The siman is short — the Shulchan Arukh itself announces ובו ג׳ סעיפים — and yet it carries the principle of the whole block that follows. It does not ask which garments are handsome, but on what condition a usage becomes a ḥok one may not follow. Seif 1 enumerates: dress, hair, building. Seif 2 gives the exception of one close to the government. Seif 3 leaves dress for the table, and forbids setting a whole loaf there beside the crumbs.
Subject : The customs of the nations — חוקות העכו״ם · בלורית · דרכי האמורי · העורכים לגד שלחן
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ח
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The siman reads in three movements. Seif 1 enumerates the forbidden forms of resemblance — the garment peculiar to them, two ways of wearing the hair, and building assembly halls in their manner — and then the Rama’s gloss states on what condition a usage falls under the prohibition. Seif 2 lifts all of it for one who must appear before the government. Seif 3 moves to another order of thing entirely: not imitation of the nations but a superstitious gesture — setting a whole loaf on the table after the meal.
שלא ללבוש כמלבושי עובדי כוכבים. ובו ג׳ סעיפים:
אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם) (טור בשם הרמב״ם) ולא ילבש מלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עבודת כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים : הגה אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (שם) וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר (מהרי״ק שורש פ״ח) לכן אמרו שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי (ר״ן פ״ק דעבודת כוכבים):
מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם מותר בכל:
מי שאכל ושייר פתיתין על שלחנו לא יביא פת שלימה ויניח על השלחן: הגה יש מקומות שנהגו לערוך שלחן ולשום עליו מיני מאכל בלילה שלמחר מלין תינוק ויש בזה איסור משום העורכים לגד שלחן (תא״ו ני״ז) אבל לערוך מטה למזל התינוק יש מתירין (כ״כ האחרונים):
« משום שנאמר העורכים לגד שלחן פירוש לשם עבודת כוכבים אבל בפתיתין לחוד יש מצוה להניחם שיהא מוכן לעני: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ו)
The siman cites no verse; the Tur and the Rambam cite three. The Tur opens the laws of the customs of the nations by distinguishing two layers at once: what the Torah named expressly — divination, augury, consulting the dead — and what it did not name, that is, plain usage.
« אסור ללכת בחוקות העובדי כוכבים וא״צ לומר שלא לקסום ולנחש ולעונן » (טור יו״ד קע״ח)
« אלא אפי׳ מנהג שנהגו אסור לילך בו דכתיב ובחקותיהם לא תלכו » (טור יו״ד קע״ח)
The Rambam, in the first chapter of his laws of the customs of the nations, gives the three verses and draws a positive conclusion from them — not merely not to resemble them, but to be recognizable.
« אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְלֹא מִדַּמִּין לָהֶן לֹא בְּמַלְבּוּשׁ וְלֹא בְּשֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה א)
« אֶלָּא יִהְיֶה הַיִּשְׂרָאֵל מֻבְדָּל מֵהֶן וְיָדוּעַ בְּמַלְבּוּשׁוֹ וּבִשְׁאָר מַעֲשָׂיו כְּמוֹ שֶׁהוּא מֻבְדָּל מֵהֶן בְּמַדָּעוֹ וּבְדֵעוֹתָיו. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה א)
« אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
The gloss is built in three clauses, and they must be read in order: two cases where the usage is forbidden, then one where it is not. The Rama takes it from the Maharik, root 88.
« וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« שאין דרך הצנועים להיות אדומים בלבושם וצבע השחור הוא דרך צניעו׳ והכנעה » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« ועוד התם מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עמנו » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« לכן אמרו שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי » (רמ״א יו״ד קע״ח:א)
« פי׳ כלי תשמישן משום כבודם שלא ישתמש בהם אחר: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ד)
| Term | Meaning |
|---|---|
| חוקות העכו״ם | The usages proper to non-Jews — not whatever they do, but what is theirs as a rule. |
| ציצת הראש | The tuft of hair on the head. Three readings differ on what it means — see level 2. |
| בלורית | The hairstyle made by shaving the sides and leaving the hair in the middle; the Rambam names it so. |
| פרע | The hair left long behind, when the front is shaved from ear to ear. |
| היכלות | Cultic halls; the seif forbids building on the same plan to gather a crowd. |
| דרכי האמורי | The category of superstitious usages — a gesture relying on a power, with no reason to carry it. |
| פריצות | Licentiousness: the first of the two signs that make a usage forbidden for the Rama. |
| לתועלת | “For a benefit”: the Rama’s way out — a usage that serves is not a ḥok. |
| העורכים לגד שלחן | Setting a table for fortune; the ground of seif 3. |
| שורפין על המלכים | Burning for kings; the Taz explains it means their utensils, out of honour. |
| קרוב למלכות | One close to the government — the case of seif 2, where all is permitted. |
| The case | Verdict | Source |
|---|---|---|
| Wearing the garment peculiar to them | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ח:א |
| Growing the tuft of the head like theirs | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ח:א |
| Shaving the sides and leaving the hair in the middle | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ח:א |
| Building an assembly hall on the plan of their temples | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ח:א |
| Building a council or court hall on their plan | No prohibition — the Bach | ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ב |
| A usage adopted out of licentiousness | Forbidden | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| A usage with no reason | Forbidden | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| A usage adopted for benefit — the physician’s garb | Permitted | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| What is done out of honour | Permitted | רמ״א יו״ד קע״ח:א |
| One close to the government | Everything permitted | שו״ע יו״ד קע״ח:ב |
| Bringing a whole loaf beside the crumbs | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ח:ג |
| A whole loaf that was already there | No need to remove it — the Shach | ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה |
| Leaving the crumbs alone on the table | A mitzva — the Taz | ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ו |
| Setting a table of foods the night before the circumcision | Forbidden | רמ״א יו״ד קע״ח:ג |
| A meal on that night | No prohibition — the Shach | ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ו |
| Setting a bed for the child’s fortune | Some permit | רמ״א יו״ד קע״ח:ג |
| The whole loaf on Shabbat night | Permitted — the Taz against the Levush | ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ז |
The siman carries twenty-two commentary entries for three seifim: six ס״ק of the Shach, eight of the Taz, six of the Baer Hetev and two of the Pitchei Teshuva. All are given here, in order.
« והיינו שלא יגלח מהצדדים כו׳. כ״כ העט״ז ונמשך אחר מ״ש » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק א)
« אבל הב״ח חלק עליו וכתב דמלתא באפי נפשה היא דלא יגדל ציצת ראשו הוא שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה וכ״כ הפרישה: » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק א)
« אבל כגון אותם העשוים לועד שלהם להתיעץ על עסקיהם ולמשפט אין איסור לבנות כתבנית אותם היכלות. » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ב)
« שאין דרך הצנועים להיות אדומים בלבושם וצבע השחור הוא דרך צניעו׳ והכנעה » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« ועוד התם מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עמנו » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« ע״ש במהרי״ק שהאריך בזה ומביא כמה ראיות וראיה א׳ שהביא מרש״י פרק כל הבשר » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« מים הראשונים האכילו בשר חזיר שפירש״י שהיה חנווני ישראל מוכר בשר שחוטה לישראל ונבלה לעובד כוכבים ובא יהודי א׳ לאכול ולא נטל ידיו והאכילו חזיר אלמא שאין הישראל. צריך להיות מובדל במלבושיו עכ״פ עכ״ד. » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« ואמר הגאון א״א ז״ל שהוא תמוה דמעשה זה » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« בצנעא ונט״י היה סימן לחנוני ולא סימן » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« אחר ובשעת השמד ודאי מותר לשנות בגדיו כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי וכמ״ש מהרי״ק » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« משמע דוקא להביא שם ולהניחו אצל הפתיתין אסור משום העורכים לגד שלחן אבל אם היה שם א״צ להסירו » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« דוקא מביא אבל אם היתה מתחלה ע״ד זה לברך על השלם כדאיתא בזוהר פ׳ תרומה ש״ד אין להסירם מעל השלחן בשעת ברכה עכ״ל » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« שכתב שיש להסיר פת שלם מעל השלחן כשמברכין ברכת המזון כו׳ אינה השגה כ״כ דר״ל כשמביאין אחר שאכל פת שלם במקרה יש להסירו ואף על » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« מכל מקום מה שנוהגין בארצות אלו שעושין סעודה בלילה שלמחר מלין התינוק (שקוריך ווא״ך) אין איסור דדוקא לשום מיני מאכל על השלחן ולהניחם כך אסור משום דהוי כעורך לגד שלחן אבל בסעודה) אין איסור: » (ש״ך יו״ד קע״ח ס״ק ו)
In ס״ק ד the Shach brings his father and teacher’s objection to the Maharik’s proof, and concludes וצ״ע after referring to siman 157, seif 2 — the siman of times of persecution.
