שישה סעיפים — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו: ובו ו׳ סעיפים. אדם מלווה מאה ומקבל שדה למשכון ; הוא אוכל את תבואותיה, ואחר כך מחזיר את השדה ונוטל את מאתו. לא נוסף דבר על הקרן, ואף על פי כן הרוויח עשר תבואות: שכר הזמן הוא. הסימן אומר את שלוש הצורות המוציאות את העסק מכלל הלוואה — משכנתא דסורא, נכייתא, ואתרא דלא מסלקי — את תנאי האחריות השולט בכולן, וחמישה פתחים שסעיפים ב עד ו סוגרים אותם (שולחן ערוך, יורה דעה קע״ב — ו׳ סעיפים)
המלוה את חבירו ומשכן לו בית או שדה על מנת שיאכל פירותיו כל ימי המשכונה
המלווה את חברו וממשכן לו בית או שדה על מנת שיאכל את פירותיו כל ימי המשכונה. וכל הסימן עומד בהמשכו של משפט זה: באיזה תנאים פוסקת אכילה זו מלהיות שכר הזמן.
שולחן ערוך, יורה דעה קע״ב:ארמה 01
לשון ששת הסעיפים עם תרגום עברי, וביאור המנגנון: מפני מה אכילת הפירות רבית, ושלוש הדרכים שאינה בהן. מונחי המשכנתא — משכנתא דסורא, נכייתא, אכילת פירות, אתרא דמסלקי, אחריות —, סוגיית בבא מציעא, הרמב״ם שבהלכות מלווה ולווה ושלוש משכונותיו, ואחריהם הש״ך (ל״ג ס״ק), הט״ז (י״ד), הבאר היטב (י״ט), הפתחי תשובה (ג׳) ונקודות הכסף (ב׳) בשלמותם.
📖 ללמודרמה 02
פלפול לעומק: החקירה היסודית — מכר או הלוואה שניטל כוחה ; הרמב״ן נגד התוספות בטעם ההיתר ; רש״י והרא״ש נגד הרשב״א באתרא דמסלקי, והגהת הש״ך ברמ״א ; שלוש המשכונות שברמב״ם נגד רבינו תם ; האחריות ודרגת האיסור ; מפני מה אין מנכין כאן את מה שמנכין בסימן קס״ו ; הט״ז נגד הלבוש ; ואחריות טעות סופר שבנקודות הכסף.
📖 ללמודרמה 03
טבלת אב של ששת הסעיפים פרט אחר פרט, שלוש הצורות המותרות, מפת שלוש המשכונות שברמב״ם, שאלות הבדיקה, מונחי הסימן, כללי הזהב והמכשולים הרגילים.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה ונקודות הכסף, ואחריהם עשרה מקרים בני זמננו בהלוואה על נכס. הערה: אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמת פסק היא, ואינה ״דעת הרב״. והרמב״ם שכאן הוא הלכות מלווה ולווה.
📖 ללמודלא כמות שהוא. השולחן ערוך נותן את התנאי במפורש: צריך שיצא העסק מכלל הלוואה.
« המלוה את חבירו ומשכן לו בית או שדה על מנת שיאכל פירותיו כל ימי המשכונה » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)
« שמאחר שאין כח ביד המלוה לגבות מחובו כלום ולהחזיר הקרקע ללוה אינו אלא שכירות » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)הרמ״א מורה את הדרך הרגילה: ניכוי שנתי מן החוב.
« דזהו מקרי משכנתא בנכייתא שרי ואם לא מנכה ליה כלום אסור והוי אבק רבית » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
הש״ך כותב שיכולה להיות מועטת ביותר — פחות משיעור שדה אחוזה. ולא שיעורה הוא העיקר אלא עצם קיומה.
« אפי׳ פחות מכדי שיעור שדה אחוזה שהוא לזרע חומר שעורים סלע ופונדיון לשנה » (ש״ך יו״ד קע״ב ס״ק ו)והרמ״א מעיד שכן המנהג במדינותיו, אף במקום שהלווה יכול לפרוע בכל עת.
« ובמדינות אלו נוהגים היתר במשכנתא בנכייתא אפי׳ יכול לסלק » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
זהו הסעיף המבטל את כל התיקון, והרמ״א כותבו במפורש.
« וכל זה לא מיירי אלא כשאחריות המשכונות על המלוה אבל כשהלוה כותב לו אחריות על שאר נכסיו ולא יוכל להגיע למלוה שום הפסד אסור » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)הש״ך נותן את הגדרתו המדויקת: האוסר הוא שיהיה בידו משכון שני מיד.
« אלא ר״ל לאפוקי כשכותב לו אחריות על שאר נכסיו דאז כשיתקלקל המשכון מיד יש לו משכון אחר » (ש״ך יו״ד קע״ב ס״ק י)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
המחבר מביא שתי דעות, והש״ך מצמצם את ההיתר למשכנתא דסורא בלבד.
« משכונא זו אם בא המלוה לחזור ולהשכירה ללוה בדבר קצוב לשנה יש אוסרין » (שו״ע יו״ד קע״ב:ב)
« דסורא אבל משכונא אחרת אסור אפי׳ אדם אחר שכרה כדלעיל סי׳ קס״ד » (ש״ך יו״ד קע״ב ס״ק י״ט)והט״ז מפרק את התקנה שעל ידי אחר שהציע הלבוש.
« אבל פייסו פשיטא שאסור בכל גווני וישתקע הדבר ולא יאמר » (ט״ז יו״ד קע״ב ס״ק ז)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
זהו החוב הקדום, והרמ״א אוסרו בסתם.
« הא דמשכנתא שריא דוקא כשהשכין לו השדה בשעה שנותן לו המעות דהוי כמכר אבל אם נותנה לו בחוב קדום אסור » (שו״ע יו״ד קע״ב:ג)הפתחי תשובה מביא דעה המצמצמת מאוד את האיסור כשהמשכנתא נעשית בשטר.
« ובאמת הא ליתא אלא במשכן לו על פה ולא אמר ליה לך חזק וקני או שלא כתב לו את השטר אבל במשכנתא דנהיגין השתא דע״י שטר הוי אפילו בחוב שקדום שריא לכ״ע » (פתחי תשובה יו״ד קע״ב ס״ק ג)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.
לא, והוא היפוך הכרעת הרמ״א בסימן קס״ו · 166. והש״ך מבאר היכן עובר הקו: כאן היה הנכס ברשות המלווה מתחילה.
« ובכל מקום דהמשכנתא הוי אבק רבית אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל לא מנכינן ליה » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)
« כלומר דל״ד לדלעיל סי׳ קס״ז ס״ג דהכא המשכנתא היא בתחלה ברשות המלוה שלוה עליה » (ש״ך יו״ד קע״ב ס״ק י״ג)דבר אחד משנה את התוצאה: למחות. והט״ז נותן את הטעם.
« מיהו אם אמר לו לא בעינא דתיכול עוד פירותי ברבית אם אכלן אח״כ אפי׳ באתרא דלא מסלקי מנכין לו פירות שאכל אח״כ » (שו״ע יו״ד קע״ב:א)
« דאז אכלם בגזל לא ברבית וכל גזל מוציאין ממנו » (ט״ז יו״ד קע״ב ס״ק ו)ולמעשה בנידון שלך, שאל את רבך.