The siman is one line long and carries three disagreements. They look independent; they are not. Each is settled by the answer one gives to a single question: does the settlement of account do something in law — does the interest become principal — or is it merely a date the Sages chose to mark a stringency?
Subject: The nature of the זקיפה במלוה, and the reach of a takana grounded in reputation
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״א · בבא מציעא ע״ב · טור · בית יוסף · ש״ך · ט״ז · באר היטב
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The seif makes the whole first case depend on a date: that of the זקיפה במלוה. Before asking what follows from it, one must ask what that act does.
« ישראל שלוה מעות מהעובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית » (שו״ע יו״ד קע״א:א)
« שהרי קודם שנתגייר חזר כולו כקרן דמשעת זקיפה חשוב כגבוי » (טור יו״ד קע״א)
« שהרי קודם שנתגייר חזר כולו כקרן דמשעת זקיפה חשוב כגבוי » (ט״ז יו״ד קע״א ס״ק א)
« וכתב הה״מ מן הדין יכול לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב)
דין עובד כוכבים שהלוה ברבית ונתגייר. ובו סעיף אחד:
ישראל שלוה מעות מהעובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה קרן ורבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה הקרן ולא הרבית אבל עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וזקף עליו את הרבית במלוה אע״פ שזקפן עליו אחר שנתגייר גובה את הקרן ואת הרבית שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהם כשהיה עובד כוכבים:
First consequence, and it is debated by name. Where the settlement preceded the conversion, does one recover also the interest that accrued after it?
« כתב מהרי״ק בשורש קל״ו דלהרא״ש כי זקפן עד שלא נתגייר דאמרינן דגובה רבית היינו דוקא רבית שעלה עד שלא נתגייר אבל לא רבית שעלה משנתגייר » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ובעל תרומת הדשן בסימן ש״ג חולק עליו דס״ל דלהרא״ש אף רבית שעלה משנתגייר גובה דמשעה שזקפו עליו במלוה הו״ל כוליה כקרן ולזה נוטין דברי רבינו » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« אפי׳ רבית שעלה משנתגייר דמשעה שזקפו עליו במלוה ה״ל כולי׳ קרן כמו שנתבאר בסוף סי׳ הקודם. ת״ה והאחרונים » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק א)
« ואם זקף העובד כוכבים הקרן עם הרבית אז אפילו מה שיעלה עליו אח״כ הוי כקרן וצריך לשלם לו הכל » (רמ״א יו״ד ק״ע:ב)
Second consequence. The seif speaks only of the case where there was a settlement. And if there never was one?
« וכתב הה״מ מן הדין יכול לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב)
« כ״נ מדברי ה״ה שכתב בפ״ה מה״מ די״מ דמן הדין גובה כל מה שעלה הרבית קודם שנתגייר אע״פ שלא זקפו עליו במלוה יכול לגבות אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ומ״ש אחר זקיפה להחמיר לרבותא קאמר וכ״ש לא זקפו כלל דאסור אף במה שלא נתגייר וכ״כ הב״ח ועט״ז ולא כהפרישה » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ב)
« וכתב הרב המגיד דמן הדין יוכל לגבות מה שעלה קודם שנתגייר אלא שחכמים תקנו לילך אחר זקיפה להחמיר וכתב הש״ך דלרבותא קאמר דכ״ש אם לא זקפה כלל דאסור אף במה שלא נתגייר וכ״כ הב״ח ולבוש ודלא כפרישה » (באר היטב יו״ד קע״א ס״ק א)
Third consequence, and it bears on the seif’s second case. The Mechaber writes אע״פ שזקפן עליו אחר שנתגייר — so he presupposes a settlement. And if there was none?
« וה״ה נמי לא זקפן כלל. טור ויש פוסקים » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ג)
« וה״ה נמי לא זקפן עליו במלוה כיון שלוה כשהיה עכו״ם צריך לפרוע הרבית » (טור יו״ד קע״א)
« כ״כ בנמק״י ובמגיד פ״ה בשם הרשב״א וכתב עוד המגיד שי״א שאם לא זקפן כלל אינו גובה אותם ושכן נראה מדברי הרמב״ם » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« אבל ה״ה כ׳ שי״א דלא זקפן לא וכ״נ דעת הרמב״ם ע״כ ולשון המחבר הועתק מהרמב״ם וטוב להחמיר » (ש״ך יו״ד קע״א ס״ק ג)
« ואם לא זקפן כלל יש פלוגתא בין הפוסקים אי גובה או לא וטוב להחמיר » (באר היטב יו״ד קע״א ס״ק ב)
One question remains, which the seif settles without naming it, and which the Tur and the Beit Yosef set out at length: does the convert-borrower also pay the interest that accrued after his conversion?
« וכתב הרמ״ה שאינו נותן אלא רבית שעלה קודם שנתגייר אבל לא מה שעלה לאחר שנתגייר » (טור יו״ד קע״א)
« וא״א הרא״ש ז״ל כתב שנותן אפי׳ רבית שעלה לאחר שנתגייר עד שעת פרעון » (טור יו״ד קע״א)
« כן דעת הרמב״ם בפ״ה מה׳ מלוה ולוה וכ״נ שהוא דעת תלמידי הרשב״א » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ונתן טעם דאף ע״ג דאיסורא דאורייתא קא עביד יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ואפי׳ במקום עבירה » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« ולענין הלכה נקיטינן כהרמב״ם והרמ״ה ותלמידי הרשב״א דרבים נינהו וכל שכן דמסתבר טעמייהו » (בית יוסף יו״ד קע״א)
« וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהם כשהיה עובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קע״א:א)
It remains to understand why the two cases do not receive the same treatment, whereas the baraita treated them alike.
« תָּנוּ רַבָּנַן: יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִן הַנׇּכְרִי בְּרִבִּית, וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה, וְנִתְגַּיֵּיר. אִם קוֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. וְאִם לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« וְכֵן נׇכְרִי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה וְנִתְגַּיֵּיר, אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. אִם מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּיר זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נׇכְרִי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְגוֹבֶה אֶת הָרִבִּית » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי – כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בִּשְׁבִיל מְעוֹתָיו נִתְגַּיֵּיר זֶה » (בבא מציעא ע״ב ע״א)
« שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה » (שו״ע יו״ד קע״א:א)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קע״א · ♥ Support