Siman 161 permits nothing: it classifies and it enforces. This level follows the Mehaber’s line of ruling seif by seif, then the places where the Shach and the Taz part — and there it is the Nekudot HaKesef, the Shach’s answer to the Taz, that decide.
The text from which everything is decided, clause by clause and in order.
« כל דבר אסור ללוות בתוספת » (שו״ע יו״ד קס״א:א)
« בפחות משוה פרוטה יש איסור רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין » (שו״ע יו״ד קס״א:א)
« כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן » (רמ״א יו״ד קס״א:א)
« אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר » (שו״ע יו״ד קס״א:ב)
« מלבד רבית מוקדמת ומאוחרת אפילו לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר » (רמ״א יו״ד קס״א:ב)
« אבק רבית אם תפס לוה משל מלוה מפקינן מיניה » (שו״ע יו״ד קס״א:ג)
« לא אמרו דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלא בשאכל המלוה מדעת הלוה » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)
« אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)
« רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« וכן בהלוהו על חצרו ואמר ליה על מנת שידור בו חנם או שישכרנו לו בפחות וכיוצא בו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת » (שו״ע יו״ד קס״א:ו)
« אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)
« אם רוב עסקו ומחייתו ברבית אין מקבלין ממנו כדי לפתוח לו דרך לתשובה וכל המקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)
« מי שהיה נושה בחבירו דינר של רבית ונתן לו בשבילו ה׳ מדות של חטים והיו נמכרים ד׳ בדינר צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ח)
« ואם רצה להחזיר לו דמיהם דינר ורביע רשאי שהמקח קיים אע״פ שנעשה באיסור » (שו״ע יו״ד קס״א:ח)
« היה חייב לו דינר של רבית ונתן לו בו גלימא או כלי צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ט)
« אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של רבית ולא היה ראוי לשכרו אלא בחצי דינר מוציאין ממנו כל הדינר » (שו״ע יו״ד קס״א:י)
« שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
« כגון שהוא מפורש בשטר הקרן בפני עצמו » (רמ״א יו״ד קס״א:י״א)
« וכל מי שבא לידו יקרע השטר דחיישינן שמא יגבה בו הרבית » (רמ״א יו״ד קס״א:י״א)
« אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
Siman 160 stated the gravity of the prohibition. Siman 161 does not state what is permitted: it states of what order the forbidden thing is, and what the court does with it. It is a siman of classification and recovery, not of permission.
« כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן » (רמ״א יו״ד קס״א:א)
« רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
| Seif | The question | The Mehaber’s ruling |
|---|---|---|
| 1 | What does the prohibition bear on, and how far? | On anything, down below a peruta — but it is not extracted. Gloss: the criterion is the wage for waiting; the way of sale yields only dust of interest. |
| 2 | Is dust of interest recovered? | No — but it must be returned to discharge one’s duty toward Heaven. Gloss: except interest in advance and afterwards. |
| 3 | And if the borrower pays himself? | It is taken back from him (like the Rosh, not like the Raavad). |
| 4 | Why is it not recovered? | Because the lender consumed it with the borrower’s consent. Coercion or an erroneous ruling: it is recovered. |
| 5 | What is Torah interest, and how is it enforced? | Loan + fixed sum. Coercion of the person to the utmost; no seizure of property. |
| 6 | The lender has died. | The sons owe nothing — save an identifiable object and the father’s repentance. |
| 7 | He comes to make amends of his own accord. | An identifiable object: accepted. Otherwise, if interest was his trade: not accepted. |
| 8 | He was paid in goods. | He returns the measures or their price — the sale stands. |
| 9 | He was paid with an object. | He returns the object itself. |
| 10 | He was paid by an overpriced rental. | The whole dinar is taken back. |
| 11 | The deed carries interest. | The principal alone if the interest is recognizable, and the deed is torn. Otherwise: nothing. |
This is the line of ruling most exposed to misunderstanding, and the seif says it in one sentence:
« אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר » (שו״ע יו״ד קס״א:ב)
The Rema’s gloss brings the single exception, and it is narrow:
« מלבד רבית מוקדמת ומאוחרת אפילו לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר » (רמ״א יו״ד קס״א:ב)
The Pit’hei Teshuva records that not all agree — the Radbaz exempts even toward Heaven:
« שפסק כדעת הפוסקים דגם לצאת י״ש א״צ להחזיר » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ד)
« נראה דוקא א״ר לכ״ע אבל היכא דיש מחלוקת בין הפוסקים אי הוי א״ר או ר״ק אין מוציאין מהלוה אי תפס » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ד)
« אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)
And when he comes to return it, the Pit’hei Teshuva adds a duty nothing would suggest: he must tell the other why he is returning it.
« ואפילו אם מחזיר לו סתמא צריך להודיע שהוא פטור מדיני אדם » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ג)
The seif states the enforcement and its limit in the same sentence:
« שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)
« דהא דאמרינן יוצאה בדיינים היינו לומר דכופין אותו משום מ״ע דוחי אחיך עמך ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצוה אבל אין ב״ד יורדין לנכסיו » (בית יוסף יו״ד קס״א)
« כדין שאר מצות עשה דכתיב וחי אחיך עמך » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ז)
« נראה דוקא אם תבעו וראיה מדברי רש״י פרק הרבית » (ט״ז יו״ד קס״א ס״ק ג)
« פנים מאירות ח״ב סי׳ ע״ד שחולק עליו בזה » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ה)
« דינו של הט״ז אמת עכ״פ במחל לו כבר » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ה)
The Shach bounds the immunity in the other direction, and that bound is firm:
« נראה דאם כבר החזיר הרבית על פי ב״ד או מעצמו ואח״כ חזר ותפס משל לוה בעד הרבית יורדין לנכסיו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ח)
Two situations, one criterion: is the object still there?
« לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת » (שו״ע יו״ד קס״א:ו)
« אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)
« שאז חייבים להחזיר משום כבוד אביהם » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י)
« דאמר קרא אל תקח מאתו נשך לדידיה אזהר רחמנא ולא לבריה » (ט״ז יו״ד קס״א ס״ק ד)
« אבל עומד במרדו מוציאין ממנו בע » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ב)
« כתב הריב״ש דמכל מקום הם חייבים להחזיר לצאת ידי שמים והביאוהו האחרונים » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ג)
« כתב הפרישה דל״ד אלא כל דבר שהוא בעין כמו שגזלו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״א)
« מיהו לפענ״ד דברי הפרישה דחוקים דדוחק לומר דדבר מסוים לאו דוקא הוא » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)
« וטעם הדבר דרבית כיון דבא לידו מדעת הלוה בעצמו אין לקבל ממנו אלא בדבר מסוים משא״כ בגזלה » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)
The same seifim 8, 9 and 10 state what is returned when payment was not made in money:
« מי שהיה נושה בחבירו דינר של רבית ונתן לו בשבילו ה׳ מדות של חטים והיו נמכרים ד׳ בדינר צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ח)
« היה חייב לו דינר של רבית ונתן לו בו גלימא או כלי צריך להחזיר לו » (שו״ע יו״ד קס״א:ט)
« אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של רבית ולא היה ראוי לשכרו אלא בחצי דינר מוציאין ממנו כל הדינר » (שו״ע יו״ד קס״א:י)
« הכלי דוקא ולא תמורת כספו דלא לימרו גלימא דמכסי ביה גלימא דרביתא הוא » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ט״ו)
« דדוקא כשקצץ עמו בדמים ואח״כ נתן לו חפץ בשביל הדמים אז הוא דאמרינן המקח קיים ויחזיר הדמים אבל כשלא קצץ צריך להחזיר לו החפץ בעצמו » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ט)
This is the only seif in the siman that yields a rule of drafting.
« שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
« כגון שהוא מפורש בשטר הקרן בפני עצמו » (רמ״א יו״ד קס״א:י״א)
« אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)
« ארישא קאי אבל כשלא נכתב בשטר רק הקרן פשיטא דלא יקרענו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ח)
« מסיק דאפי׳ מפורש בו רבית דאורייתא חיישינן לב״ד טועין » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ט)
« וגבי אפילו ממשעבדי והעדים לא נפסלו אפילו ברבית דאורייתא דלא תשימון עליו נשך לא משמע לאינשי אלא בלוה ומלוה כן כתבו התוספות והרא״ש ורוב הפוסקים » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ז)
« לא דק דאדרבה דעת הטור וש״ע ורמ״א דלא כהרמב״ן אלא כדעת התוס׳ והרא״ש ומרדכי והג״א ושאר פוסקים דהעדים לא נפסלו בכך » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)
« הרי העדים פסולים דרשעים הם שמעידים שחתמו על איסור » (באר היטב יו״ד קס״א ס״ק י״ג)
« מבואר בב״י בשם מהרי״ק דהיינו מכח השטר אבל אם לוה מודה בקרן חייב לשלם הקרן » (ט״ז יו״ד קס״א ס״ק י)
« ליתן שום דבר מהריוח שהרויח במעות של המלוה אפילו הרויח הרבה אלא שראוי לקנסו ליתן מהריוח לעניי העיר » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק כ׳)
| The situation | What classifies it | The source |
|---|---|---|
| A late-payment penalty agreed after the due date | A wage for waiting in the full sense according to the Shvut Yaakov; the Pit’hei Teshuva refuses to be lenient on the Sema. | פת״ש ס״ק א |
| A payment delay paid for by an increased price | The way of sale: dust of interest. Not recovered, but to be returned toward Heaven. | שו״ע יו״ד קס״א:א · שו״ע יו״ד קס״א:ב |
| A knowingly increased rent paid to the lender | Exactly the case of seif 10: the whole is taken back, not the excess. | שו״ע יו״ד קס״א:י · ט״ז ס״ק ו |
| A contract with a global figure, principal and remuneration merged | If the transaction falls under interest, the deed collects nothing at all. | שו״ע יו״ד קס״א:י״א |
| A sum received by a third party on the lender’s behalf | The lender does not acquire: there is no agent for a transgression. | פת״ש ס״ק ב |
| An inheritance derived from lending at interest | Nothing is owed, save an identifiable object and the deceased’s repentance. | שו״ע יו״ד קס״א:ו |
| A man wishes to make amends, but restitution would ruin him | It is not accepted — and he remains bound toward Heaven. | שו״ע יו״ד קס״א:ז · ש״ך ס״ק י״ג |
| The lender returned it and then repaid himself by force | It is no longer interest: it is theft, and the court seizes. | ש״ך ס״ק ח |
« וכתב דלא זכה המלוה ויחזיר ללוה דזכיה מתורת שליחות הוא וקי״ל דאין שלד״ע » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק ב)
« וכתב שזה פשוט שיש בזה איסור רבית כי הוא אגר נטר גמור » (פתחי תשובה יו״ד קס״א ס״ק א)