This siman is almost wholly a siman of ruling: it does not reason, it classifies. Twenty-seven cases, and one line running through them all — whose is the loan? This level follows it end to end, naming at each cut the decisor who makes it.
Subject: halakha lema’asse — שליחות, אחריות, ערב, מכר המשכון, מראית העין, תחבולות רשעים
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קס״ח, ש״ך, ט״ז, נקודות הכסף, באר היטב, פתחי תשובה, רמב״ם
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The text from which everything is decided, in order.
« ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית ובקש להחזירם לו ואמר לו חבירו תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:א)
« וכל מה שנתן לעובד כוכבים מפקינן מישראל ראשון דהוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:א)
« אבל אם קבל העובד כוכבים המעות מיד הישראל הראשון ונתן לשני מותר אפילו אם נותן הרבית ליד הישראל הראשון » (שו״ע יו״ד קס״ח:ב)
« וכן אם העמידו אצל העובד כוכבים ואמר הניחם על גבי קרקע וכן עשה ונסתלק ולקחן השני משם מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ג)
« עובד כוכבים שמלוה לישראל ברבית על מנת שיתן הרבית לישראל מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ד)
« ודוקא אם העובד כוכבים הלוה לישראל השני בשליחות ישראל הראשון וכמאן דאמר יש שליחות לעובד כוכבים לחומרא » (רמ״א יו״ד קס״ח:ה)
« ואם העמידו אצל ישראל אע״פ שנתן העובד כוכבים המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ו)
« אבל העיקר כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« ישראל שאמר לעובד כוכבים לוה לי מעות ברבית מישראל בשמך והמלוה לא ידע שבשביל ישראל הם המלוה מותר והלוה עושה איסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:ז)
« ואם הוא יודע שהמשכון של ישראל אסור להלות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט)
« ולכן צריך גם כן בתחילה שיהא המשכון שוה נגד מעותיו כדי שלא יהא לו עסק עם הלוה כלל אם ירצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« ואם אחריות החוב והרבית אינו על המשכון לבד אלא גם על העובד כוכבים מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:י)
« והוא שיאמר המלוה לשליח אתה תהיה שלוחי להביא לי המשכון מיד העובד כוכבים באחריותי ולהוליך לו המעות על אחריותי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ג)
« אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג)
« אלא תחלת הלואה צריכה להיות לצורך עובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ד)
« אם אחריות המעות על השליח בהולכה או בהבאה אסור למלוה ליקח הרבית מיד השליח או מיד שלוחו של שליח ואפי׳ עד מאה » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז)
« ואם אין האחריות עליו אלא כשאר שלוחים אם שומר חנם שומר חנם אם שומר שכר שומר שכר מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:ט״ז)
« אם אחריות העובד כוכבים על המשכון בלבד ולא על השליח כלל מותר לשליח ליקח הרבית וליתנו לעובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ז)
« ועיין לקמן סי׳ ק״ע אם מותר לשליח להיות ערב » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« יש אומרים דמנהיגי הקהל מותרין ללוות מן העובד כוכבים ברבית לצורך הקהל » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« וכן המנהג פשוט » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ט)
« משכונו של ישראל ביד עובד כוכבים מותר להלוות עליו ישראל ברבית » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ)
« מעותיו של ישראל מופקדים ביד עובד כוכבים והלוה אותם לישראל ברבית אם היו באחריות העובד כוכבים מותר ליקח הרבית ואם היו באחריות ישראל אסור » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״א)
« ואם הם באחריות העובד כוכבים מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ב)
« מיהו אם הדבר מפורסם לרבים מותר » (רמ״א יו״ד קס״ח:כ״ג)
« וגם זה תלוי במי שאחריות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ד)
« ראובן שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא על ידי עובד כוכבים נאמן בלא שבועה » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ה)
« משכון שביד ישראל מישראל חבירו וא״ל הלוה לך ומשכנו לעובד כוכבים ברבית ועלי לפרוע קרן ורבית מותר » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ו)
« אין ראובן חייב לפדות המשכונות אבל חייב הוא להעמיד את שמעון אצל העובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ז)
Siman 168 does not say whether a transaction is interest: that was said by simanim 161 to 167. It says whose it is when a non-Jew stands in the circuit. And it says it by one question, which the Rambam formulates as a principle.
« שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא רִבִּית הַבָּאָה מִן הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה י״ד)
« אָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה יִשְׂרָאֵל מַלְוֶה אֶת הָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית קְצוּצָה אֶלָּא בִּכְדֵי חַיָּיו » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ב׳)
| Seifim | The question | The ruling |
|---|---|---|
| 1 | Another Jew takes over a Jew’s debt to a non-Jew. | Forbidden, and per the gloss: it is extracted from the first Jew, for it is stipulated interest. |
| 2-3 | The non-Jew took and gave in hand, or it was laid on the ground. | Permitted. The Shach requires the word והפטר to be said; the Taz requires only that the first withdraw. |
| 4-8 | The circuits, and the question of agency. | A non-Jew’s interest paid to a Jew is permitted (4); the three-way circuit is forbidden (5); the mirror is permitted except for an arranged substitution (6); the borrower alone transgresses (7); a broken agency is permitted again (8). |
| 9-12 | The pledge, and what the lender knows. | If he knows the pledge is a Jew’s: forbidden. If he does not: permitted, and he need not believe the claimant. And the Rama lays down the practical rule: let the pledge be worth the sum. |
| 13-17 | The agent, his burdens and limits. | The formula of seif 13; the rate gap goes to the agent, but he must not say he will pay (14); he has no say in the sale (15); the risk decides (16, 17); suretyship is referred to siman 170. |
| 18-19 | The sale of the right in the pledge — and its counterfeit. | Permitted by the formula of sale, and וכן המנהג פשוט; but זקיפה destroys the arrangement, and seif 19 is forbidden without appeal. |
| 20-24 | A Jew’s money or pledge in a non-Jew’s hand. | Everything follows the אחריות — and where substance permits, appearance may still forbid (22, 23), save for notoriety (23) or public guardianship (24). |
| 25-27 | Proof, and two closing cases. | The lender is believed without an oath (25); the undertaking to pay is permitted when the loan comes from the non-Jew (26); the agent does not redeem but must produce the non-Jew (27). |
« הרי העובד כוכבים שלוחו של ישראל לחומרא ואסור מדרבנן כן הוא הסכמת רוב הפוסקים ודלא כהרמב״ם שכתב דהוי ר״ק » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ט״ו)
« אבל העיקר כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« אבל במקום שנהגו להקל אין למחות בידם » (רמ״א יו״ד קס״ח:ו)
« ויש מקילין משום דאין שליחות לעובד כוכבים וכבר נתבאר דאין להקל רק במקום שנהגו להקל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ז)
« וכבר כתבתי דאין למחות ביד הנוהגין להקל » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« אבל בכה״ג שכתב רמ״א איסור גמור הוא והסכים עמו הש״ך גם הט״ז כתב דהך הג״ה לאו הלכתא היא » (באר היטב יו״ד קס״ח ס״ק ו)
« וגם זה תלוי במי שאחריות עליו » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ד)
The Shach, in the Sefer HaTerumot’s name, gives the definition to remember — and above all, also the definition of what does not constitute a debtor’s liability.
