✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן קע״ד — המוכר על מנת להחזיר
דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר
שמונה סעיפים, החוזרים לשאלה אחת : המעות הללו — קנו או הולוו ?
שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ד · ח׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
1. האקסיומה : נתינה שסופה לחזור לא קנתה כלום
האקסיומה. אין המבדיל בין לוקח למלוה לא השטר ולא המחיר ולא השם שקוראים לעסק : אלא אם המעות שניתנו מצופות לחזור. ואם כן — לא בא החפץ אלא לערוב, וכל שהוציא ממנו הקונה שכר הזמן הוא.
שלוש תולדות מיידיות, והן נושאות את כל הסימן. (1) אין השם קובע : “מכר”, “שטר”, “קנין” אינם משנים דבר. (2) ואין הכוונה קובעת : הקובע הוא פעולת התנאי על הבעלות. (3) והקובע הוא מי התנה ואימתי — ומכאן סעיפים א–ג.
2. שלוש שאלות הרפלקס
1. מי התנה את החזרה ? המוכר — אין המכר קונה. הלוקח לבדו, ולא חלטו המוכר — המכר שלם.
▼
2. אימתי הותנה ? קודם המכר או בשעתו — הלוואה. לאחריו, ואפילו שעה אחת — חסד, והמכר קיים.
▼
3. האם ניתנו כל הדמים ? כן — נסתיימה השאלה. לא — יש לברר איזו משלוש הלשונות נאמרה : קנה כשיעור מעותיך, תקנה מעכשיו, או תקנה סתם.
3. טבלת האב — שמונת הסעיפים סעיף אחר סעיף
| סעיף | לשון השולחן ערוך | מה היא מכריעה |
|---|
| 1 | « מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | תנאי המוכר : אין קנין |
| 1 | « וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | הפירות : רבית קצוצה, ויוצאה בדיינים |
| 1 | « ואפילו לא התנה כך אלא שהמנהג כן בעיר שכל מי שקונה צריך להחזיר כשיהיו למוכר מעות » (רמ״א יו״ד קע״ד:א) | מנהג העיר כתנאי |
| 1 | « אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי׳ לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | הבטחת הלוקח אינה נוגעת במכר |
| 1 | « ואם כשאמר כן הלוקח חלטו ממנו המוכר וחזקו הרי הוא תנאי » (שו״ע יו״ד קע״ד:א) | אלא אם חלטו המוכר וחזקו |
| 1 | « וכן אם מכר לו קרקע מעכשיו והמתין לו המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור דבשכר המתנת מעותיו קא אכיל » (רמ״א יו״ד קע״ד:א) | “מעכשיו” : המוכר הוא הנאסר |
| 2 | « אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל » (שו״ע יו״ד קע״ד:ב) | תנאי שקדם או שנעשה בשעת המכר : הלוואה |
| 2 | « חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ב) | תנאי מאוחר : חסד ולא מחיר |
| 3 | « ואמר המוכר לשליח אני מוכר לך על תנאי שיחזירנו לי כשיהיו לי מעות » (שו״ע יו״ד קע״ד:ג) | תנאי שהתנה עם השליח קיים |
| 4 | « אם אמר ליה מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ד) | חלוקה ממש : כל אחד נהנה מחלקו |
| 5 | « אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעו׳ תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש » (שו״ע יו״ד קע״ד:ה) | קנין תלוי ועומד : ביד שליש |
| 5 | « ואם יאמר הלוקח אוכלם ואם לא יגמר המקח כשיבוא המוכר להחזיר לי מעותי אנכה דמי הפירות מותר » (שו״ע יו״ד קע״ד:ה) | תנאי הניכוי פותח פתח |
| 5 | « ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו » (רמ״א יו״ד קע״ד:ה) | לנכות כן, לשלם לא |
