רמה זו נוטלת את תשעה עשר הסעיפים מצדם המעשי. היא פותחת בשם מי נושא את הסימן — הש״ך, חוץ ממקום אחד —, נותנת את סדר הבדיקה בחמש שאלות שבו בוחנים עסקה, ואחריו את ההוראה סעיף אחר סעיף, ואחריה את הצורות בנות זמננו. והיא חותמת במה שאינה מכריעה, שרמה של הוראה שאינה אומרת את גבולותיה אינה רמה של הוראה.
DAAT · daattorah.com — הרב יוסף חיים סממה
דבר שני שיש להניחו קודם : בכל הסימן כמעט האיסור מדרבנן הוא — אבק רבית, לפי שהוא בא דרך מקח ולא דרך הלואה. הש״ך כותבו בשם הבית יוסף, והרמב״ם הגדירו כן בהלכתו הראשונה. ואין בכך הקלה כלל : אין הדבר מכריע אלא את התולדות הממוניות, והפתחי תשובה מוציא מהן אחת מפתיעה.
« וכ׳ ב״י דכיון שאינו אלא דרך מכר אינו אלא מדרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק ד)
« הֲרֵי זֶה אֲבַק רִבִּית שֶׁזֶּה דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁנּוֹטֵל עֶשְׂרִים בִּשְׁבִיל שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עַד זְמַן פְּלוֹנִי » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה א׳)
« כיון שנעשה המקח באיסור בטל לגמרי ולא מקבל עליו מי שפרע » (פת״ש יו״ד קע״ג ס״ק ח)
« וחייב להחזיר לו מעותיו מיד ואינו יכול לומר אתן לך הסחורה כשער של היתר לזמן שקבעתי » (פת״ש יו״ד קע״ג ס״ק ח)
בשמונה המקומות שהאפרכסת נחלקת בהם מסתמנת סדירות, וכדאי לקרוא לה בשמה קודם שנרד לפרטים. הש״ך הוא הנושא את הסימן הזה. נקודות הכסף — שהן תשובתו שלו לט״ז — מתערבות חמש פעמים, וחמש פעמים כנגד הט״ז. והבאר היטב, הכותב למעשה ולא לדיון, הולך אחריו כמעט בכל סימן קטן.
« והעלה כדעת הט״ז שאין שום היתר להלוות על זקוקים היכא דאין לו » (פת״ש יו״ד קע״ג ס״ק ז)
| הנקודה | מה שנוקטים למעשה | על מי נסמכים |
|---|---|---|
| סעיף ו — כל דמי הדינר | להצריכם. אין הגירסה ההפוכה שבטור מספקת להיפטר. | ט״ז, לבוש, ב״ח, מהרש״ל, באר היטב, יריעות האוהל |
| סעיף ז — דבר שאין שומתו ידועה, ואין למוכר | שלא להיאחז בו כל שלא יצא השער ; וכל מקום שחוששים ליוקר — לפרוש. | ש״ך ס״ק י״ז, ט״ז ס״ק י״ב, באר היטב ס״ק י״ג |
| סעיף י״ג — האחריות שרשאי המוכר לקבל | החימוץ הן ; היוקרא והזולא לאו. והדרישה נדחית. | ש״ך ס״ק כ״ד, ט״ז, באר היטב ס״ק י״ז |
| סעיף י״ג — זמן ניסן | הולך אחר המקום והעונה שהיין מתברר בהם ; ויש להחמיר. | ש״ך ס״ק כ״ה |
| סעיף י״ד — מקומו של משפט ההחזרה | לדין השני הוא : הרשות להחזיר הולכת עם נשיאת האחריות. | ש״ך ס״ק כ״ט, נקודות הכסף ד |
| סעיף ט״ו — שיעור שכר הטרחה | ליתנו באמת. הש״ך קורא את הבית יוסף כמצריך עמלו ומזונו ; ואין להסתפק במחווה. | ש״ך ס״ק ל ; והט״ז מקל, והבאר היטב לא הכריע |
| סעיפים ט״ז וי״ח — « ויש מתירין » | אין זה היתר מתחרה : הוא מניח שניתן שכר טרחה, ובלעדיו אין נאחזים בו. | ש״ך ס״ק ל״ג, נקודות הכסף ה, באר היטב ס״ק כ״ה וכ״ז |
| סעיף י״ח — החומרה | אסור בכל אופן. ובהגדרה מחמיר הרדב״ז כנגד הריב״ש — וטעם נוסף שלא לקרב. | ט״ז ס״ק ל ; פתחי תשובה ס״ק י |
זו הדרך לבדוק עסקה ממשית. השאלות באות כסדרן : והראשונה שתשובתה « הן » מספקת לאסור, ואין צורך להמשיך. והחמישית, לעומתן, עשויה להציל את מה שהרביעית חייבה.
