סימן קע״ז — צאן ברזל, עיסקא, ודיני משא ומתן האסורים משום רבית

📑 תוכנית הלימוד

1. לשון השולחן ערוך — ארבעים הסעיפים

הסימן נקרא בשבע תנועות, ולא לפי סדר המספרים. (א-ב) המנגנון : צאן ברזל ואחריו עיסקא — מדוע חלוקת ריוח עשויה להיות רבית. (ב-ד, כ״ז-כ״ח) שכר הטרחה, שלוש צורותיו, וחלוקת הסתם. (ה-ו, כ״ה-כ״ו, ל״ג) חלוקת הסיכון : תנאים, שינוי, סכום קצוב, שטר סתום. (ח, י, י״ג-י״ח, כ״ד) הלבושים שאינם עומדים. (ט, י״א-י״ב, י״ט-כ׳, מ׳) הראיה והדיבור. (כ״א-כ״ג) השומה וההוצאות. (כ״ט-ל״ב, ל״ד-ל״ט) מעמד המתעסק. הטבלה שבפרק ד מסדרת אותם כך ; וכאן הולכים אחר השולחן ערוך בסדרו.

סעיף א — צאן ברזל : מדוע חלוקת ריוח עשויה להיות רבית 📋 העתקה

שלא יקבל צאן ברזל מישראל וכמה דיני משא ומתן האסורים משום רבית. ובו מ׳ סעיפים:
אין מקבלין צאן ברזל מישראל דהיינו שמקבל ממנו מאה צאן ויהיו הגזות והולדות והחלב לאמצע לשליש או לרביע עד שנה או עד שנתים כמו שהתנו ביניהם ואם מתו הצאן הרי המקבל משלם דמיהם ה״ז אסור שהרי בעל הצאן קרוב לריוח ורחוק להפסד לפיכך אם קבל עליו בעל הצאן שאם הוקרו או הוזלו או נטרפו הרי הן ברשותו ה״ז מותר וכן כל כיוצא בזה וכן הדין במקבל עליו סחורה בענין זה (טור) : הגה וכל זה לא מיירי אלא כשיש למקבל ריוח אבל אם אין לו ריוח כלל במה שמקבל אין כאן הלואה כלל ואפילו קיבל עליו כל האחריות שרי דהא מותר לש״ח לקבל עליו להיות כשואל (ב״י ובעל התרומה בשם חכמי לוני״ל והר״ן בתשובה):

סעיף ב — עיסקא : פלגא מלוה ופלגא פקדון, ושכר הטרחה 📋 העתקה

הנותן מעות לחבירו בתורת עיסקא דהיינו שחצי האחריות על הנותן וחצי על המקבל אסור שכל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ונמצא שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה לפיכך צריך לו ליתן שכר טרחו שבכל יום ויום מימי השותפות כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה ואם היה לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה אינו צריך להעלות לו שכר של כל יום אלא אפילו העלה לו דינר בכל ימי השותפות דיו ואם פחתו או הותירו יהיה לאמצע בשוה וכן אם א״ל כל הריוח יהיה לך שלישו או עשיריתו בשכרך הואיל ויש לו עסק אחר ה״ז מותר ואם הפסידו יפסיד מחצה ואם היה המתעסק אריסו והיה לו עסק אחר אינו צריך להעלות לו שכר אחר כלל שהאריס משועבד הוא לבעל השדה: הגה וצריך להיות כל אחריות פלגא הפקדון על הנותן אפילו אחריות דאונסין (טור ופוסקים בשם ר״י) ודלא כיש מקילין ומתירין במקצת אחריות (ריב״ן):

סעיף ג — לפסוק את השכר מראש : די בדינר 📋 העתקה

במה דברים אמורים כשלא פסק עמו בתחילת העסק אלא נתן לו למחצית שכר אבל אם פסק עמו בתחילת העסק שכר טרחו בדבר ידוע ואפילו בדינר מותר (פי׳ ב״י לדברי הרמב״ם): הגה וכל זה כשאחד נותן המעות אבל אם כל אחד נותן מעות אפי׳ א׳ מתעסק לבד אין כאן עיסקא אלא הוי כשותפות בעלמא (בית יוסף בשם רי״ף וסמ״ג):

סעיף ד — כשלא נפסק דבר : שני שלישי הריוח ושליש ההפסד 📋 העתקה

הנותן מעות לחבירו סתם להתעסק בהם ולא פסק עמו בתחלת העסק דבר לשכר טרחו וכשבאו לחשבון ולא רצה ליתן לו שכר כל יום ויום מימי השותפות ואם היה לו עסק (אחר) לא רצה ליתן לו דינר לכל ימי השותפות יהיה שכר המתעסק בחצי הפקדון שליש ריוח הפקדון שהוא שתות ריוח כל המעות לפיכך אם הרויחו יטול המתעסק ב׳ שלישי הריוח חצי הריוח של חצי המעות שהם מלוה ושתות הריוח בשכר שנתעסק בפקדון נמצא הכל ב׳ שלישי הריוח ויטול בעל המעות שליש הריוח ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת שהרי הוא חייב בחצי הפחת מפני שחצי המעות מלוה ויש לו שתות בשכרו באותו החצי של פקדון ונמצא שנשאר עליו מהפחת שלישו ובעל המעות יפסיד שני שלישי הפחת:

סעיף ה — תנאי הנותן, והמקבל המשנה מהם 📋 העתקה

כשהוא נוטל שכר על חלק הפקדון שבידו הרי הוא כשומר שכר מותר ליתן עיסקא למחצית שכר ולהתנות שלא להתעסק אלא בדבר פלוני ואם ישנה שיהיה כל האחריות על המקבל וכן כל תנאי שירצה כגון שיתנה שלא ישמור הכספים אלא תחת הקרקע ואם שינה והפסיד כל ההפסד למקבל ואם הרויח הוא לאמצע אע״פ שעתה הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד לא חשיב רבית כיון שאם לא שינה היה קרוב לשכר ולהפסד: הגה ומותר למקבל לשנות לכתחלה ולא אמרינן דהוי כגזלן בכך (ב״י בשם הר״ן ובהגהות אשיר״י פ׳ א״נ ובמרדכי) מיהו אם שינה ואמר לעצמי אני עושה ולא בתורת עיסקא הוי כגזלן ומה שעשה עשה לעצמו (ר׳ ירוחם) ולכן יתנה הנותן תחלה שאם יטול לפעמים קצת מן העסק לצרכו שלא יהא מקרי שולח יד בפקדון בכך דאז הוי כגזלן וכל הריוח שלו והמעות מלוה עליו ואסור ליטול אח״כ רבית (ב״י בשם תשובת מיימוני) ואם נהגו שלא להקפיד בכך מסתמא כאלו התנו דמי וכמ״ש לעיל סי׳ קס״ח ועי׳ לקמן סוף סי׳ זה מדין זה:

סעיף ו — הסכום הקצוב : לב המחלוקת שבה תלוי שטר העיסקא 📋 העתקה

נתן מעות לעיסקא למחצית שכר וקצץ בדבר ידוע אפילו אם כל האחריות על הנותן אסור: הגה וי״א דאם מקבל עליו כל האחריות מותר (ב״י בשם מהרי״ק שורש קי״ט וכן משמע בת״ה סי׳ ש״ב) בכל רבית דרבנן כגון נותן בעיסקא או בשאר רבית דרבנן אבל ברבית קצוצה לא מהני אם המלוה מקבל עליו כל האחריות אבל אם לא מקבל עליו כל האחריות רק קצתו אפילו בדרבנן אסור ויש להקל ברבית דרבנן כסברא זאת:

