סימן זה כמעט כולו סימן של פסק : אינו מפלפל אלא מסווג. עשרים ושבעה מקרים, וקו אחד עובר בכולם — של מי ההלואה ? ורמה זו הולכת אחריו מקצה לקצה, ונוקבת בכל חתך בשם הפוסק העושה אותו.
הנושא : הלכה למעשה — שליחות, אחריות, ערב, מכר המשכון, מראית העין, תחבולות רשעים
המקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קס״ח, ש״ך, ט״ז, נקודות הכסף, באר היטב, פתחי תשובה, רמב״ם
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הלשון שממנה נחתך הכל, כסדר.
« ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית ובקש להחזירם לו ואמר לו חבירו תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:א)
« וכל מה שנתן לעובד כוכבים מפקינן מישראל ראשון דהוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:א)
« אבל אם קבל העובד כוכבים המעות מיד הישראל הראשון ונתן לשני מותר אפילו אם נותן הרבית ליד הישראל הראשון » (שו״ע יו״ד קס״ח:ב)
« וכן אם העמידו אצל העובד כוכבים ואמר הניחם על גבי קרקע וכן עשה ונסתלק ולקחן השני משם מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ג)
« עובד כוכבים שמלוה לישראל ברבית על מנת שיתן הרבית לישראל מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ד)
« ודוקא אם העובד כוכבים הלוה לישראל השני בשליחות ישראל הראשון וכמאן דאמר יש שליחות לעובד כוכבים לחומרא » (רמ״א יו״ד קס״ח:ה)
« ואם העמידו אצל ישראל אע״פ שנתן העובד כוכבים המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ו)
« אבל העיקר כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« ישראל שאמר לעובד כוכבים לוה לי מעות ברבית מישראל בשמך והמלוה לא ידע שבשביל ישראל הם המלוה מותר והלוה עושה איסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ז)
« ואם הוא יודע שהמשכון של ישראל אסור להלות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט)
« ולכן צריך גם כן בתחילה שיהא המשכון שוה נגד מעותיו כדי שלא יהא לו עסק עם הלוה כלל אם ירצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« ואם אחריות החוב והרבית אינו על המשכון לבד אלא גם על העובד כוכבים מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:י)
« והוא שיאמר המלוה לשליח אתה תהיה שלוחי להביא לי המשכון מיד העובד כוכבים באחריותי ולהוליך לו המעות על אחריותי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ג)
« אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג)
« אלא תחלת הלואה צריכה להיות לצורך עובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ד)
« אם אחריות המעות על השליח בהולכה או בהבאה אסור למלוה ליקח הרבית מיד השליח או מיד שלוחו של שליח ואפי׳ עד מאה » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז)
« ואם אין האחריות עליו אלא כשאר שלוחים אם שומר חנם שומר חנם אם שומר שכר שומר שכר מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז)
« אם אחריות העובד כוכבים על המשכון בלבד ולא על השליח כלל מותר לשליח ליקח הרבית וליתנו לעובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ז)
« ועיין לקמן סי׳ ק״ע אם מותר לשליח להיות ערב » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« יש אומרים דמנהיגי הקהל מותרין ללוות מן העובד כוכבים ברבית לצורך הקהל » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« וכן המנהג פשוט » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ט)
« משכונו של ישראל ביד עובד כוכבים מותר להלוות עליו ישראל ברבית » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ)
« מעותיו של ישראל מופקדים ביד עובד כוכבים והלוה אותם לישראל ברבית אם היו באחריות העובד כוכבים מותר ליקח הרבית ואם היו באחריות ישראל אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״א)
« ואם הם באחריות העובד כוכבים מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ב)
« מיהו אם הדבר מפורסם לרבים מותר » (רמ״א יו״ד קס״ח:כ״ג)
« וגם זה תלוי במי שאחריות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ד)
« ראובן שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא על ידי עובד כוכבים נאמן בלא שבועה » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ה)
« משכון שביד ישראל מישראל חבירו וא״ל הלוה לך ומשכנו לעובד כוכבים ברבית ועלי לפרוע קרן ורבית מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ו)
« אין ראובן חייב לפדות המשכונות אבל חייב הוא להעמיד את שמעון אצל העובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ז)
אין סימן קס״ח אומר אם עסקה רבית היא : את זאת אמרו סימנים קס״א-קס״ז. הוא אומר של מי היא כשעובד כוכבים עומד במעגל. ואומר זאת בשאלה אחת, שהרמב״ם ניסחה בכלל.
« שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא רִבִּית הַבָּאָה מִן הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה י״ד)
« אָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה יִשְׂרָאֵל מַלְוֶה אֶת הָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית קְצוּצָה אֶלָּא בִּכְדֵי חַיָּיו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)
| סעיפים | השאלה | הפסק |
|---|---|---|
| 1 | ישראל אחר נכנס תחת חובו של ישראל אצל העובד כוכבים. | אסור, ובהגהה : מפקינן מישראל ראשון, דרבית קצוצה היא. |
| 2-3 | נשא ונתן העובד כוכבים ביד, או שהונח על גבי קרקע. | מותר. הש״ך מצריך שיאמר והפטר ; והט״ז אינו מצריך אלא שילך לו הראשון. |
| 4-8 | המעגלים, ושאלת השליחות. | רבית העובד כוכבים לישראל מותרת (ד) ; המעגל המשולש אסור (ה) ; הראי מותר חוץ מהעמדה (ו) ; הלוה לבדו עובר (ז) ; ומשבטלה השליחות חוזר להיתר (ח). |
| 9-12 | המשכון, ומה שהמלוה יודע. | יודע שהמשכון של ישראל — אסור. אינו יודע — מותר, ואינו צריך להאמין לתובע. והרמ״א מעמיד את הכלל המעשי : שיהא המשכון שוה כנגד המעות. |
| 13-17 | השליח, חובותיו וגבולותיו. | נוסח סעיף י״ג ; המותר שבשיעורים לשליח, ואל יאמר שהוא יפרע (י״ד) ; אין לו דעה במכירה (ט״ו) ; האחריות מכריעה (ט״ז, י״ז) ; והערב מופנה לסימן ק״ע. |
| 18-19 | מכירת הזכות שבמשכון — וזיופה. | מותר בנוסח המכירה, וכן המנהג פשוט ; אך הזקיפה מבטלת את המבנה, וסעיף י״ט אסור בלא ערעור. |
| 20-24 | מעותיו או משכונו של ישראל ביד עובד כוכבים. | הכל הולך אחר האחריות — וכשהתיר עיקר הדין, עוד יכולה מראית העין לאסור (כ״ב, כ״ג), חוץ מפרסום (כ״ג) או אפוטרופסות פומבית (כ״ד). |
| 25-27 | הראיה, ושני מקרי חתימה. | המלוה נאמן בלא שבועה (כ״ה) ; ההתחייבות לפרוע מותרת כשההלואה מן העובד כוכבים (כ״ו) ; אין השליח פודה אלא מעמיד את העובד כוכבים (כ״ז). |
« הרי העובד כוכבים שלוחו של ישראל לחומרא ואסור מדרבנן כן הוא הסכמת רוב הפוסקים ודלא כהרמב״ם שכתב דהוי ר״ק » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט״ו)
« אבל העיקר כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« ויש מקילין משום דאין שליחות לעובד כוכבים וכבר נתבאר דאין להקל רק במקום שנהגו להקל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ז)
« וכבר כתבתי דאין למחות ביד הנוהגין להקל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« אבל בכה״ג שכתב רמ״א איסור גמור הוא והסכים עמו הש״ך גם הט״ז כתב דהך הג״ה לאו הלכתא היא » (באר היטב יו״ד קס״ח ס״ק ו)
« וגם זה תלוי במי שאחריות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ד)
הש״ך בשם ספר התרומות נותן את ההגדרה שיש לזכור — ובעיקר, נותן גם את הגדרת מה שאינו אחריות לוה.
