוהו ובלבד שלא יהא דבר של פרהסי׳ כגון לדור בחצרו ולהשתמש בעבדיו:

ח. אפילו לבניו ובני ביתו אסור להלות ברבית אע״פ שאינו מקפיד עליהם ובודאי נותנו להם במתנה:

ט. לא יעשה מלאכה לחבירו על מנת שחבירו יעשה עמו אח״כ מלאכה שהיא יותר כבדה ואפי׳ לעשות עמו אותה מלאכה עצמה אסור אם הוא בזמן שהיא יותר כבדה כגון שזה מנכש (פי׳ תולש העשבים הרעים מתוך הטובים) עמו בגריד וזה מנכש עמו ברביעה: הגה ואם אחד מלוה מעות לחבירו על זמן מה כדי שיחזור וילוהו פעם אחרת כזמן הראשון יש אומרים שאסור (מרדכי ספא״נ ותשובת הרא״ש כלל ק״ח סי׳ ט״ז) ולא דמי לעושה עמו מלאכה וחוזר ועושה עמו דגבי הלוואה שכר הלוואה הוא נוטל וי״א דמותר אם אינו מלוה לו לזמן ארוך יותר ממה שהלוהו (ב״י בשם ס״ה ומרדכי בשם מהר״מ) ועיין לקמן סימן קע״ז:

י. אסור ללמד את המלוה או את בנו מקרא או גמרא כל זמן שמעותיו בידו אם לא היה רגיל בזה מקודם:

יא. אם לא היה רגיל להקדים לו שלום אסור להקדים לו:

יב. לא יאמר לו הודיעני אם בא איש פלוני ממקום פלוני: הגה וכן שאר רבית דברים בעלמא אסור (טור) ואפי׳ לטובת הנאה בעלמא כמו שיתבאר בסוף הסימן. אסור לקדש אשה בהנאת מלוה כגון שהיא חייבת לו ומרויח לה הזמן כדי שתתקדש לו (גמרא פ״ק דקדושין):

יג. מותר לומר לחבירו הילך זוז והלוה עשרה דינרים לפלוני והוא שלא יחזור ויקחנו מהלוה וגם לא יאמר הלוה למלוה פלוני יתן בשבילי ויש אומרים שצריך גם כן שלא יפייסנו הלוה לתת למלוה בשביל שילוהו:

יד. אסור לומר אלוך מנה על מנת שתתן זוז לפלוני (או להקדש) (במרדכי דא״נ) אפי׳ אם אותו פלוני הוא עובד כוכבים אע״פ שאינו חייב לו (טור סי׳ קס״ט) . ורבית קצוצה (פי׳ שקצץ והתנה לתת כך וכך בשביל שמלוהו) הוא (ואין חילוק בין אמר המלוה כך או שאמר הלוה מעצמו כך והוא מלוה לו משום זה) (ב״י בשם תשו׳ רשב״א):

טו. יש אומרים שאסור לומר לו אמור לפלוני שיתן לך ד׳ דינרין ואלוה לך מעות:

טז. מותר לומר לחבירו הילך זוז ואמור לפלוני שילוני ואפי׳ לבן המלוה מותר לומר כן והוא שיהא גדול ואינו סומך על שלחן אביו: הגה י״א דאסור למלוה ליקח ממקבל זה הזוז שלא יבואו להערים (המ״מ פ״ה דה״מ) י״א דמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך והלוה לי מעות מפלוני ישראל ברבית ומותר לתת אחר כך הרבית לשליח להביאו לו דלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה והשליח אינו עושה שום איסור דהאי רבית לאו דידיה הוא ואי משום ששלוחו של אדם כמותו אין שליח לדבר עבירה ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ (מרדכי בשם רש״י) וכן עיקר אע״ג דיש מפקפקין בהיתר זה ומחמירים לאסרו (ב״י ובנמוקים) יש לסמוך עליו לעת הצורך ומ״מ אם הלוה קבל המעות בעצמו מן המלוה רק ששולח לו הרבית אסור (שם במרדכי) אבל אם שליח המלוה הלוה ללוה ברבית ועשה שטר על שם המלוה הוה כאלו הלוה לו המלוה עצמו ואסור אפי׳ עשה השליח בלא דעת משלחו דהשטר עביד לה עיקר הלואה והוא נכתב על שם המלוה (מהרי״ק שורש י״ז):

