Siman 179 stands in nineteen seifim — the Shulchan Arukh announces it itself: ובו י״ט סעיפים. Its title names three prohibitions, but the substance of what it teaches lies elsewhere: in the line, often very fine, that separates what falls under those prohibitions from what does not. A sign is not an augury; an incantation over a man in danger is not a חובר חבר; a verse read for protection is not a verse read to heal. The siman draws that line nineteen times, and the apparatus — fifty-three entries of the Shakh, the Taz, the Ba’er Hetev and the Pit’hei Teshuva — discusses almost nothing else.
Subject: Sorcery, auguries and divination — כישוף, מעונן, מנחש, חובר חבר, דורש אל המתים, תמים תהיה
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן קע״ט
Compiled by: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The siman advances in blocks. Seifim 1 to 4: what one does not enquire of, and the line between augury and sign. Seifim 5 to 7: the חובר חבר, and the two cases where danger opens a breach. Seifim 8 to 12: verses and amulets — healing, protecting, writing. Seifim 13 and 14: the dead. Seifim 15 and 16: illusion, Sefer Yetzira and demons. Seifim 17 to 19: the table, the incense, and the gravest case of the siman.
שלא לכשף לעונן ולנחש. ובו י״ט סעיפים:
אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות: הגה משום שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (ב״י בשם תוספות דע״פ ובשם ספרי) וכ״ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים (פסקי מהרא״י סי׳ צ״ו):
נהגו שאין מתחילין בב׳ ובד׳ ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה: הגה ולכן נהגו ג״כ להתחיל ללמוד בר״ח כי אע״פ שאין ניחוש יש סימן (סמ״ק סימן קל״ו) במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל לא יעשה ולא יסמוך על הנס אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה (תשובת רמב״ן סימן רפ״ו) כמו שנתבאר:
האומר פתי נפלה מפי או מקלי מידי או בני קורא לי מאחרי או שצבי הפסיקו בדרך או שעבר נחש מימינו או שועל משמאלו ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה וכן המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וכן האומר אל תתחיל לגבות ממני שחרית הוא מוצאי שבת הוא מוצאי ר״ח הוא וכן האומר שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול אסור: הגה י״א אם אינו אומר הטעם למה מצוה לשחוט התרנגולת אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו מותר לשחטה כשקראה כתרנגול (ב״י בשם הר״א והוא בתשו׳ מהרי״ל סימן קי״ח) וכן הוא המנהג:
בית תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש יש סימן: הגה אם הצליח אחר זה ג׳ פעמים או לא (ב״י בשם רש״י) וכן מותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקיך (טור) י״א דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבא לעתיד כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן (טור והר״ד קמחי) ויש אוסרין (רמב״ם וסמ״ג) וההולך בתום ובוטח בה׳ חסד יסובבנו:
חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או נחשים ועקרבים יתושים ופרעושים:
מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו ואפילו בשבת ואע״פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו:
מי שרודפים אחריו נחש ועקרב מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו:
הלוחש על המכה או על החולה ורוקק ואחר כך קורא פסוק מן התורה אין לו חלק לעוה״ב ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר: הגה וי״א דכל זה אינו אסור אלא כשקורא הפסוק בלשון הקדש אבל בלשון לעז לא (רש״י בשם רבו) ומיהו ברוקק טוב ליזהר בכל ענין בפרט אם מזכירין השם שאין לו חלק לעוה״ב (כן משמע מהטור לדעת ר״י):
תינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ס״ת:
הבריא מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין:
למדוד האזור וללחוש עליו מותר ואפי׳ בשבת: הגה ועיין בא״ח סימן ש״ו וה״ה שאר לחשים ועיין בא״ח סי׳ ש״א איזה לחש וקמיע אסור:
מותר להתרפאות בקמיע אפי׳ יש בהם שמות וכן מותר לישא קמיעין שיש בהם פסוקי׳ ודוקא להגן שלא יחלה אבל לא להתרפאות בהם מי שיש לו מכה או חולי אבל לכתוב פסוקים בקמיעים אסור:
דורש אל המתים זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה:
להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל אותו מותר: (ויש מתירין אפי׳ לאחר מותו אם אינו משביע גופו של מת רק רוחו) (כן משמע בהגהות מיימוני בשם רא״ם דלא כבית יוסף):
אוחז את העינים אסור וע״י ספר יצירה מותר (אפילו לעשות מעשה) (טור):
מעשה שדים אסור ויש מי שמתיר לישאל בהם על הגניבה: הגה וכיוצא בזה (ב״י והגהות מיי׳ פי״א מהלכות גזילה) וע״י השבעה שמשביע אותם ע״י שמות יש מתירין בכל ענין (ב״י בשם נ״י ושם בהג״ה הנ״ל) מ״מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום על כן שומר נפשו ירחק מהם (ב״י):
הנוהגים לערוך שלחן עם מיני מאכל בליל המילה ואומרים שהוא למזל התינוק אסור. (ועיין לעיל סוף סימן קע״ח):
לקטר הבית בעשב שיש לו ריח טוב יש מי שאוסר אא״כ עושה כן כדי להסיר ריח רע:
המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות כרצונו חייב משום עובד עבודת כוכבים הלומד מן האמגושי אפילו דברי תורה חייב מיתה:
The siman opens with a prohibition that is not one. “One does not enquire”: the Rama at once gives its source, and that source is a verse that forbids no act. The Shakh, at the first sק, then separates the two registers — and that separation is the tool used throughout the rest of the siman.
« אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות » (שו״ע יו״ד קע״ט:א)
« משום שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך » (רמ״א יו״ד קע״ט:א)
« הוא משום תמים תהיה אסור לשאול בהן אבל העושה מעשה בקסמים וניחוש וכישוף איסור דאורייתא הוא » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
The consequence is immediate, and it decides almost every case in the siman. Asking remains in the order of speech; what the siman pursues elsewhere is the act. That is why seif ט״ז can permit enquiring of demons about a theft — the Shakh gives the reason in four words — and why seif י״ז can forbid a table for what is said around it.
« וכיוצא בזה מפני שאינו עושה מעשה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ)
« ואומרים שהוא למזל התינוק אסור » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ז)
There remains the question that most occupied the A’haronim: the sick man. Since the only obstacle is תמים תהיה, and not a prohibition of act, might one consult on behalf of a sick man? The Shakh brings the reading that would permit it, then the Maharshal’s conclusion which closes it, then the Beit Yosef in the name of the Zohar, which closes it more tightly still.
« ומבואר מדבריו שם דמותר לחולה לדרוש במכשפים וקוסמים כיון דאין איסור אלא משום תמים תהיה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« והעלה דאסור לחולה לשאול בקוסמי׳ ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפילו יש סכנת אבר ואם בא לו החולי ע״י כישוף או מקרה ורוח רעה מותר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« וכ״כ ב״י בשם הזוהר דאיסו׳ גדול הוא לדרוש במכשפים אפי׳ לחולה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
The Pit’hei Teshuva reopens the question at sק 2, and it is the one entry in the siman that discusses the very ground of the Zohar’s position. He draws an opening from it, and at once closes it with a rule of bearing — the same clause the Rama uses at seif ט״ז.
« ועי׳ בתשובת משכנות יעקב סי׳ ל״ט שלמד זכית על הנוהגים היתר לדרוש במכשפים בשביל חולה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« א״כ אין כאן רק איסור אמירה ואיסור דתמים תהיה כמו לשאול בכלדיים אולי בחולה שרי בפרט לחולה שיש בו סכנה ומ״מ שומר נפשו ירחק מהם » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב)
Chapter י״א of Hilkhot Avodah Zarah ve-Hukot HaGoyim is the direct source of most of our siman: it defines the מנחש, the קוסם, the מעונן, the חובר, the דורש אל המתים and the מכשף, and it closes on the verse that the Rama makes the siman’s first word.
