Le siman 161 ne permet rien : il classe et il exécute. Ce niveau suit la ligne de psika du Mehaber seif par seif, puis les endroits où le Chakh et le Taz divergent — et là, ce sont les Nekoudot HaKessef, la réponse du Chakh au Taz, qui tranchent.
Le texte à partir duquel tout se décide, clause par clause et dans l’ordre.
« כל דבר אסור ללוות בתוספת » (שו״ע יו״ד קס״א:א)
« בפחות משוה פרוטה יש איסור רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין » (שו״ע יו״ד קס״א:א)
« כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן » (רמ״א יו״ד קס״א:א)
« אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר » (שו״ע יו״ד קס״א:ב)
« מלבד רבית מוקדמת ומאוחרת אפילו לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר » (רמ״א יו״ד קס״א:ב)
« אבק רבית אם תפס לוה משל מלוה מפקינן מיניה » (שו״ע יו״ד קס״א:ג)
« לא אמרו דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלא בשאכל המלוה מדעת הלוה » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)
« אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)
« רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« וכן בהלוהו על חצרו ואמר ליה על מנת שידור בו חנם או שישכרנו לו בפחות וכיוצא בו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת » (שו״ע יו״ד קס״א:ו)
« אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)
« אם רוב עסקו ומחייתו ברבית אין מקבלין ממנו כדי לפתוח לו דרך לתשובה וכל המקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)
« מי שהיה נושה בחבירו דינר של רבית ונתן לו בשבילו ה׳ מדות של חטים והיו נמכרים ד׳ בדינר צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ח)
« ואם רצה להחזיר לו דמיהם דינר ורביע רשאי שהמקח קיים אע״פ שנעשה באיסור » (שו״ע יו״ד קס״א:ח)
« היה חייב לו דינר של רבית ונתן לו בו גלימא או כלי צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ט)
« אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של רבית ולא היה ראוי לשכרו אלא בחצי דינר מוציאין ממנו כל הדינר » (שו״ע יו״ד קס״א:י)
« שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
« כגון שהוא מפורש בשטר הקרן בפני עצמו » (רמ״א יו״ד קס״א:י״א)
« וכל מי שבא לידו יקרע השטר דחיישינן שמא יגבה בו הרבית » (רמ״א יו״ד קס״א:י״א)
« אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
Le siman 160 avait dit la gravité de l’interdit. Le 161 ne dit pas ce qui est permis : il dit de quel ordre est ce qui est interdit, et ce que le beit din en fait. C’est un siman de classification et de recouvrement, non de permission.
« כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן » (רמ״א יו״ד קס״א:א)
« רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
| Seif | La question | Le psak du Mehaber |
|---|---|---|
| 1 | Sur quoi porte l’interdit, et jusqu’où ? | Sur toute chose, et jusqu’en dessous d’une perouta — mais on ne l’extrait pas. Glose : le critère est le salaire d’attente ; la voie de la vente ne donne que de la poussière d’intérêt. |
| 2 | La poussière d’intérêt se récupère-t-elle ? | Non — mais il faut la rendre pour s’acquitter envers le Ciel. Glose : sauf l’intérêt d’avance et l’intérêt après coup. |
| 3 | Et si l’emprunteur se paie lui-même ? | On le lui reprend (comme le Roch, non comme le Raavad). |
| 4 | Pourquoi ne se récupère-t-elle pas ? | Parce que le prêteur a consommé du consentement de l’emprunteur. Extorsion ou jugement erroné : elle se récupère. |
| 5 | Qu’est-ce que l’intérêt de la Torah, et comment l’exécute-t-on ? | Prêt + somme arrêtée. Contrainte de la personne jusqu’à l’extrême ; pas de saisie des biens. |
| 6 | Le prêteur est mort. | Les fils ne doivent rien — sauf objet déterminé et techouva du père. |
| 7 | Il vient réparer de lui-même. | Objet déterminé : on accepte. Sinon, et si l’intérêt était son métier : on n’accepte pas. |
| 8 | Il a été payé en marchandise. | Il rend les mesures ou leur prix — la vente tient. |
| 9 | Il a été payé par un objet. | Il rend l’objet lui-même. |
| 10 | Il a été payé par une location surpayée. | On reprend le dinar entier. |