סעיף ז — עיסקא שהומרה בקצבה : המכריע הוא המקור 📋 העתקה

הנותן מעות לחבירו למחצית שכר שנתיים ושלש ושוב נמלכו ועשו קצבה ביניהם לתת לו כך לשנה אם הלוה הוציא המעות ביציאותיו ונתן ריוח הוי רבית אבל אם הי׳ מתעסק והולך ופרע מריוח שהרויחו הנכסים כיון דמעיקרא לאו בתורת איסורא אתא לידיה אם חצי ריוח שהרויחו המעות עלה למה שנתן לו מותר:

סעיף ח — מס המלך המסולק מן המנה 📋 העתקה

הלוה מנה לחבירו לכל הנאתו אלא שהתנה עמו שיסלק מעל אותו המנה מס המלך אסור:

סעיף ט — היתום והמזונות שנוכו : חוב כנגד חשבון 📋 העתקה

לוה שקבל עליו לזון היתום וכשבא היתום לתבוע חובו טען לנכות מה שנתן לו ממזונות והיתום טוען שלא קבל ממנו דבר היתום נאמן:

סעיף י — לשלם כדי לתפוס מקום חברו באומנות המלך 📋 העתקה

א״ל הילך ר׳ זוז מעכשיו כדי שיפול תחתיו לאומנות המלך שהיא בשי״ן אסור אבל אם א״ל פרשני מן האומנות מותר (ועי׳ בסי׳ קע״ג):

סעיף יא — ״נטלת ממני רבית קצוצה״ : שבועת היסת 📋 העתקה

האומר לחבירו מנה לי בידך מרבית קצוצה שגבית ממני והלה אומר לא היו דברים מעולם משביעין את הנתבע היסת (פי׳ שהסיתו אותו חכמים לישבע להסיתו להודות כי מדאורייתא אין משביעין אלא שבועת השומרים וע״פ עד אחד ובהודה מקצת מהטענה (ויש חולקין (ר׳ ירוחם בשם הר״מ) וע״ל ס״ס קס״ח):

סעיף יב — המתעסק הטוען שהיתה זו מלווה ברבית 📋 העתקה

המקבל מעו׳ לחצי ריוח וטוען שמלוה ברבי׳ היא אינו נאמן:

סעיף יג — חזרת ההלכה עם הבן וההוצאות שנותן האב 📋 העתקה

המלוה מעות לבעל הבית וגם חוזר ההלכ׳ עם בנו של בעל הבית ובעל הבית נותן לו הוצאות אסור אלא אם כן יתן לו הקרן במתנה גמורה שאם ירצה לעכבו יהא רשות בידו (ולעיל סי׳ קס״ו בארתיו):

סעיף יד — ״אם לא אפרעך אתחייב כך״ : הערמת רבית 📋 העתקה

האומר לחבירו אם לא אפרעך לזמן פלוני הריני חייב לך מעכשיו ולזמן העיכוב כך דינרין (יותר ממה שהלוהו) אסור מפני הערמת רבית: הגה ויש מתירין אם נותן לו מעות ומקבל פירות (ריב״ש סימן של״ה) ויש להקל בזה וע״ל בסי׳ קס״ג אם עבר ועשה ערמה ברבית אי מוציאין מידו:

סעיף טו — נדוניה שהובטחה ותוספת על האיחור : מותרת 📋 העתקה

המחייב לפרוע לחתנו לנדוניא לזמן פלוני ואם יעכב מלפרוע יוסיף על סך הנדוניא על כל עשרים דינר מהם ז׳ פשיטים בכל חדש מותר שזה דומה לנותן מתנה לחבירו ואומר לו אני נותן לך כך וכך לזמן פלוני ואם לא אתן לך לזמן פלוני עוד אני מוסיף כך וכך שהוא מותר (וכבר נתבאר לעיל סי׳ קע״ו):

סעיף טז — כך וכך בכל שבוע של איחור : רבית גמורה 📋 העתקה

אם חייב עצמו לתת למלוה כך וכך בכל שבוע בעוד שמעכב ממונו הרי זה רבית גמור: הגה אע״ג דכתב לו כך דרך קנסא אם לא אפרע לך לזמן פלוני אתן לך כל שבוע כך וכך ואע״ג דאם היה פורע לו בזמנו לא הוי כאן רבית כלל מ״מ הואיל וכתב לו ליתן לו קצבה בכל שבוע ושבוע הוו רבית גמור (רוב הפוסקים) וכן עיקר אע״ג דיש מקילין התירו ללוות ברבית בדרך זה (הגהות מרדכי פא״נ בשם ר״י דארליינ״ש):

סעיף יז — המשכון הנשאר למלווה בכל העודף 📋 העתקה

המלוה על המשכון ואמר אם לא אפדנו לזמן פלוני יהיה שלך כל ששוה יותר על החוב יש מי שאוסר משום הערמת רבית (ועיין בח״מ סימן ע״ב וע״ג):

סעיף יח — מכר לזמן עם קנס : מה שאין הערמת רבית מגעת אליו 📋 העתקה

המוכר סחורה לחבירו בס׳ זהובים שקבל מיד והתנה לתתה לו לחצי שנה ואם יעבור על זה שיתן בעבורה ק׳ זהובים וקנו מידו והגיע הזמן ולא נתן חייב ליתן הק׳ זהובים והוא שכשפסק על הסחורה ההיא יצא השער וקנה כפי השער או היתה לו הסחורה ההיא:

סעיף יט — הנפקד שהלווה את הפיקדון לעובד כוכבים 📋 העתקה

אם הפקיד מעות אצל חבירו והנפקד הלוום לעובד כוכבים הנפקד חייב באונסין ואין למפקיד בריוח כלל ואם הנפקד רוצה לתת דבר מעצמו למפקיד אין בו משום רבית (ועי׳ בח״מ סי׳ רצ״ב):

סעיף כ — נתן ריוח בכל שנה, ולבסוף טוען שלא היה 📋 העתקה

המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח כל שנה ולבסוף טוען שלא היה שם ריוח אינו נאמן מאחר שנתנו לשם ריוח (ועי׳ בח״ה סי׳ פ״א):

סעיף כא — שכר הכתף : אין ההוצאות נגרעות מן הטרחה 📋 העתקה

אם נותן לחבירו סחורה בתורת עיסקא אם דרך לשכור כתף להוליכה לשוק לא יאמר לו כיון שאני נותן לך שכר טירחך אתה תתן שכר הכתף. (אלא שמין כמה צריך ליתן והוא בכלל הקרן) (טור):

סעיף כב — שומת הסחורה כשווייה עתה ולא כמחיר קנייתה 📋 העתקה

אם יש למקבל סחורה שקנה בזמן הזול ועכשיו נתייקרה לא ישום אותה כמו שקנאה אלא כמו ששוה עתה: הגה ובמקום שנהגו לתת מעשר מריוח המעות אין המקבל יכול ליתן המעשר אלא יתן חציו לנותן והוא יתננו למי שירצה (מרדכי פרק הגוזל):

סעיף כג — בהמה שניתנה בעיסקא : זמני הטיפול וחלוקת הוולדות 📋 העתקה

הנותן בהמה לחבירו בעיסקא באתונות חייב ליטפל י״ח חדש ובדקה כ״ד ובתוך זה הזמן כל א׳ מעכב על חבירו והולדות מקום שנהגו לחלקם מיד חולקים ובמקום שאין מנהג יגדלם המקבל בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ומשם ואילך נוטל חצי השבח והחצי מהחלק השני וא״צ ליתן לו שכר טרחו מחלק השני ואם בא לחלוק צריך להודיעו לחבירו או לשום ולהתנות בפני ג׳ ואם לאו אין החלוקה כלום (ואינו נוטל רק מחצית השבח כמו בראשונה) (טור):