| 6 | « אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו » (שו״ע יו״ד קע״ד:ו) | בלא “מעכשיו” לא זז דבר |
| 7 | « זבין ולא אצטריכו ליה זוזי דאמרינן דהדרי זביני » (שו״ע יו״ד קע״ד:ז) | המכר חוזר מאליו — שני מקרים |
| 7 | « א״א ללוקח למיכל פירות אפי׳ בתנאי עד דידע דליקום זביני » (שו״ע יו״ד קע״ד:ז) | אין אוכלים על כח שאינו ברור |
| 8 | « ינכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו מותר » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח) | שכר הזמן שנאכל מתנכה : שכירות |
| 8 | « ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע » (שו״ע יו״ד קע״ד:ח) | האחריות על בעל הקרקע — סימן השכירות |
4. הפה והזמן — שני המבחנים שבראש הסימן
| מי דיבר, ואימתי | הדין | מקור |
|---|
| המוכר, בשעת המכר | הלוואה — אין המכר קונה | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| הלוקח לבדו, והמוכר שתק | מכר שלם — פטומי מילי | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| הלוקח, והמוכר חלטו וחזקו | תנאי הוא | שו״ע יו״ד קע״ד:א |
| הלוקח, בתחילת המשא ומתן | לפי הפרישה : מהני כתנאי | ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ב |
| השליח משיב “בטוב תתפשרו” | אין זו דחייה : התנאי קיים | ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ב |
| לאחר המכר, ואפילו שעה אחת | חסד — והמכר קיים | שו״ע יו״ד קע״ד:ב |
| “תחזור ותמכור לי” במקום “תחזיר לי” | אין ביטול למפרע | פתחי תשובה יו״ד קע״ד ס״ק א |
| לא נאמר דבר, אלא שמנהג העיר כך | המנהג כתנאי | רמ״א יו״ד קע״ד:א |
5. מקצת הדמים — שלוש הלשונות ופעולתן
קנה כשיעור מעותיך. המכר נעשה במקצתו. כל אחד בעלים על חלקו ואוכל את פירותיו. שניהם מותרין.
▼
לכשתביא שאר המעות תקנה מעכשיו. תלוי ועומד לשני הצדדים. שניהם אסורין ; הפירות ביד שליש, אלא אם התנה תנאי הניכוי.
▼
לכשתביא שאר המעות תקנה — בלא “מעכשיו”. עדיין לא נמכר דבר. המוכר אוכל ; והלוקח אינו אוכל, ומה שאכל מוציאין ממנו.
▼
קני מעכשיו וזוזאי להוו הלואה גבך. הכל נמכר ; והשארית חוב רגיל. הלוקח אוכל, והמוכר אינו אוכל.
מה שיש לזכור
ארבע הלשונות מן הגמרא הן, והיא מחלקתן לפי “פעמים ששניהם מותרין, פעמים ששניהם אסורין, ופעמים זה מותר וזה אסור”. ונמצא שהן ארבעה סוגים ולא ארבע דוגמאות : כל תנאי שבמכר במקצת דמים חוזר לאחד מהם, לפי אם הוא מקנה מיד, לאחר זמן, למפרע, או לפי חשבון.
6. אנכה — התנאי המציל ותנאי שאינו מציל
שתי לשונות, חשבון אחד, ושני דינים. “אנכה דמי הפירות מן הדמים שיוחזרו לי” : לא היו הפירות ריוח מעולם אלא מקדמה על הפירעון. “אשלם לך הפירות שאכלתי” : קיבלתים, ונמצא שנטלתי רבית — ואין החזרה שלאחריה מוחקת את הנטילה.
המכשול. אין תנאי הניכוי נוסחה שיש בה סגולה : אינו פועל אלא במקום שהדמים עתידים לחזור לנותנם. ובמקום שאין חזרה צפויה אין מה לנכות — והעסק נופל לסעיף א. ומשום כך פורש הט״ז את התנאי על סעיף ז, ששם הדמים אכן חוזרים, ולא במקום אחר.
7. ספק סעיף ז — מאיזו שעה
סעיף ז אינו מדבר בשום תנאי : המכר היה שלם. אלא ששני דיני ממונות מבטלים אותו — מוכר שלא הוצרך למעותיו, ומי שמכר לעלות לארץ ישראל ולא עלה. וכל זמן שלא הוברר הדבר אין ביד הלוקח כח ברור, ואינו קוצר. והט״ז מדייק שאין האיסור מתחיל מן המכר אלא משעה שנולד הספק.
