סימן קס״ז — באיזה אופן מותר להלות מעות בתנאי שיתעסק בו לריוח

1. היסוד : האחריות היא הקובעת את שם החוזה

« דעיקר ההיתר בדין זה הוא מחמת שבשעה שמרויח מנה הוא עדיין פקדון בידו ולא הלואה » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א)

« אבל הכא שנושא ונותן בנכסים כיון שקיבל עליו כל האחריות פקע ממנו שם הפקדון ונעשה מלוה » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א)

2. שלוש שאלות הרפלקס

3. הלוח הראשי — הסעיף בבא אחר בבא

4. שני השלבים, ומה משתנה ביניהם

5. שכר עמלו : כמה, ומאיזה צד

« ובלבד שיתן שכר עמלו עד שיהיו ב׳ מנים » (שו״ע יו״ד קס״ז:א)

« ונ״ל דצריך להתנות כן מעיקרא דאם לא כן צריך ליתן שכר בכל יום ויום כפועל בטל כמ״ש בסי׳ קע״ו » (בית יוסף יו״ד קס״ז)

« ובלבד שיתן לו שכר עמלו עד שיהו ב׳ מנים שלא יהיה רבית מוקדמת » (טור יו״ד קס״ז)

« משא״כ הכא דכשעוסק אין כאן הלואה כלל אלא שהוא כמו רבית מוקדמת ומאוחרת ומשום הכי אפילו בלא תנאי סגי בכל שהוא » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק ב)

« ובפרישה כתב דאפילו לא התנה בתחלה סגי בשכר כל שהוא » (באר היטב יו״ד קס״ז ס״ק ב)

6. שני תנאי הראיה, והגבול שבט״ז

« ואם המלוה אינו מאמין ללוה על ההפסד בקרן או בריוח אזי יכתוב בשטר העיסקא שאין הלוה נאמן בהפסד הקרן כי אם ע״פ עדים כשרים מפורסמים » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א)

« וכתב עוד בענין ההיתר שמתנה המלוה שלא יהא הלוה נאמן על הפסד הקרן כ״א ע״פ ב׳ עדים כשרים היינו דוקא שהעדים הללו יש להם ידיעה קצת בעסק זה של הלוה » (באר היטב יו״ד קס״ז ס״ק ב)

« ועל הריוח לא יהא נאמן כ״א בשבועה חמורה כרצון בעל השטר » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א)

« דלא כאותן שנהגו לכתוב בשטר שגם בריוח לא יהא נאמן כ״א בעדים שזהו רבית גמור » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א)

« ומשמע דוקא הכא שהוא בשטר עיסקא אבל בהלואה ממש דהוי רבית דאורייתא אסור להתנות גם על הקרן שלא יהא נאמן כ״א ע״פ ב׳ עדים כשרים » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א)

7. העימות שבין הט״ז לנקודות הכסף בהערמת רבית

« ונ״ל ברור שאין להיתר זה מקום רק אם לא אמר תחלה הלויני מעות » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א)

« אבל אמר תחלה הלויני מנה ואח״כ עושה עמו היתר זה אסור » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א)

« ול״נ דלא דמי דהתם לאיזה צורך הוא מוכר לו החטין שהרי חוזר ולוקחן ממנו הרי יש כאן הערמת רבית » (נקודות הכסף יו״ד קס״ז)

« וכשזה מוכרו לו בפחות אין איסור כשיש לו שהרי רשאי אדם למכור סחורותיו בפחות כשיש לו ואין כאן הערמת רבית כיון שהסחורה היא מתחלה של המוכר » (נקודות הכסף יו״ד קס״ז)

8. ההגה : הסדר ההפוך, ומדוע הוא קשה יותר

« והוא הדין איפכא שמלוה לו תחילה לצורך הלוה ואחר כך יעסוק בו לצורך המלוה ונותן לו » (רמ״א יו״ד קס״ז:א)

« אבל אם ירצה לעשות עסקו פקדון אחר שנה זה לא שמעתי ולא נתברר לי להתיר מפני שהיא כרבית מאוחרת » (בית יוסף יו״ד קס״ז)

« כי בשביל חצי ההלואה שהלוה לו שנה טורח לו שנה בפקדונו » (בית יוסף יו״ד קס״ז)

« מיהו בנותן לו שכר בעבור שמירתו בשנה שניה אפילו כל דהו נראה דפשיטא דמותר דתו לא מיחזי כרבית » (בית יוסף יו״ד קס״ז)

9. אוצר המילים של הסימן

10. כללי זהב, סימן לזיכרון, מכשולים וכרטיס בזק

1. השם הולך אחר האחריות. כל עוד ההפסד יהיה של נותן הממון, אין זו הלואה.
2. העמל צריך שכר. העמל לבדו עובר מן המתעסק אל הנותן : הוא, והוא בלבד, טעון תמורה.
3. התנאי מתחילה משנה את השיעור. התנה — כל שהוא ; לא התנה — שיעור מלא, והפרישה מקילה.
4. תנאי ראיה לא ימחק את הסיכון שהוא בא לברר. זהו גבול הט״ז, ושמו קרוב לשכר ורחוק להפסד.

1. לקרוא את הסימן כיוצא מן הכלל. ואינו כן : מגדיר הוא ואינו מתיר.
2. לסבור שאפשר לקנות את האחריות. זו הדרישה, והט״ז דוחה — התשלום יוצר את הקושי במקום לסלקו.
3. להרחיב את תנאי העדים אל הריוח. הש״ך דוחהו בשלוש מילים : שזהו רבית גמור.
4. להחיל את תנאי הש״ך על הלואה רגילה. הוא עצמו ממעטה : אין הם אלא בשטר עיסקא.