סעיף כד — שתי כתיבות אסורות : זקיפת הריוח לקרן, וכתיבת העיסקא כמלווה 📋 העתקה

הנותן עיסקא לחבירו לא יצרף הריוח עם הקרן ויעשה כולו קרן דשמא לא יהיה כל כך ריוח ונמצא נוטל ממנו רבית וכן לא יתן לו מעות בתורת עיסקא או שותפות ויכתוב אותם מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את הרבית:

סעיף כה — שטר סתום : מה תולין באדם גדול 📋 העתקה

אם כתוב בשטר פלגא באגר ובהפסד אם הנותן או המקבל אדם גדול וידוע שלא היה עושה איסור רבית דנין אותו להיתר לומר אם יטול חצי הריוח שיקבל עליו שני חלקים באחריות ואם לא יקבל עליו אלא חצי האחריות שלא יטול אלא שליש הריוח אבל באינש אחרינא דלא אתחזק בהכי דיינינן לשטרא כפשטיה והוה ליה שטר שיש בו רבית ואם יש הפסד יפסיד החצי כפי תנאו ואם יש בו ריוח לא יקבל כלום. (וכן ה״ה בכל עיסקא שנעשה באיסור) (תשובת הרא״ש כלל פ״ח):

סעיף כו — מי בורר, הנותן או המקבל : שתי מילים בשטר קובעות 📋 העתקה

והיכא שהוא אדם גדול דדיינינן להתירא אם יש בו ריוח ואמר הנותן אני אטול החצי מיד ואם יהיה בו הפסד אקבל אחריות ההפסד שני חלקים או אם יש בו הפסד אומר איני מקבל אלא חצי ההפסד ולכשיהיה בו ריוח לא אקבל אלא השליש והמקבל אומר בהפך אם יש בו ריוח שיטול הוא מיד ב׳ חלקים ואם יהיה בו הפסד יקבל עליו חצי האחריות או אם יש בו הפסד אומר שאינו מקבל אלא השליש וכשיהיה ריוח לא יקח ממנו אלא החצי אם כתוב בשטר דיהיב מרי עיסקא למקבל פלגא באגר ובהפסד משמע דמלתא במרי עיסקא קיימא ובדידיה תליא מילתא למיתב למקבל מאי דניחא ליה ואי כתיב ביה למשקל פלגא באגר ובהפסד משמע דבמקבל תליא מילתא למשקל מאי דבעי:

סעיף כז — הצד שלא הותנה נלמד מן הצד שהותנה 📋 העתקה

אם התנו על חלוקת הריוח ולא התנו על חלוקת ההפסד אם יהיה שם הפסד יפסיד המתעסק שני שלישי החלק שהיה מרויח וכן אם התנו על חלוקת ההפסד ולא התנו על חלוקת הריוח והרויחו יטול כמו אותו החלק שהיה מפסיד ותוספת שליש חלק חבירו כיצד אם התנו שיטול המתעסק רביע השכר ולא התנו על ההפסד אם הפסיד הרי זה משלם שתות ואם התנו שיפסיד המתעסק רביע בהפסד ולא התנו על הריוח אם הרויח נוטל מחצה:

סעיף כח — לא ריוח ולא הפסד : האם נוטל המתעסק כלום ? 📋 העתקה

אם התנו שהנותן יפסיד שני חלקים ולא יטול בריוח אלא חלק א׳ ולא היה שם לא ריוח ולא הפסד והמתעסק תובע שכרו לא יטול כלום (תשובת ראב״ד בשם תשובת רי״ף והוא ברי״ף פרק המקבל) אבל אם התנה למחצה בשכר ומחצה בהפסד ולא היה שם ריוח ולא הפסד נוטל המתעסק שכרו מהקרן (תשובת ראב״ד שם):

סעיף כט — המושב בחנות אינו סוחר לעצמו 📋 העתקה

המושיב חבירו בחנות להתעסק ויחלקו הריוח לא יהי׳ לוקח ומוכר דברי׳ אחרים ממעותיו ואם עשה כן חצי הריוח לבעל החנות:

סעיף ל — מחצית ה״מלווה״ אינה מעות חופשיות 📋 העתקה

הנותן מעות לחבירו להתעסק אע״פ שהחצי יש לו דין מלוה אינו יכול להוציא החצי לצרכו ולהתעסק בחציו לבד לצורך חבירו וכן אינו יכול לומר אתעסק בחצי שלי ואניח החצי של פקדון בבית דין:

סעיף לא — מת המתעסק : ממון העיסקא אינו נכנס לעיזבונו 📋 העתקה

מתעסק שמת ויש עדים שמעות או מטלטלין אלו הם מזה העסק נוטלן בעל הממון בלא שבועה ואין הבעל חוב ולא האשה נוטלים כלום מהקרן ולא מחלק ריוח הנותן: הגה ויוכל הנותן ליקח כל העיסקא מידם אע״פ שעדיין לא כלה הזמן שקצב עם המקבל (מיימוני פ״ה דהלכות שלוחים ורוב הפוסקים) (ועיין בח״ה סימן קע״ו):

סעיף לב — נתן המתעסק מנכסי העיסקא : מוציאין, בראיה ברורה 📋 העתקה

נתן המתעסק מתנה מהמטלטלין של העסק או מהמעות לאחרים והביא בעל הממון ראיה ברורה שהם מזה העסק מוציא מידם אפילו שינה אותם מקבל המתנה או מכרם או נתנם לאחרים או הפסיד חייב לשלם והכל בראיה ברורה:

סעיף לג — שטר אחד ושתי עיסקות : מה שצורת השטר מקזזת 📋 העתקה

מי שנתן לחבירו עיסקא אחת וכתב עליה שני שטרות אין שטר אחד משועבד לחבירו שאם היה באחד ריוח ובשני הפסד שימלאו הקרן ואח״כ יחלקו הריוח אלא יחלקו כל שטר לפי תנאם ואם נתן לו שתי עיסקות בשתי פעמים וכתבם בשטר א׳ והרויח באחד והפסיד באחרת ימלאו הקרן תחלה ואח״כ יחלקו המותר:

סעיף לד — הפסיד, שתק ומילא : אין ההפסד עוד בר־חלוקה 📋 העתקה

המקבל עיסקא מחבירו והפסיד ולא הודיעו אלא נתעסק ומילא הקרן אינו יכול לומר תפסיד חלקך מההפסד אלא יתמלא הקרן מהריוח ואם יש בו מותר יחלקוהו לפי תנאם: הגה ודוקא שלא הודיעו אבל אם הודיעו וא״ל לא אעסוק עוד עד שנפלוג בריוח הרשות בידו (ב״י בשם תלמידי הרשב״א ונ״י) דהא יכול לחזור בו אימת שירצה כמו שיתבאר המקבל עיסקא נותן מס מן הריוח תחילה ואח״כ יחלוקו אא״כ התנה שיוכל ליקח הריוח מתי שירצה או שהודיעו ליקח חלקו מן הריוח ואז אם נתן אח״כ מס נחשב להפסד (מרדכי פרק המקבל):

סעיף לה — שני מקבלים אינם רשאים לחלק ביניהם עיסקת אחר 📋 העתקה

שנים שקבלו עיסקא מאחר לזמן ואמר אחד לחבירו בתוך הזמן נחלק העסק ואתעסק אני בחציי ואתה בחצייך אין שומעין לו ואפי׳ אם יאמר אני אקבל אחריות בחצי שלך שאם תפסיד אני אפרענו לבעל המעות אין שומעין לו ואפילו אם יאמר ישאר הקרן בין שנינו ולא נחלוק רק הריוח אין שומעין לו:

סעיף לו — המקבל יכול לחזור בו, בעל המעות לא 📋 העתקה

יחיד המקבל עיסקא לזמן קצוב המקבל יכול לחזור בו כדין פועל שחוזר בחצי היום ובעל המעות אינו יכול לחזור בו:

סעיף לז — לא חיטים בשלו ושעורים בשל חברו 📋 העתקה

הלוקח מעות מחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר לא יהא לוקח בשלו חטים ובשל חבירו שעורים:

סעיף לח — פירות כן, כסות וכלים לא 📋 העתקה

הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר לוקח בהם כל מין שירצה אפילו בעלי חיים אבל לא יקח בהם לא כסות ולא כלים:

סעיף לט — לקנות אף לעצמו, ובלבד שלא ימכור ביחד 📋 העתקה

הנותן מעות לחבירו לקנות בהם פירות למחצית שכר רשאי לקנות גם לעצמו מאותו המין ובלבד שלא ימכרם ביחד אלא אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן:

סעיף מ — ״לא לקחתי״ : מה מוציאין מידו 📋 העתקה

הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר ואומר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם יש עדים שלקח במעות משלחו ומכר מוציאין ממנו בע״כ ואם שלח בהם יד בפני עדים או שאמר בפניהם שחוזר בו משליחותו קנה לעצמו (ה״ה ור׳ ירוחם נכ״ז ונ״י פא״נ) (ועיין בח״ה סימן קפ״ג מדין זה):

2. רקע — הגמרא, הטור והבית יוסף

ברייתת ״כפועל בטל״ ודיוקו של אביי

« אָמַר אַבָּיֵי: כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה דִּבְטַל מִינַּה » (בבא מציעא ס״ח ע״ב)

« תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה הוּא שְׂכָרוֹ? בֵּין מְרוּבֶּה וּבֵין מוּעָט, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא טִבֵּל עִמּוֹ אֶלָּא בְּצִיר, וְלֹא אָכַל עִמּוֹ אֶלָּא גְּרוֹגֶרֶת אַחַת – זֶהוּ שְׂכָרוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מְשַׁלֵּם » (בבא מציעא ס״ח ע״ב)

״האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון״ — לשון נהרדעי

« אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: הַאי עִיסְקָא פַּלְגָא מִלְוָה וּפַלְגָא פִּקָּדוֹן, עֲבוּד רַבָּנַן מִילְּתָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה וְנִיחָא לֵיהּ לְמַלְוֶה » (בבא מציעא ק״ד ע״ב)

« רָבָא אָמַר: לְהָכִי קָרוּ לֵיהּ ״עִיסְקָא״, דַּאֲמַר לֵיהּ: כִּי יָהֲבִינָא לָךְ לְאִיעֲסוֹקֵי בֵּיהּ, וְלָא לְמִשְׁתֵּי בֵּיהּ שִׁכְרָא » (בבא מציעא ק״ד ע״ב)

« אָמַר רָבָא: חֲדָא עִיסְקָא וּתְרֵי שְׁטָרֵי – פְּסֵידָא דְמַלְוֶה » (בבא מציעא ק״ד ע״ב)

רב ושמואל : מותר שליש בשכרך, או קוצץ לו דינר

« אָמַר רַב: מוֹתַר שְׁלִישׁ בִּשְׂכָרְךָ – הֲרֵי זֶה מוּתָּר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא מָצָא מוֹתַר שְׁלִישׁ, יֵלֵךְ לְבֵיתוֹ רֵיקָן! אֶלָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: קוֹצֵץ לוֹ דִּינָר » (בבא מציעא ס״ט ע״א)

בני רב עיליש, והשטר הנקרא לצד ההיתר

« בְּנֵי רַב עִילִישׁ נְפַק עֲלַיְיהוּ הָהוּא שְׁטָרָא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ ״פַּלְגָא בַּאֲגַר, פַּלְגָא בְּהֶפְסֵד״. אָמַר רָבָא: רַב עִילִישׁ גַּבְרָא רַבָּה הוּא, וְאִיסּוּרָא לְאִינָשֵׁי לָא הָוֵי סָפֵי » (בבא מציעא ס״ח ע״ב)

« אִי פַּלְגָא בְּהֶפְסֵד – תְּרֵי תִּילְתֵי בַּאֲגַר » (בבא מציעא ס״ט ע״א)

הטור : מכניקת העיסקא, בבת אחת

« אין מקבלין צאן ברזל מישראל פירוש שמקבל מחבירו צאן או סחורה אחרת ושם אותה בדמים וכפי מה ששמין אותה כך מקבלם עליו ליתן בה אם ימותו הצאן או תוזל הסחורה וחולקין הריוח ודבר זה אסור שהרי מיד נעשו עליו כמלוה ונמצא הריוח שנותן לו הוא רבית » (טור יו״ד קע״ז)

« שכל עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון שהחצי שלוקח המקבל ממנו הריוח הוא מלוה וחצי האחר הוא פקדון ונמצא שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה הילכך צריך ליתן לו שכר טרחו » (טור יו״ד קע״ז)

3. אוצר המילים של העיסקא — להניחו פעם אחת

« אין מקבלין צאן ברזל מישראל » (שו״ע יו״ד קע״ז:א)

« אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ב)

« הֲרֵי זוֹ הַשֻּׁתָּפוּת נִקְרֵאת עֵסֶק וְזֶה הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן נִקְרָא מִתְעַסֵּק שֶׁהֲרֵי הוּא לְבַדּוֹ מִתְעַסֵּק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וְשֻׁתָּפוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן נִקְרָא בַּעַל הַמָּעוֹת » (רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ו׳ הלכה א׳)

« שכל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ונמצא שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה » (שו״ע יו״ד קע״ז:ב)

« לפיכך צריך לו ליתן שכר טרחו שבכל יום ויום מימי השותפות כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה » (שו״ע יו״ד קע״ז:ב)

« אסור שהרי בעל הצאן קרוב לריוח ורחוק להפסד » (שו״ע יו״ד קע״ז:א)

« ולא שייך לומר קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע אלא היכא דהתנה להיות רחוק להפסד וקרוב לשכר » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק מ״ב)

« ומה שייך כאן אגר נטר דמה ממתין לו הלא אין ממתין לו רק הקנס שכבר חל עליו בכלות חצי שנה » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק כ״ג)

« וכן הוא מעשה בכל יום בכל הקהלות שעושין ממרנות וכותבין עליהם שהוא שטר עיסקא בסך פלוני קרן וריוח על צד היתר סך פלוני » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ב)

« אבל כשכותב שטר עיסקא כמו בזמנינו מותר להזכיר שבוע וכן המנהג » (נקודות הכסף יו״ד קע״ז)

4. שבע תנועות הסימן — ארבעים סעיפים לפי מנגנון

5. הש״ך, הט״ז, הבאר היטב, הפתחי תשובה ונקודות הכסף

אפרט הסימן מונה קע״ט הערות : ס״ח ס״ק לש״ך, מ״ה לט״ז, נ׳ לבאר היטב, ח׳ לפתחי תשובה וח׳ לנקודות הכסף. וכאן ניתנות המכריעות שבהן — אותן שהנדבך השני יעשה מהן מחלוקות.

