Ce siman est presque entièrement un siman de psak : il ne raisonne pas, il classe. Vingt-sept cas, et une ligne qui les traverse tous — de qui est le prêt ? Ce niveau la suit d’un bout à l’autre, en nommant à chaque coupure le décisionnaire qui la fait.
Sujet : halakha lema’asse — שליחות, אחריות, ערב, מכר המשכון, מראית העין, תחבולות רשעים
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קס״ח, ש״ך, ט״ז, נקודות הכסף, באר היטב, פתחי תשובה, רמב״ם
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le texte à partir duquel tout se décide, dans l’ordre.
« ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית ובקש להחזירם לו ואמר לו חבירו תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:א)
« וכל מה שנתן לעובד כוכבים מפקינן מישראל ראשון דהוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:א)
« אבל אם קבל העובד כוכבים המעות מיד הישראל הראשון ונתן לשני מותר אפילו אם נותן הרבית ליד הישראל הראשון » (שו״ע יו״ד קס״ח:ב)
« וכן אם העמידו אצל העובד כוכבים ואמר הניחם על גבי קרקע וכן עשה ונסתלק ולקחן השני משם מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ג)
« עובד כוכבים שמלוה לישראל ברבית על מנת שיתן הרבית לישראל מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ד)
« ודוקא אם העובד כוכבים הלוה לישראל השני בשליחות ישראל הראשון וכמאן דאמר יש שליחות לעובד כוכבים לחומרא » (רמ״א יו״ד קס״ח:ה)
« ואם העמידו אצל ישראל אע״פ שנתן העובד כוכבים המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ו)
« אבל העיקר כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« ישראל שאמר לעובד כוכבים לוה לי מעות ברבית מישראל בשמך והמלוה לא ידע שבשביל ישראל הם המלוה מותר והלוה עושה איסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ז)
« ואם הוא יודע שהמשכון של ישראל אסור להלות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט)
« ולכן צריך גם כן בתחילה שיהא המשכון שוה נגד מעותיו כדי שלא יהא לו עסק עם הלוה כלל אם ירצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« ואם אחריות החוב והרבית אינו על המשכון לבד אלא גם על העובד כוכבים מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:י)
« והוא שיאמר המלוה לשליח אתה תהיה שלוחי להביא לי המשכון מיד העובד כוכבים באחריותי ולהוליך לו המעות על אחריותי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ג)
« אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג)
« אלא תחלת הלואה צריכה להיות לצורך עובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ד)
« אם אחריות המעות על השליח בהולכה או בהבאה אסור למלוה ליקח הרבית מיד השליח או מיד שלוחו של שליח ואפי׳ עד מאה » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז)
« ואם אין האחריות עליו אלא כשאר שלוחים אם שומר חנם שומר חנם אם שומר שכר שומר שכר מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז)
« אם אחריות העובד כוכבים על המשכון בלבד ולא על השליח כלל מותר לשליח ליקח הרבית וליתנו לעובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ז)
« ועיין לקמן סי׳ ק״ע אם מותר לשליח להיות ערב » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« יש אומרים דמנהיגי הקהל מותרין ללוות מן העובד כוכבים ברבית לצורך הקהל » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« וכן המנהג פשוט » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ט)
« משכונו של ישראל ביד עובד כוכבים מותר להלוות עליו ישראל ברבית » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ)
« מעותיו של ישראל מופקדים ביד עובד כוכבים והלוה אותם לישראל ברבית אם היו באחריות העובד כוכבים מותר ליקח הרבית ואם היו באחריות ישראל אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״א)
« ואם הם באחריות העובד כוכבים מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ב)
« מיהו אם הדבר מפורסם לרבים מותר » (רמ״א יו״ד קס״ח:כ״ג)
« וגם זה תלוי במי שאחריות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ד)
« ראובן שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא על ידי עובד כוכבים נאמן בלא שבועה » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ה)
« משכון שביד ישראל מישראל חבירו וא״ל הלוה לך ומשכנו לעובד כוכבים ברבית ועלי לפרוע קרן ורבית מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ו)
« אין ראובן חייב לפדות המשכונות אבל חייב הוא להעמיד את שמעון אצל העובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ז)
Le siman 168 ne dit pas si une opération est de l’intérêt : cela, les simanim 161 à 167 l’ont dit. Il dit à qui elle appartient lorsqu’un non-Juif figure dans le circuit. Et il le dit par une seule question, que le Rambam formule au niveau du principe.
« שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא רִבִּית הַבָּאָה מִן הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה י״ד)
« אָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה יִשְׂרָאֵל מַלְוֶה אֶת הָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית קְצוּצָה אֶלָּא בִּכְדֵי חַיָּיו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)
| Seifim | La question | Le psak |
|---|---|---|
| 1 | Un autre Juif reprend la dette qu’un Juif a envers un non-Juif. | Interdit, et la glose : on le reprend au premier Juif, car c’est un intérêt stipulé. |
| 2-3 | Le non-Juif a repris l’argent en main, ou il a été déposé à terre. | Permis. Le Chakh exige que le mot והפטר soit dit ; le Taz exige seulement que le premier s’éloigne. |
| 4-8 | Les circuits, et la question du mandat. | L’intérêt du non-Juif versé à un Juif est permis (4) ; le circuit à trois est interdit (5) ; le miroir est permis sauf substitution organisée (6) ; l’emprunteur seul transgresse (7) ; le mandat rompu redevient permis (8). |
| 9-12 | Le gage, et ce que le prêteur sait. | S’il sait que le gage est celui d’un Juif : interdit. S’il l’ignore : permis, et il n’a pas à croire le réclamant. Et le Rama pose la règle pratique : que le gage vaille la somme. |
| 13-17 | Le mandataire, ses charges et ses limites. | La formule du seif 13 ; l’écart des taux revient au mandataire, mais il ne doit pas dire qu’il paiera (14) ; il n’a pas voix sur la vente (15) ; la charge du risque décide (16, 17) ; la caution est renvoyée au siman 170. |
| 18-19 | La vente du droit sur le gage — et sa contrefaçon. | Permis par la formule de vente, et וכן המנהג פשוט ; mais la זקיפה détruit le montage, et le seif 19 est interdit sans appel. |
| 20-24 | L’argent ou le gage d’un Juif dans la main d’un non-Juif. | Tout suit l’אחריות — et lorsque le fond permet, l’apparence peut encore interdire (22, 23), sauf notoriété (23) ou tutelle publique (24). |
| 25-27 | La preuve, et deux cas de clôture. | Le prêteur est cru sans serment (25) ; l’engagement de payer est permis quand l’emprunt vient du non-Juif (26) ; le mandataire ne rachète pas, mais doit produire le non-Juif (27). |
« הרי העובד כוכבים שלוחו של ישראל לחומרא ואסור מדרבנן כן הוא הסכמת רוב הפוסקים ודלא כהרמב״ם שכתב דהוי ר״ק » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט״ו)
« אבל העיקר כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« ויש מקילין משום דאין שליחות לעובד כוכבים וכבר נתבאר דאין להקל רק במקום שנהגו להקל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ז)
« וכבר כתבתי דאין למחות ביד הנוהגין להקל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« אבל בכה״ג שכתב רמ״א איסור גמור הוא והסכים עמו הש״ך גם הט״ז כתב דהך הג״ה לאו הלכתא היא » (באר היטב יו״ד קס״ח ס״ק ו)
« וגם זה תלוי במי שאחריות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ד)
Le Chakh, au nom du Sefer HaTeroumot, donne la définition qu’il faut retenir — et surtout, il donne aussi la définition de ce qui ne constitue pas une charge de débiteur.
