Dix sections, une question à chaque fois, et la réponse en une ligne. À la fin, quatre règles d’or, une mnémonique sur le mot עסקא et les quatre pièges où l’on tombe.
Sujet : Révision du siman 167 — אחריות, פקדון והלואה, שכר עמלו, תנאי הראיה
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קס״ז — 1 seif · ש״ך (2 ס״ק) · ט״ז (1) · באר היטב (2) · נקודות הכסף (1) · טור · בית יוסף
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
« דעיקר ההיתר בדין זה הוא מחמת שבשעה שמרויח מנה הוא עדיין פקדון בידו ולא הלואה » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א)
« אבל הכא שנושא ונותן בנכסים כיון שקיבל עליו כל האחריות פקע ממנו שם הפקדון ונעשה מלוה » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א)
| La clause | Ce qu’elle règle | Qui parle |
|---|---|---|
| מלוה אדם לחבירו מנה על תנאי שיתעסק בו לריוח המלוה עד שיהא שני מנים | Le montage : cent prêtés pour être exploités au profit du prêteur jusqu’à deux cents | מחבר |
| ויהיה באחריות המלוה עד אותו זמן | Le pivot : jusque-là, le risque est au prêteur — donc ce n’est pas un prêt | מחבר |
| ולכשיהיו שני מנים יחזרו שני המנים למלוה | Le terme : à deux cents, les deux cents reviennent au prêteur | מחבר |
| ומשם ואילך יהיה כל הריוח ללוה | La seconde phase : à partir de là, tout le profit est à l’emprunteur | מחבר |
| ובלבד שיתן שכר עמלו עד שיהיו ב׳ מנים | La condition : le salaire de la peine, pour la première phase | מחבר |
| ואם התנה עמו מתחילה אפילו בכל שהוא שהתנה לתת לו בשכר עמלו סגי | La stipulation initiale : si elle a eu lieu, une quantité quelconque suffit | מחבר |
| והוא הדין איפכא שמלוה לו תחילה לצורך הלוה ואחר כך יעסוק בו לצורך המלוה ונותן לו | La glose : l’ordre inverse est licite au même prix — et il lui donne | הגה |
| Phase 1 — jusqu’à deux cents | Phase 2 — après deux cents | |
|---|---|---|
| Qui porte le risque | Le prêteur — באחריות המלוה | L’emprunteur |
| Nature juridique de l’argent | Un dépôt (פקדון) entre les mains du gérant | Un prêt (הלואה) |
| À qui va le profit | Au prêteur, jusqu’à deux cents | À l’emprunteur, en entier |
| Ce que fait l’emprunteur | Il travaille pour le prêteur | Il travaille pour lui-même |
| Ce qu’il faut payer | Le salaire de sa peine — quelconque s’il a été stipulé | Rien |
| Le risque halakhique | Que le travail devienne un intérêt anticipé | Aucun : c’est un prêt sans intérêt |
« ובלבד שיתן שכר עמלו עד שיהיו ב׳ מנים » (שו״ע יו״ד קס״ז:א)
« ונ״ל דצריך להתנות כן מעיקרא דאם לא כן צריך ליתן שכר בכל יום ויום כפועל בטל כמ״ש בסי׳ קע״ו » (בית יוסף יו״ד קס״ז)
« ובלבד שיתן לו שכר עמלו עד שיהו ב׳ מנים שלא יהיה רבית מוקדמת » (טור יו״ד קס״ז)
« משא״כ הכא דכשעוסק אין כאן הלואה כלל אלא שהוא כמו רבית מוקדמת ומאוחרת ומשום הכי אפילו בלא תנאי סגי בכל שהוא » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק ב)
« ובפרישה כתב דאפילו לא התנה בתחלה סגי בשכר כל שהוא » (באר היטב יו״ד קס״ז ס״ק ב)
« ואם המלוה אינו מאמין ללוה על ההפסד בקרן או בריוח אזי יכתוב בשטר העיסקא שאין הלוה נאמן בהפסד הקרן כי אם ע״פ עדים כשרים מפורסמים » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א)
« וכתב עוד בענין ההיתר שמתנה המלוה שלא יהא הלוה נאמן על הפסד הקרן כ״א ע״פ ב׳ עדים כשרים היינו דוקא שהעדים הללו יש להם ידיעה קצת בעסק זה של הלוה » (באר היטב יו״ד קס״ז ס״ק ב)
« ועל הריוח לא יהא נאמן כ״א בשבועה חמורה כרצון בעל השטר » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א)
« דלא כאותן שנהגו לכתוב בשטר שגם בריוח לא יהא נאמן כ״א בעדים שזהו רבית גמור » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א)
« ומשמע דוקא הכא שהוא בשטר עיסקא אבל בהלואה ממש דהוי רבית דאורייתא אסור להתנות גם על הקרן שלא יהא נאמן כ״א ע״פ ב׳ עדים כשרים » (ש״ך יו״ד קס״ז ס״ק א)
« ונ״ל ברור שאין להיתר זה מקום רק אם לא אמר תחלה הלויני מעות » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א)