« ויקבל עליו העובד כוכבים שאם יאבדו החובות יכרע׳ הוא לישראל כדין כל לוה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח)
« אבל אם קבל עליו אחריות כשאר שומרי׳ ואפי׳ חייב עצמו מאונסים לכשיאבדו כל זמן שיעמדו בעין אסור ולא נעשה עליהם לוה מעתה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ח)
| The clause | The status | The source |
|---|---|---|
| “I answer for these funds as a bailee — even for force majeure.” | Permitted. | seif 16; ש״ך ס״ק ס״ח; ט״ז ס״ק ל״א |
| “If you find nothing of his at the time of payment, I shall pay you.” | Permitted — כדין ערב. | ש״ך ס״ק ס״ט; and see siman 170 |
| “If the debts are lost I shall pay them to you.” | Forbidden. | ש״ך ס״ק ס״ח-ס״ט |
| “So long as he has not paid you the principal, I pay you the interest.” | Forbidden — the guarantee of the interest entails that of the principal. | ט״ז ס״ק כ״א |
« אבל אם א״ל לישראל פלוני אלוה אותם ברבית ואם לא תמצא לו נכסים בשעת פרעון אני אפרע לך קרן ורבית מותר כדין ערב » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ט)
« דכיון שכל זמן שלא יתן לו העובד כוכבים קרן חייב לפרוע זה הרבית נמצא גם אחריות הקרן עליו » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״א)
« ולכן צריך גם כן בתחילה שיהא המשכון שוה נגד מעותיו כדי שלא יהא לו עסק עם הלוה כלל אם ירצה » (רמ״א יו״ד קס״ח:ט)
« או שאומר לעובד כוכבים איני משתעבד לך כלל אלא יהא אחריותך על המשכון לבד » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק פ״ב)
« וכן נהגו להקל אע״ג דאין כאן היתר ברור » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« וטעם רמ״א להתיר כאן דלא חשיב ליה כרבית קצוצה וכיון דהוא לצורך מצוה הוי ליה כאפוטרופוס של יתום » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ב)
« ואני רואה הדברים ק״ו » (פתחי תשובה יו״ד קס״ח ס״ק ד)
« ומ״מ אסור אח״כ ליקח מקצת הפרעון ממקצת הקהל שילוו לצורך הקהל ולנכות להם אח״כ יותר ממה שהלוו » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ז)
« ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
The Rama records that in practice nothing is said and the sale is presumed, adding that such is the widespread custom.
« וי״א דאפילו אינו מוכרו לו ולא אמר לו אני מסולק ממך אלא חוזר ומשכנו אצלו סתמא שרי דוודאי מכוין להיתרא וכמאן דא״ל דמי » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« וכן המנהג פשוט » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« תורה היא וללמוד אני צריך כי פסק זה נ״ל תמוה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ו)
« ותמיה לי כיון דהתנו מתחלה שצריך לחזור וליתן לו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« ומעתה נקטינן כרוב הפוסקים אלא שמנהגנו הוא על פי דברי העיטור והרא״ש פרק כל שעה שאין חולק עליו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« האריך וסיום דבריו להחמיר וכבר כתבתי בש״ך טעם נכון למנהגנו שהוא ע״פ דברי הרא״ש ובעל העיטור שאין חולק עליהם » (נקודות הכסף יו״ד קס״ח)
« מיהו כל זה כשהמשכון הוא ברשות ישראל דהיינו שא״ל קני מעכשיו » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק נ״ז)
« אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ח)
« אבל אין שום תקנה אחרת להקנות חוב העובד כוכבים באשראי » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ב)
« ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ח)
« ואם הם באחריות העובד כוכבים מותר אבל אסור לעשות כן מפני מראית העין » (שו״ע יו״ד קס״ח:כ״ב)
The only lifting is notoriety — and the Shach gives its measure, which is more demanding than one imagines.
« מיהו אם הדבר מפורסם לרבים מותר » (רמ״א יו״ד קס״ח:כ״ג)
« דהיינו שאומנתו בכך » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע״א)
« הא לאו הכי אפילו מודיעו ללוה ולעדים שהם של עובד כוכבים אסור » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע״א)
« פירוש על כל נכסיו אמרינן מסתמא שגם המעות שמלוה הוא של עובד כוכבים ואין כאן משום מראית עין » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק ל״ד)
« ויראה שגם בפקדון אסור אע״פ שאינו באחריותו משום מראית עין » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ע)
« תחבולות רשעים היא זו ולא יטול רבית כלל » (שו״ע יו״ד קס״ח:י״ט)
« ובטור מסיים שהוא רבית קצוצה » (ט״ז יו״ד קס״ח ס״ק כ״ט)
The Shach says exactly where the line runs, and it is a matter of words spoken.