« כֵּיצַד הוּא הַנַּחַשׁ. כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים הוֹאִיל וְנָפְלָה פִּתִּי מִפִּי אוֹ נָפַל מַקְלִי מִיָּדִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי הַיּוֹם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ד)
« כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר הוֹאִיל וְלֹא כִּוֵּן מַעֲשָׂיו וְלֹא נִמְנַע מִלַּעֲשׂוֹת אֶלָּא עָשָׂה זֶה סִימָן לְעַצְמוֹ לְדָבָר שֶׁכְּבָר הָיָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ה)
« אָסוּר לִקְסֹם וְלִשְׁאל לְקוֹסֵם אֶלָּא שֶׁהַשּׁוֹאֵל לְקוֹסֵם מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אֲבָל הַקּוֹסֵם עַצְמוֹ אִם עָשָׂה מַעֲשֶׂה מִכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לוֹקֶה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ז)
« וְכֵן הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם וּמְדַמֶּה בִּפְנֵי הָרוֹאִים שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה תִּמָּהוֹן וְהוּא לֹא עָשָׂה הֲרֵי זֶה בִּכְלַל מְעוֹנֵן וְלוֹקֶה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ט)
« מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ עַקְרָב אוֹ נָחָשׁ מֻתָּר לִלְחשׁ עַל מְקוֹם הַנְּשִׁיכָה וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וּלְחַזֵּק לִבּוֹ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה י״א)
« אֲבָל הַבָּרִיא שֶׁקָּרָא פְּסוּקִין וּמִזְמוֹר מִתְּהִלִּים כְּדֵי שֶׁתָּגֵן עָלָיו זְכוּת קְרִיאָתָן וְיִנָּצֵל מִצָּרוֹת וּמִנְּזָקִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה י״ב)
« הַמְכַשֵּׁף חַיָּב סְקִילָה וְהוּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים. אֲבָל הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁעָשָׂה וְהוּא לֹא עָשָׂה לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ט״ו)
« וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים… תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה׳ אֱלֹהֶיךָ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ט״ז)
| The Rambam | The Shulchan Arukh | The subject |
|---|---|---|
| פרק י״א הלכה ד | שו״ע יו״ד קע״ט:ג | The definition of ניחוש, and the list that seif ג takes up |
| פרק י״א הלכה ה | שו״ע יו״ד קע״ט:ד | The permitted sign — the house, the wife, the child’s verse |
| פרק י״א הלכה ו | שו״ע יו״ד קע״ט:א | What a קוסם is |
| פרק י״א הלכה ז | שו״ע יו״ד קע״ט:א | Forbidden to divine and to enquire of a קוסם |
| פרק י״א הלכה ח | שו״ע יו״ד קע״ט:א | What a מעונן is — those who set times |
| פרק י״א הלכה ט | שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו | Astrology, and the אוחז את העינים placed under מעונן |
| פרק י״א הלכה י | שו״ע יו״ד קע״ט:ה | What a חובר is, and what makes him liable |
| פרק י״א הלכה י״א | שו״ע יו״ד קע״ט:ו | The scorpion’s bite, and the incantation permitted even on Shabbat |
| פרק י״א הלכה י״ב | שו״ע יו״ד קע״ט:ט | Verses over the sick, and the verses of the healthy man |
| פרק י״א הלכה י״ג | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ג | דורש אל המתים |
| פרק י״א הלכה י״ד | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ג | אוב וידעוני — which our siman does not define |
| פרק י״א הלכה ט״ו | שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו | The מכשף, and the אוחז את העינים placed this time under מכשף |
| פרק י״א הלכה ט״ז | שו״ע יו״ד קע״ט:א | תמים תהיה עם ה׳ אלהיך — the word with which the siman opens |
« משום שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך » (רמ״א יו״ד קע״ט:א)
« ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה » (שו״ע יו״ד קע״ט:ג)
« בית תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש יש סימן » (שו״ע יו״ד קע״ט:ד)
« חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או נחשים ועקרבים יתושים ופרעושים » (שו״ע יו״ד קע״ט:ה)
« אֵיזֶהוּ מְעוֹנֵן אֵלּוּ נוֹתְנֵי עִתִּים שֶׁאוֹמְרִים בְּאִצְטַגְנִינוּת יוֹם פְּלוֹנִי טוֹב יוֹם פְּלוֹנִי רַע יוֹם פְּלוֹנִי רָאוּי לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה פְּלוֹנִית שָׁנָה פְּלוֹנִית אוֹ חֹדֶשׁ פְּלוֹנִי רַע לְדָבָר פְּלוֹנִי » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ח)
« אֵיזֶהוּ קוֹסֵם זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מִשְּׁאָר הַמַּעֲשִׂיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹם וְתִפָּנֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ מִכָּל הַדְּבָרִים עַד שֶׁיֹּאמַר דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לִהְיוֹת וְיֹאמַר דָּבָר פְּלוֹנִי עָתִיד לִהְיוֹת אוֹ אֵינוֹ הוֹוֶה אוֹ שֶׁיֹּאמַר שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן וְהִזָּהֲרוּ מִכָּךְ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ו)