« ויקבל עליו העובד כוכבים שאם יאבדו החובות יכרע׳ הוא לישראל כדין כל לוה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח)
« אבל אם קבל עליו אחריות כשאר שומרי׳ ואפי׳ חייב עצמו מאונסים לכשיאבדו כל זמן שיעמדו בעין אסור ולא נעשה עליהם לוה מעתה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח)
| La clause | Le statut | La source |
|---|---|---|
| “Je réponds de ces fonds comme un gardien — même en cas de force majeure.” | Permis. | seif 16 ; ש״ך ס״ק ס״ח ; ט״ז ס״ק ל״א |
| “Si tu ne trouves rien chez lui au moment du paiement, je te paierai.” | Permis — כדין ערב. | ש״ך ס״ק ס״ט ; et voir le siman 170 |
| “Si les créances se perdent, je te les paierai.” | Interdit. | ש״ך ס״ק ס״ח-ס״ט |
| “Tant qu’il ne t’a pas payé le capital, je te verse l’intérêt.” | Interdit — la garantie de l’intérêt emporte celle du capital. | ט״ז ס״ק כ״א |
« אבל אם א״ל לישראל פלוני אלוה אותם ברבית ואם לא תמצא לו נכסים בשעת פרעון אני אפרע לך קרן ורבית מותר כדין ערב » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ט)
« דכיון שכל זמן שלא יתן לו העובד כוכבים קרן חייב לפרוע זה הרבית נמצא גם אחריות הקרן עליו » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״א)
« ולכן צריך גם כן בתחילה שיהא המשכון שוה נגד מעותיו כדי שלא יהא לו עסק עם הלוה כלל אם ירצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« או שאומר לעובד כוכבים איני משתעבד לך כלל אלא יהא אחריותך על המשכון לבד » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק פ״ב)
« וכן נהגו להקל אע״ג דאין כאן היתר ברור » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« וטעם רמ״א להתיר כאן דלא חשיב ליה כרבית קצוצה וכיון דהוא לצורך מצוה הוי ליה כאפוטרופוס של יתום » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ב)
« ואני רואה הדברים ק״ו » (פתחי תשובה יו״ד קס״ח ס״ק ד)
« ומ״מ אסור אח״כ ליקח מקצת הפרעון ממקצת הקהל שילוו לצורך הקהל ולנכות להם אח״כ יותר ממה שהלוו » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
Le Rama enregistre qu’en pratique on ne dit rien et que la vente est présumée, et il ajoute que telle est la coutume répandue.
« וי״א דאפילו אינו מוכרו לו ולא אמר לו אני מסולק ממך אלא חוזר ומשכנו אצלו סתמא שרי דוודאי מכוין להיתרא וכמאן דא״ל דמי » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« וכן המנהג פשוט » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« תורה היא וללמוד אני צריך כי פסק זה נ״ל תמוה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו)
« ותמיה לי כיון דהתנו מתחלה שצריך לחזור וליתן לו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« ומעתה נקטינן כרוב הפוסקים אלא שמנהגנו הוא על פי דברי העיטור והרא״ש פרק כל שעה שאין חולק עליו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« האריך וסיום דבריו להחמיר וכבר כתבתי בש״ך טעם נכון למנהגנו שהוא ע״פ דברי הרא״ש ובעל העיטור שאין חולק עליהם » (נקודות הכסף יו״ד קס״ח)
« מיהו כל זה כשהמשכון הוא ברשות ישראל דהיינו שא״ל קני מעכשיו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« אבל אין שום תקנה אחרת להקנות חוב העובד כוכבים באשראי » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ב)
« ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« ואם הם באחריות העובד כוכבים מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ב)
La seule levée est la notoriété — et le Chakh en donne la mesure, qui est plus exigeante qu’on ne l’imagine.
« מיהו אם הדבר מפורסם לרבים מותר » (רמ״א יו״ד קס״ח:כ״ג)
« דהיינו שאומנתו בכך » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע״א)
« הא לאו הכי אפילו מודיעו ללוה ולעדים שהם של עובד כוכבים אסור » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע״א)
« פירוש על כל נכסיו אמרינן מסתמא שגם המעות שמלוה הוא של עובד כוכבים ואין כאן משום מראית עין » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ל״ד)
« ויראה שגם בפקדון אסור אע״פ שאינו באחריותו משום מראית עין » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע)
« תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ט)
« ובטור מסיים שהוא רבית קצוצה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ט)
Le Chakh dit exactement où passe la ligne, et c’est une question de mots prononcés.
