הפסק כפי שנושאים אותו הש״ך, הט״ז, הבאר היטב ונקודות הכסף,
והמקרים בני זמננו הנוגעים בו
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קס״ד (ד׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (ז׳ ס״ק), ט״ז (ו׳ ס״ק), באר היטב (ה׳ ס״ק), נקודות הכסף, בית יוסף, טור
הערה : אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה ; רמה זו רמת פסק היא, ולא ״דעת הרב״. והרמב״ם שלפנינו הוא הלכות מלווה ולווה (פרקים ה׳ ו־ו׳). והפתחי תשובה אינו מעיר על סימן זה.
עריכה :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
הממשכן שדה לא יחכירנו. ובו ה׳ סעיפים:
מי שהיתה שדה ממושכנת בידו לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה ויש מי שמתיר לעשות כן במשכנתא דסורא: הגה ובלבד שלא התנה מתחילה על כך (ריב״ש סי׳ ש״ה) וגם שכבר החזיק המלוה בשדה אבל בלאו הכי לכולי עלמא אסור (ב״י סימן קע״ב בשם תשובת רשב״א):
ב. משכנתא דסורא אם בא אחר ושכר אותה מהמלוה מותר לחזור ולהשכיר אותה לבעל השדה (וע״ל סימן קע״ב):
ג. מותר למכור שדהו לאחד ולהתנות עמו שיחכירנו (פי׳ החוכר הוא איש שמקבל עליו שדה חבירו לעבדה בתנאי שיתן לבעל כך וכך פירות בין יעשה השדה פירות בין לא יעשה) לו אח״כ:
ד. הלוהו על שדהו וא״ל אם לא תתן לי מכאן ועד ג׳ שנים הרי הוא שלי ולא אמר מעכשיו בענין שאין המקח קיים תוך ג׳ שנים לא יאכל הפירות ואם אכלם הוי רבית קצוצה ויוצאת בדיינים: הגה ויש אומרים דמה שאכל תוך ג׳ שנים לא הוי אלא אבק רבית דהוי כמשכנתא בלא נכייתא (ב״י לדעת הרא״ש וטור ורש״י ותוס׳ ותלמידי רשב״א וראב״ד מביאם ב״י בח״מ סימן ר״ז ס״ס י״ג) וכמו שיתבאר לקמן סי׳ קע״ב אבל מה שאכל לאחר שלש שנים צריך להחזיר וכן עיקר:
אין הסימן מגדיר את הרבית ואינו אומר מה נקרא רבית : אלו מסימן ק״ס ואילך. ומה שהוא פוסק צורה מסוימת היא — המלוה הנוטל הכנסה מן הנכס שניתן לערובה — ושנייה הנמשכת ממנה : הנכס שתנאי חלוט היה אמור להקנות לו.
« מי שהיתה שדה ממושכנת בידו לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה » (שו״ע יו״ד קס״ד:א)
« וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה שָׂדֶה מְמֻשְׁכֶּנֶת בְּיָדוֹ לֹא יַחְזֹר וְיַשְׂכִּיר אוֹתָהּ לְבַעַל הַשָּׂדֶה מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ט״ו)
| מה שהסימן פוסק | מה שאינו פוסק | היכן נדון |
|---|---|---|
| החכירות המוחזרת ללוה | מהי רבית | סימן ק״ס ואילך |
| האחר שבאמצע | כללי המשכנתא | סימן קע״ב |
| מכר שאחריו חכירות | היתר עסקא והצורות | סימן קע״ז |
| פירות שדה שנלקחה באסמכתא | דיני האסמכתא עצמה | חושן משפט סימן ר״ז |
| סעיף | השאלה | הפסק |
|---|---|---|
| 1 | יכול המלוה להשכיר ללוה את השדה הממושכנת בידו ? | לא. ויש מי שמתיר במשכנתא דסורא ; וההגה מוסיפה שני תנאים, והבית יוסף מסיק שאין להקל. |
| 2 | ואם בא אחר ושכר תחילה מן המלוה ? | מותר — במשכנתא דסורא. ובמשכנתא סתם מביא הט״ז שתי דעות חלוקות. |
| 3 | מותר למכור את השדה ולחזור ולחכרה ? | כן, ואף בהתנאה מראש — ובלבד שיהיה קנין גמור. |
| 4 | שדה שהובטחה ״שלי בסוף ג׳ שנים״ — נקנית ? ומה בפירות ? | אינה נקנית. והפירות : רבית קצוצה היוצאת בדיינים למחבר ; אבק רבית תוך ג׳ שנים להגה ; ולאחר ג׳ שנים מחזיר לדברי הכול. |
« מי שהיתה שדה ממושכנת בידו לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה » (שו״ע יו״ד קס״ד:א)
« ובלבד שלא התנה מתחילה על כך » (רמ״א יו״ד קס״ד:א)
