נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ה (ח׳ סעיפים)
ש״ך (י״ד ס״ק) · ט״ז (י׳) · באר היטב (י״א) · פתחי תשובה (ג׳) · טור · בית יוסף · רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ט׳
עריכה :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« אין פוסקין על הפירות על שער של עיירות מפני שאינו קבוע אבל פוסקין על שער שבמדינה שהוא קבוע » (שו״ע יו״ד קע״ה:א)
« ומשיצא השער של מדינה מותר להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו אותם פירות כל השנה כשיעור מעותיו כפי אותו השער » (שו״ע יו״ד קע״ה:א)
« וי״א דפוסקין על שער של עיירות » (רמ״א יו״ד קע״ה:א)
« ויש להקל באיסור דרבנן » (רמ״א יו״ד קע״ה:א)
« כלומר דכיון דדרך מקח וממכר הוא אינו אלא מדרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ג)
« ואם יצא השער בכרך א׳ אע״פ שכל העיירות הסמוכים לה אין להם שער פוסקים על שער של אותה כרך » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« מיהו נ״ל דוקא כשהן מסתפקות ממנה אבל אם אינן מסתפקות ממנה אע״פ שהן סמוכות לה לא אזלינן בתרה » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« היו החדשות במדינה ד׳ סאין בסלע וישנות שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ב)
« ופסק כאן לחומרא כרמב״ם » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« ד׳ סאין בסלע ושל בעה״ב ג׳ פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע״ה עד שיקבע השער לבעל הבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ג)
« שיתן לו אפי׳ משל לקוטות ד׳ בסלע דמסתמא ב״ה פירי שפירי יהיב אבל מותר לפסוק עם ב״ה שיתן לו ג׳ בסלע » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« אם היה למוכר מאותו המין אע״פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אף על פי שעדיין לא יצא השער » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד)
« והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב׳ אבל אם מחוסר ג׳ מלאכות אסור » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד)
« ולא סגי כאן אם יש לו מעט מאותו מין כיון שמכר הוא דדוקא בהלואת סאה בסאה הקילו בזה » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ה)
« אפילו אין בידו לגמרו אלא בידי שמים ומחוסר ג׳ אסור אפילו בידו לגמרו » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ח)
« וכתב הטור בשם ר״י דכיון שחסר תיקון קצת לא חשבינן ליה כמו בידו בענין שיכול לפסוק שוה ה׳ בד » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ז)
« הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה)
« וצריך שינכה למוכר החסרון שראוין להתחסר לפי המדה ולפי הזמן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה)
« שאם לא כן הוי רבית שמרויח זה בשביל הקדמת המעות » (טור יו״ד קע״ה)
« שראוין להתחסר כו׳. כמו שנתבאר בח״מ סימן רצ״ב » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« פירוש מחמת אכילת העכברים או מתפזרת » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ו)
« שהרי הקפידו חז״ל שלא ירויח הלוקח כלום וצריך שינכה חסרונות הרגילים » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ב)
« הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ו)
« ויש מי שאומר שיכול ליתן מעות » (שו״ע יו״ד קע״ה:ו)
« והרשב״ם כתב ודאי מעות אינו יכול ליתן אבל יכול לשום פירות שפסק עליהם במעות וליתן לו בהם פירות אחרות ולזה הסכים א״א הרא״ש ז״ל » (טור יו״ד קע״ה)
« כתב ר״ת כמו שיכול ליתן הפירות כך יכול ליתן דמיהם כפי מה ששוות בשעת היוקר » (טור יו״ד קע״ה)
« ודוקא שלא שם הפירות הראשונים על מעות רק אומר כך וכך סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהם כך וכך יין או שאר דבר » (רמ״א יו״ד קע״ה:ו)
« אבל אם שם אותו על דמים שיאמר כך וכך הם דמי החטין תן לי בהם יין אסור דהוי כאלו הלוה לו מעות » (רמ״א יו״ד קע״ה:ו)
« אפי׳ יצא השער אלא א״כ יש לו יין כדלעיל ר״ס קס״ג » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י)
« כיון שנקבע השער מות׳ לפסוק על שער הגבוה » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז)
« נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו נותן לו כשער שהיו שוים כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז)
« ואם היה שליח לאחרים אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז)
« ולא מחזי כרבית דהא אי הוי מעותיו בידו הוי יכול ליקח תבואה בזול » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״א)
« שבפסיקה על הפירות אין שייך לומר קרוב לשכר כו׳ כיון דאי בעי מוכר אכיל להנהו פירות ויתן לו אחרים » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« ולא בעינן יש לו אלא משום היתר והיינו בשעת הפסיקה משא״כ בההיא דסי׳ קע״ג שחבית ידוע ומבורר קנה ממנו » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק ט)
« השליח פשיטא דאין צריך לקבל דהא לאו דידיה הוא וגם המשלח אין צריך לקבל דיכול לומר לתיקוני שדרתי את שלוחי ולא לעוותי » (ט״ז יו״ד קע״ה ס״ק י)
« היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר רק בדברים » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ב)
« מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף במקח משום אגר נטר וכיוצא בזה המקח קיים בענין שלא יהא בו רבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ח)
« והוא שנתקיים המקח באחת מדרכי ההקנאות אבל אם לא נתקיים המקח אלא לענין מי שפרע בטל לגמרי » (שו״ע יו״ד קע״ה:ח)
« ויתן כשער של היתר והרבית אם נתן לו אין מוציאין אותו מיד המוכר » (ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק י״ד)
« המקח קיים ויתן כשער של היתר ואין אחד מהם יכול לומר המקח בטל כיון שנעשה באיסור » (טור יו״ד קע״ה)
« עי׳ בספר אשל אברהם להגאון מהר״א ברודא ז״ל ובס׳ פני יהושע שערערו על פסק זה והעלו הוראה להתיר » (פתחי תשובה יו״ד קע״ה ס״ק ג)
אספקה של שנה ששולמה ביום הראשון. שלוש בדיקות כסדרן : יש לסחורה מחיר ידוע ויציב ; ואם לאו, יש לספק מלאי ; ובשני המקרים — ההנחה שניתנה, האם כנגדה הוצאה שנחסכה באמת ?
יצרן מקבל מקדמה על סדרה שלא התחיל בה. סעיף ד נותן את אמת המידה : מה שכבר בידו, ומידת הגמר. שלוש מלאכות חסרות כאילו אין לו כלום, וצריך לחזור לשער השוק — אם ישנו.
לקוח מקדים תשלום ומקבל הבטחה למחיר היום, יהיה מה שיהיה. אם ישנו שער, זהו סעיף א כולו, ואין בהבטחה קושי — ואף אם יעלו המחירים. ואם מוסיפים שייהנה הלקוח גם מהוזלה אפשרית, זהו סעיף ז, והט״ז מבאר בס״ק ט מפני מה אין זו רבית.
הספק אינו יכול לספק את שהוסכם ומציע דבר אחר. מותר בפירות ; ונידון במעות. והלשון שיש לנקוט היא לשון ההגהה : לדבר בשיעור הנשאר ולא בשוויו.
נתגלה לאחר מעשה שהמחיר כלל תוספת בעד הזמן. סעיף ח קובע את ההמשך : המקח קיים ומועמד על שער ההיתר, ובלבד שנעשה קנין. וגורלו של מה שכבר ניתן נידון במחלוקת שהפתחי תשובה מציינה.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קע״ה · ♥ תמיכה