✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן קע״ו — איזה השכרה מותרת
איזה השכרה מותרת ואיזה אסורה
שמונה סעיפים, החוזרים לשאלה אחת : מה נשאר לבעלים ?
שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ו · ח׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · נקודות הכסף · פתחי תשובה · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
1. האקסיומה : השכר משלם על מה שהשימוש גורע
האקסיומה. השכר מותר כשהחפץ נשאר של בעליו — נשחק הוא, ועשוי להוזיל, והבעלים סובלו. ונעשה רבית משעה שלא נשאר לבעלים אלא חוב : שוב אין דבר נשחק אצלו, ואין הניתן משלם אלא על זמן.
שלוש תולדות, והן מסדרות את הסימן. (1) המעות הן המקרה הקיצוני : משהוצאו אינן משאירות כלום — ומכאן סעיף א. (2) החפצים הם המקרה הרגיל, וכל שהם נשחקים יותר, השכירות ברורה יותר — ומכאן סעיפים ב–ד. (3) והקרקע והפועל מקרים מיוחדים הם, לא מחמת שאין בהם פחת אלא מחמת שיש לשכרם זמן פירעון משלהם — ומכאן סעיפים ו–ח.
2. שלוש שאלות הרפלקס
1. מה נשאר לבעלים ? החפץ, עם סיכונו ובלאיו — שכירות היא. חוב בלבד — הלוואה היא.
▼
2. התוספת הניתנת — על מה היא משלמת ? על נכס שהושבח — מותר. על זמן בלבד — אסור.
▼
3. האם נולד כבר חוב ? לא — ההנחה בעד תשלום מיידי מותרת. כן — כל תוספת אגר נטר היא.
3. טבלת האב — שמונת הסעיפים סעיף אחר סעיף
| סעיף | לשון השולחן ערוך | מה היא מכריעה |
|---|
| 1 | « אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י׳ דינרין בדינר לחודש » (שו״ע יו״ד קע״ו:א) | אין המעות נשכרות |
| 1 | « והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות ומחזירם לו בעין מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:א) | אלא אם חוזרות בעין |
| 1 | « ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור » (רמ״א יו״ד קע״ו:א) | כל האחריות על המקבל : אסור |
| 1 | « ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות בין דגנבה ואבדה בין אחריות דאונסין יש מתירין אפי׳ משכיר לו להוציאם » (רמ״א יו״ד קע״ו:א) | כל האחריות על המשכיר : יש מתירין |
| 1 | « מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה » (רמ״א יו״ד קע״ו:א) | שתי דרגות האיסור |
| 2 | « כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה » (שו״ע יו״ד קע״ו:ב) | הכלי נשכר, ואפילו ברשות למכור |
| 3 | « מקום שנהגו לשכור הספינה וליטול שכרה ואם נשברה שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר על שכרה הרי זה מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ג) | הספינה : פחת יתר על השכר |
| 3 | « וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ג) | הסיר : אף המשקל שאבד משתלם |
| 3 | « וי״א דוקא כלים כאילו דאפי׳ מה שנשאר נפחת קצת ובעד זה נוטל שכר ולכן אם נשבר משערין כמה היה שוה בשעת שבירה » (רמ״א יו״ד קע״ו:ג) | דוקא במה שנפחת — והשומה בשעת שבירה |
| 4 | « מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות » (שו״ע יו״ד קע״ו:ד) | הפרה שנישומה לאחר מיתה |
| 5 | « המשכיר שדה לחבירו בי׳ כורים לשנה וא״ל תן ר׳ זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י״ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה) | המעות המשביחות את המושכר |
| 5 | « אבל אם א״ל תן לי ר׳ זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור » (שו״ע יו״ד קע״ו:ה) | המעות ההולכות לסחורה |
| 6 | « כיצד השכיר לו את החצר וא״ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי׳ סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה״ז מותר » (שו״ע יו״ד קע״ו:ו) | שני תעריפים, קודם שהחזיק |
| 6 | « אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי׳ סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א׳ ואני אמתין לך המעות » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו) | משהחזיק : אסור |
| 6 | « מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא » (רמ״א יו״ד קע״ו:ו) | הנדוניא, כל שלא נתחייב בה |
| 7 | « אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים » (שו״ע יו״ד קע״ו:ז) | יום כנגד שניים : אסור |
| 8 | « השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו בימות הקיץ בדינר ליום ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ סלע ליום אסור » (שו״ע יו״ד קע״ו:ח) | שכר הקיץ שהוקדם בחורף |
| 8 | « אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו » (שו״ע יו״ד קע״ו:ח) | אלא אם מתחיל היום |
4. המעות — שלוש דרגות האחריות
| מי נושא בסיכון | המעות מוצאות ? | הדין | מקור |
|---|
| המקבל, בכל | כן | רבית קצוצה | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| חלוק — גניבה ואבידה, או אונסין | כן | אבק רבית | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| המשכיר, בכל | כן | יש מתירין | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| המקבל, בגניבה ואבידה בלבד | לא — להתלמד, ליראות | מותר | שו״ע יו״ד קע״ו:א |
| המקבל, בכל | לא | אסור | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
5. החפצים — מן הכלי עד הבהמה
הכלי הרגיל — נשחק הוא, והבעלים סובל את בלאיו : שכירות היא. ואף רשות למוכרו אפשר לתת, ובלבד שיחזור כמותו.
▼
הספינה — אין שם הלוואה חל אלא בשעת השבירה. ועד אז היא באחריות בעליה.