« בלשון זה הלויני מעות ברבית על אלו משכנות שהם של עובד כוכבים ודאי ר״ק היא שהרי קצץ עמו רבית » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ד)
« כלומר דתחבולה זו של רשעים היא לעשות היתר מחמת שהמשכון הוא של עובד כוכבים ואינו מועיל כיון שהישראל קצץ לו רבית » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק ס״ה)
| What is said | The status | The source |
|---|---|---|
| “This pledge is a non-Jew’s; lend such a sum upon it, and when he comes to redeem it you shall take such interest.” | Permitted — he is presumed to intend the licit. | seif 18; ש״ך ס״ק ס״ד |
| “Lend me money at interest on these pledges, which are a non-Jew’s.” | Forbidden — and it is stipulated interest, for the Jew set the rate. | seif 19; ש״ך ס״ק ס״ד-ס״ה |
| “Borrow for the non-Jew, and I shall pay principal and interest” — the loan being taken from a Jew. | Forbidden lekhatchila; and the Rashba holds it close to stipulated interest. | seif 14; ש״ך ס״ק מ״ט |
| “Borrow from a non-Jew, and I shall pay principal and interest.” | Permitted — but the Shach requires the non-Jew to rely on the pledge alone. | seif 26; ש״ך ס״ק פ״ב |
« נמצא ששמעון לוה וראובן מלוה » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק מ״ט)
« אלא תחלת הלואה צריכה להיות לצורך עובד כוכבים » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ד)
« אמנם אם נודע הדבר שכן הוא האמת אסור ליקח ממנו הרבית והמערים לעשות כן נקרא רשע » (רמ״א יו״ד קס״ח:י״ג)
« ללוות בשם עובד כוכבים ואומר שלי נקרא רשע כן הוא ברשב״א שם » (ש״ך יו״ד קס״ח ס״ק מ״ב)
| The situation | What the siman says of it | The source |
|---|---|---|
| A Jew lends to a Jew, the money passing through a non-Jewish institution. | The transit decides nothing. If the ultimate risk stays with the Jewish lender, the intermediary is a mere counter and the loan remains Jew to Jew. | seif 16 · ש״ך ס״ק ס״ח |
| A Jewish agent undertakes to answer for the funds he carries. | A bailee’s liability, even extended to force majeure, does not make him a borrower; a debtor’s does. | seif 16 · ש״ך ס״ק ס״ח · ט״ז ס״ק ל״א |
| A Jew stands surety for a loan made by a non-Jew to another Jew. | A guarantee operating only in default is a guarantor’s and does not forbid; one operating in place of the borrower makes the guarantor the borrower. The Rama refers to siman 170, where the question is treated in its own right. | seif 17 · ש״ך ס״ק ס״ט · siman 170 |
| Community officers borrow at interest for a communal need. | The Rama permitted it by analogy to a guardian of orphans, while writing that there is no clear permission. The Chatam Sofer, cited by the Pitchei Teshuva, upheld the leniency in an actual case. | seif 17 (gloss) · ט״ז ס״ק כ״ב · פת״ש ס״ק ד |
| A Jew buys from another Jew a claim held against a non-Jewish debtor. | This is the arrangement of seif 18, and it is permitted — provided it is a sale and not a disguised loan. The Taz insists; the Shach, having the same difficulty, upholds the practice through the Rosh and the Baal HaIttur. | seif 18 · ש״ך ס״ק נ״ז · ט״ז ס״ק כ״ו · נקודות הכסף |
| The claim bought is a balance in which principal and accrued interest are already merged. | A firm limit: after the זקיפה, the whole is a Jew’s money, and the arrangement collapses. | seif 18 (gloss) · תרומת הדשן סימן ש״ג |
| A Jew places his funds in a non-Jewish third party’s name in order to lend them to Jews at interest. | The Rambam forbids it in his own terms; and the Shach notes that the Rashba forbids in every case where the arrangement was built with that intention. | רמב״ם פ״ה ה״ה · ש״ך ס״ק י · seif 21 |
| A licit transaction that, seen from outside, looks like a Jew-to-Jew loan at interest. | This is the prohibition of appearance, and explanation does not lift it: only notoriety lifts it — שאומנתו בכך. | seifim 22-24 · ש״ך ס״ק ע״א |
| A Jew borrows for his own need while producing a non-Jewish third party’s pledge. | This is the case named in seif 19 — תחבולות רשעים היא זו. No interest is taken, and the Tur sees stipulated interest in it. | seif 19 · ש״ך ס״ק ס״ד-ס״ה · ט״ז ס״ק כ״ט |
| A dispute: the borrower says the interest taken was illicit, the lender that it was licit. | The lender is believed without an oath, on the presumption לא שביק היתירא ואכיל איסורא. But the Taz requires, for his own age, that the judge have him specify how the licit route was followed; and the Shach sets the presumption aside once anything establishes the taking. | seif 25 · ט״ז ס״ק ל״ה-ל״ו · ש״ך ס״ק ע״ה, ע״ז |
« ראו סימן » (טור יו״ד קס״ט)