✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן קע״ה — הפוסק על הפירות כפי השער
דין הפוסק על הפירות כפי השער
שמונה סעיפים, החוזרים לשאלה אחת : היתה הסחורה מצויה ביום שניתנו המעות ?
שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ה · ח׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
1. האקסיומה : מעות שהיו יכולות לקנות — קנו
האקסיומה. אין הקדמת מעות הלוואה אלא אם היא מביאה למקבל דבר שלא היה לו. וכשהסחורה היתה מצויה במחיר ידוע — או כשהיתה כבר ביד המוכר — לא השיג הלוקח דבר יתר על מה שמעותיו כבר נתנו לו : קנה.
שלוש תולדות. (1) אין הבדיקה במאזן המחיר אלא בזמינות הסחורה. (2) ושתי דרכים מביאות לזמינות זו, ואינן תלויות זו בזו : שער השוק, או מה שביד המוכר. (3) וכל שהלוקח משיג יתר על הסחורה יוצא מן האקסיומה וחוזר להיות רבית — ומכאן סעיף ה.
2. שלוש שאלות הרפלקס
1. יש לסחורה שער קבוע וידוע ? במדינה לדעת המחבר ; והעיירות מספיקות לדעת ההגהה. מחיר אחד למין, ומחירה של אותה סחורה.
▼
2. ואם לאו : יש למוכר ? עד כדי השיעור שיש לו, ובלבד שלא תהא מחוסרת שלוש מלאכות.
▼
3. הלוקח מרויח דבר נוסף ? הסרסור, החסרון — ואם ניצל מהם, נופל ההיתר, ויהיו התשובות לשתי השאלות הראשונות מה שיהיו.
3. טבלת האב — שמונת הסעיפים סעיף אחר סעיף
| סעיף | לשון השולחן ערוך | מה היא מכריעה |
|---|
| 1 | « אין פוסקין על הפירות על שער של עיירות מפני שאינו קבוע אבל פוסקין על שער שבמדינה שהוא קבוע » (שו״ע יו״ד קע״ה:א) | השער נלקח מן המדינה |
| 1 | « ומשיצא השער של מדינה מותר להקדים מעות לחבירו ולפסוק עמו שיתן לו אותם פירות כל השנה כשיעור מעותיו כפי אותו השער » (שו״ע יו״ד קע״ה:א) | להקדים מעות ולפסוק לכל השנה |
| 1 | « אפי׳ אם יתייקרו ואפילו אם אין למוכר פירות » (שו״ע יו״ד קע״ה:א) | לא ההתייקרות ולא היעדר המלאי מעכבים |
| 1 | « וי״א דפוסקין על שער של עיירות » (רמ״א יו״ד קע״ה:א) | ההגהה : שער העיירות מספיק |
| 2 | « היו החדשות במדינה ד׳ סאין בסלע וישנות שלשה בסלע אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ב) | שני מחירים למין אחד : אין שער |
| 3 | « ד׳ סאין בסלע ושל בעה״ב ג׳ פוסק ללקוטות כשער הלקוטות ולא יפסוק לבע״ה עד שיקבע השער לבעל הבית » (שו״ע יו״ד קע״ה:ג) | שני מינים : לכל אחד שערו |
| 4 | « אם היה למוכר מאותו המין אע״פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אף על פי שעדיין לא יצא השער » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד) | מה שביד המוכר בא במקום השער, עד כדי השיעור |
| 4 | « והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב׳ אבל אם מחוסר ג׳ מלאכות אסור » (שו״ע יו״ד קע״ה:ד) | מחוסר מלאכה אחת או שתים ולא שלוש |
| 5 | « הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור צריך שיתן הוא » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה) | הלוקח נותן שכר הסרסור |
| 5 | « וצריך שינכה למוכר החסרון שראוין להתחסר לפי המדה ולפי הזמן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ה) | ומנכה את החסרון לפי המדה ולפי הזמן |