▼
סיר הנחושת — הפחת מתחיל בשימוש הראשון, ואף על פי כן נוטלים שכר, שמה שנשאר נפחת. וזה המקרה החזק שבסימן.
▼
הפרה — נישומה לאחר מיתה ולא מחיים : הבעלים משייר לעצמו את ההוזלה ואת ההכחשה.
▼
כלי שאין בו פחת — כלי כסף וזהב : עברה האחריות למקבל, שוב אין זו שכירות.
6. המעות שביד השוכר — בגוף הנכס או בסחורה
מאתים זוז, ושכר מוגדל : הצורה אחת בשני חצאי סעיף ה, והדין הפוך. ואמת המידה היא היעד — והטור אומרו במילה : בגוף השדה. הושקעו בחפץ המושכר — משביחות אותו, והתוספת משלמת על חפץ טוב יותר ; שימשו לסחורה — לא עשו לחפץ כלום, ואין התוספת משלמת אלא על זמן.
המכשול. הטור עצמו מודה שהמעות נלקחות בתורת הלוואה ושיוחזרו לבסוף. ונמצא שלא הגדרתה המשפטית של הנתינה מצילה את העסק אלא שימושה. ועסק זהה שמעותיו משמשות להון החוזר חוזר לאיסורו, ויהיה שמו מה שיהיה.
7. הקרקע — מפני מה ההנחה מותרת
| השעה | יש חוב ? | ההנחה | מקור |
|---|
| קודם שהחזיק | לא | מותרת | שו״ע יו״ד קע״ו:ו |
| משהחזיק, קודם זמן הפירעון | כן, התחייבות | אסורה | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| לאחר שהגיע זמן השכר | כן, וגובה | אסורה — כל שכן | רמ״א יו״ד קע״ו:ו |
| נחתם חוזה, והכניסה נדחית | לא — החפץ קנוי | מותרת לנקודות הכסף | נקודות הכסף יו״ד קע״ו |
8. האדם — מפני מה צריך להתחיל היום
הרמב״ם מעמיד את שני הדינים זה בצד זה ומעמידם זה כנגד זה : מותר להרבות בשכר הקרקע, אסור להרבות בשכר האדם. ונקודות הכסף נותנות את הטעם : החצר גופה נקנה מיד, והשוכר יכול לעשות בה כרצונו ; והפועל אינו קנוי לאיש ויכול לחזור בו — וכל זמן שלא התחיל, המעות שקיבל הלוואה הן, וההנחה דמיהן.
9. מילון הסימן
| המונח | משמעו | היכן הוא פועל |
|---|
| השכרה | מסירת השימוש בלא מסירת הגוף | שם הסימן |
| פחת | הבלאי וההוזלה — מה שהשכר משלם עליו | סעיפים ב–ג ; ט״ז ס״ק א |
| ברשות הבעלים | שהחפץ עדיין באחריות בעליו | הטור ; ט״ז ס״ק ה |
| אחריות גנבה ואבדה | אחריות הגניבה והאבידה | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| אחריות אונסין | אחריות האונסין | רמ״א יו״ד קע״ו:א |
| צאן ברזל | צאן שנמסר והמקבל ערב לדמיו | ש״ך ס״ק ה ; סימן קע״ז |
| בגוף השדה | מעות המוצאות בגוף החפץ המושכר | סעיף ה ; הטור |
| שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף | אין השכר חייב אלא בסוף הזמן | ש״ך ס״ק ז ; בבא מציעא ס״ה ע״א |
| אגר נטר | שכר ההמתנה — שמה הכללי של הרבית | רמ״א יו״ד קע״ו:ו ; ש״ך ס״ק ח |
| נדוניא | הנדן ; ומותר להוסיף עליו כל שלא נתחייב | רמ״א יו״ד קע״ו:ו ; ט״ז ס״ק ט |
10. כללי זהב, סימן לזכירה ומכשולים שכיחים
חמישה כללי זהב.
- 1. אין השם עושה דבר : קריאת הרבית “שכר” אינה משנה אותה.
- 2. השכר משלם על הפחת ; ומה שאין בו פחת אינו נשכר משעברה האחריות למקבל.
- 3. התוספת צריכה לשלם על חפץ שהושבח ולא על זמן.
- 4. כל שלא נולד חוב, ההנחה בעד תשלום מיידי מותרת ; ומשנולד — לעולם לא.
- 5. כל אגר נטר ליה אסור, ואין חילוק בין מעות שכירות למעות הלוואה.
סימן לזכירה — א · פ · י · ח · ק
אחריות : על מי היא ? · פחת : נשחק החפץ ? · יעד : המעות נכנסות בגוף הנכס ? · חוב : נולד כבר ? · קנין : נקנה החפץ מיד ?
חמישה מכשולים שכיחים.
- לסבור שלשון שכירות מספקת : וזו בדיוק הטעות שהריב״ש מנתח.
- להשכיר חפץ יקר שאין בו פחת ולהטיל את כל האחריות על המקבל.
- לערב בין מעות המושקעות בנכס למעות המזינות את הפעילות.
- לשוב ולהתמקח על שכר שכבר חל, תמורת תשלום מוקדם — וההנחה נעשית אגר נטר.
- להוסיף תוספת על נדוניא שכבר נתחייב בה : והט״ז והפתחי תשובה רואים בזה רבית גמורה.
כרטיס מהיר
משפט אחד : השכר משלם על בלאי חפץ העומד באחריות בעליו.
המקרה הקיצוני : המעות, שאינן נשחקות ואינן נשארות.
המקרה החזק : סיר הנחושת, הנשחק מן הרגע הראשון ונשכר אף על פי כן.
הזמן המכריע : השעה שבה נולד החוב.