« ויקבל עליו העובד כוכבים שאם יאבדו החובות יכרע׳ הוא לישראל כדין כל לוה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח)
« אבל אם קבל עליו אחריות כשאר שומרי׳ ואפי׳ חייב עצמו מאונסים לכשיאבדו כל זמן שיעמדו בעין אסור ולא נעשה עליהם לוה מעתה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח)
| הלשון | הדין | המקור |
|---|---|---|
| אני חייב במעות אלו כשומר — ואף באונסין. | מותר. | סעיף ט״ז ; ש״ך ס״ק ס״ח ; ט״ז ס״ק ל״א |
| אם לא תמצא לו נכסים בשעת פרעון אני אפרע לך. | מותר — כדין ערב. | ש״ך ס״ק ס״ט ; ועיין סימן ק״ע |
| אם יאבדו החובות אני אפרעם לך. | אסור. | ש״ך ס״ק ס״ח-ס״ט |
| כל זמן שלא נתן לך העובד כוכבים קרן אני נותן לך רבית. | אסור — אחריות הרבית גוררת את הקרן. | ט״ז ס״ק כ״א |
« אבל אם א״ל לישראל פלוני אלוה אותם ברבית ואם לא תמצא לו נכסים בשעת פרעון אני אפרע לך קרן ורבית מותר כדין ערב » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ט)
« דכיון שכל זמן שלא יתן לו העובד כוכבים קרן חייב לפרוע זה הרבית נמצא גם אחריות הקרן עליו » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״א)
« ולכן צריך גם כן בתחילה שיהא המשכון שוה נגד מעותיו כדי שלא יהא לו עסק עם הלוה כלל אם ירצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« או שאומר לעובד כוכבים איני משתעבד לך כלל אלא יהא אחריותך על המשכון לבד » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק פ״ב)
« וכן נהגו להקל אע״ג דאין כאן היתר ברור » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« וטעם רמ״א להתיר כאן דלא חשיב ליה כרבית קצוצה וכיון דהוא לצורך מצוה הוי ליה כאפוטרופוס של יתום » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ב)
« ואני רואה הדברים ק״ו » (פתחי תשובה יו״ד קס״ח ס״ק ד)
« ומ״מ אסור אח״כ ליקח מקצת הפרעון ממקצת הקהל שילוו לצורך הקהל ולנכות להם אח״כ יותר ממה שהלוו » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
הרמ״א מעיד שלמעשה אין אומרים כלום ומעמידים את המכירה מסתמא, ומוסיף שכן המנהג הפשוט.
« וי״א דאפילו אינו מוכרו לו ולא אמר לו אני מסולק ממך אלא חוזר ומשכנו אצלו סתמא שרי דוודאי מכוין להיתרא וכמאן דא״ל דמי » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« וכן המנהג פשוט » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« תורה היא וללמוד אני צריך כי פסק זה נ״ל תמוה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו)
« ותמיה לי כיון דהתנו מתחלה שצריך לחזור וליתן לו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« ומעתה נקטינן כרוב הפוסקים אלא שמנהגנו הוא על פי דברי העיטור והרא״ש פרק כל שעה שאין חולק עליו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« האריך וסיום דבריו להחמיר וכבר כתבתי בש״ך טעם נכון למנהגנו שהוא ע״פ דברי הרא״ש ובעל העיטור שאין חולק עליהם » (נקודות הכסף יו״ד קס״ח)
« מיהו כל זה כשהמשכון הוא ברשות ישראל דהיינו שא״ל קני מעכשיו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« אבל אין שום תקנה אחרת להקנות חוב העובד כוכבים באשראי » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ב)
« ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« ואם הם באחריות העובד כוכבים מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ב)
אין ההיתר אלא פרסום — והש״ך נותן את שיעורו, והוא קשה ממה שנדמה.
« מיהו אם הדבר מפורסם לרבים מותר » (רמ״א יו״ד קס״ח:כ״ג)
« דהיינו שאומנתו בכך » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע״א)
« הא לאו הכי אפילו מודיעו ללוה ולעדים שהם של עובד כוכבים אסור » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע״א)
« פירוש על כל נכסיו אמרינן מסתמא שגם המעות שמלוה הוא של עובד כוכבים ואין כאן משום מראית עין » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ל״ד)
« ויראה שגם בפקדון אסור אע״פ שאינו באחריותו משום מראית עין » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע)
« תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ט)
« ובטור מסיים שהוא רבית קצוצה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ט)
הש״ך אומר בדיוק היכן עובר הקו, והוא ענין של לשונות שנאמרו.