הש״ך — ס״ח ס״ק

ס״ק א — צאן ברזל לר״ת : רבית קצוצה ולא אבק

« ותוספות בשם ר״ת מפרשים דהיינו שפוסק דמים על הצאן וגם פסק דמי השבח וקבל עליו לתת בכל שנה דבר קצוב בין יהיה שם שבח בין לא יהיה דחשבינן ליה כאלו יצאה מרשו׳ בעלים והוי רבית קצוצה » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק א)

« וכתב ב״י דכ״ע מודים בזה לדינא » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק א)

ס״ק ג — מדוע אין שכר הטרחה מציל את סעיף א

« ולא מהני כשנותן לו שכרו כפועל בטל כדלקמן סעיף ב׳ דהכא כוליה מלוה היא » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ג)

ס״ק ה — ארבע הקריאות של ״כפועל בטל״

« ולא כל שכרו אלא רואין אדם שבטל ואין לו שום מלאכה כמה היה רוצה ליקח להתעסק בזה העסק ואפי׳ אם היה לו מלאכה שנותנין עליה שכר טוב ומתבטל ממנה אין אומדים כמה זה היה רוצה ליקח ליבטל ממלאכתו ולהתעסק בזה העסק שלא היה לוקח אלא הרבה אלא אומדין באדם בטל » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ה)

« אבל הב״י מפרש דאומדים כמה רוצה ליטול פועל א׳ כדי ליבטל ממלאכתו לגמרי ובין שנותנים לו מלאכה קלה או כבדה שיעורו שוה » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ה)

« ורש״י ויש פוסקים מפרשים שאם היה עושה מתחלה מלאכה כבדה ומרויח בה הרבה וזו היא קלה אומדים כמה יניח משכרו לעשות מלאכה זו » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ה)

« ותלמידי הרשב״א ויש פוסקים מפרשים שמשערין לו במלאכתו הראשונה כמו שהוא מרויח בשעת הבטלה » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ה)

ס״ק ו וס״ק ז — מהו ״עסק אחר״

« משמע דאפי׳ העסק אחר אינו ממין זה העסק שרי כל שאינו מבטל מעסקיו מפני מעותיו של זה והוא דעת רוב הפוסקים » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ו)

« אפי׳ דינר לאלף כ״כ ב״י בשם הרמב״ם בפירוש המשנה » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ז)

ס״ק ט — מה חסר למתעסק שלא פסק : ההסכמה

« אבל אין לו עסק אחר צריך ליתן להמקבל ב׳ שלישי הריוח ובהפסד לא ישלם רק שליש כדלקמן סעיף ד׳ דכיון שלא פסק עמו תחלה » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ט)

« הלכך כשאין לו עסק אחר סגי בדינר אבל אם מתרצה מתחלה ליקח בעד שכר טרחו אפי׳ דינר » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ט)

ס״ק י״ד — הש״ך כנגד הרמב״ם בחלוקת הסתם

« זהו דעת הרמב״ם אבל רוב הפוסקים חולקים וס״ל דהמקבל נוטל ב׳ חלקים ריוח ומקבל חצי ההפסד » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק י״ד)

« וכן נראה לפע״ד עיקר בש״ס » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק י״ד)

« ומיהו כ״ז בסתם מקומות אבל היכא שיש מנהג ידוע הולכין אחר המנהג היכא שאין איסור בדבר » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק י״ד)

ס״ק כ — הארוכה שבסימן : האם כל האחריות מועילה אף ברבית דאורייתא ?

« צ״ע דאדרבה בת״ה שם מוכח להדיא דאפי׳ ברבית דאורייתא שרי כשמקבל עליו כל האחריות » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק כ)

« דסברי דמותר להלוות אפי׳ בר״ק כשהנותן מקבל עליו כל אחריות המעות בין דאונסין בין דגניבה ואבידה » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק כ)

« אבל כשהמלוה מקבל עליו כל האחריות בסתם בלי שום תנאי דאז הלוה נאמן ע״פ שבועה או בעדים אפי׳ ברבית דאורייתא שרי » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק כ)

« ולפעד״נ דהמעיין במהרי״ק שם יראה דס״ל איפכא » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק כ)

« ולא שבקי׳ דברי גליון התוס׳ ור״ח וא״ז ומרדכי ותשובת מהר״מ ות״ה ומהרי״ק המפורשים בשביל דברי ריב״ש הסתומים וילמד הסתום מן המפורש » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק כ)

ס״ק כ״ז — אין אדם משים עצמו רשע

« אע״ג דאי בעי פטר נפשיה בפרעתי או להד״מ אינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק כ״ז)

« ומשמע דאפי׳ במלוה ע״פ אינו נאמן מה״ט » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק כ״ז)

ס״ק ל״ג — מדוע ״בכל שבוע״ רבית דאורייתא, והיכן נפסק הכלל

« ול״ד לדלעיל סעיף י״ד באם אומר אם לא אפרעך נתחייבתי מעכשיו כך דינרין דלא הוי רבית גמור דלא מחזי כרבית כולי האי » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ל״ג)

« ומדברי המחבר והרב נראה שהוא רבית דאוריי׳ וכ״נ ג״כ מתשובות ר״א ששון » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ל״ג)

« מיהו היכא שלא כתב לו ליתן קצבה בכל שבוע אע״ג שאינו משלם לו אלא לאחר זמן כגון שכתב בשטר שאם לא יפרע לו סוף תשרי ס׳ דינרין ישלם לו ס״ו סוף חשוון ליכא אלא איסור דרבנן » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ל״ג)

ס״ק ל״ו — ״ועיינתי שם בריב״ש ולא מצאתי״

« כ׳ הב״ח דוקא כשהתנה שיתן בעבורה לאותו זמן תכף ק׳ זהובים אבל אם היה התנאי שאם לא יתן לו הסחורה לחצי שנה יתן בעבורה אחר כלות השנה ק׳ זהובים רבית גמור הוא דה״ל אגר נטר » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ל״ו)

« ועיינתי שם בריב״ש ולא די שלא מצאתי שם כן מבואר אלא אפי׳ שום משמעות כן לא מצאתי שם » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ל״ו)

« ומ״ה אם עשו ביניהם שאם לא יתן לו לחצי שנה יתן לו ק׳ זהובים ככלות השנה והמלוה מחויב להמתין עד כלות השנה בהא מסתברא דרבית גמור הוא ולית דין זה צריך בשש » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ל״ו)

ס״ק מ״ב — ״קרוב לשכר״ אינו נאמר אלא במי שהתנה

« כיון דלא נתנו לו בתורת מלוה ולא שייך לומר קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע אלא היכא דהתנה להיות רחוק להפסד וקרוב לשכר » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק מ״ב)

ס״ק מ״ח — אף בלשון עיסקא, קרן שנתפח אסור

« אפילו שיכתוב בלשון עיסקא אסור » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק מ״ח)

« ול״נ דשאני התם דקצץ בדבר ידוע אף אם לא יהיה ריוח מה שאין כן הכא » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק מ״ח)

ס״ק נ״א — וי״ו המכריעה סעיף שלם

« וי״ו של ובהפסד וי״ו מחלקת היא כמו או בהפסד » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק נ״א)

ס״ק ס״ח — סוף בלוק הרבית : מה עושים בספיקא דדינא ?

