הלואה ברבית בין ישראל לעובד כוכבים מותרת. ואחר כך מתגייר אחד מהם, ונמצאת ההלואה בין שני ישראלים. מה יהא על הרבית ? הסעיף משיב פעמיים, ואין שתי תשובותיו שוות : לא הגיור הוא הקובע אלא זמן הזקיפה במלוה — עשיית החשבון המחזירה את הרבית לקרן.
הנושא : הלואה ברבית שעבר עליה גיור — זקיפה במלוה, קרן ורבית, גר
המקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״א
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
אין בסימן אלא סעיף אחד — והשולחן ערוך עצמו מכריז עליו : ובו סעיף אחד. ואין בו הגהת הרמ״א. ואף על פי כן יש בו שני מקרים שלמים, טעמם וגבולו ; לפיכך קוראים אותו בבא אחר בבא.
דין עובד כוכבים שהלוה ברבית ונתגייר. ובו סעיף אחד:
ישראל שלוה מעות מהעובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה הקרן ולא הרבית אבל עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וזקף עליו את הרבית במלוה אע״פ שזקפן עליו אחר שנתגייר גובה את הקרן ואת הרבית שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהם כשהיה עובד כוכבים:
| הבבא | מה היא קובעת | מי המדבר |
|---|---|---|
| ישראל שלוה מעות מהעובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר | המקרה הראשון : המלוה העובד כוכבים מתגייר | מחבר |
| אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית | זקיפה קודם הגיור : קרן ורבית | מחבר |
| ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה הקרן ולא הרבית | זקיפה לאחר הגיור : הקרן בלבד | מחבר |
| אבל עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וזקף עליו את הרבית במלוה | המקרה השני, בהיפוך : הלוה העובד כוכבים מתגייר | מחבר |
| אע״פ שזקפן עליו אחר שנתגייר גובה את הקרן ואת הרבית | אף שנזקף לאחר הגיור : קרן ורבית | מחבר |
| שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה | הטעם, והוא יחיד : שמו של הגר | מחבר |
| וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהם כשהיה עובד כוכבים | הגבול : מה שנתחייב בו כשהיה עובד כוכבים | מחבר |
הבית יוסף פותח את הסימן ונותן את מקורו במילה אחת : כל הסימן בגמרא, בפרק איזהו נשך שבבבא מציעא. הברייתא מעמידה שם שני מקרים, ורבי יוסי מכריע בשני :
« כל סימן זה בגמרא פרק איזהו נשך (עב.) ובהרא״ש עלה קמ״ה ד״ג » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« תָּנוּ רַבָּנַן: יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִן הַנׇּכְרִי בְּרִבִּית, וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה, וְנִתְגַּיֵּיר. אִם קוֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. וְאִם לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« וְכֵן נׇכְרִי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה וְנִתְגַּיֵּיר, אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. אִם מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נׇכְרִי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« אָמַר רָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי – כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בִּשְׁבִיל מְעוֹתָיו נִתְגַּיֵּיר זֶה » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
הטור מוסיף שניים שלא יעתיקם המחבר ככתבם : טעם המקרה הראשון, ומחלוקת בהיקפו של השני.
« שהרי קודם שנתגייר חזר כולו כקרן דמשעת זקיפה חשוב כגבוי » (טור יו״ד קע״א)
« ופירש א״א הרא״ש ז״ל דאפי׳ רבית שעלה קודם שנתגייר אסור ליקח » (טור יו״ד קע״א)
« ועכו״ם שלוה מישראל ברבית ונתגייר אפי׳ לא זקפן במלוה עד לאחר שנתגייר גובה קרן ורבית שלא יאמר בשביל מעותיו של זה נתגייר זה » (טור יו״ד קע״א)
« וה״ה נמי לא זקפן עליו במלוה כיון שלוה כשהיה עכו״ם צריך לפרוע הרבית » (טור יו״ד קע״א)
ואחר כך מביא הטור מחלוקת במה שמשלם הגר הלוה : רק מה שעלה קודם גיורו, או אף מה שעלה אחריו ?