« בלשון זה הלויני מעות ברבית על אלו משכנות שהם של עובד כוכבים ודאי ר״ק היא שהרי קצץ עמו רבית » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ד)
« כלומר דתחבולה זו של רשעים היא לעשות היתר מחמת שהמשכון הוא של עובד כוכבים ואינו מועיל כיון שהישראל קצץ לו רבית » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ה)
| Ce qui est dit | Le statut | La source |
|---|---|---|
| “Ce gage est celui d’un non-Juif ; prête dessus tant, et quand il viendra le racheter tu prendras tant d’intérêt.” | Permis — on présume qu’il vise le licite. | seif 18 ; ש״ך ס״ק ס״ד |
| “Prête-moi de l’argent avec intérêt sur ces gages qui sont ceux d’un non-Juif.” | Interdit — et c’est un intérêt stipulé, car c’est le Juif qui a fixé le taux. | seif 19 ; ש״ך ס״ק ס״ד-ס״ה |
| “Emprunte pour le non-Juif, et c’est moi qui paierai capital et intérêt” — l’emprunt étant fait à un Juif. | Interdit lekhat’hila ; et le Rachba le tient pour proche d’un intérêt stipulé. | seif 14 ; ש״ך ס״ק מ״ט |
| “Emprunte auprès d’un non-Juif, et c’est moi qui paierai capital et intérêt.” | Permis — mais le Chakh exige que le non-Juif s’appuie sur le gage seul. | seif 26 ; ש״ך ס״ק פ״ב |
« נמצא ששמעון לוה וראובן מלוה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק מ״ט)
« אלא תחלת הלואה צריכה להיות לצורך עובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ד)
« אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג)
« ללוות בשם עובד כוכבים ואומר שלי נקרא רשע כן הוא ברשב״א שם » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק מ״ב)
| La situation | Ce que le siman en dit | La source |
|---|---|---|
| Un Juif prête à un Juif, l’argent transitant par un établissement non juif. | Le transit ne décide de rien. Si le risque final reste sur le prêteur juif, l’intermédiaire n’est qu’un guichet et le prêt reste de Juif à Juif. | seif 16 · ש״ך ס״ק ס״ח |
| Un mandataire juif se porte garant du bon retour des fonds qu’il transporte. | Une responsabilité de gardien, même étendue aux cas de force majeure, ne fait pas de lui un emprunteur ; une responsabilité de débiteur, si. | seif 16 · ש״ך ס״ק ס״ח · ט״ז ס״ק ל״א |
| Un Juif se porte caution d’un prêt consenti par un non-Juif à un autre Juif. | Une garantie qui ne joue qu’à défaut est celle d’une caution et n’interdit pas ; une garantie qui joue à la place fait du garant l’emprunteur. Le Rama renvoie au siman 170, où la question est traitée pour elle-même. | seif 17 · ש״ך ס״ק ס״ט · siman 170 |
| Les responsables d’une communauté empruntent avec intérêt pour un besoin communautaire. | Le Rama l’a permis par analogie avec le tuteur d’orphelins, tout en écrivant qu’il n’y a pas de permission claire. Le Hatam Sofer, rapporté par le Pit’hei Techouva, a maintenu l’allègement dans un cas réel. | seif 17 (glose) · ט״ז ס״ק כ״ב · פת״ש ס״ק ד |
| Un Juif rachète à un autre Juif une créance détenue sur un débiteur non juif. | C’est le montage du seif 18, et il est permis — à condition d’être une vente et non un prêt déguisé. Le Taz insiste ; le Chakh, ayant la même difficulté, maintient l’usage par le Roch et le Baal HaIttour. | seif 18 · ש״ך ס״ק נ״ז · ט״ז ס״ק כ״ו · נקודות הכסף |
| La créance rachetée est un solde où principal et intérêts échus sont déjà fondus. | Limite ferme : après la זקיפה, la totalité est de l’argent juif, et le montage tombe. | seif 18 (glose) · תרומת הדשן סימן ש״ג |
| Un Juif place ses fonds au nom d’un tiers non juif pour les prêter ensuite à des Juifs avec intérêt. | Le Rambam l’interdit en propres termes ; et le Chakh note que le Rachba interdit en tout état de cause là où l’opération a été montée dans cette intention. | רמב״ם פ״ה ה״ה · ש״ך ס״ק י · seif 21 |
| Une opération licite qui, vue du dehors, ressemble à un prêt à intérêt entre deux Juifs. | C’est l’interdit d’apparence, et il ne se lève pas par l’explication : seule la notoriété le lève — שאומנתו בכך. | seifim 22-24 · ש״ך ס״ק ע״א |
| Un Juif emprunte pour son propre besoin en produisant le gage d’un tiers non juif. | C’est le cas nommé du seif 19 — תחבולות רשעים היא זו. Aucun intérêt n’est pris, et le Tour y voit un intérêt stipulé. | seif 19 · ש״ך ס״ק ס״ד-ס״ה · ט״ז ס״ק כ״ט |
| Un litige : l’emprunteur soutient que l’intérêt perçu était illicite, le prêteur qu’il était licite. | Le prêteur est cru sans serment, sur la présomption לא שביק היתירא ואכיל איסורא. Mais le Taz exige, pour son temps, que le juge fasse préciser comment la voie licite fut suivie ; et le Chakh écarte la présomption dès qu’un élément établit la perception. | seif 25 · ט״ז ס״ק ל״ה-ל״ו · ש״ך ס״ק ע״ה, ע״ז |
« ראו סימן » (טור יו״ד קס״ט)