« אוחז את העינים אסור » (שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו)
« מותר להתרפאות בקמיע אפי׳ יש בהם שמות » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב)
« ולא לענין סגולה או רפואה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« אך שיש חשש בזה משום דרכי האמורי ואין לעשות כן » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« הלומד מן האמגושי אפילו דברי תורה חייב מיתה » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ט)
| The case | Forbidden / permitted | Source |
|---|---|---|
| To enquire of those who gaze at the stars, or of lots | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:א |
| To enquire of diviners, readers of omens, sorcerers | Forbidden | רמ״א יו״ד קע״ט:א |
| To consult on behalf of a sick person, short of danger to life | Forbidden | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א |
| The same, when the illness came by sorcery, by accident or by an evil spirit | Permitted | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א |
| Not to begin on Monday or Wednesday; to marry while the moon waxes | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:ב |
| To investigate what would be against one’s mazal | Forbidden | רמ״א יו״ד קע״ט:ב |
| To order one’s conduct by the fallen bread, the fox, the snake, birds, the stars | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:ג |
| To slaughter the hen without stating the reason | Permitted | רמ״א יו״ד קע״ט:ג |
| To treat house, child and wife as a sign | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:ד |
| To say to a child “recite me your verse”, and even to act upon it | Permitted | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ה |
| To gather beasts by an incantation, even so they do no harm | Forbidden | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ז |
| To whisper over a scorpion’s bite, even on Shabbat | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:ו |
| To “bind” a pursuing snake | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:ז |
| To spit, then read a verse over the wound | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:ח |
| To whisper a verse over the wound without spitting or mentioning the Name | Forbidden | ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ז |
| The same, where there is danger to life | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:ח |
| To read a verse or place a Torah scroll on the stricken child | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:ט |
| The same, if there is danger to life | Permitted | ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח |
| An adult who has fallen ill, healing himself by words of Torah | Forbidden | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ב |
| A healthy man reading verses for protection | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:י |
| To measure the belt and whisper over it, even on Shabbat | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:י״א |
| To be healed by an amulet bearing Names | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| To carry an amulet of verses so as not to fall ill | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| To be healed by it when one already has a wound or illness | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| To write verses in amulets | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| To starve oneself and lodge in the cemetery so that a spirit rest on one | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ג |
| To vow to go to the cemetery | Permitted | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ו |
| To adjure the sick man to return after his death | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ד |
| אוחז את העינים, including by tricks and quickness of hand | Forbidden | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ז |
| To act by means of Sefer Yetzira | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו |
| The same, in our generations | Forbidden | באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״א |
| מעשה שדים | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ז |