« היכא דאיכא ספיקא דדינא או מחלוקת בין הפוסקים אי הוי ר״ק או א״ר כתוב בתשו׳ ר׳ אהרן ששון בסי׳ קס״ב בשם מהר״ש די מודינא דאזלי׳ לחומרא משום דהוי ספק איסור דאורייתא » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ס״ח)

« והוא חלק עליו דהוי ספק ממונא ולקולא דהמע״ה אם לא שרוב הפוסקים מסכימים דהוי ר״ק דהוי ספק איסור דאורייתא דאזלי׳ בתר רובא » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ס״ח)

« ונ״ל שהב״ד יאמרו לו שהוא עושה איסור בדבר ויאיימו עליו וכן ראוי להחמיר לעצמו » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ס״ח)

« אבל אם אינו משגיח בכל זה אין כח ביד ב״ד להוציא ממנו כיון דהוי ספיקא דדינא » (ש״ך יו״ד קע״ז ס״ק ס״ח)

הט״ז — מ״ה ס״ק

ס״ק א — מנין השם ״צאן ברזל״

« בטור כתוב או סחורה אחרת ופרש״י במשנה מפני שרוב המקבלי׳ היו נוהגים כן בצאן נקרא צאן ברזל » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק א)

ס״ק ג — סוגיית ״כפועל בטל״ ותשובת הט״ז למהרש״ל

« בגמ׳ איתא תנא כפועל בטל מאי כפועל בטל אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ג)

« ולכך נראה לפרש כפועל בטל היינו כיושב ובטל לגמרי » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ג)

« ולע״ד נראה דפירוש הב״י ופירוש הטור שניהם אמת » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ג)

ס״ק ז — אם כבר נתן קרן וריוח ולא תבע שכר טרחה

« נ״ל דאם כבר נתן לו המקבל לנותן קרן וריוח שלו ולא נתן לו שכר טירחא כלל אין לו עליו שום תביעה ודבר זה אבק רבית הוא ואפילו צאן ברזל דסעיף א׳ לא הוה אלא קרוב לשכר ורחוק מהפסד ואבק רבית אין מוציאין בדיינים » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ז)

« אבל כל זמן שלא נתן לו עדיין הקרן שלו יכול לעכב לעצמו מן הקרן כדי שכר טרחו » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ז)

« נראה שאין יכול לנכות כיון שבשעת פרעון הקרן לא ביקש כלום והוה מחילה גמורה » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ז)

ס״ק ט — המקרה שאין בו שכר, שהטרחה משתלמת מאליה

« ואע״ג דלא יהיב ליה שכר רק בשביל שמתעסק בחלקו מ״מ בההיא הנאה דמשכח זוזי למיעבד בהו עיסקא חשיב כאילו נוטל שכר על שמירתן » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ט)

« נראה בעיני אם העיסקא היה באופן שע״י שעוסק בחלק הפקדון יש לו ריוח בחלק המלוה שלו כי יכול לקנות סחורה טובה מה שלא יוכל לקנות בחלק המלוה שלו לבד או שצריך להוליך סחורה של העיסקא למקום רחוק ואילו לא היה מוליך אלא חלק מלוה שלו היו ההוצאות קשים עליו ועל כן הוא צריך להוליך גם חלק הפקדון שתתמעט ההוצאה על חלקו בזה א״צ ליתן לו שכר טירחא כי זה עדיף מתרי תילתי באגר » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ט)

ס״ק י״ב — מנין הוציא הר״ר ישעיה את איסורו, ועדות הממרנות

« ויש לתמוה מנ״ל להר״ר ישעיה לגזור גזירה מדנפשיה מה שלא נמצא בתלמוד » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ב)

« דאסור למקבל העיסקא לומר לנותן העיסקא למחצית שכר שקונה ממנו חלק בריוח שהוא על ספק עדיין מה יהיה והוא יכניס עצמו בספק ויתן לו דבר קצוב עבור זה » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ב)

« וזה למד הר׳ ישעיה מחכירי נרשאי שהביא הטור והש״ע בסי׳ קס״ד שאסור למלוה לחזור ולהשכירם בדבר קצוב לשנה והביא ב״י שם דעת רמב״ם ורמב״ן ורשב״א דהוה כמו הערמת רבית » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ב)

« אבל אם נותן איזה סך בעיסקא לחבירו שיעסוק וירויח ואם ירויח יתן דבר קצוב לנותן ואם לא ירויח לא יתן כלום אין בזה איסור » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ב)

« וכן הוא מעשה בכל יום בכל הקהלות שעושין ממרנות וכותבין עליהם שהוא שטר עיסקא בסך פלוני קרן וריוח על צד היתר סך פלוני ואין פקפוק ונדנוד איסור נשמע על זה רק שאחריות ההפסד צריך שיהיה על שניהם » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ב)

ס״ק י״ג — מדוע כל האחריות מועילה באיסור דרבנן

« פי׳ שנתן לו בעיסקא ומתנה עמו שיתן לו דבר קצוב בין ירויח או לא ירויח ומכניס עצמו בספק שיקח הו׳ מהן שיהיה ריוח כדלעיל כיון שכל האחריות על הנותן שרי » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ג)

« אבל בר״ק פירות שאין שם עיסקא רק הלואה מאה במאתים לא מהני קבלת האחריות דזהו אסור מדרבנן דאתי לאחלופי ברבית גמור דאורייתא דהיינו בלא קבלת אחריות » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ג)

ס״ק י״ד — ההיתר שבתחילה נמשך אחר הזמן

« ומזה נ״ל ללמוד במי שעושה עם חבירו עיסקא בהיתר עד זמן פלוני ואחר אותו הזמן נשאר המעות בידו כבראשונה בלי עשיית היתר מחדש שאין המקבל יכול לומר איני נותן לך ריוח אחר הזמן הנ״ל כיון דמתחילה בא לידו המעות בהיתר ודאי נמשך גם אחר הזמן » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק י״ד)

ס״ק כ״א — שלא לכתוב קצבה שבועית בשטר שבהיתר

« מכאן שבכל התירים שעושין בהלואה כגון עיסקא וכיוצא בו אסור להזכיר בשטר קצבה בכל שבוע » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק כ״א)

ס״ק כ״ב — מדוע המכר ניצל מהערמת רבית

« בסי׳ קס״ו כתבתי דין זה בשם הלבוש וביארתי דאם אמר תחלה לשון הלואה אסור וכן משמע כאן דהתחיל בלשון המוכר כו׳ ומטעם זה מותר כאן אפי׳ לכתחלה ולא דמי לסעיף י״ד דאסור משום הערמת רבית דהתם הלואה הכא זבינא » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק כ״ב)

ס״ק כ״ג — הט״ז כנגד הב״ח : קנס שחל אינו שכר המתנה

« מדלא כ׳ שיתן באותו זמן דהיינו לחצי שנה משמע דלא איכפת לן אם יתן המאה זהובי׳ אחר אותו זמן והטעם דאותו המותר שנוטל הוא בתורת קנס לא באגר נטר » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק כ״ג)

« ול״נ דאין נדנוד איסור בזה דמה שהעיד בשם ריב״ש שמבואר בדבריו כן לא ידעתי היכן מצא כן שם » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק כ״ג)

« ומה שייך כאן אגר נטר דמה ממתין לו הלא אין ממתין לו רק הקנס שכבר חל עליו בכלות חצי שנה ולא שקיל טפי מחמת שעדיין לא קיבל גם קרן שלו » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק כ״ג)

ס״ק ל״א — מה דינה של עיסקא אחר זמנה ? התשובה הארוכה

« שאלה המקבל עיסקא מחבירו איזה סך ממון על זמן ואחר זמן הפרעון התעכב המקבל אצלו את המעות ונתעסק בהם ואינו רוצה ליתן ריוח ממה שמגיע אחר הזמן פרעון כי אומר שאחר הזמן הזה המעות פקדון אצלו כי אין לו היתר עמו רק עד הזמן ואח״כ הוה רבית מה שיתן לו » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ל״א)