יז. תלמידי חכמים שהלוו זה את זה דברים של מאכל ונתן לו יותר על מה שלוה ממנו עד חומש ה״ז מותר שהדבר ידוע שלא נתן לו אלא מתנה: הגה ויש מתירין אפילו בהתנו מתחילה כך ובלבד בדבר מועט (הגהות אשיר״י וכ״מ דעת הטור וכ״נ דעת הרב המגיד) ומכל מקום לא ירגילו תלמידי חכמים עצמם בכך מפני המון העם שלא ילמדו מהם (הגהת מיי׳ פ״ד מהל׳ מלוה וסמ״ג לאוין קצ״ג):

יח. כל רבית דרבנן מותר במעות של יתומים או של הקדש עניים או תלמוד תורה או צורך בית הכנסת: הגה וכן נוהגין להקל (ב״י בשם הרמב״ם והרא״ש) אע״ג דיש מחמירין דאינו מותר רק בבית דין (מרדכי דא״נ וכן משמע במהרא״י ובת״ה סימן ס״ה ובח״ה סי׳ ר״ן ורש״י פרק א״נ דף ע׳ סוף ע״א) . יש מקומות שנוהגים שאפוטרופוס מלוה מעות יתומים ברבית קצוצה ומנהג טעות הוא ואין לילך אחריו (מהרי״ל בתשובה) וכל אפוטרופוס שעושה כן עי׳ בחושן המשפט סי׳ ל״ד אם נפסל. אבל ברבית דרבנן שרי כל זמן שלא הגדיל היתום לעסוק במעותיו כדרך שאר אנשים אע״פ שכבר הוא בן י״ג שנה הואיל ולא הגיע לכלל דעת מקרי יתום לענין זה (ב״י בשם ת״ה ודברי ב״י גופיה) מי שחייב ליתומים וכשבא לפרוע טוען שנתן להם רבית ורוצה לנכות מחובו והיתום טוען שלא קבל היתום נאמן בלא שבועה (בית יוסף בסימן קע״ו בשם תשובת רשב״א):

יט. אפוטרופוס שהלוה מעות היתומים ברבית קצוצה אם הלוה נטל לחלקו כל כך ריוח כמו שהתנה לתת להם חייב ליתן להם:

כ. אם עבר האפוטרופוס והלוה מעות יתומים ברבית קצוצה והאכיל היתומים פטורים מלשלם אפילו לכשיגדלו: הגה וגם האפוטרופוס פטור מלהחזירו (תשובת הרשב״א) וה״ה מעות של הקדש עניים או שאר מצות (ב״י בשם תשובת הרשב״א) ומיהו אין המלוה נאמן לומר דמעות של הקדש היו אלא בראייה (ריב״ש סי׳ תס״ה) ועיין לקמן סי׳ קס״ט אם אפוטרופוס מותר ללוות מעובד כוכבים לצורך יתומים:

כא. אי אוזיף ק׳ בק״כ מעיקרא ק׳ בדנקא ולסוף ק״כ אסור מדאורייתא ואי אוזיף ק׳ במאה ואייקר אסור מדרבנן:

כב. מותר ללוות ברבית מפני פקוח נפש: הגה ועי״ל סי׳ קס״ט ובסי׳ קע״ג דאסור ללוות ברבית לצורך קהל ואפילו אינו רבית קצוצה כל שכן ברבית קצוצה דאסור ולא כמו אלו שנהגו להקל בקצת מקומות להלוות וללוות לצורך קהל ברבית קצוצה ואין להם על מה שיסמוכו אם לא שנאמר שמחשבים צרכי קהל לפקוח נפש או לצורך מצוה כמו שיתבאר לקמן סימן קע״ב אבל אין לסמוך על זה כי אם לצורך גדול (רוב הג״ה הם ד״ע):