| 11 | L’acte porte de l’intérêt. | Le capital seul si l’intérêt est reconnaissable, et l’acte se déchire. Sinon : rien. |
C’est la ligne de psika la plus exposée au malentendu, et le seif la dit en une phrase :
« אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר » (שו״ע יו״ד קס״א:ב)
La glose du Rama y apporte la seule exception, et elle est étroite :
« מלבד רבית מוקדמת ומאוחרת אפילו לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר » (רמ״א יו״ד קס״א:ב)
Le Pit’hei Techouva enregistre que ce n’est pas l’avis de tous — le Radbaz dispense même envers le Ciel :
« שפסק כדעת הפוסקים דגם לצאת י״ש א״צ להחזיר » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ד)
« נראה דוקא א״ר לכ״ע אבל היכא דיש מחלוקת בין הפוסקים אי הוי א״ר או ר״ק אין מוציאין מהלוה אי תפס » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ד)
« אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)
Et lorsqu’il vient rendre, le Pit’hei Techouva ajoute un devoir que rien ne suggère : il faut dire à l’autre pourquoi on rend.
« ואפילו אם מחזיר לו סתמא צריך להודיע שהוא פטור מדיני אדם » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ג)
Le seif dit l’exécution et sa limite dans la même phrase :
« שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« דהא דאמרינן יוצאה בדיינים היינו לומר דכופין אותו משום מ״ע דוחי אחיך עמך ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצוה אבל אין ב״ד יורדין לנכסיו » (בית יוסף יו״ד קס״א)
« כדין שאר מצות עשה דכתיב וחי אחיך עמך » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ז)
« נראה דוקא אם תבעו וראיה מדברי רש״י פרק הרבית » (ט״ז יו״ד קס״א ס״ק ג)
« פנים מאירות ח״ב סי׳ ע״ד שחולק עליו בזה » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ה)
« דינו של הט״ז אמת עכ״פ במחל לו כבר » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ה)
Le Chakh borne l’immunité dans l’autre sens, et cette borne est ferme :
« נראה דאם כבר החזיר הרבית על פי ב״ד או מעצמו ואח״כ חזר ותפס משל לוה בעד הרבית יורדין לנכסיו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ח)
Deux situations, un seul critère : l’objet est-il encore là ?
« לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת » (שו״ע יו״ד קס״א:ו)
« אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)
« שאז חייבים להחזיר משום כבוד אביהם » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י)
« דאמר קרא אל תקח מאתו נשך לדידיה אזהר רחמנא ולא לבריה » (ט״ז יו״ד קס״א ס״ק ד)
« אבל עומד במרדו מוציאין ממנו בע » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ב)
« כתב הריב״ש דמכל מקום הם חייבים להחזיר לצאת ידי שמים והביאוהו האחרונים » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ג)
« כתב הפרישה דל״ד אלא כל דבר שהוא בעין כמו שגזלו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״א)
« מיהו לפענ״ד דברי הפרישה דחוקים דדוחק לומר דדבר מסוים לאו דוקא הוא » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)
« וטעם הדבר דרבית כיון דבא לידו מדעת הלוה בעצמו אין לקבל ממנו אלא בדבר מסוים משא״כ בגזלה » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)
Les mêmes seifim 8, 9 et 10 disent ce que l’on rend quand le paiement n’a pas été fait en argent :
« מי שהיה נושה בחבירו דינר של רבית ונתן לו בשבילו ה׳ מדות של חטים והיו נמכרים ד׳ בדינר צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ח)
« היה חייב לו דינר של רבית ונתן לו בו גלימא או כלי צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ט)
« אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של רבית ולא היה ראוי לשכרו אלא בחצי דינר מוציאין ממנו כל הדינר » (שו״ע יו״ד קס״א:י)
« הכלי דוקא ולא תמורת כספו דלא לימרו גלימא דמכסי ביה גלימא דרביתא הוא » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ט״ו)
« דדוקא כשקצץ עמו בדמים ואח״כ נתן לו חפץ בשביל הדמים אז הוא דאמרינן המקח קיים ויחזיר הדמים אבל כשלא קצץ צריך להחזיר לו החפץ בעצמו » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ט)
Ce seif est le seul du siman qui produise une règle de rédaction.
« שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
« כגון שהוא מפורש בשטר הקרן בפני עצמו » (רמ״א יו״ד קס״א:י״א)
« אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
« ארישא קאי אבל כשלא נכתב בשטר רק הקרן פשיטא דלא יקרענו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ח)
« מסיק דאפי׳ מפורש בו רבית דאורייתא חיישינן לב״ד טועין » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ט)
« וגבי אפילו ממשעבדי והעדים לא נפסלו אפילו ברבית דאורייתא דלא תשימון עליו נשך לא משמע לאינשי אלא בלוה ומלוה כן כתבו התוספות והרא״ש ורוב הפוסקים » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ז)
« לא דק דאדרבה דעת הטור וש״ע ורמ״א דלא כהרמב״ן אלא כדעת התוס׳ והרא״ש ומרדכי והג״א ושאר פוסקים דהעדים לא נפסלו בכך » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)
« הרי העדים פסולים דרשעים הם שמעידים שחתמו על איסור » (באר היטב יו״ד קס״א ס״ק י״ג)
« מבואר בב״י בשם מהרי״ק דהיינו מכח השטר אבל אם לוה מודה בקרן חייב לשלם הקרן » (ט״ז יו״ד קס״א ס״ק י)
« ליתן שום דבר מהריוח שהרויח במעות של המלוה אפילו הרויח הרבה אלא שראוי לקנסו ליתן מהריוח לעניי העיר » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק כ׳)
| La situation | Ce qui la classe | La source |
|---|---|---|
| Une pénalité de retard convenue après l’échéance | Salaire d’attente de plein droit selon le Chvout Yaakov ; le Pit’hei Techouva refuse d’alléger sur le Sema. | פת״ש ס״ק א |
| Un délai de paiement payé par un prix majoré | Voie de la vente : poussière d’intérêt. Non récupérable, mais à rendre envers le Ciel. | שו״ע יו״ד קס״א:א · שו״ע יו״ד קס״א:ב |
| Un loyer sciemment majoré versé au prêteur | Cas exact du seif 10 : on reprend la totalité, non l’excédent. | שו״ע יו״ד קס״א:י · ט״ז ס״ק ו |
| Un contrat au chiffre global, capital et rémunération confondus | Si l’opération relève de l’intérêt, l’acte ne perçoit plus rien. | שו״ע יו״ד קס״א:י״א |
| Une somme reçue par un tiers pour le compte du prêteur | Le prêteur n’acquiert pas : pas d’émissaire pour une transgression. | פת״ש ס״ק ב |
| Un héritage venu du prêt à intérêt | Rien n’est dû, sauf objet déterminé et techouva du défunt. | שו״ע יו״ד קס״א:ו |
| Un homme veut réparer, mais la restitution le ruinerait | On n’accepte pas — et il reste tenu envers le Ciel. | שו״ע יו״ד קס״א:ז · ש״ך ס״ק י״ג |
| Le prêteur a rendu puis s’est repayé de force | Ce n’est plus de l’intérêt : c’est du vol, et le beit din saisit. | ש״ך ס״ק ח |
« וכתב דלא זכה המלוה ויחזיר ללוה דזכיה מתורת שליחות הוא וקי״ל דאין שלד״ע » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ב)
« וכתב שזה פשוט שיש בזה איסור רבית כי הוא אגר נטר גמור » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק א)