שמונה סעיפים. נעשה מכר, ניתנו דמים, נחתם שטר — ומשפט אחד די בו לבטל את הכל : “תחזירנו לי כשיהיו לי מעות”. השדה חוזר להיות משכון, הדמים חוזרים להיות הלוואה, והפירות נעשים רבית שבית דין מוציאה. הסימן מלמד להכיר את ההיפוך הזה, ואחר כך נותן את שלוש הלשונות המונעות אותו. (שולחן ערוך, יורה דעה קע״ד — ח׳ סעיפים)
מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה
מכר שדה לחבירו ואמר לו : כשיהיו לי מעות תחזיר לי את הקרקע — לא קנה. ארבע עשרה מילים, וכל הסימן מונח בהן : לא הדמים הם הנידון אלא מה שהם עתידים להיות.
שולחן ערוך, יורה דעה קע״ד:ארמה 01
לשון שמונת הסעיפים עם תרגום וביאור. מכר על מנת להחזיר, מפי מי יצא התנאי, זמנו של התנאי, השליח, מקצת הדמים והנחה ביד שליש, תנאי הניכוי, זביני דהדרי ושכירות שהוקדמה — עם סוגיית בבא מציעא, הטור, הבית יוסף, הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה, נקודות הכסף והרמב״ם.
📖 ללמודרמה 02
פלפול ועיון : רבית קצוצה או אבק רבית, ומה בא הט״ז להוכיח מצד אחד ברבית ; מחילה בטעות כטעם שני להוצאה ; קושיית הבית יוסף על הטור ותשובת הט״ז לב״ח ; אמת המידה של הפרישה בזמן התנאי ; תשובת הרשב״א בזמן ; המחלוקת החבויה בין הרשב״א לטור בתנאי הניכוי ; ושני הטעמים המבדילים בין סעיף ח לסעיף א.
📖 ללמודרמה 03
טבלת אב לשמונת הסעיפים סעיף אחר סעיף, אקסיומת הסימן, שלוש שאלות הרפלקס, טבלת הפה והזמן, שלוש לשונות מקצת הדמים, תנאי הניכוי, ספק סעיף ז, שכירות שהוקדמה, המילון, כללי הזהב, סימן לזכירה והמכשולים השכיחים.
📖 ללמודרמה 04
ההלכה למעשה לפי הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה ונקודות הכסף, ואחר כך המקרים בני זמננו. הערה : אדמו״ר הזקן לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה — רמת פסק היא ואינה “דעת הרב”.
📖 ללמודהסעיף מעמיד את האיסור, והרמב״ם מנסחו כמותו :
« מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
« וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
« הַמּוֹכֵר בַּיִת אוֹ שָׂדֶה וְאָמַר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ לִכְשֶׁיִּהְיוּ לִי מָעוֹת תַּחְזִיר לִי קַרְקָעִי לֹא קָנָה וְכָל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל רִבִּית קְצוּצָה וּמוֹצִיאִין אוֹתָם בְּדַיָּנִין » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ו׳ הלכה ה׳)והטור נותן את הטעם במשפט אחד : אין כאן מכר אלא הלוואה.
« אסור ללוקח לאכול הפירות שאין כאן מכר אלא הלואה כיון שצריך להחזירן לכשירצה ונמצא שאוכל הפירות בשכר המתנת המעות » (טור יו״ד קע״ד)ולמעשה בנידון שלך — שאל את רבך.
הסעיף מחלק לשלושה מצבים :
« אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי׳ לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
« ואם כשאמר כן הלוקח חלטו ממנו המוכר וחזקו הרי הוא תנאי » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
« אבל כל שעשאו הלוקח ואפילו בתוך המכר ושתק המוכר ולא חזקו אין זה תנאי אלא כפטומי מילי והמכר מכר » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)והפרישה, שהביאה הש״ך, מוסיפה אמת מידה של זמן.
« וכ׳ הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח אבל אם אמר כן בשעה שמתחיל המקח אפילו התנה הלוקח מהני » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ב)ולמעשה בנידון שלך — שאל את רבך.
סעיף ב עושה מזה שאלת זמן, והבית יוסף מביא את תשובת הרשב״א שממנה בא :
« אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל » (שו״ע יו״ד קע״ד:ב)
« אבל אם נעשה לאחר המקח אפילו שעה אחת הרי זה מכר גמור » (שו״ע יו״ד קע״ד:ב)
« הכל תלוי בתנאי אם נעשה קודם שנגמר המכר או אחר שנגמר ואפי׳ בשעה אחת » (בית יוסף יו״ד קע״ד)
« חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ב)ולמעשה בנידון שלך — שאל את רבך.
שלושת הסעיפים נותנים שלושה דינים, והש״ך את טעמו של החמור שבהם :
« אם אמר ליה מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ד)
« אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעו׳ תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש » (שו״ע יו״ד קע״ד:ה)
« אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ו)
« מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ו)ולמעשה בנידון שלך — שאל את רבך.
כן, והוא הסעיף האחרון, ובו שלושה תנאים :
« השוכר מחבירו בית או שדה בדבר מועט בשנה והקדים לו שכר עשרים שנה » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח)
« ינכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו מותר » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח)
« ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח)והש״ך והט״ז נותנים כל אחד את טעמו.
« ול״ד למוכר שדה וא״ל לכשיהיה לי מעות תחזירהו לי דר״ס זה דהכא שאני כיון שהוא מנכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י)
« משא״כ כאן דלא בטל שם שכירות על אותן ימים שדר בהם בתורת שכירות דכל שנה הוא שכירות בפני עצמה » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ה)ולמעשה בנידון שלך — שאל את רבך.