« בלשון זה הלויני מעות ברבית על אלו משכנות שהם של עובד כוכבים ודאי ר״ק היא שהרי קצץ עמו רבית » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ד)
« כלומר דתחבולה זו של רשעים היא לעשות היתר מחמת שהמשכון הוא של עובד כוכבים ואינו מועיל כיון שהישראל קצץ לו רבית » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ה)
| הלשון שנאמרה | הדין | המקור |
|---|---|---|
| משכון זה של עובד כוכבים, תלוה עליו כך וכך, וכשיבוא לפדותו תקח רבית כך וכך. | מותר — מסתמא נתכוין להיתרא. | סעיף י״ח ; ש״ך ס״ק ס״ד |
| הלויני מעות ברבית על אלו משכנות שהם של עובד כוכבים. | אסור — ורבית קצוצה היא, שהישראל קצץ את השיעור. | סעיף י״ט ; ש״ך ס״ק ס״ד-ס״ה |
| לוה לצורך העובד כוכבים, ועלי לפרוע קרן ורבית — וההלואה מישראל. | אסור לכתחילה ; והרשב״א קרוב בעיניו שרבית קצוצה היא. | סעיף י״ד ; ש״ך ס״ק מ״ט |
| הלוה עליו ומשכנו לעובד כוכבים ברבית, ועלי לפרוע קרן ורבית. | מותר — אלא שהש״ך מצריך שיסמוך העובד כוכבים על המשכון לבד. | סעיף כ״ו ; ש״ך ס״ק פ״ב |
« נמצא ששמעון לוה וראובן מלוה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק מ״ט)
« אלא תחלת הלואה צריכה להיות לצורך עובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ד)
« אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג)
« ללוות בשם עובד כוכבים ואומר שלי נקרא רשע כן הוא ברשב״א שם » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק מ״ב)
| המצב | מה שאומר בו הסימן | המקור |
|---|---|---|
| ישראל מלוה לישראל, והמעות עוברות דרך גוף שאינו יהודי. | אין המעבר מכריע כלום. אם האחריות הסופית על המלוה הישראל, אין המתווך אלא דלפק וההלואה מישראל לישראל. | סעיף ט״ז · ש״ך ס״ק ס״ח |
| שליח ישראל מקבל עליו את אחריות הכספים שהוא מוליך. | אחריות שומר, ואף באונסין, אינה עושה אותו לוה ; אחריות לוה כן. | סעיף ט״ז · ש״ך ס״ק ס״ח · ט״ז ס״ק ל״א |
| ישראל נעשה ערב על הלואת עובד כוכבים לישראל אחר. | ערבות החלה רק בהעדר — דין ערב לה ואינה אוסרת ; וערבות החלה במקום הלוה עושה את הערב ללוה. והרמ״א מפנה לסימן ק״ע, ששם הדבר נדון לעצמו. | סעיף י״ז · ש״ך ס״ק ס״ט · סימן ק״ע |
| ממוני הקהל לווים ברבית לצורך הקהל. | הרמ״א התיר בדימוי לאפוטרופוס של יתומים, ואף על פי כן כתב שאין כאן היתר ברור. והחתם סופר, כמו שהביא הפתחי תשובה, קיים את ההקלה במעשה שהיה. | סעיף י״ז (הגהה) · ט״ז ס״ק כ״ב · פת״ש ס״ק ד |
| ישראל קונה מישראל אחר חוב שיש לו על לוה שאינו יהודי. | זהו מבנה סעיף י״ח, ומותר — ובלבד שיהא מכירה ולא הלואה בלבוש. הט״ז מדגיש ; והש״ך, שקושייתו כקושייתו, מקיים את המנהג בדרך הרא״ש ובעל העיטור. | סעיף י״ח · ש״ך ס״ק נ״ז · ט״ז ס״ק כ״ו · נקודות הכסף |
| החוב הנקנה יתרה שנזקפו בה קרן ורבית כאחד. | גבול נחרץ : לאחר הזקיפה הכל ממון ישראל, והמבנה נופל. | סעיף י״ח (הגהה) · תרומת הדשן סימן ש״ג |
| ישראל מפקיד את כספו בשם צד שאינו יהודי כדי להלוותו אחר כך לישראל ברבית. | הרמב״ם אוסר בלשונו ; והש״ך מעיר שהרשב״א אוסר בכל ענין במקום שנעשה הדבר בכוונה זו. | רמב״ם פ״ה ה״ה · ש״ך ס״ק י · סעיף כ״א |
| עסקה מותרת הנראית מבחוץ כהלואת ישראל לישראל ברבית. | זהו איסור מראית העין, ואינו ניתר בהסבר : אין מסלקו אלא הפרסום — שאומנתו בכך. | סעיפים כ״ב-כ״ד · ש״ך ס״ק ע״א |
| ישראל לוה לצורך עצמו ומציג משכון של אינו יהודי. | זהו המקרה הנקוב בסעיף י״ט — תחבולות רשעים היא זו. אין נוטלים רבית כלל, והטור רואה בו רבית קצוצה. | סעיף י״ט · ש״ך ס״ק ס״ד-ס״ה · ט״ז ס״ק כ״ט |
| דין ודברים : הלוה טוען שהרבית שנתקבלה באיסור, והמלוה טוען שבהיתר. | המלוה נאמן בלא שבועה, מכח חזקת לא שביק היתירא ואכיל איסורא. אך הט״ז מצריך לדורו שיחקור הדיין כיצד נעשה ההיתר ; והש״ך מסלק את החזקה משנתברר דבר על עצם הנטילה. | סעיף כ״ה · ט״ז ס״ק ל״ה-ל״ו · ש״ך ס״ק ע״ה, ע״ז |
« ראו סימן » (טור יו״ד קס״ט)