« זה דברי רמב״ם נראה דאף בלא שום גילוח נאמר איסור זה דהיינו שדרך העובדי כוכבים בעלי מלחמות בהרבה מדינות לגדל שער שלהם מאד ואינם מגלחים עצמם כלל לא יעשה כן ישראל » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק א)
« ואף זה בכלל מגדלי בלורית שאסרו חכמים » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק א)
« טעמא הוא שהכלל הוא שיש לישראל להבדיל מהם מה לי בכך ומה לי בכך » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק א)
« כי המדינות חלוקות במנהגם בזה והב״י כתב דמ״ש אח״כ ולא יגלח מהצדדים הוא פי׳ על הרישא שאמר הרמב״ם ולא יגדל כו׳ והוא דחוק מאד וכ״כ בפרישה ומו״ח ז״ל: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק א)
« ויניח הפרע מלאחריו. כצ״ל וכן הוא ברמב״ם פרק י״א דעבודת כוכבים: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ב)
« כתב על זה הראב״ד איני יודע מהו זה אם שלא יעשה צורות כמו שהם עושים או שלא ישים סימן לקבץ בו הרבים כדרך שהם עושים עכ״ל על כן יש לאסור בשניהם: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« פי׳ כלי תשמישן משום כבודם שלא ישתמש בהם אחר: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« ואע״ג דכל הנזכר בסי׳ זה הוא בכלל ובחוקותיהם לא תלכו ואין כח לחכמים לעקור דבר מן התורה מ״מ הכא שאני כיון שלא פירשה התורה שום דבר ומסרה לחכמים והם ראו להתיר לקרובים למלכות. ב״י: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« משום שנאמר העורכים לגד שלחן פירוש לשם עבודת כוכבים אבל בפתיתין לחוד יש מצוה להניחם שיהא מוכן לעני: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ו)
« בלבוש כ׳ שמטעם זה יש לאסור אותו המנהג שנוהגים מקצת לערוך השלחן בלילי שבת בפת שלם כל הלילה שנתפשט מחוק העורכים לגד שלחן ולא » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ז)
« ולא נהירא לע״ד דדוקא בלילה שקודם המילה שעושים כן למזל התינוק יש בו שייכות העורכים לגד כי גד הוא לשון מזל משא״כ בלילי שבת שמניחים הפת לחם משנה הוא בשביל כבוד השבת שכבודו בלחם משנה ואין בזה משום מזל ואין בזה איסור כלל » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ז)
« דהא גם קודם השבת מיד שמוציאין אותן מהתנור מניחים אותן על השלחן משום כבוד השבת: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ז)
« לערוך מטה כו׳. כיון דשלחן כתיב בקרא בהדיא: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ח)
« פי׳ הב״ח דהיינו שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה והט״ז » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק א)
« וגבי לא יניח הפרע חסר תיבת מלאחריו וכן הוא ברמב״ם: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק א)
« ע״כ יש לאסור בשניהם והב״ח כתב אבל כגון אותם העשוים לועד שלהם להתיעץ על עסקיהם ולמשפט אין איסור לבנות כתבנית אותם היכלות: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ב)
« המלכים. פי׳ כלי תשמישן משום כבודם שלא ישתמש בהם אחר: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ג)
« כתב הש״ך משמע דוקא להביא שם ולהניחו אצל הפתיתין אסור משום העורכים לגד שלחן אבל אם היה שם א״צ להסירו » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« ובפתיתין לחוד יש מצוה להניחם שיהא מוכן לעני: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ד)
« כתב הש״ך ומ״מ מה שנוהגין בארצות אלו שעושין סעודה בלילה שלמחר מלין התינוק שקורין (וואך נאכט) אין איסור דדוקא לשום מיני מאכל על השלחן ולהניחם כך אסור משום דהוי כעורך לגד שלחן אבל בסעודה אין איסור » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« וכתב הט״ז שבלבוש כתוב שמטעם זה יש לאסור אותו המנהג שנוהגים מקצת לערוך השלחן בלילי שבת בפת שלם כל הלילה שנתפשט מחוק העורכים לגד שלחן ול״נ לע״ד » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ה)