| To enquire of them about a theft — because he performs no act | Permitted | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ |
| To set a table for the child’s mazal on the night of the circumcision | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ז |
| To fumigate the house with a fragrant herb | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ח |
| The same, in order to remove a bad smell | Permitted | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ח |
| To fumigate to a demon in order to compel it | Forbidden | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ט |
| To learn from a sorcerer, in order to understand and to rule | Permitted | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ג |
« הוא משום תמים תהיה אסור לשאול בהן אבל העושה מעשה בקסמים וניחוש וכישוף איסור דאורייתא הוא » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« ומבואר מדבריו שם דמותר לחולה לדרוש במכשפים וקוסמים כיון דאין איסור אלא משום תמים תהיה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« והעלה דאסור לחולה לשאול בקוסמי׳ ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפילו יש סכנת אבר ואם בא לו החולי ע״י כישוף או מקרה ורוח רעה מותר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« וכ״כ ב״י בשם הזוהר דאיסו׳ גדול הוא לדרוש במכשפים אפי׳ לחולה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
« עי׳ בא״ח סי׳ תרס״ד ס״א כ׳ הרב כיוצא בזה גבי צל הלבנה בהושענא רבה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« ועכשיו ראיתי המנהג שאומרים בפירוש שחטו התרנגולת שקרא׳ כתרנגול ושוחטין אותה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« פרש״י בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה אע״פ שאין ניחוש שאסור לנחש ולסמוך על הניחוש יש סי׳ סימנים בעלמא הוי » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« ואם לאו אל ירגיל יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« משמע דעת הרב והפוסקים דאפי׳ לעשות מעשה ולסמוך עליו לעתיד על הפסוק מותר דחשיב קצת נבואה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« ואליעזר ויונתן שאני כדאיתא בעט״ז וב״ח » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« ואע״ג דמכוון שלא יזיקו ומחברן למקום מדבר שלא ימצאו ביישוב ויזיקו אסור » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« דאסור להרבות בשיחה כמ״ש בא״ח סי׳ ש״ז » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ח)
« דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וג״ע וש״ד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט)
« לפי שאין מזכירין ש״ש על הרקיקה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י)
« משמע בקורא פסוק בלא שם אף ברקיקה ליכא אלא איסורא » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י)
« אבל השם בל׳ הקדש הוא שם אבל בלשון חול אינו שם כלל » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״א)
« הלכך אני אומר ודאי לכתחלה יש ליזהר בכל מה דאפשר וכמ״ש גם הרב אבל היכא דלא אפשר לא אפשר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״א)
« וה״ה גדול שנחלה דאסור להתרפאות בד״ת אם לא להגן כדבסעיף שאח״ז » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ב)
« סימן ש״ו. סעיף ז » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ג)
« סימן ש״א. סכ״ה ונ״ז » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ד)
« נמצא בתשובת מהר״ח על הנודרים לילך לבית הקברות קצת היה נראה כדורש אל המתים » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ו)
« והב״ח כתב לקמן ס״ס רי״ז שכבר החזיקו במנהג זה ואין איסור בדבר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ו)
« וא״כ ע״כ צ״ל דמה דעבד שמואל היינו לרוח ולא לגוף כדברי רא״ם » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ז)
« נ״ל שאינו מגומגם ע״פ חכמי קבלה ובזוהר בכמה מקומות » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ז)
« עב״ח שכתב בשם הרמב״ם דגם אחיזת עינים שאינו ע״י כשוף רק ע״י מראה ותחבולות ועל ידי קלות התנועה ביד אסור » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ז)
« לעשות לכתחלה דשמות הקדש הם והש״י נתן בהם כח שיוכלו לפעול על ידיהם החסידים והנביאי׳ והפועל בהם מראה גדולתו וגבורתו של הש״י » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ח)
« אך שיתעסקו בהם בקדושה ובטהר׳ ולצורך קדושת השם או לצורך מצוה רבה אשר לא נמצא זה בדורות הללו בעו״ה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ח)
« וכן נמצא בכמה מחברים דורשי רשומות שאין להשתמש בשמות הקדש כ״א לצורך מצוה רבה ודאשתמש בתגא חלף » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ח)