« וגם שכבר החזיק המלוה בשדה אבל בלאו הכי לכולי עלמא אסור » (רמ״א יו״ד קס״ד:א)
« אפילו כתוב בשטר ששהתה בידה מלוה זמן רב קודם שהחכירהו ללוה. טור. פי׳ ואפילו האמת נמי הכי ששהתה זמן רב בידו אסור » (ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק א)
« אפילו שנים הרבה וה״א שכבר קנאה לפירותיה אפילו הכי אסור להשכירה לו כיון שהוא לוה שלו ושקיל מיניה יותר ממה שהלוהו » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק א)
« וזה פשיטא שאסור אפילו במשכנתא דסורא לכולי עלמא כמ״ש רמ״א בסמוך » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק א)
« כתב הש״ך אפילו כתוב בשטר ששהתה ביד המלוה זמן רב קודם שהחכירהו ללוה ואפילו האמת נמי הכי אסור » (באר היטב יו״ד קס״ד ס״ק א)
« ולענין הלכה נקיטינן דחכירי נרשאי אפי׳ במשכנתא דסורא אסור מדרבנן » (בית יוסף יו״ד קס״ד)
| המעשה | הפסק | המקור |
|---|---|---|
| להשכיר ללוה את השדה הממושכנת | אסור | שו״ע יו״ד קס״ד:א |
| אפילו מעיד השטר על שהות ארוכה | אסור | ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק א · טור יו״ד קס״ד |
| ואפילו אמת היא השהות | אסור | ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק א |
| החכירות הותנתה בשעת ההלוואה | אסור | רמ״א יו״ד קס״ד:א |
| לא החזיק המלוה בשדה | אסור לכולי עלמא | רמ״א יו״ד קס״ד:א · ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק א |
| משכנתא דסורא, חכירות ללוה | יש מי שמתיר ; והבית יוסף אינו מקל | שו״ע יו״ד קס״ד:א · בית יוסף יו״ד קס״ד |
« משכנתא דסורא אם בא אחר ושכר אותה מהמלוה מותר לחזור ולהשכיר אותה לבעל השדה » (שו״ע יו״ד קס״ד:ב)
« מיהו אם בא אחר לחכרה מהמלוה יכול לוה לחכרה מיניה דכיון דאפסקיה אחר שרי » (בית יוסף יו״ד קס״ד)
« ואם שכר משמע דעת המחבר כהפוסקים דר״ק הוא ולזה בסעיף ב׳ במשכנתא דסורא דוקא כתב שאם בא אחר לשכרה מותר להשכיר לבעל השדה » (ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק ב)
« וכתב ב״י בשם תלמידי רשב״א דאם בא אחר לשכרה מהמלוה יכול בעל השדה לשכור ממנו כיון דאפסקיה אחר שרי » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ב)
« וכתב ד״מ אבל בתשובת רשב״א שמביא ב״י אח״כ משמע דאפי׳ אחר באמצע אסור וכן הוא לקמן סימן קע״ב בשם הרא״ש » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ב)
« וכתב ב״י בשם תלמידי רשב״א דאף בסתם משכנתא אם בא אחר ושכרה מהמלוה יכול בעל השדה לשכור ממנו כיון דאפסקיה אחר » (באר היטב יו״ד קס״ד ס״ק ב)
« תמוה הוא הא פסק בסעיף א׳ דיש מי שמתיר במשכנתא דסורא דהיינו אפילו ללוה עצמו » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ד)
« דעל זה אמר כאן דמכל מקום אי אפסקינהו אחר שרי לכולי עלמא והיינו אחר שהחזיק בה המלוה » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ד)
« ובש״ך ס״ק ה׳ כתבתי בשם הריטב״א וב״ה דאפילו לא נחית המלוה לתוך המשכונה כלל » (נקודות הכסף יו״ד קס״ד)
« מותר למכור שדהו לאחד ולהתנות עמו שיחכירנו » (שו״ע יו״ד קס״ד:ג)
« אבל בכאן שגוף הבית מכור לו לגמרי יכול הוא להשכירו או להחכירו אח״כ למי שירצה ואף למוכר עצמו » (בית יוסף יו״ד קס״ד)
« ואף על פי שכשמכר לו הבית התנה שיחכירנו לו אחר כן אין בכך כלום כיון שגוף הבית קנוי למחכיר » (בית יוסף יו״ד קס״ד)
« כיון שגוף הבית מכור לו לגמרי והוא גדול באדנות הבית לעולם יותר מן השוכר ממנו » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ה)