כג. המלוה מעות על מנת שכל מלאכה שתבא לידו יתן אותה למלוה לעשותה אסור: הגה ולמאן דאמר טובת הנאה הוי ממון מיקרי רבית קצוצה (כך דקדק הב״י מלשון הרא״ש) מאחר שהתנו מתחלה בכך ואפילו לא התנו מתחלה אם אינו רגיל לעשות בלאו הכי אסור וכן כל טובת הנאה אבל אם כל אחד מחזיק טובה לחבירו לפעמים הלוה למלוה ופעמים להיפך שרי (הגהות מרדכי דא״נ והגהות מיי׳ פ״ה דה״מ):

Le siman 159 posait une question de personne : avec qui l’interdit joue-t-il. Le siman 160 pose une question de chose : qu’est-ce qui, passant de l’emprunteur au prêteur, compte comme un intérêt — et sous quel régime. Il ne définit pas encore les formes déguisées, ni le contrat d’investissement : cela commence au siman 161 et court jusqu’au 177.

Cas	Le psak	La source
Ce que le siman règle	Qui transgresse, et en combien d’interdits	שו״ע יו״ד ק״ס:א
Ce que le siman règle	Ce qui se reprend en justice et ce qui ne s’y reprend pas	שו״ע יו״ד ק״ס:ו · ק״ס:י״ד
Ce que le siman règle	Jusqu’où la vigilance va, quand rien n’a été stipulé	שו״ע יו״ד ק״ס:ד–ק״ס:י״ב
Ce qu’il ne règle pas	La définition de l’avaq ribbit et de l’intérêt de la Torah	סימן קס״א · 161
Ce qu’il ne règle pas	L’habitation dans la cour de l’emprunteur, et le gage	סימן קס״ו · 166
Ce qu’il ne règle pas	L’intérêt par l’intermédiaire d’un non-Juif	סימן קס״ט · 169
Ce qu’il ne règle pas	La ruse d’intérêt, et le contrat d’investissement	סימן קע״ב · 172 · סימן קע״ז · 177

Cas	Le psak	La source
Le prêteur	Transgresse tous les interdits — six selon le Rambam	שו״ע יו״ד ק״ס:א · רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ב׳
L’emprunteur qui verse l’intérêt	Transgresse — mais seulement dans un intérêt de la Torah ; dans un intérêt rabbinique, seulement “devant l’aveugle”	רמ״א יו״ד ק״ס:א
Le garant	Transgresse לא תשימון עליו נשך — et le Pit’hei Techouva laisse en doute le prêt purement oral	שו״ע יו״ד ק״ס:א · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ב
Les témoins	Transgressent — et le ‘Havot Daat leur applique la restriction de la glose : dans un intérêt rabbinique, seulement “devant l’aveugle”	שו״ע יו״ד ק״ס:א · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ג
Le scribe	Transgresse — il n’est pas dans le seif, il est dans la michna au nom des Sages, et le Chakh le rappelle	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק א · באר היטב יו״ד ק״ס ס״ק א
Le courtier, et celui qui aide l’une des parties	Transgresse לפני עור לא תתן מכשול	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק א

Cas	Le psak	La source
Un intérêt stipulé, déjà perçu	On le fait sortir du prêteur et on le rend à l’emprunteur	רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ג׳ · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י״ט
De la poussière d’intérêt	Interdite entièrement, mais on ne la fait pas sortir — ni du prêteur, ni de l’emprunteur	רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ו׳
Un intérêt anticipé ou différé	Poussière d’intérêt — le seif le dit en propres termes ; et même s’il avait précisé, l’Atéret Zahav le tient pour poussière	שו״ע יו״ד ק״ס:ו · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ח
Un intérêt à restituer, dont l’emprunteur fait remise	La remise est efficace, même pour un intérêt de la Torah — mais elle doit être expresse ; le silence ne vaut pas	שו״ע יו״ד ק״ס:ה · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ז · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ו
“Je te le donne en cadeau”, au moment où l’intérêt est pris	Sans effet — il est interdit de le recevoir, même pour un intérêt d’ordre rabbinique	שו״ע יו״ד ק״ס:ה · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ו
La valeur de la monnaie a changé entre le prêt et le remboursement	On suit le moment initial — ce qui décide si l’interdit est de la Torah ou d’ordre rabbinique	שו״ע יו״ד ק״ס:כ״א · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ל״ה