« עיין בב״י דברי רבינו ירוחם ותשובת הרמב״ן בזה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק י״ט)
« וכיוצא בזה מפני שאינו עושה מעשה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ)
« מפני שנראה כמקטיר לשד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״א)
« וכתב ב״י ואיני יודע מה ענין בעל אוב לזה ונראה שצריך למחוק משום בעל אוב וחייב משום עבודת כוכבים קאמר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ב)
« ונפקא מיניה דאם חייב משום עבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה וכדלעיל סימן ג׳ וסימן קי״ט משא״כ אם חייב משום בעל אוב דלא הוי אלא מומר לדבר אחד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ב)
« ולפע״ד נראה עיקר בש״ס דשבת (פ׳ כלל גדול דף ע״ה עמוד א׳) דמותר ללמוד מאמגושי מכשף דברי תורה ועניני כישוף להבין ולהורות » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ג)
« ודוקא ממין עובד כוכבים הלומד ממנו אפי׳ ד״ת חייב מיתה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ג)
« הטעם שהכוכבים הצומחים בהם הם קשים » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק א)
« לפי זה נראה דגם בהנך דלעיל יש היתר כל שאינו אומר בפירוש שהוא עושה משום הכי » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« אלא די״ל דשאני הכא כיון שיש שינוי טבע לפניו ויש מקצת חרדה על האדם הותר לו לעשות בלי אמירה משא״כ בהנך דלעיל שאין בהם שינוי טבע » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« דכשרואה שמזלו נגרע ח״ו אחר שנשא אשה זו או דר בבית זה לא ירבה בעסק עוד » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« ופסוק לי פסוקיך הוי כעין נבואה קטנה » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« משמע כאן דאם פיקוח נפש תלוי בעבירה שכשעושה עבירה יכול להנצל מותר לו לעשות כן מעצמו עבירה ההיא » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« הטעם דכיון דמזכיר שם שמים על הרקיקה הוי בזיון ח״ו » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« ועל כן אין להקשות ממה שנוהגין ברקיקה קודם ואנחנו כורעים דשם הכל יודעין שהרקיקה היא לבזיון הגילולים של עובדי כוכבים והיא כבוד שמים שמזכיר אח״כ » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« וכן הוא ברש״י דדוקא לוחש אחר הרקיקה אסור אבל בטור כתוב ומזכיר שם שמים ורוקק משמע שהאיסור אפ׳ ברוקק אח״כ » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« פי׳ בלוחש פסוק אפי׳ בלא הזכרת שם שמים על המכה וה״ה שאר חולי שאינו מכה כ״כ ב״י » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« דאז צריך לרפוא׳ ודברי תורה לא ניתן לרפואת הגוף אלא לרפואת הנפש » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח)
« ודבר פשוט שאם יש סכנת נפשות בתינוק שנפגע שמותר אפילו להתרפאות בד״ת כמו שמוזכר בסעיף ח » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח)
« הטעם כדאיתא ריש פרק כל כתבי כותבי ברכות כשורפי ס״ת לפי שאם תפול דליקה בשבת אסור להצילם ולהטריח עבורם בשבת » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ט)
« אבל אין בזה מלקות לפי שלא עשה מעשה » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק י)
« ולע״ד נראה דהרמב״ם ס״ל דיש מלקות בלאו זה אף על פי שאין בו מעשה כיון שלעיני הרואים נחשב שעושה מעשה » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק י)
« והחילוק שביניהם דאוחז את העינים היינו דמדמה שהוא עושה מעשה תמהון הוא בכלל לאו דמעונן אבל האוחז את העינים דמכשף היינו שמדמה להם שעי״ז האיש נעשה מעשה » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק י)
« כתב הש״ך בשם מהרש״ל דאסור לחולה לשאול בקוסמים ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפי׳ יש סכנת אבר » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק א)
« ובת׳ נ״ש סימן ט״ו יורה להתיר להמון עם השואלין ודורשין בזה״ז למכשפים ע״ד הגניבה או החולה אם יחיה או ימות » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק א)
« כתב הט״ז לפ״ז נראה דגם בהנך דלעיל יש היתר כל שאינו אומר בפירוש שהוא עושה משום הכי » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« כתב הש״ך דמשמע דעת הרב והפוסקים דאפי׳ לעשות מעשה ויסמוך עליו לעתיד על הפסוק מותר דחשיב קצת נבואה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« ואע״ג דמכוון שלא יזיקו ומחברן למקום מדבר שלא ימצאו בישוב ויזיקו אסור » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וג״ע וש״ד » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« כתב ט״ז משמע כאן דאם פיקוח נפש תלוי בעבירה עד שעושה עבירה יוכל להנצל מותר לו לעשות כן מעצמו העבירה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« ורש״י פי׳ דדוקא לוחש אחר הרקיקה אבל הטור כתב דלאו דוקא אלא אפילו רוקק אחר שהזכיר » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« והב״ח אוסר גם לשון לעז כמו לשון הקודש וחולק עליו הש״ך » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« וה״ה גדול שנחלה דאסור להתרפאות בד״ת אם לא להגן כדלקמן ומטעם זה קורין ק״ש על מטתו להגן עליו בלילה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ח)
