סוגיא, מקורות, חקירת יסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות להלכה וניתוח השיטות
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ד (ח׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (י״א ס״ק), ט״ז (ה׳ ס״ק), באר היטב (ח׳ ס״ק), פתחי תשובה (ג׳ ס״ק), נקודות הכסף (א׳), בית יוסף, טור
יסוד הסוגיא בתלמוד :
בבא מציעא ס״ה ע״ב (משנת מכר לו את השדה, ומשנת לכשיהיו לי מעות)
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
הסימן נפתח בהגדרה, והיא המנהלת את כל השאר : אם מחזירים את הפירות — משום שרבית קצוצה הם, או מטעם אחר לגמרי.
« וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
« וצריך להחזירו ופירות שאכל הוי אבק רבית ואינה יוצאה בדיינין » (טור יו״ד קע״ד)
« כל היכא דאמרינן הכא אסור כתב הרמב״ם בפרק ו׳ דרבית קצוצה הוא » (בית יוסף יו״ד קע״ד)
« וכל אלו של מכר הן צד אחד ברבית ויש מן הגדולים שכתבו שהם אבק רבית והרוב הסכימו שהוא רבית קצוצה » (בית יוסף יו״ד קע״ד)
« כאן משמע דקי״ל צד אחד ברבית הוה רבית קצוצה דהא כאן הוה רק צד אחד ברבית דהא אפשר שלא יבא לידי רבית » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק א)והש״ך, במילתו הראשונה, מסרב לעשות מן הסעיף ראיה : הוא מזכיר שההגדרה שנויה במחלוקת ותלויה בוויכוח אחר, הוא דין משכנתא בלא נכייתא שבסימן קע״ב.
« ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א״ר לעיל סימן קע״ב ה״ה הכא כדמוכח בתוס׳ והרא״ש » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק א)ונקודות הכסף — תשובת הש״ך לט״ז — אומרות זאת בשורה אחת.
« עי׳ בש״ך די״א דכאן הוי א״ר » (נקודות הכסף יו״ד קע״ד)
« והקשה ב״י דהא בהדיא מסקי׳ בגמרא בדין זה דרבינא עבד עובדא וחשיב ואפיק פירי » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« וגם הרא״ש כתב שרבינא הוציא הפירות מחמת שהיתה מחילה בטעות שאכל הפירות בטעות שהיה סבור שמכירה גמורה היא » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« ותירץ דגם הטור נתכוין כאן שמצד רבית אין מוציאין אבל מצד מחילה בטעות מוציאין » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« ומו״ח ז״ל כ׳ דהטור חולק על הרא״ש ופסק דלא כרבינא » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« והוא תמוה מאד דהיאך יחלוק הטור על הרי״ף ורמב״ם ורא״ש ולא יביא לכל הפחות דעתם » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« וכאן לא בא אלא להודיע שאין כאן איסור מצד רבית ונ״מ היכא דלא שייכא מחילה בטעות » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« כ׳ הב״ח ס״ס זה שנמשך אחר מ״ש בב״י וליתא » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« דהכא אפי׳ מ״ד דהוי א״ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« נהי דר״ק לא הוי מ״מ מחילה בטעות הוי דבתורת מכר ירד לתוך השדה והמכר אינו מכר » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« אבל במשכנתא ידע הלוה שהוא שלו ומחיל » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« וכן עיקר לענין דינא דמוציאין ממנו הפירות שאכל דהא כל הפוסקים פסקו כרבינא דעבד עובדא ואפיק פירי » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« אלא דיש סוברים משום רבית קצוצה ויש סוברים משום מחילה בטעות » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה)
הגמרא מחלקת בין שתי המשניות במילה אחת : מדעתיה. והשולחן ערוך מוציא ממנה שלושה מצבים, והש״ך מוסיף רביעי שאין הסעיף אומרו.
« מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רָבָא: רֵישָׁא – דְּלָא אֲמַר לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ. סֵיפָא – דְּאָמַר לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי׳ לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
« ואם כשאמר כן הלוקח חלטו ממנו המוכר וחזקו הרי הוא תנאי » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
« אבל כל שעשאו הלוקח ואפילו בתוך המכר ושתק המוכר ולא חזקו אין זה תנאי אלא כפטומי מילי והמכר מכר » (שו״ע יו״ד קע״ד:א)
« וכ׳ הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח אבל אם אמר כן בשעה שמתחיל המקח אפילו התנה הלוקח מהני » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« כיון שלא התנה המוכר וכ׳ הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« שורת הדין כל מי שמוכר קרקע ומתנה בשעת המכר שאם יהיו לו מעות יחזירם ללוקח אין זה מכר אלא מלוה » (בית יוסף יו״ד קע״ד)
« הכל תלוי בתנאי אם נעשה קודם שנגמר המכר או אחר שנגמר ואפי׳ בשעה אחת » (בית יוסף יו״ד קע״ד)
« ואפי׳ עשה לו שטר על זה בקנין ובכל מיני חיזוק חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו » (בית יוסף יו״ד קע״ד)
« דדוקא בלשון זה דמשמע שכשיחזיר לו המעות יבוטל המקח למפרע ונמצא שהיו המעות הלואה בידו » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק א)
« אבל אם אמר לכשיהיו לי מעות תחזור ותמכור לי נמצא אף בשעת חזרת המעות אין כאן ביטול מקח למפרע » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק א)
« דהכא מיירי בלא קבע זמן נחזרה אלא כל אימת שיהיו לו מעות יחזיר » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« והשיב שהדין עם הלוה וצריך ליתן לו לפדות המשכון דלא מכר לו אלא לענין היתר רווחים אבל לא לקנות ממש » (פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק ג)
« והשיב השליח אתה והלוקח חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי » (שו״ע יו״ד קע״ד:ג)
« קודם שנגמר המקח אומר כן וס״ד דהכי אמר להו אתם חברים תתרצו ביניכם אבל אני איני קונה ע״מ קמ״ל דלא סמכא דעתי׳ ולא מכר אלא על דעת כן » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ב)
« פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוּתָּרִין, דְּאָמַר לֵיהּ: קְנִי כְּשִׁיעוּר זוּזָךְ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« פְּעָמִים שֶׁהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר וּמוֹכֵר אָסוּר, דְּאָמַר לֵיהּ: קְנִי מֵעַכְשָׁיו וְזוּזַאי לִהְווֹ הַלְוָאָה גַּבָּךְ » (בבא מציעא ס״ה ע״ב)
« מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ו)
« ולוקח לא יאכלם שמא לא ישלים המעות ולא יצאה השדה מרשות המוכר » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ו)
« ואם אמר קני מעכשיו וזוזי ליהוי הלואה גבך לוקח מותר שמיד נקנית לו ושלו הוא אוכל ומוכר אסור דבשכר המתנת המעות הוא אוכל » (טור יו״ד קע״ד)
« וכתבו הפוסקים דה״ה אם לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהחזיק או קנה כראוי וזוזי הוי מלוה ע״פ על הלוקח » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ג)
זו המחלוקת החבויה שבסימן : אינה מעמידה שתי דעות מפורשות זו כנגד זו אלא שני סעיפים שלקחם השולחן ערוך משני בעלים, והט״ז הוא הראשון שהבחין בכך.
