✦ ❖ ✦

DAAT · LEVEL 4 — HALAKHA LEMA’ASSE

Siman 175 — Fixing a price at the market rate

יורה דעה · סימן קע״ה

דין הפוסק על הפירות כפי השער

הלכה למעשה · ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה

⚖️ הלכה למעשה · Psak

✦ ❖ ✦

What is done, what is not, and what is settled case by case

Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ה (ח׳ סעיפים)
ש״ך (14 ס״ק) · ט״ז (10) · באר היטב (11) · פתחי תשובה (3) · טור · בית יוסף · רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳

Written by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 Table of contents

הדין העולה — the rule that emerges from the siman
מהו שער — what must be checked first
יש למוכר — the second route, and its measure
שלא ירויח כלום — the most forgotten condition
סילוק החוב — how a fixing is settled
שער הגבוה והשליח — what is stipulated, and by whom
מקח שנעשה באיסור — what is done after the fact
מקרים בני זמננו — contemporary cases

1. הדין העולה — the rule that emerges from the siman

The line of psak of the siman. Paying in advance to receive later is a purchase, not a loan, when the buyer could have obtained the goods on the day of payment. Two routes establish this, and one suffices: a fixed and known rate, or the seller’s possession. But a third condition attaches in both cases, and it is the one that is forgotten: the buyer must gain nothing beyond the goods. Finally, the debt born of the fixing remains a debt of goods: it is settled in produce and spoken of in measures.

This siman governs entirely ordinary transactions — a deposit on an order, a subscription paid in advance, a discount for early payment — and its difficulty is almost never theoretical: it turns on facts, market rates, stock, costs saved. For the application to your own case, consult your Rav.

2. מהו שער — what must be checked first

The Mehaber and the Rama, and what the Shakh adds. The Mehaber admits only the great city’s rate; the Rama cites the view of Tosafot, the Rosh and the Tur, who admit the towns’, and is lenient because the prohibition is rabbinic. The Shakh explains why it is, and adds the practical rule: a great city’s rate governs the localities supplied from it.

« וי״א דפוסקין על שער של עיירות » (רמ״א יו״ד קע״ה:א)

« ויש להקל באיסור דרבנן » (רמ״א יו״ד קע״ה:א)

« כלומר דכיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ג)

« ואם יצא השער בכרך א׳ אע״פ שכל העיירות הסמוכים לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)

« מיהו נ״ל דוקא כשהן מסתפקות ממנה אבל אם אינן מסתפקות ממנה אע״פ שהן סמוכות לה לא אזלינן בתרה » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)

Two grounds of invalidity to check before relying on a rate. (1) One commodity at two prices — new and old: this is not a rate, and the Taz expressly rules stringently like the Rambam. (2) The price of other goods — gleaners’ wheat for a householder’s wheat: two rates do exist, but each governs only its own goods.

« היו החדשות במדינה ד׳ סאין בסלע וישנות שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ב)

« ופסק כאן לחומרא כרמב״ם » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ב)

« ד׳ סאין בסלע ושל בעה״ב ג׳ פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע״ה עד שיקבע השער לבעל הבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ג)

« שיתן לו אפי׳ משל לקוטות ד׳ בסלע דמסתמא ב״ה פירי שפירי יהיב אבל מותר לפסוק עם ב״ה שיתן לו ג׳ בסלע » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ו)

3. יש למוכר — the second route, and its measure

Two limits, and both are needed. (1) The quantity: up to what he has. The Taz expressly rejects the reading that would liken this case to the loan in kind, where a little suffices. (2) The state of the goods: one or two missing operations, even depending on heaven; three operations, never, even if all is in his power. The Shakh further cites Rabbenu Yitzhak’s view that, the goods being unfinished, one may not fix at the most advantageous but only at the lowest of the rates.

« ולא סגי כאן אם יש לו מעט מאותו מין כיון שמכר הוא דדוקא בהלואת סאה בסאה הקילו בזה » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ה)

« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ח)

« וכתב הטור בשם ר״י דכיון שחסר תיקון קצת לא חשבינן ליה כמו בידו בענין שיכול לפסוק שוה ה׳ בד » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ז)

4. שלא ירויח כלום — the most forgotten condition

How to apply it. The rule does not say “no discount”: it says the buyer must gain nothing. A discount matching exactly a cost the seller no longer has to bear — an intermediary he does not employ, storage he avoids — makes nobody a gain. A discount without such a counterpart is a gain, and its cause is the advance. The wastage must be deducted, not set at a flat rate: the seif says “by measure and by time”, and the Shakh refers to the rules of deposit.

« שראוין להתחסר כו׳. כמו שנתבאר בח״מ סימן רצ״ב » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ט)

« פירוש מחמת אכילת העכברים או מתפזרת » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ו)

The Pit’hei Teshuva reports a case where all these questions meet — a talmid hakham, a rich man, wine delivered measure by measure — and the Havot Yair hesitates at length before permitting, for reasons of fact peculiar to the parties; then he warns against the practice that had spread from it. This is the very model of a question not decided from a text. For the application to your own case, consult your Rav.

« שהרי הקפידו חז״ל שלא ירויח הלוקח כלום וצריך שינכה חסרונות הרגילים » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ב)

5. סילוק החוב — how a fixing is settled

Two views in the seif, two names in the Tur. The Rashbam, followed by the Rosh: produce yes, money no. Rabbenu Tam: money too. The Mehaber presents the first as the rule and the second as a cited view.