| # | השאלה | אם התשובה זו | אזי |
|---|---|---|---|
| 1 | האם הועמדו שני מחירים כברירה — « כך במזומן, כך בהמתנה » ? | הן | אסור. ואין אחד מן המבחנים הבאים פודה את הדיבור. |
| 2 | האם יש לנכס שער שבשוק או שומה מקובלת ? | הן, והמחיר בהמתנה עולה עליה | אסור. ואם ההפרש מועט ולא נאמר דבר — עיין שאלה 5. |
| 3 | אם מדובר בהקדמת מעות : האם המקח כבר ברשות המוכר ? | לא | אסור — ואין חוב אצל אחר נחשב. אבל פקדון נחשב. |
| 4 | מי נושא באבדן הדבר, ומי בירידת השער ? | הממתין לתמורה נושא גם בהפסד | אסור — הלואה מוסווית היא, או צורת « קרוב לשכר ורחוק להפסד ». |
| 5 | האם המותר משלם על מלאכה שנעשתה באמת, ומשולם באמת ? | הן | מותר. אלא ששכר סמלי אינו מספיק לדעת הש״ך הקורא את הבית יוסף. |
« אלא א״ל סתם באייר תתן לי כשער של אייר בין שיהיה אותו זמן יוקר או זול מותר אע״פ שדרכן להתייקר באייר » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק ג)
« אבל אם מוכר לו בלא קצבה כגון שמכר לו שבע חביות ואמר לו תשלם לי כל החבית כמו שיהיה השער בעת שתקח כל חבית שרי » (רמ״א יו״ד קע״ג:י״ד)
טור האמצע נושא את ההכרעה כפי שנותנה השולחן ערוך ; והאחרון את מה שמוסיפה עליה האפרכסת למעשה. ובמקום שהאפרכסת נחלקת — נקוב שם הפוסק שנוקטים כמותו.
| סעיף | הכרעת השולחן ערוך | מה שמוסיפה האפרכסת למעשה |
|---|---|---|
| א | אסור בדבר שיש לו שער ; מותר בשאין לו, בסתם ובעילוי מועט | שלא להעלות יותר מחומש (פת״ש ד) ; והמבקש מאחר שיקנה כדי ליטול ממנו בהמתנה — כמפרש (פת״ש א) |
| ב | מותר — אין המחיר המוזל מחיר היסוד | להיזהר במבנה הקרוב : הלואה שעמה חיוב לקנות ביותר משוויו (ש״ך ו) |
| ג | מותר אחר גמר המקח ; אסור קודם | אף אם היה שוה שנים עשר, כיון שנתרצה בעשרה — נטילת שנים עשר מחיר ההמתנה (פת״ש ה) |
| ד | מותר אם האחריות עוברת ללוקח | חומרת הש״ך : אף אחריות הדמים בלבד אוסרת, ואין חילוק בין מוכר מקצת לכולו (ש״ך ט) |
| ה | מותר — שתי מכירות זו אחר זו | צריך שטר לקבוע את החיוב קודם המכירה ; וההקנאה במעמד שלושה, והשטר נמסר (ש״ך ח) |