« ואם יאמר הלוקח אוכלם ואם לא יגמר המקח כשיבוא המוכר להחזיר לי מעותי אנכה דמי הפירות מותר » (שו״ע יו״ד קע״ד:ה)
« א״א ללוקח למיכל פירות אפי׳ בתנאי עד דידע דליקום זביני » (שו״ע יו״ד קע״ד:ז)
« כ״כ בנמק״י בשם הרשב״א דברבית על מנת להחזיר אסור » (בית יוסף יו״ד קע״ד)
« זה פשוט דהא אין כאן צד ברבית כלל » (בית יוסף יו״ד קע״ד)
« פי׳ משעה שנולד הספק ומ״ש אפי׳ בתנאי נראה דה״ק אפי׳ אם אומר אנכה לו אח״כ מן החשבון שזה מהני לעיל בסעיף ה׳ הכא לא מהני » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« דמריה דהאי סעיף הוא נימוקי יוסף בשם הרשב״א ואיהו ס״ל גם לעיל דלא מהני תנאי דאנכה לו » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« ותימא על הב״י שלא הרגיש בפלוגתא זו » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« אלא דלהרשב״א בשניהם לא מהני שום תנאי ולהטור מהני בשניהם תנאי דאנכה » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« ובלבוש כתוב וז״ל מיהו נ״ל דאי אכיל ליה נמי אדעתא דמנכה לו מדמי כי הדרי זבינא שמותר » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« ושגגה יש בדבריו » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« ולענין הלכה כיון דרבית על מנת להחזיר הוא מילתא דרבנן יש להקל גם כאן ומהני בשניהם תנאי דאנכה ולא תנאי דאשלם לו » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ד)
« ולענין הלכה כיון דרבית ע״מ להחזיר הוא מילתא דרבנן יש להקל ומהני תנאי דאנכה ולא תנאי דאשלם לו » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ו)
« אבל ודאי אם יאמר אוכלם ואם לא יגמור המקח כשיבא המוכר להחזיר לי מעותי אעשה עמו חשבון ואנכה לו דמי הפירות מותר » (טור יו״ד קע״ד)
« ואפי׳ אם יאמר הלוקח אני אוכלם ואם לא יגמר המקח כשיחזיר לי המעות שנתתי לו אשלם לו הפירות אסור דסוף סוף רבית אוכל אלא שמחזירו » (טור יו״ד קע״ד)
« השוכר מחבירו בית או שדה בדבר מועט בשנה והקדים לו שכר עשרים שנה » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח)
« ול״ד למוכר שדה וא״ל לכשיהיה לי מעות תחזירהו לי דר״ס זה דהכא שאני כיון שהוא מנכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י)
« הטעם כיון שלא היתה כאן שום הלואה מעולם » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« משא״כ כאן דלא בטל שם שכירות על אותן ימים שדר בהם בתורת שכירות דכל שנה הוא שכירות בפני עצמה » (ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ה)
« הטעם כיון שלא היה כאן שום הלואה מעולם וגם ל״ד למוכר שדה לחבירו ואומר לכשיהיה לי מעות תחזיר לי דאסור » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ז)
« משא״כ במשכנתא לעיל סימן קע״ב ס״ג » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י״א)
« משא״כ במשכנתא דלעיל סי׳ קע״ב ס״ג עכ״ל הש״ך » (באר היטב יו״ד קע״ד ס״ק ח)
« בדבר מועט בשנה והקדים. שזה מותר כדלקמן סי׳ קע״ו ס״ו » (ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ט)
« ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח)
| הנתינה | הקנתה ? | מקור |
|---|---|---|
| בתנאי חזרה שהתנה המוכר | לא — הלוואה היא | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| בהבטחת חזרה שהציע הלוקח | כן — אין ההבטחה מן המחיר | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| בהבטחת הלוקח שחלטה המוכר | לא — המוכר עשאה שלו | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| בהתחייבות מכר חוזר שנעשתה לאחר מכן | כן — ההתחייבות חסד היא | שו״ע יו״ד קע״ד:ב |
| “קנה כשיעור מעותיך” | כן, כשיעור שנתן | שו״ע יו״ד קע״ד:ד |
| “תקנה מעכשיו” — בזמן ההמתנה | עדיין אין ידוע | שו״ע יו״ד קע״ד:ה |
| “תקנה” — בלא “מעכשיו” | לא, עדיין | שו״ע יו״ד קע״ד:ו |
| מכר שלם שעשוי לחזור | שמא — ודי בכך לאסור | שו״ע יו״ד קע״ד:ז |
| שכר שהוקדם, ומוחזר בניכוי | לא קנה כלום — שכר | שו״ע יו״ד קע״ד:ח |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קע״ד · ♥ תמיכה