| 6 | « הפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת הפרעון יכול לשום הפירות שנפסק עליהן במעות וליתן לו פירות אחרות אבל מעות אינו יכול ליתן » (שו״ע יו״ד קע״ה:ו) | תמורה בפירות ולא במעות |
| 6 | « ודוקא שלא שם הפירות הראשונים על מעות רק אומר כך וכך סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהם כך וכך יין או שאר דבר » (רמ״א יו״ד קע״ה:ו) | לדבר במידות — הלשון המותרת |
| 7 | « כיצד היו החטין נמכרות ד׳ סאין בסלע ופסק עמו שיתן לו החטין כשער הזול אם עמדו אח״כ עשר סאין בסלע נותן לו עשר סאין בסלע » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז) | שער הגבוה, משנקבע השער |
| 7 | « נתן לו המעות סתם ולא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו נותן לו כשער שהיו שוים כשנתן לו המעות ומי שחזר מקבל מי שפרע » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז) | בלא תנאי : כשער יום הנתינה |
| 7 | « ואם היה שליח לאחרים אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר דמים ואין השליח ולא המשלח מקבלים מי שפרע » (שו״ע יו״ד קע״ה:ז) | השליח ומשלחו פטורים ממי שפרע |
| 8 | « והוא שנתקיים המקח באחת מדרכי ההקנאות אבל אם לא נתקיים המקח אלא לענין מי שפרע בטל לגמרי » (שו״ע יו״ד קע״ה:ח) | בלא קנין אין מה להעמיד : המקח בטל |
4. מה עושה שער ומה מבטלו
| המקרה | שער הוא ? | מקור |
|---|
| מחיר יציב בעיר גדולה | כן | שו״ע יו״ד קע״ה:א |
| מחיר עיירה, משתנה | לא לדעת המחבר ; כן לדעת ההגהה | שו״ע יו״ד קע״ה:א · רמ״א שם |
| עיירה בלא שער המסתפקת מכרך | הולכים אחר שער הכרך | ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב |
| עיירה סמוכה לכרך ומסתפקת ממקום אחר | אין הולכים אחר הכרך | ש״ך יו״ד קע״ה ס״ק ב |
| חדשות בארבע וישנות בשלוש | לא — שני מחירים למין אחד | שו״ע יו״ד קע״ה:ב |
| לקוטות בארבע ובעל הבית בשלוש | כן — שני מינים | שו״ע יו״ד קע״ה:ג |
| בעל הבית כשער הלקוטות | אסור | שו״ע יו״ד קע״ה:ג |
5. מה שביד המוכר — כמה ועד היכן
שתי שאלות, שתי תשובות. כמה ? עד כדי השיעור שיש לו — ולא “מעט די בו” כהלוואת סאה בסאה שבסימן קס״ב · 162. והט״ז נותן את הטעם : כאן מכר הוא, ומה שאין לו אינו מוכר. ועד היכן חוסר הגמר ? מלאכה אחת או שתים — כן, ואפילו בידי שמים ; שלוש — לא, ואפילו בידו לגמרן.
המכשול. סחורה “שבתהליך” אינה ממילא סחורה שבידו. ואין אמת המידה לא ודאות הגמר ולא כח המוכר, אלא מניין המלאכות הנשארות. והרמב״ם נותן את הדוגמה : גדיש הצריך עוד הנחה בשמש, דישה וזרייה — מחוסר שלוש ; היה יבש ואינו מחוסר אלא דישה וזרייה — מחוסר שתים.
6. שלא ירויח כלום : הסרסור והחסרון
סעיף ה הוא התנאי הקל ביותר לשכחה, מפני שאינו נוגע במחיר אלא במה שסביבו. שתי דוגמאות, ואינן אלא דוגמאות : שכר הסרסור, שעל הלוקח לשלמו במקום שהמנהג מטילו עליו ; והחסרון שהסחורה סובלת באחסון, שהמוכר צריך שיוכל לנכותו — לפי המדה ולפי הזמן. והטור נותן את הטעם בשמונה מילים.
7. התמורה — פירות, מעות, מידות
ליתן פירות אחרות בשווי אחד — מותר לדעת המחבר, והיא דעת הרשב״ם והרא״ש.
▼
ליתן מעות — אסור לדעת המחבר ; ומותר לדעה שהובאה, היא דעת רבינו תם.
▼
לפסוק על פירות אחרות בלשון מידות — “כך וכך חטין יש לי אצלך, תן לי בהם יין” : מותר.