| ו | מותר לשולחני, בזמן שיש לו דמי הדינר | להצריך את כל הדמים (באה״ט ט) ; וההיתר לשולחני שדרכו בכך (ש״ך י״ב) ; ומעות במעות אסור |
| ז | מותר ביש לו ; אסור באין לו | שלא לסמוך על סוף ההגהה כל שלא יצא השער (ש״ך י״ז, ט״ז י״ב, באה״ט י״ג) |
| ח | מותר — הדלועים גדלים מאליהם | צריך למסור אותם ; וליתן אחרים אסור (ש״ך כ, ט״ז י״ג, באה״ט י״ד) |
| ט | אסור « המדה » ; מותר « הן רב הן מעט » | והטעם שהחלב הנלקח מתחלף, ולא שאינו בעולם (ש״ך כ״א, ט״ז י״ד) |
| י | אסור בפרדס ; מותר בעגל | וההפרש בדרך השוק ולא בטבע הגידול (ט״ז ט״ו, באה״ט ט״ז) |
| י״א | אסור, אלא אם כן הפך בהם במחובר | אף החזקה בקרקע מספקת לדעת הבית יוסף ; והעיקר הקניין ולא המעשה |
| י״ב | אסור, אלא אם כן יסייעו לדוש | אין לו סימן קטן משלו בחמשת המאספים ; והט״ז נותן את הטעם בס״ק ט״ז |
| י״ג | מותר כשהלוקח מקבל את הזול ; אסור באין מקבל | אין המוכר רשאי לקבל אלא את החימוץ (ש״ך כ״ד) ; והזמן הולך אחר המקום, ולהחמיר (ש״ך כ״ה) |
| י״ד | מותר בשני מבני הרמב״ם | הרשות להחזיר הולכת עם האחריות (ש״ך כ״ט, נקה״כ ד) ; ובלא קצבה מותר בכל אופן |
| ט״ו | מותר כשהאחריות על המוכר וניתן שכר טרחה | צריך שכר שלם (ש״ך ל) ; והט״ז מקל, והבאר היטב לא הכריע |
| ט״ז | מותר בפירות, באחריות הלוקח ; אסור במיני סחורה ובאדם חשוב | נוסח הרמ״א מניח שניתן שכר (ש״ך ל״ג) ; ואדם חשוב רשאי כשמקבל אחריות ונותן שכר טרחה (ש״ך ל״ב) |
| י״ז | מותר כשיש לו שם פירות ; אסור באין לו | סאה בסאה היא : והרשות נדונה במקום הפרעון (ט״ז כ״ט) |
| י״ח | אסור ; וההגהה מתירה מבנה אחר | נוסח הרמ״א מצריך שיקבל המלוה את הסחורה ויישא באחריות הדרך ; ובלא זה אין נאחזים בו (ש״ך ל״ג, ט״ז ל״א) |
| י״ט | מותר — כעין מכר הוא | אף בהקדמה נשארים הדמים מותרים (ט״ז ל״ב, ש״ך ל״ד) |
הסימן מדבר בדלועים, בחביות ובשיירות חמרים. וחמשת מבחניו מכריעים עסקאות שהן יום־יום של עסק. וכל שורה שלהלן מורה את המבחן החל ואת נקודת הזהירות — ולא יותר : אין אלו פסקים.