« אבל אמר תחלה הלויני מנה ואח״כ עושה עמו היתר זה אסור » (ט״ז יו״ד קס״ז ס״ק א)
« ול״נ דלא דמי דהתם לאיזה צורך הוא מוכר לו החטין שהרי חוזר ולוקחן ממנו הרי יש כאן הערמת רבית » (נקודות הכסף יו״ד קס״ז)
« וכשזה מוכרו לו בפחות אין איסור כשיש לו שהרי רשאי אדם למכור סחורותיו בפחות כשיש לו ואין כאן הערמת רבית כיון שהסחורה היא מתחלה של המוכר » (נקודות הכסף יו״ד קס״ז)
« והוא הדין איפכא שמלוה לו תחילה לצורך הלוה ואחר כך יעסוק בו לצורך המלוה ונותן לו » (רמ״א יו״ד קס״ז:א)
« אבל אם ירצה לעשות עסקו פקדון אחר שנה זה לא שמעתי ולא נתברר לי להתיר מפני שהיא כרבית מאוחרת » (בית יוסף יו״ד קס״ז)
« כי בשביל חצי ההלואה שהלוה לו שנה טורח לו שנה בפקדונו » (בית יוסף יו״ד קס״ז)
« מיהו בנותן לו שכר בעבור שמירתו בשנה שניה אפילו כל דהו נראה דפשיטא דמותר דתו לא מיחזי כרבית » (בית יוסף יו״ד קס״ז)
| Le terme | Ce qu’il désigne |
|---|---|
| עֵסֶק · עִסְקָא | l’exploitation confiée. Le Rambam en donne la définition la plus nette : lorsque l’un seul des deux fait le commerce avec l’argent commun, l’association s’appelle essek et celui qui commerce s’appelle mitassek. Le siman 167 en est le cas-limite : l’argent est entièrement au prêteur, et le mitassek ne travaille d’abord que pour lui. |
| מִתְעַסֵּק | le gérant. Celui qui manie l’argent d’autrui pour le faire fructifier. Il n’est pas un emprunteur tant que le risque n’est pas passé sur lui — et c’est pourquoi la première phase du seif n’est pas un prêt. |
| פִּקָּדוֹן · הַלְוָאָה | le dépôt · le prêt. Le partage décisif. Ce qui distingue les deux n’est pas la forme du contrat mais la charge du risque : ce qui est aux risques du propriétaire est un dépôt ; ce qui est aux risques du détenteur est un prêt. Le Taz le dit en une phrase que l’on retiendra : dès qu’il assume toute la responsabilité, פקע ממנו שם הפקדון ונעשה מלוה. |
| אַחְרָיוּת | la charge du risque. Le mot par lequel tout bascule. Le seif ne dit pas “il gardera bien l’argent” : il dit que la perte éventuelle est celle du prêteur. C’est un partage juridique, pas une précaution. |
| שְׂכַר עֲמָלוֹ | le salaire de sa peine. Ce que le prêteur doit payer au gérant pour la phase où celui-ci travaille pour lui. Sans cela, le travail serait un avantage donné gratuitement en vue d’un prêt — donc un intérêt. |
| כְּפוֹעֵל בָּטֵל | comme un ouvrier au repos. La mesure ordinaire du salaire du gérant : ce qu’un homme accepterait pour être détourné de son propre travail. C’est la mesure à laquelle on revient faute de stipulation initiale — d’où l’intérêt de stipuler. |
| רִבִּית מֻקְדֶּמֶת · רִבִּית מְאֻחֶרֶת | l’intérêt anticipé · l’intérêt différé. L’avantage donné au prêteur avant le prêt, ou après son remboursement. Ici tout le problème est là : le travail de la première phase précède le prêt (Tour), et dans l’ordre inverse de la glose il le suit (Raavad). Le Chakh, au ס״ק ב, nomme les deux ensemble. |
| קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד | proche du gain et loin de la perte. La formule du Rambam pour le montage où l’un encaisse le profit sans supporter le risque. C’est la limite que le Taz oppose aux clauses de preuve : des témoins choisis pour ne jamais pouvoir attester une perte rendraient le prêteur “loin de la perte” — et le montage tomberait. |
| שְׁטַר עִסְקָא | l’acte d’exploitation. L’écrit où l’on consigne le montage. Le Chakh, au ס״ק א, y règle deux clauses de preuve — l’une permise, l’autre non — et précise qu’elles ne valent que dans un acte de ce genre. |
| הַעֲרָמַת רִבִּית | le contournement de l’interdit d’intérêt. Un montage licite en apparence dont la fonction réelle est de faire passer un intérêt. C’est le nom du désaccord entre le Taz et les Nekoudot HaKessef à la fin du ס״ק א. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קס״ז · ♥ Soutenir