« וכתב הרמ״ה שאינו נותן אלא רבית שעלה קודם שנתגייר אבל לא מה שעלה לאחר שנתגייר » (טור יו״ד קע״א)
« וא״א הרא״ש ז״ל כתב שנותן אפי׳ רבית שעלה לאחר שנתגייר עד שעת פרעון » (טור יו״ד קע״א)
וזו הכרעת הבית יוסף, והטעם שנתן הרא״ש לשיטתו :
« כן דעת הרמב״ם בפ״ה מה׳ מלוה ולוה וכ״נ שהוא דעת תלמידי הרשב״א » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ונתן טעם דאף ע״ג דאיסורא דאורייתא קא עביד יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ואפי׳ במקום עבירה » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ולענין הלכה נקיטינן כהרמב״ם והרמ״ה ותלמידי הרשב״א דרבים נינהו וכל שכן דמסתבר טעמייהו » (בית יוסף יו״ד קע״א)
| המצב | מה נגבה | המקור |
|---|---|---|
| המלוה העובד כוכבים מתגייר — זקיפה קודם | קרן ורבית, ואף מה שעלה לאחר הגיור | שו״ע יו״ד קע״א:א · ש״ך ס״ק א |
| אותו מקרה — זקיפה לאחר | הקרן בלבד — ואף לא הרבית שעלתה קודם | שו״ע יו״ד קע״א:א · ש״ך ס״ק ב |
| אותו מקרה — אין זקיפה כלל | הקרן בלבד, וכל שכן — ולא כפרישה | ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב |
| הלוה העובד כוכבים מתגייר — נזקף אף לאחר | קרן ורבית — שלא יאמרו | שו״ע יו״ד קע״א:א |
| אותו מקרה — אין זקיפה כלל | שתי דעות ; והש״ך מסיק וטוב להחמיר | ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ג |
| רבית שעלתה לאחר גיור הלוה | אינה נגבית — וזו לשון הסעיף | שו״ע יו״ד קע״א:א · בית יוסף יו״ד קע״א |
נושאי הכלים מובאים כאן בשלמותם : לש״ך שלושה ס״ק, לט״ז שניים, לבאר היטב שניים ולפתחי תשובה אחד. ונקודות הכסף אינן מפרשות סימן זה — אין לש״ך מה להשיב כאן לט״ז, ובאמת שניהם אומרים כאן דבר אחד.
הש״ך מרחיב את תשובתו הראשונה של הסעיף, ואומר ממי הוא נוטלה :
« אפי׳ רבית שעלה משנתגייר דמשעה שזקפו עליו במלוה ה״ל כולי׳ קרן כמו שנתבאר בסוף סי׳ הקודם. ת״ה והאחרונים » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק א)
« ואם זקף העובד כוכבים הקרן עם הרבית אז אפילו מה שיעלה עליו אח״כ הוי כקרן וצריך לשלם לו הכל » (רמ״א יו״ד ק״ע:ב)
הש״ך מרחיב אף את התשובה השנייה, ואחר כך קורא את המגיד משנה בדרך מסוימת :
« אפילו רבית שעלה קודם שנתגייר. הרא״ש וטור » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב)
« וכתב הה״מ מן הדין יכול לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב)
« ומ״ש אחר זקיפה להחמיר לרבותא קאמר וכ״ש לא זקפו כלל דאסור אף במה שלא נתגייר וכ״כ הב״ח ועט״ז ולא כהפרישה » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב)
הש״ך מעמיד את השאלה במקרה השני, מביא שתי דעות, ומסיק :
« וה״ה נמי לא זקפן כלל. טור ויש פוסקים » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ג)
« אבל ה״ה כ׳ שי״א דלא זקפן לא וכ״נ דעת הרמב״ם ע״כ ולשון המחבר הועתק מהרמב״ם וטוב להחמיר » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ג)
על הבבא הראשונה מעתיק הט״ז את טעם הטור מילה במילה :
« שהרי קודם שנתגייר חזר כולו כקרן דמשעת זקיפה חשוב כגבוי » (ט״ז יו״ד קע״א ס״ק א)
ועל השנייה הוא נותן את טעם הרא״ש, ומזכיר את המגיד משנה :
« ואפי׳ מה שעלה קודם שנתגייר והטעם דכיון דלא זקפן עליו במלוה קודם שנתגייר השתא דקא שקיל מיניה רביתא כו׳ כן כתב הרא״ש » (ט״ז יו״ד קע״א ס״ק ב)
« וכתב המגיד משנה דאף דמדינא מותר מכ״מ להחמיר הלכו אחר הזקיפה » (ט״ז יו״ד קע״א ס״ק ב)
הבאר היטב מסכם את שלושת ס״ק הש״ך בשני ס״ק, ועושה זאת בנאמנות רבה :