Cas	Le psak	La source
L’emprunteur ajoute de lui-même au remboursement, sans rien dire	Interdit de l’accepter — parce que le surplus peut être imputé au prêt, et cela suffit	שו״ע יו״ד ק״ס:ד · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ד
Le surplus a déjà été encaissé et découvert après coup	Le ‘Havot Daat : il n’a pas à le rendre — l’interdit porte sur l’acte de recevoir	פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ד
L’argent était détenu à titre de vente, non de prêt	Permis — c’est l’exception que la glose ajoute au seif 4	רמ״א יו״ד ק״ס:ד
Un présent envoyé avant le prêt, sans un mot, et de peu de valeur	Permis — mais le Chakh pose la règle qui commande tout : הכל לפי הענין ולפי מה שניכר בדעת משלח	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י
Un présent important, ou envoyé en précisant pourquoi	Interdit — et si le don était subordonné à un engagement de rendre en cas de refus, c’est un intérêt fixé	רמ״א יו״ד ק״ס:ו · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ז
Le prêteur se sert de quelque chose de l’emprunteur	À son insu : interdit, même s’il l’aurait fait de toute façon. Avec son accord : permis, mais seulement s’il l’aurait fait de toute façon et si ce n’est pas public	שו״ע יו״ד ק״ס:ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י״א
Prêter à ses enfants ou aux gens de sa maison	Interdit, même s’il n’est pas pointilleux et que tout revient en cadeau — de peur qu’il ne les y accoutume	שו״ע יו״ד ק״ס:ח · רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ח׳
Travailler pour l’autre en échange d’un travail plus lourd	Interdit, même s’il s’agit du même travail à une saison plus dure	שו״ע יו״ד ק״ס:ט

Cas	Le psak	La source
Enseigner au prêteur, ou à son fils	Interdit tant que l’argent est chez lui, s’il n’en avait pas l’habitude auparavant	שו״ע יו״ד ק״ס:י · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ט״ו
Le saluer le premier	Interdit s’il n’en avait pas l’habitude — אפילו דיבור אסור	שו״ע יו״ד ק״ס:י״א · בבא מציעא ע״ה ע״ב
Lui demander une information, ou lui donner une consigne	Interdit — le Taz : c’est le fait même de commander, et qu’il s’y plie, qui constitue l’intérêt	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ב · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק ה
Un homme de marque qui reçoit un cadeau de son débiteur	Interdit selon la She’ilat Yaavets, tant qu’il est son débiteur ; et “homme de marque” se dit de celui qui n’accepte de cadeau de personne d’autre	פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ח

Siman 160 — La gravité de l’interdit de l’intérêt, et jusqu’où il faut s’en garder

📑 Sommaire

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les vingt-trois seifim

1. שורש הפסק — ce que ce siman règle, et ce qu’il ne règle pas

2. מי עובר — les cinq personnes, et ce qui en découle

3. קצוצה ואבק — ce qui se reprend en justice, et ce qui se remet

4. מה שלא נקצץ — le surplus, le cadeau, le présent anticipé

5. רבית דברים — l’intérêt qui ne coûte rien

6. הצדדים והשליח — les montages par un tiers, et la permission de l’envoyé

7. מעות יתומים וצרכי ציבור — l’argent que l’on gère pour d’autres

8. מקרים בני זמננו — cas contemporains et récapitulatif

Cas 1 — Un prêt entre particuliers, remboursé “avec un petit plus”