▼
לפסוק על פירות אחרות בלשון סכום — “כך וכך הם דמי החטין, תן לי בהם יין” : אסור, שנעשה הלוואת מעות.
8. שער הגבוה, מי שפרע והשליח
| מה הוסכם | מה חייבים | חזרה |
|---|
| התנה כשער הגבוה והוזלה הסחורה | השיעור כשער הזול | — |
| התנה כשער הגבוה והתייקרה | השיעור שהוסכם | — |
| לא התנה כלום והוזלה | השיעור כשער יום הנתינה | החוזר בו מקבל מי שפרע |
| שליח שלא התנה | כשער הזול, או החזרת הדמים | לא הוא ולא משלחו מקבלים |
9. מילון הסימן
| המונח | משמעו | היכן הוא פועל |
|---|
| פוסק על הפירות | להקדים מעות כנגד שיעור סחורה הנחשב כמחיר היום | שם הסימן |
| יצא השער | נקבע מחיר, קבוע וידוע | סעיף א ; בבא מציעא ע״ב ע״ב |
| שער שבמדינה | שער העיר הגדולה, שחזקתו יציב | סעיף א ; ט״ז ס״ק א |
| שער של עיירות | שער העיירות, שהוא נע | סעיף א ; רמ״א שם |
| לקוטות | עניים המלקטים ; ומכאן תבואתם המעורבת | סעיף ג ; ט״ז ס״ק ג |
| מחוסר מלאכה | סחורה שלא נגמרה ; אחת או שתים ולא שלוש | סעיף ד ; רמב״ם פרק ט׳ הלכה ב׳ |
| שכר הסרסור | שכר המתווך, שאין הלוקח רשאי להיפטר ממנו | סעיף ה |
| חסרון | פחת האחסון, שיש לנכותו לפי המדה ולפי הזמן | סעיף ה ; ט״ז ס״ק ו |
| שער הגבוה | השער הנותן יותר מידות באותו סכום | סעיף ז |
| מי שפרע | קללת בית דין על החוזר בו לאחר נתינת מעות | סעיפים ז ו‑ח |
| קרוב לשכר ורחוק להפסד | ונדחה כאן בדברי התוספות | ט״ז ס״ק ט |
| אגר נטר | שכר ההמתנה — שמה הכללי של הרבית | סעיף ח |
10. כללי זהב, סימן לזכירה ומכשולים שכיחים
חמישה כללי זהב.
- 1. אין המתיר יושר המחיר אלא זמינות הסחורה ביום הנתינה.
- 2. שער הוא מחירו של דבר : שני מחירים לדבר אחד אינם שער ; ושני דברים — שני שערים.
- 3. מה שביד המוכר בא במקום השער, אך רק עד כדי השיעור שיש לו.
- 4. אין הלוקח מרויח דבר מלבד הסחורה — לא הסרסור ולא החסרון.
- 5. חוב של סחורה לא יחזור להיות חוב של מעות : מדברים במידות.
סימן לזכירה — ש · א · י · ר · מ
שער : יש, ומהיכן ? · אחד המחיר למין ? · יש למוכר, עד כדי השיעור ? · ריוח נוסף — אין ? · מידות ולא סכום, בסילוק ?
חמישה מכשולים שכיחים.
- לחשוב מחיר נקוב לשער : צריך שיהא קבוע, ומחירו של דבר אחד.
- להחיל שער כרך על עיירה המסתפקת ממקום אחר.
- לסבור ש“יש לו מעט” מספיק כאן כבסימן קס״ב · 162 : כאן צריך את השיעור.
- לשכוח את סעיף ה : הנחה בעד תשלום מוקדם שאין כנגדה הוצאה שנחסכה — רבית היא.
- להפוך את החוב לסכום בשעת התמורה — היא הלשון שההגהה אוסרת.
כרטיס מהיר
משפט אחד : הקדמת מעות קונה כשהסחורה היתה מצויה ביום הנתינה.
שתי הדרכים : יצא השער או יש למוכר.
התנאי הנשכח : שלא ירויח בדבר כלום.
הלשון שיש לשמור : מידות ולא סכום.