« והרשב״ם כתב ודאי מעות אינו יכול ליתן אבל יכול לשום פירות שפסק עליהם במעות וליתן לו בהם פירות אחרות ולזה הסכים א״א הרא״ש ז״ל » (טור יו״ד קע״ה)

« כתב ר״ת כמו שיכול ליתן הפירות כך יכול ליתן דמיהם כפי מה ששוות בשעת היוקר » (טור יו״ד קע״ה)

The gloss’s practical rule, and it is easy to remember. One may convert the claim into another commodity, provided one speaks in measures and not in a sum: “so many se’ah of wheat are mine with you, give me wine for them.” As soon as one says “such is the value of the wheat, give me wine for it”, the claim has become a money claim — and the seller would then need to have the wine.

« ודוקא שלא שם הפירות הראשונים על מעות רק אומר כך וכך סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהם כך וכך יין או שאר דבר » (רמ״א יו״ד קע״ה:ו)

« אבל אם שם אותו על דמים שיאמר כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין אסור דהוי כאלו הלוה לו מעות » (רמ״א יו״ד קע״ה:ו)

« אפי׳ יצא השער אלא א״כ יש לו יין כדלעיל ר״ס קס״ג » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י)

6. שער הגבוה והשליח — what is stipulated, and by whom

Why this clause is permitted. The Shakh, in the name of the Perisha: it does not look like interest, since the money, had it stayed with the buyer, could have bought at the low price. The Taz dismisses the objection of קרוב לשכר ורחוק להפסד with Tosafot’s answer: in fixing on produce the seller is not bound to determinate goods.

« ולא מחזי כרבית דהא אי הוי מעותיו בידו הוי יכול ליקח תבואה בזול » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״א)

« שבפסיקה על הפירות אין שייך לומר קרוב לשכר כו׳ כיון דאי בעי מוכר אכיל להנהו פירות ויתן לו אחרים » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ט)

« ולא בעינן יש לו אלא משום היתר והיינו בשעת הפסיקה משא״כ בההיא דסי׳ קע״ג שחבית ידוע ומבורר קנה ממנו » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ט)

And the agent. One who buys through a third party is not bound by an omitted stipulation: the principal may say he sent him to set his affairs right and not to spoil them. Neither of them receives the mi shepara.

« השליח פשיטא דאין צריך לקבל דהא לאו דידיה הוא וגם המשלח אין צריך לקבל דיכול לומר לתיקוני שדרתי את שלוחי ולא לעוותי » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק י)

« היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר רק בדברים » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ב)

7. מקח שנעשה באיסור — what is done after the fact

The rule, its condition, and the point still debated. The sale is not annulled: it is brought back to the lawful price. The condition is that a mode of acquisition really took effect; failing that, there is nothing to bring back and the sale falls. The Shakh adds that interest already paid is not recovered from the seller — and the Pit’hei Teshuva notes that this last point was disputed.

« ויתן כשער של היתר והרבית אם נתן לו אין מוציאין אותו מיד המוכר » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ד)

« המקח קיים ויתן כשער של היתר ואין אחד מהם יכול לומר המקח בטל כיון שנעשה באיסור » (טור יו״ד קע״ה)

« עי׳ בספר אשל אברהם להגאון מהר״א ברודא ז״ל ובס׳ פני יהושע שערערו על פסק זה והעלו הוראה להתיר » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ג)

8. מקרים בני זמננו — contemporary cases

The subscription paid in advance

A year of deliveries settled on the first day. Three checks, in order: do the goods have a known and stable price; if not, does the supplier hold stock; and in both cases, does the discount granted match a genuinely saved cost?

An order for a product that does not yet exist

A maker accepts a deposit for a batch he has not begun. Seif 4 gives the criterion: what he already has, and its state of completion. Three missing operations count as having nothing, and one must then fall back on the market rate — if one exists.

The price locked for a year

A customer pays in advance and is guaranteed today’s price, come what may. If the rate exists, this is the whole of seif 1, and the guarantee poses no difficulty — even if prices rise. If it is added that the customer will also benefit from any fall, this is seif 7, and the Taz explains at ס״ק ט׳ why it is not interest.

Settlement in kind

The supplier cannot deliver what was agreed and offers something else. Permitted in produce; disputed in money. The formula to use is the gloss’s: speak of the quantity still owed, not of its value.

The contract already performed

It emerges after the fact that the price included an increase for the delay. Seif 8 settles what follows: the sale stands and is brought back to the lawful price, provided a mode of acquisition took effect. The fate of what has already been paid is the subject of a discussion the Pit’hei Teshuva notes.

What the siman leaves to the Rav. Almost everything that matters here is a question of fact: is there a rate, where is it taken from, does the supplier hold stock, and what does the discount correspond to. The law itself holds in one line — paying in advance buys when the goods were available, provided nothing else is gained.

Note: the Admour HaZaken did not write a Shulhan Arukh on Yoreh De‘ah. This level 4 is a level of psak — Shakh, Taz, Ba’er Hetev, Pit’hei Teshuva, Tur, Beit Yosef and Rambam — not a “Daat HaRav”. The Nekudot HaKesef do not comment on this siman, and nothing of theirs is therefore cited here.

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן קע״ה · Level 4 — Halakha lema’asse · דין הפוסק על הפירות כפי השער
daattorah.com