« מטה. כיון דשלחן כתיב בקרא בהדיא. ט״ז: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק ו)
« לא יביא פת שלמה. עי׳ בתשובת רדב״ז ח״א » (פתחי תשובה יו״ד קע״ח ס״ק א)
The rest of ס״ק א refers to the responsa of the Radbaz, part one, siman 201.
« איסור עבה״ט בשם ש״ך. ומשמע דמצוה ודאי לית ביה ואינו נקרא סעודת צמוה וכ״כ » (פתחי תשובה יו״ד קע״ח ס״ק ב)
ס״ק ב goes on to refer to the responsa Ḥavot Yair, siman 70, the responsa Shevut Yaakov, part three, siman 36, and the Shaarei Teshuva on Orach Chayim, siman 551 ס״ק לג. The word that carries his ruling is the first: the meal of that night certainly has no standing of a mitzva.
Seif 1 is the Rambam’s language, taken over by the Tur and abridged by the Shulchan Arukh. The correspondence is literal: the first halakha of chapter eleven gives the whole list, and the third gives the case of one close to the government.
« לֹא יִלְבַּשׁ בְּמַלְבּוּשׁ הַמְיֻחָד לָהֶן. וְלֹא יְגַדֵּל צִיצִית רֹאשׁוֹ כְּמוֹ צִיצִית רֹאשָׁם. וְלֹא יְגַלֵּחַ מִן הַצְּדָדִין וְיַנִּיחַ הַשֵּׂעָר בָּאֶמְצַע כְּמוֹ שֶׁהֵן עוֹשִׂין וְזֶה הַנִּקְרָא בְּלוֹרִית. וְלֹא יְגַלֵּחַ הַשֵּׂעָר מִכְּנֶגֶד פָּנָיו מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וְיַנִּיחַ הַפֶּרַע מִלְּאַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין הֵן. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה א)
« וְלֹא יִבְנֶה מְקוֹמוֹת כְּבִנְיַן הֵיכָלוֹת שֶׁל עַכּוּ״ם כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן רַבִּים כְּמוֹ שֶׁהֵן עוֹשִׂין. וְכָל הָעוֹשֶׂה אַחַת מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לוֹקֶה: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה א)
« יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה קָרוֹב לַמַּלְכוּת וְצָרִיךְ לֵישֵׁב לִפְנֵי מַלְכֵיהֶם וְהָיֳה לוֹ גְּנַאי לְפִי שֶׁלֹּא יִדְמֶה לָהֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִלְבּשׁ בְּמַלְבּוּשֵׁיהֶן וּלְגַלֵּחַ כְּנֶגֶד פָּנָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן עוֹשִׂין: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ג)
« וכל העושה אחד מאלו וכיוצא בו לוקה. מי שקרוב למלכות וצריך ללבוש כמלבושיהם ולדמות להם מותר בכל: » (טור יו״ד קע״ח)
| The Rambam | The Shulchan Arukh | The subject |
|---|---|---|
| פרק י״א הלכה א | שו״ע יו״ד קע״ח:א | The whole list: garment, tuft, bellorit, long hair, halls |
| פרק י״א הלכה א | רמ״א יו״ד קע״ח:א | יהיה הישראל מובדל — the first line of the gloss |
| פרק י״א הלכה ג | שו״ע יו״ד קע״ח:ב | One close to the government |
| פרק י״א הלכה ב | — | The non-Jew having his hair cut by a Jew — not taken up in this siman |
« ויניח הפרע מלאחריו. כצ״ל וכן הוא ברמב״ם פרק י״א דעבודת כוכבים: » (ט״ז יו״ד קע״ח ס״ק ב)
« וגבי לא יניח הפרע חסר תיבת מלאחריו וכן הוא ברמב״ם: » (באר היטב יו״ד קע״ח ס״ק א)
The gloss gives two questions and one alone rarely suffices: does this garment carry a mark of licentiousness, and does it have a reason? A professional uniform, working clothes, a garment adopted for cold or convenience fall under לתועלת and the Rama permits them expressly. For practice, ask your Rav.
