סימן קס״א אינו מתיר דבר : הוא ממיין והוא גובה. רמה זו הולכת אחר קו הפסק של המחבר סעיף אחר סעיף, ואחריו אל המקומות שנחלקו בהם הש״ך והט״ז — ושם נקודות הכסף, תשובת הש״ך לט״ז, הן המכריעות.
הלשון שממנה הכול נחתך, משפט אחר משפט וכסדרם.
« כל דבר אסור ללוות בתוספת » (שו״ע יו״ד קס״א:א)
« בפחות משוה פרוטה יש איסור רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין » (שו״ע יו״ד קס״א:א)
« כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן » (רמ״א יו״ד קס״א:א)
« אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר » (שו״ע יו״ד קס״א:ב)
« מלבד רבית מוקדמת ומאוחרת אפילו לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר » (רמ״א יו״ד קס״א:ב)
« אבק רבית אם תפס לוה משל מלוה מפקינן מיניה » (שו״ע יו״ד קס״א:ג)
« לא אמרו דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלא בשאכל המלוה מדעת הלוה » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)
« אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)
« רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« וכן בהלוהו על חצרו ואמר ליה על מנת שידור בו חנם או שישכרנו לו בפחות וכיוצא בו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת » (שו״ע יו״ד קס״א:ו)
« אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)
« אם רוב עסקו ומחייתו ברבית אין מקבלין ממנו כדי לפתוח לו דרך לתשובה וכל המקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)
« מי שהיה נושה בחבירו דינר של רבית ונתן לו בשבילו ה׳ מדות של חטים והיו נמכרים ד׳ בדינר צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ח)
« ואם רצה להחזיר לו דמיהם דינר ורביע רשאי שהמקח קיים אע״פ שנעשה באיסור » (שו״ע יו״ד קס״א:ח)
« היה חייב לו דינר של רבית ונתן לו בו גלימא או כלי צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ט)
« אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של רבית ולא היה ראוי לשכרו אלא בחצי דינר מוציאין ממנו כל הדינר » (שו״ע יו״ד קס״א:י)
« שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
« כגון שהוא מפורש בשטר הקרן בפני עצמו » (רמ״א יו״ד קס״א:י״א)
« וכל מי שבא לידו יקרע השטר דחיישינן שמא יגבה בו הרבית » (רמ״א יו״ד קס״א:י״א)
« אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
סימן ק״ס אמר את חומר האיסור. סימן קס״א אינו אומר מה מותר : הוא אומר מאיזו דרגה האסור, ומה עושה בו בית דין. סימן של מיון וגבייה הוא ולא של היתר.
« כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן » (רמ״א יו״ד קס״א:א)
« רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
| סעיף | השאלה | פסק המחבר |
|---|---|---|
| א | על מה חל האיסור, ועד היכן ? | על כל דבר, ואף בפחות משוה פרוטה — אלא שאין מוציאין. והגהה : המבחן אגר נטר ; ודרך מקח אינה אלא אבק רבית. |
| ב | היוצאה אבק רבית ? | לא — וחייב להחזירה לצאת ידי שמים. והגהה : חוץ ממוקדמת ומאוחרת. |
| ג | ואם תפס הלוה לעצמו ? | מפקינן מיניה (כרא״ש ולא כראב״ד). |
| ד | מפני מה אינה יוצאה ? | מפני שאכל המלוה מדעת הלוה. הוציא בעל כרחו או בדיין טועה — יוצאה. |
| ה | מהי רבית דאורייתא וכיצד נגבית ? | הלואה ודבר קצוב. כופין את הגוף עד קצה ; ואין יורדין לנכסים. |
| ו | מת המלוה. | אין הבנים חייבים — אלא בדבר מסויים ובתשובת האב. |
| ז | בא לתקן מעצמו. | דבר מסויים — מקבלים. ואם לאו, ורוב עסקו ברבית — אין מקבלין. |
| ח | נפרע בסחורה. | מחזיר את המדות או את דמיהן — שהמקח קיים. |
| ט | נפרע בחפץ. | מחזיר את החפץ עצמו. |
| י | נפרע בשכירות ביוקר. | מוציאין את כל הדינר. |
| יא | שטר שיש בו רבית. | הקרן לבדו אם ניכרת הרבית, ויקרע השטר. ואם לאו — כלום. |
זו שורת הפסק החשופה ביותר לטעות, והסעיף אומרה במשפט אחד :
« אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר » (שו״ע יו״ד קס״א:ב)