Cas 2 — Une caisse de tsedaka ou une association qui place ses fonds

Cas 3 — Un ami qui sert d’intermédiaire pour obtenir un prêt

Cas 4 — Rendre service, remercier, offrir : la vie ordinaire d’un prêt

Cas 5 — Un artisan, un professionnel, et un prêt de son client

Cas 6 — Une urgence, et le seul prêteur disponible exige un intérêt

Récapitulatif — sept lignes pour tout le siman

Cas	Le psak	La source
“Voici un zouz, prête dix dinars à un tel”	Permis — à trois conditions : le prêteur ne le reprend pas de l’emprunteur, l’emprunteur ne l’a pas dirigé, et — selon un avis — ne l’a pas même sollicité	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ג
L’emprunteur avait persuadé le tiers de donner	Le Chakh : celui qui veut s’appuyer sur les avis permissifs le peut, l’interdit étant d’ordre rabbinique — mais le Guinat Veradim objecte que si le tiers est son envoyé, c’est de la Torah	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י״ח · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ט
“Je te prête à condition que tu donnes un zouz à un tel”	Interdit, et c’est un intérêt fixé : on le reprend — même si le bénéficiaire est un non-Juif, et même si c’est l’emprunteur qui l’a proposé	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ד · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק י״ט
Le tiers qui a reçu doit-il rendre au prêteur ?	Le Tif’éret Tsvi : non — il n’a pas reçu pour le prêt ; c’est celui qui l’a chargé qu’on poursuit, au titre du garant	פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק י״א
“Voici un zouz, dis à un tel qu’il me prête”	Permis — c’est le salaire d’une parole ; et même au fils du prêteur, à condition qu’il soit majeur et ne dépende pas de la table de son père	שו״ע יו״ד ק״ס:ט״ז · בבא מציעא ס״ט ע״ב
Le fils est majeur mais reste à la table de son père	Le Chakh : il faut les deux conditions ; le Taz : dès qu’il est à sa table, interdit en tout état de cause, et un mineur est interdit même s’il n’y est pas	ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״א · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק י · באר היטב יו״ד ק״ס ס״ק י״ג
Charger un autre Juif d’aller emprunter à intérêt et de porter l’intérêt	Contesté. Le Beit Yossef, le Levouch et le Taz l’interdisent absolument ; le Rama le permet au moment du besoin, et le Chakh, les Nekoudot HaKessef et le Ba’h le soutiennent. Question de Rav.	רמ״א יו״ד ק״ס:ט״ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ב · נקודות הכסף יו״ד ק״ס · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק י״א
L’emprunteur avait reçu l’argent lui-même du prêteur	Interdit de l’avis de tous — c’est la limite que le Rama pose lui-même à sa propre permission	רמ״א יו״ד ק״ס:ט״ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ב
L’envoyé est un non-Juif	Interdit — le Baer Hetev : la permission repose sur l’absence d’agence pour une transgression, et il n’en commet aucune	באר היטב יו״ד ק״ס ס״ק י״ד
L’envoyé a établi un acte au nom du prêteur	Interdit, même à l’insu de celui qui l’a envoyé — l’acte fait du prêt le prêt du prêteur	רמ״א יו״ד ק״ס:ט״ז
Des talmidei ‘hakhamim entre eux	Permis jusqu’à un cinquième, sur des denrées — les deux doivent être talmidei ‘hakhamim, et le cinquième se compte de l’intérieur (cent pour cent vingt) ; et qu’ils n’en fassent pas une habitude	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ד · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ה