« תשובה על שאלה הראשונה נראה ברור דהדין עם הנותן וחייב לתת לו רווחים גם מהעסק שאחר זמן פרעון וההיתר שבתחלה נמשך גם אח״כ עד שיודיעו אחר הזמן שאינו רוצה לקבל עוד בעיסקא אותו המעות » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ל״א)

« הרי לפנינו דעכ״פ נוטל המקבל מן הריוח שמגיע אחר זמן הקצוב דהיינו ל׳ יום או גסה נ׳ יום ולא אמרינן דלא מיקרי מקבל עסקא מחברו רק עד אותו זמן ומכאן ואילך יהיה פקדון בידו ולא יטול מן הריוח שאחר הזמן כלל דאין כאן עסקא אלא ע״כ כל זמן שהעסק סתם בידו אף שכלה הזמן מ״מ מעכב העסק בידו אדעתא דמעיקרא אלא דאם הודיעו אז נעשה עסק חדש » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ל״א)

« ה״נ בנדון דידן כיון שמתחילה קיבל עליו המעות בעסקא מסתמא בוש הוא שיאמרו עליו שאחר הזמן הוא מעכב המעו׳ אצלו ואינו מחזירם לבעליהם » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ל״א)

ס״ק ל״ה — חשבון סעיף כ״ז במספרים

« דרך משל אם ההפסד הוא כ״ד זהובים אמרינן אילו היה זה הסך ריוח היה המקבל נוטל י״ב עכשיו יקבל היזק ח׳ זהובים » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ל״ה)

« והכלל בזה דלענין הפסד לא אזלינן אלא בתר חלק המגיע להלואה שאין פורע המקבל אלא השליש מהפסד המגיע לחלקו ולענין ריוח אזלינן בתר חלק הפקדון » (ט״ז יו״ד קע״ז ס״ק ל״ה)

הבאר היטב — נ׳ ס״ק

ס״ק א — הבאר היטב מסכם את סעיף א בהערה אחת

« ואם פוסק דמים על הצאן וגם פסק דמי השבח וקבל עליו לתת בכל שנה דבר קצוב בין יהיה שם שבח בין לא יהיה הוי ר״ק » (באר היטב יו״ד קע״ז ס״ק א)

« וכתב הטור דל״ד צאן ברזל אלא ה״ה סחורה אחרת » (באר היטב יו״ד קע״ז ס״ק א)

ס״ק ג — ארבע הקריאות של ״כפועל בטל״ והכרעת הט״ז

« והט״ז כתב דפי׳ הטור ופי׳ הב״י שניהם אמת אלא דהטור מיירי מבעל מלאכה דידענו שיעור שכר טרחו בזה אבל מה נעשה באדם בטל לגמרי שמקבל עיסקא איך נשער שכר טרחו » (באר היטב יו״ד קע״ז ס״ק ג)

ס״ק י״ג — עדות הממרנו״ת, בשם הט״ז

« אבל אם נותן איזה סך בעיסקא לחבירו שיעסוק וירויח ואם ירויח יתן דבר קצוב לנותן ואם לא ירויח לא יתן כלום אין בזה איסור וכן הוא מעשה בכל יום בכל הקהלות שעושין ממרנו״ת וכותבים עליהם שהוא שטר עיסקא בסך פלוני קרן וריוח ע״צ היתר סך פלוני ואין פקפוק ונדנוד איסור נשמע ע״ז רק שאחריות ההפסד צריך שיהיה על שניהם » (באר היטב יו״ד קע״ז ס״ק י״ג)

ס״ק כ — היתום : הבאר היטב מעמיד את שתי הדעות זו מול זו

« ובנה״כ כתב דבסימן ק״ס ס״ק כ״ט בש״ך תמצא ישוב לזה ע״ש וגם י״ל דאנן טענינן ליה שום טענה דבהיתר לקח וכן יש לכוין דעת הלבוש » (באר היטב יו״ד קע״ז ס״ק כ)

ס״ק נ׳ — תשובות מאוחרות שהבאר היטב מצרף לסוף הסימן

« איסור הרבית הוי בתחלת ההלואה אע״פ שהלוה לא יתן הרבית. תורת אמת סי׳ קס״ב » (באר היטב יו״ד קע״ז ס״ק נ)

« אסור להלוות ברבית לישראל ע״מ ליתן לעניים או לשאר מצות » (באר היטב יו״ד קע״ז ס״ק נ)

« לוה עשיר ומלוה עני אסור ללוות ממנו לתועלת העני » (באר היטב יו״ד קע״ז ס״ק נ)

הפתחי תשובה — ח׳ ס״ק

ס״ק ב — אחר הזמן : ספיקא דדינא והוראה לסופרים

« ועיין בס׳ לבושי שרד שכתב די״א שאין המקבל חייב ליתן לו אלא אם רוצה ליתן אין בו איסור רבית » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ב)

« וא״כ הוי ספיקא דדינא ואין מוציאין מהלוה ואם תפס המלוה לא מפקינן מיניה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ב)

« ויש להודיע להסופרים שיפרשו בשט״ח בידיעת הלוה שגם אם יעבור זמן פרעון יהיה מחוייב ליתן לו » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ב)

ס״ק ג — קולת הרמ״א בסעיף י״ד, בחיזוק הרדב״ז

« וכן דעת הרדב״ז בתשובות החדשות סוף סימן תצ״ז » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ג)

ס״ק ד — הקצבה השבועית אינה רבית קצוצה, ומה שנובע מכך

« עי׳ בתשובת הר״א מזרחי סי׳ כ״ג שכתב דמ״מ פשיטא דלית ביה משום רבית קצוצה ומשום הכי מותר במעות של יתומים להלוות בכה״ג » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ד)

ס״ק ו — כתיבת העיסקא כמלווה : המחלוקת המאוחרת שבסימן

« ומסיק לכן נלע״ד שאף אם היה כתוב בתשובת הרא״ש שאסור ליקח ריוח כמו שהעתיק שם הב״ח מ״מ לא קאי רק על תחלת דברי הרא״ש היכא שצירף הרבית עם הקרן אבל היכא שכתב רק הקרן ועל העיסקא התנה בע״פ לא אסור אלא לעשות כן בתחלה אבל עבר ועשה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ו)

« הראני בכתביו שהשיג על דברי דגמ״ר הנ״ל דבתשו׳ הרא״ש כלל פ״ח דין ז׳ מפורש שאף אם כתב הקרן לבדו ועל העיסקא היה תנאי בע״פ אסור להנותן שיקח שום רבית » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ו)

« והעלה דאיסור גמור הוא ליקח רבית אם כתב בשטר רק הקרן אפילו אם הלוה רוצה ליתן לו » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ו)

ס״ק ח — המילה האחרונה של הבלוק : שני מיני ספק, שתי תוצאות

« שהכריע דאי הוי ספק אם הוי ר״ק או אבק רבית הוי ספק איסור לחומרא וצריך להחזירם כיון דשלא כדין בא לידו » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ח)

« אבל בספק אי הוי ר״ק או שרי לגמרי יכול לומר קים לי ע״ש מלתא בטעמא וסיים דהלכה כדברי המכריע » (פתחי תשובה יו״ד קע״ז ס״ק ח)

נקודות הכסף — ח׳ הערות

על הט״ז ס״ק ג — הגנת המהרש״ל

« ואענה אני את חלקי לבאר כוונת מהרש״ל ולהצילו מכל השגות אלו » (נקודות הכסף יו״ד קע״ז)

« דודאי ידע מהרש״ל דהכא באבק רבית הקילו אלא דמשמע ליה דהא תקנה זו שתקנו שיטול כפועל בטל הוא משום דלא יהא מחזי ברבית מה שטורח בחלק הפקדון בחנם וא״ר היאך תקנו רבנן שלא ישלם לו בעד מלאכה זו שטורח עתה » (נקודות הכסף יו״ד קע״ז)

« נמצא ל״ק מידי מכל מה שהקשו חכמי הדור על מהרש״ל ודוק היטב » (נקודות הכסף יו״ד קע״ז)

על הט״ז ס״ק י״א — וכי אין אדם נאמן לחוב לעצמו ?