והגהת הרמ״א מביאה את היוצא מן הכלל היחיד, והוא צר :
« מלבד רבית מוקדמת ומאוחרת אפילו לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר » (רמ״א יו״ד קס״א:ב)
והפתחי תשובה רושם שאין זו דעת הכול — הרדב״ז פוטר אף לצאת ידי שמים :
« שפסק כדעת הפוסקים דגם לצאת י״ש א״צ להחזיר » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ד)
« נראה דוקא א״ר לכ״ע אבל היכא דיש מחלוקת בין הפוסקים אי הוי א״ר או ר״ק אין מוציאין מהלוה אי תפס » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ד)
« אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)
וכשהוא בא להחזיר, מוסיף הפתחי תשובה חובה שאין הדעת מעלה אותה : חייב לומר לחבירו מפני מה הוא מחזיר.
« ואפילו אם מחזיר לו סתמא צריך להודיע שהוא פטור מדיני אדם » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ג)
הסעיף אומר את הגבייה ואת גבולה במשפט אחד :
« שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« דהא דאמרינן יוצאה בדיינים היינו לומר דכופין אותו משום מ״ע דוחי אחיך עמך ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצוה אבל אין ב״ד יורדין לנכסיו » (בית יוסף יו״ד קס״א)
« כדין שאר מצות עשה דכתיב וחי אחיך עמך » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ז)
« נראה דוקא אם תבעו וראיה מדברי רש״י פרק הרבית » (ט״ז יו״ד קס״א ס״ק ג)
« פנים מאירות ח״ב סי׳ ע״ד שחולק עליו בזה » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ה)
« דינו של הט״ז אמת עכ״פ במחל לו כבר » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ה)
והש״ך מגביל את החסינות לצד השני, והגבלה זו חזקה :
« נראה דאם כבר החזיר הרבית על פי ב״ד או מעצמו ואח״כ חזר ותפס משל לוה בעד הרבית יורדין לנכסיו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ח)
שני מצבים, מבחן אחד : העודנו הדבר קיים ?
« לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת » (שו״ע יו״ד קס״א:ו)
« אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)
« שאז חייבים להחזיר משום כבוד אביהם » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י)
« דאמר קרא אל תקח מאתו נשך לדידיה אזהר רחמנא ולא לבריה » (ט״ז יו״ד קס״א ס״ק ד)
« אבל עומד במרדו מוציאין ממנו בע » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ב)
« כתב הריב״ש דמכל מקום הם חייבים להחזיר לצאת ידי שמים והביאוהו האחרונים » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ג)
« כתב הפרישה דל״ד אלא כל דבר שהוא בעין כמו שגזלו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״א)
« מיהו לפענ״ד דברי הפרישה דחוקים דדוחק לומר דדבר מסוים לאו דוקא הוא » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)
« וטעם הדבר דרבית כיון דבא לידו מדעת הלוה בעצמו אין לקבל ממנו אלא בדבר מסוים משא״כ בגזלה » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)
ואותם סעיפים ח, ט וי אומרים מה מחזירים כשלא ניתן הפרעון בכסף :
« מי שהיה נושה בחבירו דינר של רבית ונתן לו בשבילו ה׳ מדות של חטים והיו נמכרים ד׳ בדינר צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ח)
« היה חייב לו דינר של רבית ונתן לו בו גלימא או כלי צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ט)
« אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של רבית ולא היה ראוי לשכרו אלא בחצי דינר מוציאין ממנו כל הדינר » (שו״ע יו״ד קס״א:י)
« הכלי דוקא ולא תמורת כספו דלא לימרו גלימא דמכסי ביה גלימא דרביתא הוא » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ט״ו)
« דדוקא כשקצץ עמו בדמים ואח״כ נתן לו חפץ בשביל הדמים אז הוא דאמרינן המקח קיים ויחזיר הדמים אבל כשלא קצץ צריך להחזיר לו החפץ בעצמו » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ט)
זה הסעיף היחיד בסימן המוליד דין בניסוח.
« שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
« כגון שהוא מפורש בשטר הקרן בפני עצמו » (רמ״א יו״ד קס״א:י״א)
« אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
« ארישא קאי אבל כשלא נכתב בשטר רק הקרן פשיטא דלא יקרענו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ח)
« מסיק דאפי׳ מפורש בו רבית דאורייתא חיישינן לב״ד טועין » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ט)
« וגבי אפילו ממשעבדי והעדים לא נפסלו אפילו ברבית דאורייתא דלא תשימון עליו נשך לא משמע לאינשי אלא בלוה ומלוה כן כתבו התוספות והרא״ש ורוב הפוסקים » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ז)
« לא דק דאדרבה דעת הטור וש״ע ורמ״א דלא כהרמב״ן אלא כדעת התוס׳ והרא״ש ומרדכי והג״א ושאר פוסקים דהעדים לא נפסלו בכך » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)
« הרי העדים פסולים דרשעים הם שמעידים שחתמו על איסור » (באר היטב יו״ד קס״א ס״ק י״ג)
« מבואר בב״י בשם מהרי״ק דהיינו מכח השטר אבל אם לוה מודה בקרן חייב לשלם הקרן » (ט״ז יו״ד קס״א ס״ק י)
« ליתן שום דבר מהריוח שהרויח במעות של המלוה אפילו הרויח הרבה אלא שראוי לקנסו ליתן מהריוח לעניי העיר » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק כ׳)
| המצב | מה ממיינו | המקור |
|---|---|---|
| קנס איחור שנקבע לאחר זמן הפרעון | אגר נטר גמור לשבות יעקב ; והפתחי תשובה אינו מקל על פי הסמ״ע. | פת״ש ס״ק א |
| דחיית תשלום הנפרעת במחיר מוגדל | דרך מקח : אבק רבית. אינה יוצאה, וחייב להחזירה לצאת ידי שמים. | שו״ע יו״ד קס״א:א · שו״ע יו״ד קס״א:ב |
| שכר דירה מוגדל ביודעין הניתן למלוה | ממש דין סעיף י : מוציאין את הכול ולא את התוספת. | שו״ע יו״ד קס״א:י · ט״ז ס״ק ו |
| חוזה במספר כולל, שנתערבו בו הקרן והתמורה | אם דין רבית לעסק, שוב אין השטר גובה כלום. | שו״ע יו״ד קס״א:י״א |
| ממון שקיבל אחר בשביל המלוה | לא זכה המלוה : אין שליח לדבר עבירה. | פת״ש ס״ק ב |
| ירושה הבאה מהלואה ברבית | אין חיוב, אלא בדבר מסויים ובתשובת הנפטר. | שו״ע יו״ד קס״א:ו |
| אדם רוצה לתקן, וההשבה תמוטטנו | אין מקבלין — והוא עומד בחיובו לצאת ידי שמים. | שו״ע יו״ד קס״א:ז · ש״ך ס״ק י״ג |
| המלוה החזיר וחזר ותפס בעל כרחו | שוב אינו רבית : גזל הוא, ובית דין יורד לנכסיו. | ש״ך ס״ק ח |
« וכתב דלא זכה המלוה ויחזיר ללוה דזכיה מתורת שליחות הוא וקי״ל דאין שלד״ע » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ב)
« וכתב שזה פשוט שיש בזה איסור רבית כי הוא אגר נטר גמור » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק א)