8. סעיף ח — שכירות שאינה הלוואה
| הסימן | סעיף א — מכר על מנת להחזיר | סעיף ח — שכירות שהוקדמה |
|---|
| מה עשו המעות | ממתינות לחזור | קונות שנות דירה |
| הזמן שעבר | נמחק : המכר בטל למפרע | נאכל : מנכים שכר השנים שדר בהן |
| אחריות הנכס | על הלוקח, כדרך בעלים | על בעל הקרקע — נפילה ושריפה |
| היתה כאן הלוואה ? | הן, בשם מכר | מעולם לא |
| לשון נושאי הכלים | ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק ה | ש״ך יו״ד קע״ד ס״ק י · ט״ז יו״ד קע״ד ס״ק ה |
9. מילון הסימן
| המונח | משמעו | היכן הוא פועל |
|---|
| מכר על מנת להחזיר | מכר שהתנה בו המוכר חיוב לבטלו | שם הסימן ; סעיף א |
| רבית קצוצה | רבית שנקצצה, אסורה מן התורה ויוצאה בדיינים | סעיף א ; ט״ז ס״ק א |
| אבק רבית | ריוח שאסרוהו חכמים, ואין בית דין מבטלו | הטור ; ש״ך ס״ק א |
| צד אחד ברבית | עסק שהתוספת עשויה לצאת ממנו ועשויה שלא לצאת | ט״ז ס״ק א ; בבא מציעא ס״ה ע״ב |
| מחילה בטעות | מחילה שנשענת על טעות, ואינה מחייבת | ש״ך ס״ק ה ; ט״ז ס״ק ג |
| פטומי מילי | דברים בעלמא שלא תפסם חבירו | סעיף א |
| חלטו וחזקו | המוכר תופס את הלוקח בדיבורו ומחזק הבטחתו | סעיף א |
| שליש | מי שהפירות מונחים בידו בזמן הספק | סעיף ה |
| מעכשיו | לשון קנין למפרע מיום הנתינה הראשונה | סעיפים ה ו‑ו |
| אנכה | הפירות נגרעים מן הפירעון ואינם ריוח | סעיף ה ; ט״ז ס״ק ד |
| זביני דהדרי | מכר שהדין מבטלו מאליו | סעיף ז |
| אגר נטר | שכר ההמתנה — שמה הכללי של הרבית | הטור ; סעיף א |
10. כללי זהב, סימן לזכירה ומכשולים שכיחים
חמישה כללי זהב.
- 1. אין שם החוזה מכריע אלא גורל המעות.
- 2. אין תנאי קיים אלא אם מי שהוא לתועלתו עשאו שלו — המוכר בהתנותו, והלוקח בשלא דחאו.
- 3. תנאי מאוחר שוב אינו יכול להגדיר מעשה שנגמר, ותהא חומרתו מה שתהא.
- 4. ניכוי אינו תשלום.
- 5. אין אוכלים על כח שאינו ברור : בספק — הפירות ממתינות.
סימן לזכירה — פ · ז · ד · נ · א
פה : מפי מי יצא התנאי ? · זמן : קודם, בשעה, לאחר ? · דמים : כולם או מקצתם ? · ניכוי : “אנכה” או “אשלם” ? · אחריות : על מי ההפסד ?
חמישה מכשולים שכיחים.
- לחשוב שחומרת השטר מצילה : סעיף ב אומר היפוכו, ובתנאי המאוחר החומרה היא המצילה ולא המחייבת.
- לערב שתיקה בדחייה : שתיקת המוכר מבטלת את הבטחת הלוקח (סעיף א), ואין שתיקת הלוקח מבטלת את תנאי המוכר (סעיף ג).
- לומר “אשלם” ולסבור שאמר “אנכה”.
- לפרוש את תנאי הניכוי על מקום שאין המעות עתידות לחזור.
- לראות בסעיף ח דרך הערמה : ואינו כן אלא אם נוטלים ממנו אחד משלושת תנאיו — שכר אמיתי, ניכוי הזמן שעבר, ואחריות המונחת על בעל הקרקע.
כרטיס מהיר
משפט אחד : מכר ששייר בו המוכר את זכות הביטול הלוואה הוא, והפירות רביתו.
המילה שיש לזכור : מדעתיה.
הפתח : אנכה ולא אשלם.
הצורה המותרת : שכירות אמיתית שהוקדמה, בניכוי שכר הזמן, והאחריות על בעל הקרקע.