« ופשוט הוא גם כאן שצריך שיקנה הלוקח הבית תחילה בקנין גמור כדרך שהמכירה נקנית בעלמא דאם לא כן הוה כהלואה ואסור » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ה)
« כתב הט״ז ופשוט הוא דגם כאן צריך שיקנה הלוקח הבית תחלה בקנין גמור כדרך שהמכירה נקנית בעלמא דאל״כ הוי כהלואה ואסור » (באר היטב יו״ד קס״ד ס״ק ד)
| השאלה | הפסק | המקור |
|---|---|---|
| למכור שדהו ולחזור ולחכרה | מותר | שו״ע יו״ד קס״ד:ג |
| להתנות על כך בשעת המכר | מותר — אין בכך כלום | בית יוסף יו״ד קס״ד |
| בלא קניין גמור | אסור — הלוואה היא | ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ה · באר היטב יו״ד קס״ד ס״ק ד |
« הלוהו על שדהו וא״ל אם לא תתן לי מכאן ועד ג׳ שנים הרי הוא שלי ולא אמר מעכשיו » (שו״ע יו״ד קס״ד:ד)
« בענין שאין המקח קיים תוך ג׳ שנים לא יאכל הפירות ואם אכלם הוי רבית קצוצה ויוצאת בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״ד:ד)
« ויש אומרים דמה שאכל תוך ג׳ שנים לא הוי אלא אבק רבית דהוי כמשכנתא בלא נכייתא » (רמ״א יו״ד קס״ד:ד)
« אבל מה שאכל לאחר שלש שנים צריך להחזיר וכן עיקר » (רמ״א יו״ד קס״ד:ד)
« כמבואר בח״מ סי׳ ר״ז ס״י וק״ק דשם כתב המחבר גם סברת י״א דלא הוי אלא א״ר » (ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק ו)
« מפני שהיה סבור שנחלטה לו וכשנודע לו שלא קנאה מוציאה מידו דהוי מחילה בטעות » (ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק ז)
« שזהו אכל בגזל ומה שהניחו לאכול הוי מחילה בטעות ולא הוי מחילה בכהאי גוונא » (ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ו)
« מפני שהיה סבור שנחלטה לו וכשנודע לו שלא קנאה מוציאה מידו דהוי מחילה בטעות אבל תוך ג׳ שנים לא הוי טעות » (באר היטב יו״ד קס״ד ס״ק ה)
« אבל הרמב״ם כתב בפ״ו מה״מ דרבית קצוצה הוי וכן דעת הרי״ף וכמ״ש בסימן קע״ב ולדעתם מחזיר כל פירות שאכל בין תוך ג׳ בין אחר ג » (בית יוסף יו״ד קס״ד)
| השאלה | הפסק | המקור |
|---|---|---|
| נקנית השדה בסוף ג׳ שנים ? | לא — אסמכתא | שו״ע יו״ד קס״ד:ד · רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ד׳ |
| רשאי לאכול פירות תוך ג׳ שנים ? | לא | שו״ע יו״ד קס״ד:ד |
| אם אכלם (מחבר) | רבית קצוצה — ויוצאת בדיינים | שו״ע יו״ד קס״ד:ד |
| אם אכלם (יש אומרים שבהגה) | אבק רבית — אינו יוצא בדיינים | רמ״א יו״ד קס״ד:ד |
| מה שאכל לאחר ג׳ שנים | צריך להחזיר — וכן עיקר | רמ״א יו״ד קס״ד:ד |
| מפני מה חוצות ג׳ השנים | מחילה בטעות — ועדיין היה בידו לפרוע | ש״ך יו״ד קס״ד ס״ק ז · ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ו |
| המעשה | הדין | מקור |
|---|---|---|
| חכירות מוחזרת ללוה בנכס הממושכן | אסור | שו״ע יו״ד קס״ד:א |
| בלא חזקת המלוה מקודם | אסור לכולי עלמא | רמ״א יו״ד קס״ד:א |
| החכירות הותנתה מתחילה | אסור | רמ״א יו״ד קס״ד:א |
| משכנתא דסורא, אחר שבאמצע | מותר | שו״ע יו״ד קס״ד:ב |
| מכר גמור, ואחריו חכירות | מותר | שו״ע יו״ד קס״ד:ג |
| מכר בלא קניין גמור | אסור | ט״ז יו״ד קס״ד ס״ק ה |
| תנאי ״שלי בסוף ג׳ שנים״ | אינו מועיל — אסמכתא | שו״ע יו״ד קס״ד:ד |
| פירות שנאכלו תוך ג׳ שנים | מחבר : מחזיר · הגה : אינו מחזיר | שו״ע ורמ״א יו״ד קס״ד:ד |
| פירות שנאכלו לאחר ג׳ שנים | מחזיר לדברי הכול | רמ״א יו״ד קס״ד:ד |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קס״ד · 164 · ♥ תמיכה