Cas	Le psak	La source
Argent d’orphelins, d’un fonds pour les pauvres, du Talmud Torah, de la synagogue	L’intérêt d’ordre rabbinique est permis — jamais l’intérêt fixé	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ח
Un tuteur qui prête l’argent des orphelins à intérêt fixé	Coutume erronée, que l’on ne suit pas ; et voir ‘Hochen Michpat 34 pour savoir s’il devient inapte à témoigner	רמ״א יו״ד ק״ס:י״ח
Faut-il passer par un beit din ?	Le Rama : l’usage allège ; le Chakh : je n’ai jamais vu cet usage ; le Noda BiYehouda explique le Chakh — Rachi exigerait un beit din de haut rang, que nous n’avons plus — et donne la forme qu’il a lui-même pratiquée : un contrat écrit disant que l’argent est celui d’orphelins	רמ״א יו״ד ק״ס:י״ח · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ו · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק כ
Qui est “orphelin” à cet égard ?	Non pas le mineur, mais celui qui ne sait pas gérer son bien — même passé treize ans ; et même un adulte dont le père est mort. Mais non celui dont le père refuse de l’entretenir	רמ״א יו״ד ק״ס:י״ח · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק כ״ט
Le tuteur a fauté, et l’emprunteur a fait du profit	Il doit donner aux orphelins ce qu’il s’était engagé à leur donner ; le Taz va plus loin (la moitié du profit) et le Chakh le retient à la stipulation. Question de Rav.	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ט · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק י״ז · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ל״א
L’intérêt a déjà servi à nourrir les orphelins	Ils sont exempts, même devenus grands ; et le tuteur aussi, n’ayant rien reçu pour lui-même	שו״ע יו״ד ק״ס:כ · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק י״ח
Le prêteur prétend que l’argent était celui d’un fonds consacré	Il n’est pas cru sans preuve — et si c’était un intérêt fixé, il doit le rendre	רמ״א יו״ד ק״ס:כ · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ל״ג
Emprunter à intérêt pour sauver une vie	Permis à l’emprunteur — jamais au prêteur : celui-ci est tenu de prêter gratuitement, לא תעמוד על דם רעך	שו״ע יו״ד ק״ס:כ״ב · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק כ״א
Emprunter à intérêt pour les besoins de la communauté	Interdit, même s’il ne s’agit pas d’un intérêt fixé ; ceux qui allègent אין להם על מה שיסמוכו — sauf pour un grand besoin. Question de Rav.	רמ״א יו״ד ק״ס:כ״ב
Prêter à condition de recevoir tout le travail de l’emprunteur	Interdit ; et si l’on tient que l’avantage vaut argent, c’est un intérêt fixé. Le Chakh distingue : si c’est l’emprunteur qui est l’artisan et qu’il travaille à bas prix, c’est un intérêt fixé de l’avis de tous	שו״ע יו״ד ק״ס:כ״ג · רמ״א יו״ד ק״ס:כ״ג · ש״ך יו״ד ק״ס ס״ק ל״ז
Deux amis qui se rendent service tour à tour	Permis — c’est la dernière ligne du siman, et elle dit que la réciprocité n’a pas de pente	רמ״א יו״ד ק״ס:כ״ג

Cas	Le psak	La source
Le principe	Ce qui passe de l’emprunteur au prêteur à cause du prêt est un intérêt, fût-ce une parole	שו״ע יו״ד ק״ס:א–כ״ג
Le critère pratique	אם לא היה רגיל בזה מקודם — l’habitude antérieure	שו״ע יו״ד ק״ס:ז · ק״ס:י · ק״ס:י״א
Le régime	Stipulé : de la Torah, on le reprend. Non stipulé : rabbinique, on ne le reprend pas — mais c’est interdit tout autant	רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה ג׳ · פרק ד׳ הלכה ו׳
La remise	Efficace une fois l’intérêt à restituer, et seulement si elle est expresse	שו״ע יו״ד ק״ס:ה · פתחי תשובה יו״ד ק״ס ס״ק ו
Le tiers	Permis dans les formes des seifim 13 et 16 ; interdit dès qu’il y a stipulation, reflux ou instruction de l’emprunteur	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ג · ק״ס:י״ד · ק״ס:ט״ז
Les fonds gérés pour autrui	Poussière d’intérêt seulement, et jamais l’intérêt fixé	שו״ע יו״ד ק״ס:י״ח · רמ״א יו״ד ק״ס:י״ח
Le sauvetage de vie	Permet d’emprunter, jamais de prêter	שו״ע יו״ד ק״ס:כ״ב · ט״ז יו״ד ק״ס ס״ק כ״א