« נמצא בתשובת מהר״ח על הנודרים לילך לבית הקברות קצת היה נראה כדורש אל המתים » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק ט)
« הב״ח כתב בשם הרמב״ם דגם אחיזת עינים שאינו ע״י כישוף רק ע״י מראה ותחבולות ע״י קלות התנועה ביד אסור » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י)
« וכתב הלבוש אבל צריך לזה קדושה וטהרה אשר לא נמצא זה בעו״ה בדורות הללו ועל זה נאמר ודאשתמש בתגא חלף על כן המונע יבורך » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״א)
« מפני שאינו עושה מעשה » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״ב)
« עי׳ בתשובת רדב״ז החדשות סי׳ תפ״ה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק א)
« ועי׳ בתשובת משכנות יעקב סי׳ ל״ט שלמד זכית על הנוהגים היתר לדרוש במכשפים בשביל חולה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« א״כ אין כאן רק איסור אמירה ואיסור דתמים תהיה כמו לשאול בכלדיים אולי בחולה שרי בפרט לחולה שיש בו סכנה ומ״מ שומר נפשו ירחק מהם » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב)
« ואם אינו מוציא הדברים מפיו אלא מחשב בלבו ונמנע מעסקיו ע״י הנחשים האלה מותר שראוי לאדם לחוש על החשש שחוששין בו הבריות » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« משמע דלא כהש״ג וגם קשה מזה על הרמ״א בסעיף זה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ג)
« אודות מ״ש בבה״ט (של הרב מהרי״ט ז״ל) בשם צוואת ר״י חסיד שיש סכנה לבונה בית אבנים » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« אבל טוב יותר שלא לחוש לדברים אלו וכיוצא בהם שלא הוזכרו בש״ס ופוסקים ולא רבי יהודה חסיד חתום עליהם » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ד)
« דאסור לעשות כן. וראייתו מרש״י חולין ד׳ ע״ז דכל שאין על החולה ממש אסור » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« ומינה לכל הדברים שעושים רחוק מהחולה דאסור » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« דמותר להניח ס״ת על אשה המקשה לילד ולקרות עליה פסוקים משום שיש בה סכנת נפשות » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« שכתב דאינו נכון לזלזל בכבוד הס״ת כל כך ולא יביאו הס״ת אלא בפתח חדר של היולדת שזכות התורה יגין עליה ולא לענין סגולה או רפואה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ו)
« ובספר עמודי כסף כ״י כ׳ בענין שנוהגים להפך כלי שיהא הנר בשבת דולק יפה אין חשש מחמת מבעיר כיון שאינו נוגע בנר אך שיש חשש בזה משום דרכי האמורי » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« וע׳ בספר חכמת אדם כלל ע״ה שהתרעם על הבדחנים שעושים אחיזת עינים על החתונות » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ז)
« עש״ך ס״ק כ״ב וע׳ בשו״ת שער אפרים סי׳ פ״ט מ״ש בזה » (פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ח)
The Tur opens the siman with a heading that names everything the block 178–181 will treat, and then sets out in turn the קוסם, the מעונן, the מנחש, the חובר חבר, the אוב, the ידעוני, the דורש אל המתים and the מכשף, almost always in the Rambam’s language. Several seifim of our siman are their abridgement.
« דיני קוסם ומעונן ומנחש ולשאול בשדים וכתובת קעקע והקפת הראש והזקן והעברת השער מהגוף » (טור יו״ד קע״ט)
« ואחד הקוסם ואחד השואלו אסורין אלא שהקוסם לוקה והשואלו אינו לוקה אבל מכין אותו מכות מרדות » (טור יו״ד קע״ט)
« מעונן זה האוחז העינים שמדמה כאילו עשה מעשה ואינו עושה כלום הלכך אין בו אלא איסור ואינו לוקה » (טור יו״ד קע״ט)
« אבל בית אשה ותינוק מותר לעשותן סימן כגון שקנה בית ואומר מעת שקניתיו היה לי לסימן טוב » (טור יו״ד קע״ט)
« ור״י פירש דווקא בלוחש על המכה ומזכיר שם שמים ורוקק אותו הוא שאין לו חלק לעוה״ב אבל אם אינו רוקק לא חמיר כולי האי » (טור יו״ד קע״ט)
« ועל ידי ספר יצירה מותר לעשות לכתחלה » (טור יו״ד קע״ט)
« וא״א הרא״ש ז״ל כתב שמותר לישאל בהן על הגניבה שאינו עושה מעשה » (טור יו״ד קע״ט)
This is seif א itself, and the gloss adds diviners and sorcerers to it. The Shakh, at the first sק, distinguishes: asking belongs to תמים תהיה, doing belongs to a Torah prohibition. The Ba’er Hetev brings at sק 1 a very wide view that holds the practices of his day to be empty; the Pit’hei Teshuva, at sק 2, examines the ground of the strictest position and nevertheless closes with the clause of caution. For practical application, consult your Rav.