« לא ידעתי למה וכי אין אדם נאמן על עצמו לחוב לעצמו » (נקודות הכסף יו״ד קע״ז)

על הט״ז ס״ק י״ז — אין קושיית הט״ז ביתום קושיה

« ע׳ בש״ך לעיל סימן ק״ס ס״ק כ״ט דלא קשה מידי וגם דברי העט״ז שבכאן יש לומר כן והכי קאמר דטענינן שום טענה ליתום דבהיתר לקח וה״ה לאחר הוה טענינן ליה כן » (נקודות הכסף יו״ד קע״ז)

על הט״ז ס״ק כ״א — היכא דיש היתר מותר להזכיר שבוע

« ולי נראה דהיכא דיש היתר מותר להזכיר שבוע ושאני הכא דאין כאן היתר אבל כשכותב שטר עיסקא כמו בזמנינו מותר להזכיר שבוע וכן המנהג » (נקודות הכסף יו״ד קע״ז)

6. הרמב״ם — הלכות מלווה ולווה והלכות שלוחין ושותפין

צאן ברזל והלשון הפוסלת אותו

« אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ב)

« הֲרֵי זֶה אָסוּר שֶׁהֲרֵי בַּעַל הַצֹּאן קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. לְפִיכָךְ אִם קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַצֹּאן שֶׁאִם הוּקְרוּ אוֹ הוּזְלוּ אוֹ אִם נִטְרְפוּ הֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּתוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ב)

הגדרת העסק, המתעסק ובעל המעות

« אֲבָל אִם הָיָה הָאֶחָד בִּלְבַד הוּא שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּמָמוֹן הַשִּׁתּוּף אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּמוֹן מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם הֲרֵי זוֹ הַשֻּׁתָּפוּת נִקְרֵאת עֵסֶק וְזֶה הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן נִקְרָא מִתְעַסֵּק שֶׁהֲרֵי הוּא לְבַדּוֹ מִתְעַסֵּק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וְשֻׁתָּפוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן נִקְרָא בַּעַל הַמָּעוֹת » (רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ו׳ הלכה א׳)

תקנת חכמים, ומדוע אי אפשר בחלוקה שווה

« תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן יִהְיֶה חֲצִי הַמָּמוֹן בְּתוֹרַת הַלְוָאָה וַהֲרֵי הַמִּתְעַסֵּק חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאָבַד בְּאֹנֶס וְהַחֵצִי הָאַחֵר בְּתוֹרַת פִּקָּדוֹן וַהֲרֵי הוּא בְּאַחֲרָיוּת בַּעַל הַמָּעוֹת » (רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ו׳ הלכה ב׳)

« וּלְפִי תַּקָּנָה זוֹ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד שֶׁל כָּל הַמָּמוֹן לָאֶמְצַע בְּשָׁוֶה שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִמְצָא בַּעַל הַמָּמוֹן נוֹטֵל שְׂכַר חֲצִי מְעוֹתָיו שֶׁהֵן פִּקָּדוֹן וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם אֶלָּא זֶה הַמִּתְעַסֵּק טוֹרֵחַ לוֹ בַּחֲצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן מִפְּנֵי מְעוֹתָיו שֶׁהִלְוָהוּ וְנִמְצָא בָּאִין לִידֵי אֲבַק רִבִּית » (רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ו׳ הלכה ב׳)

חשבון השתות — והספק שהרמב״ם מגדל על רבותיו

« וְעוֹד תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ וְלֹא רָצָה לִתֵּן לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ בְּכָל יוֹם וְלֹא הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן שׁוּם תְּנַאי שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַר הַמִּתְעַסֵּק בְּאוֹתוֹ חֲצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן שְׁלִישׁ רֶוַח הַפִּקָּדוֹן שֶׁהוּא שְׁתוּת רֶוַח כָּל הַמָּמוֹן » (רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ו׳ הלכה ג׳)

« וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין הַתְּנַאי זֶה מוֹעִיל אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לַמִּתְעַסֵּק עֵסֶק אַחֵר. אֲבָל אִם אֵין לוֹ עֵסֶק אַחֵר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שְׂכַר הַמִּתְעַסֵּק יֶתֶר עַל הֶפְסֵדוֹ בִּשְׁתוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁזֶּה דָּבָר אָסוּר הוּא וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בּוֹ. וְלֹא יֵרָאֶה לִי זֶה » (רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ו׳ הלכה ד׳)

7. מקרים מעשיים בני זמננו

מקרה א — אדם פרטי נותן מימון לעסקו של חבר

זו בדיוק העיסקא של סעיף ב, ושלוש שאלות הסימן עולות בבת אחת : האם נשארת מחצית הפיקדון באחריות הנותן ? האם טרחת המתעסק נפרעת בנפרד ? והתשואה המובטחת — חלוקה היא או סכום קצוב ? סעיף ו מכריע בשלישית, והיא זו שעושה את שאלת הרב הכרחית.

מקרה ב — עמותה מפקידה את כספה אצל חבר סוחר

סעיף י״ט מראה שאין בעצם ההפקדה יצירת ציפייה לריוח : אם הרוויח הנפקד — הריוח שלו, ומה שייתן מעצמו אינו רבית. מה שמשנה הכול הוא התנאי ; והש״ך כותב זאת בס״ק מ״ב.

מקרה ג — תנאי קנס איחור בחוזה מסחרי

צמד סעיפים י״ד וי״ח הוא המפתח : אותו תנאי עצמו אסור בהלוואה ומותר במכר. וסעיף ט״ז מוסיף את הנקודה המכריעה בשניהם — קנס ליחידת זמן הוא רבית גמורה, יהיה העסק אשר יהיה.

מקרה ד — עבר זמן המימון והמעות נשארו

הט״ז בס״ק ל״א מכריע שההיתר שבתחילה נמשך — אין המקבל יכול לחדול מלחלוק בטענה שעבר התאריך. אבל פתחי תשובה בס״ק ב מביא דעה חולקת ומוציא ממנה את ההוראה שכל כותב שטר צריך לדעת : שיפרש זאת השטר במפורש.

מקרה ה — המתעסק נטל מקצת המעות לצרכיו

סעיף ל אוסר זאת, ואפילו בחצי שדינו כמלווה ; וסעיף ה מראה מה גורמת האמירה בקול — האומר שלעצמו הוא עושה יוצא מן העיסקא, והמעות נעשות הלוואה גמורה. ומשום כך ממליצה הגהת הרמ״א להתנות על כך מראש.

מקרה ו — השטר נכתב כהלוואה וההסכם היה עיסקא

זו השגגה שסעיף כ״ד נוקב בה בשמה, ופתחי תשובה בס״ק ו מראה שאינה ניתנת לתיקון ברצון טוב : לפי תשובות הרא״ש כלל פ״ח ופ״ט, אסור ליטול ריוח כשנכתב רק הקרן, ואפילו הלווה רוצה ליתן.

8. סיכום סימן קע״ז

שאלות הבנה

להעמיק