The seif aims not at length but at two named forms: the sides shaved with the hair left in the middle, and the front shaved from ear to ear with the hair behind. The Taz adds a third reading — long hair never cut, which was the mark of fighting men. The three readings of ס״ק א are set out at level 2. A question for a Rav.
The seif forbids raising a place built like their cultic halls so that many should gather there. The Bach, quoted by the Shach and the Baer Hetev, excludes council and court buildings from that prohibition. The Taz, on the Raavad’s words, holds both readings possible and concludes that one should forbid on either. A question for a Rav.
Seif 3 forbids a precise gesture: bringing a whole loaf to set beside the crumbs after the meal. The Shach removes two neighbouring cases — if the loaf was already there it need not be taken away, and the Zohar even wants the blessing made on a whole loaf. The Taz adds that the crumbs themselves, left alone, are a mitzva: they stay ready for a poor man. A question for a Rav.
The gloss forbids setting there a table laid with foods; the Shach at once notes that the meal made on that night in these lands carries no prohibition, the prohibition bearing only on foods set down and left. The Pitchei Teshuva adds the consequence: that meal has no standing of a mitzva. As for setting a bed for the child’s fortune, the gloss reports that some permit. A question for a Rav.
The Levush wished to extend the prohibition of seif 3 to the practice of leaving the whole loaf on the table all Friday night. The Taz opposes him in two words: “Gad” is a term of fortune, and the Shabbat loaf is set for the honour of the day, not for a fate — all the more since it is already set on the table straight from the oven. A question for a Rav.
| Seif | The clause | What it decides |
|---|---|---|
| א | « אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם) (טור בשם הרמב״ם) » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | The general prohibition of following their usages |
| א | « ולא ילבש מלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | The garment and the tuft of the head |
| א | « ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | The two named haircuts |
| א | « ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עבודת כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים » (שו״ע יו״ד קע״ח:א) | The assembly halls |
| א | « אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | The positive duty: being distinct |
| א | « וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | First sign: licentiousness |
| א | « או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | Second sign: usage with no reason |
| א | « אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | The way out: what serves |
| א | « וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר » (רמ״א יו״ד קע״ח:א) | And what is done out of honour |
| ב | « מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם מותר בכל: » (שו״ע יו״ד קע״ח:ב) | One close to the government: all is permitted |
| ג | « מי שאכל ושייר פתיתין על שלחנו לא יביא פת שלימה ויניח על השלחן: » (שו״ע יו״ד קע״ח:ג) | The whole loaf one does not bring |
| ג | « יש מקומות שנהגו לערוך שלחן ולשום עליו מיני מאכל בלילה שלמחר מלין תינוק ויש בזה איסור משום העורכים לגד שלחן » (רמ״א יו״ד קע״ח:ג) | The table of the night before the circumcision |
| ג | « אבל לערוך מטה למזל התינוק יש מתירין » (רמ״א יו״ד קע״ח:ג) | The bed, which some permit |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קע״ח · ♥ Support