« אפילו רבית שעלה משנתגייר דמשעה שזקפה עליו במלוה ה״ל כוליה קרן » (באר היטב יו״ד קע״א ס״ק א)
« אבל אם זקפה אחר שנתגייר אפילו הרבית שעלה קודם שנתגייר ג״כ אינו גובה הרא״ש והטור » (באר היטב יו״ד קע״א ס״ק א)
« וכתב הרב המגיד דמן הדין יוכל לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר וכתב הש״ך דלרבותא קאמר דכ״ש אם לא זקפה כלל דאסור אף במה שלא נתגייר וכ״כ הב״ח ולבוש ודלא כפרישה » (באר היטב יו״ד קע״א ס״ק א)
« ואם לא זקפן כלל יש פלוגתא בין הפוסקים אי גובה או לא וטוב להחמיר » (באר היטב יו״ד קע״א ס״ק ב)
כניסתו היחידה של הפתחי תשובה בסימן זה אינה מכריעה דבר : היא מציינת לבאר היטב, ואחר כך לשלושה ספרי תשובות.
« עבה״ט ועי׳ בתשובת מהר״י הלוי סי׳ נ״ב ובתשובת מהרי״ט ח״א סימן קמ״ד ובמהראנ״ח ח״ב סימן ו » (פתחי תשובה יו״ד קע״א ס״ק א)
נקודות הכסף אינן מפרשות סימן זה, ואין מהן מה לצטט כאן. נמצאנו עמן בסימן קע״ב, שבו שתי כניסות.
הסעיף כאן העתקה כמעט מילולית של הלכה מן הרמב״ם, והש״ך אומרה בעצמו בס״ק ג : ולשון המחבר הועתק מהרמב״ם. וההשוואה מלמדת, שהיא מראה מה שמר המחבר — ובכלל זה הגבול האחרון.
« יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִן הָעַכּוּ״ם בְּרִבִּית וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה וְנִתְגַּיֵּר אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְהָרִבִּית וְאִם מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ו)
« אֲבָל עַכּוּ״ם שֶׁלָּוָה מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וְזָקַף עָלָיו אֶת הָרִבִּית בְּמִלְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁזְּקָפָן עָלָיו אַחֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּר גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֶת הָרִבִּית שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בִּשְׁבִיל מְעוֹתָיו נִתְגַּיֵּר זֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ו)
« וְגוֹבֶה הַיִּשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כָּל מְעוֹת הָרִבִּית שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהֶן כְּשֶׁהָיָה עַכּוּ״ם » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ה׳ הלכה ו)
בשורה אחת : כשעוברת הלואה ברבית שבין ישראל לעובד כוכבים דרך גיור, אין הגיור הוא הקובע אלא זמן הזקיפה — חוץ ממקום שהלוה הוא שנתגייר, שאז נכנס טעם אחר, שמו של הגר, וגבולו מה שנתחייב בו בעודו עובד כוכבים.
| מה אומר הסימן | בלשון המקור | לזכור |
|---|---|---|
| המקרה הראשון | ישראל שלוה מעות מהעובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר | המלוה העובד כוכבים מתגייר |
| נזקף קודם | אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית | קרן ורבית |
| נזקף לאחר | ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה הקרן ולא הרבית | הקרן בלבד |
| המקרה השני | אבל עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וזקף עליו את הרבית במלוה | הלוה העובד כוכבים מתגייר |
| אף שנזקף לאחר | אע״פ שזקפן עליו אחר שנתגייר גובה את הקרן ואת הרבית | קרן ורבית מכל מקום |
| הטעם | שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה | שמו של הגר, ולא זכות המלוה |
| הגבול | וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהם כשהיה עובד כוכבים | מה שנתחייב בו קודם גיורו |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קע״א · 171 · ♥ תמיכה