| העסקה | המבחן המכריע | נקודת הזהירות |
|---|---|---|
| מחירון « במזומן » ומחירון « לשלושים יום », מוצגים זה בצד זה | הדיבור — סעיף א | זו הקציצה עצמה. להעמיד מחיר אחד התלוי ביום הפרעון ולא זוג מחירים. |
| ניכיון על תשלום מוקדם הניתן על גבי חשבונית | הדיבור, ורגע גמר המקח — סעיף ג | צריך שתוצא החשבונית בסכומה המלא קודם ההנחה. ואם הודיעוה בהצעה — הרי היא הברירה האסורה. |
| מכירת חובות לקוחות בניכיון לחברת מימון | נשיאת האחריות — סעיף ד | בלא חזרה על המוכר — מכר הוא. ועם חזרה — הלואה ; והש״ך אוסר אף באחריות הדמים בלבד. |
| ציבור הממיר הכנסות עתידיות למזומן | המבנה — סעיף ה | למכור זכות ממשית, לקבוע את החיוב בשטר, ואחר כך למכור את החוב. שלושה מעשים, וכל אחד כשר ; והקיצור אינו כשר. |
| החלפת מטבעות בהפרש שער, והחלפה לזמן | המין והרשות — סעיף ו | שני מינים נבדלים : מכר הוא. אלא שצריך שתהא התמורה בידו, ולמעשה כולה. |
| הזמנה מוקדמת המשולמת מראש במחיר מוזל | הרשות — סעיף ז | צריך שיהא המקח ברשות המוכר. והזמנה אצל ספק שלו אינה נחשבת : מחוסרת גבייה היא. |
| חוזה עתידי על יבול העומד עדיין בשדה | הרשות והדרך — סעיפים ח, י | שלושה תנאים : שיהא הדבר בעולם, שיגדל ממה שישנו, ושתהא דרך למכור כך. |
| קונסיגנציה, ומסירה למכירה עם זכות החזרה | נשיאת האחריות והמלאכה — סעיף י״ד | המבנה עומד אם האבדה נשארת על המוסר, או אם המותר נקרא שכר ואפשר להחזיר את שלא נמכר. |
| יבוא ויצוא : מי נושא בהובלה, ובאיזה מחיר פורעים | נשיאת האחריות והמלאכה — סעיפים ט״ו, ט״ז | צריכה האחריות לרבוץ על מי שאינו ממתין לכלום. ושכר ההובלה והטרחה צריך שיינתן באמת. |
| מימון שפרעונו תלוי בהצלחת מיזם | הצורה — סעיף י״ח | זוזי יהיב וזוזי שקיל : צורת ההלואה עומדת, ואין האחריות פודה אותה. והרדב״ז מחמיר עוד, מחמת אסמכתא. |
| ביטוח מלאי, מטען או נכס | הצורה — סעיף י״ט | אין מה להחזיר : כעין מכר הוא. ואין הקדמת התשלום משנה בזה. |
רמה של הוראה צריכה לומר גם את מה שאינה מכריעה. ארבע נקודות נשארות במחלוקת בגוף האפרכסת, ואין אחת מהן נחתכת בקריאה.
| הנקודה | מצב הדיון |
|---|---|
| שיעור שכר הטרחה | הש״ך, בקראו את הבית יוסף, מצריך עמלו ומזונו משלם ; והט״ז מסתפק בדבר מועט ; והבאר היטב מעמיד את שתי הדעות ואינו מסיק. וכל יישום בשיעור מסור לרב. |
| שיעורו של « עילוי מועט » בסעיף א | הפתחי תשובה מביא מן הבית אפרים בשם כנסת הגדולה חומש. וסימן מובא הוא ולא דין שבשולחן ערוך — והוא מניח שלא נאמר דבר. |
| הגדרת ההלואה על הספינה בסעיף י״ח | הריב״ש מחלק לפי קבלת האחריות, הלבוש מכחיש את החילוק, והרדב״ז מחמיר מחמת אסמכתא. ואין הדבר משנה את האיסור עצמו, אבל משנה את התולדות הממוניות. |
| גורלו של מקח שכבר נעשה באיסור | התשב״ץ, שמביאו הפתחי תשובה, סובר שבטל הוא כשלא נעשה בו קניין, ושהמעות חוזרות מיד. ואם עבר המוכר ונתן — אין הלוקח צריך להחזיר את המותר ; והפתחי תשובה מעיר שלדידן חייב להחזירו לצאת ידי שמים. |
« ומיהו אם עבר המוכר ונתן לקונה כשער של איסור אין הקונה חייב להחזיר לו מה שיתן יתר על שער ההיתר משום דאבק רבית הוא » (פת״ש יו״ד קע״ג ס״ק ח)
« אבל לדידן גם בזה חייב להחזיר לצאת י״ש » (פת״ש יו״ד קע״ג ס״ק ח)