The Pit’hei Teshuva treats exactly this case at sק 5: for a child who could not sleep, it was proposed to cut his nails and some of his hair, place them in an egg, and set it in a willow tree. The Panim Meirot forbids it, and draws from it a criterion — what is done far from the sick person. The Pit’hei Teshuva himself adds that the proof from Rashi requires study. For practical application, consult your Rav.
Seifim ט to י״ב are entirely on this, and the line is the one the Taz lays down at sק 8: words of Torah were not given to heal the body. To protect, yes — that is seif י, and it is the reason for the Shema at bedtime. The Pit’hei Teshuva, at sק 6, brings the case of the woman in labour, where danger permits, and the view that nevertheless restricts out of regard for the honour of the scroll. For practical application, consult your Rav.
Seifim ב to ד mark out three distinct positions here: a custom the Shulchan Arukh records and the Taz explains at sק 1; a sign that is not an augury, on which the Shakh comments at sק 4; and an investigation the gloss forbids. The Pit’hei Teshuva, at sק 3, raises the question of the inner court — one who says nothing but refrains — and brings the Tosafot, who seem to say the opposite. For practical application, consult your Rav.
Seif ט״ו forbids the אוחז את העינים, and the Shakh specifies at sק 17 that even illusion produced without sorcery — by appearance, by tricks, by quickness of hand — is included; the Ba’er Hetev repeats it at sק 10. The Pit’hei Teshuva, at sק 7, applies the rule to the wedding entertainers of his day and draws three distinct consequences, down to the act of watching. For practical application, consult your Rav.
| Seif | The clause | What it decides |
|---|---|---|
| 1 | « אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות » (שו״ע יו״ד קע״ט:א) | One does not enquire — and it is speech that is at issue |
| 1 | « משום שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך » (רמ״א יו״ד קע״ט:א) | The source is a demand, not a prohibition of act |
| 2 | « כי אע״פ שאין ניחוש יש סימן » (רמ״א יו״ד קע״ט:ב) | A custom may stand without being an augury |
| 3 | « ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה » (שו״ע יו״ד קע״ט:ג) | What is forbidden is making it a rule of conduct |
| 3 | « אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו מותר לשחטה כשקראה כתרנגול » (רמ״א יו״ד קע״ט:ג) | The reason stated tips the very same act |
| 4 | « בית תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש יש סימן » (שו״ע יו״ד קע״ט:ד) | The sign is permitted; it obliges nothing |
| 5 | « זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או נחשים ועקרבים » (שו״ע יו״ד קע״ט:ה) | The definition of the חובר חבר, regardless of intent |
| 6 | « ואע״פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו » (שו״ע יו״ד קע״ט:ו) | A useless thing is permitted, for the man in danger |
| 7 | « מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו » (שו״ע יו״ד קע״ט:ז) | Saving a life sets the prohibition aside |
| 8 | « ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:ח) | Three degrees, from the gravest to wholly permitted |
| 9 | « תינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ס״ת » (שו״ע יו״ד קע״ט:ט) | Verses are not given to heal the body |
| 10 | « הבריא מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין » (שו״ע יו״ד קע״ט:י) | But they are given to protect |
| 11 | « למדוד האזור וללחוש עליו מותר ואפי׳ בשבת » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״א) | A practice permitted by name, and two references |
| 12 | « ודוקא להגן שלא יחלה אבל לא להתרפאות בהם מי שיש לו מכה או חולי » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב) | Verse-amulets: to protect, not to heal |
| 13 | « זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ג) | Three joint acts — and nothing less |
| 14 | « להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל אותו מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ד) | One adjures a living man: permitted |
| 15 | « אוחז את העינים אסור וע״י ספר יצירה מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו) | Eleven words, and four apparatus entries |
| 16 | « מ״מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום על כן שומר נפשו ירחק מהם » (רמ״א יו״ד קע״ט:ט״ז) | The widest permission, closed by the Rama himself |
| 17 | « ואומרים שהוא למזל התינוק אסור » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ז) | It is the sentence that is forbidden, not the table |
| 18 | « יש מי שאוסר אא״כ עושה כן כדי להסיר ריח רע » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ח) | A prohibition of appearance, and its way out |
| 19 | « המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות כרצונו חייב משום עובד עבודת כוכבים » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ט) | The gravest case of the siman |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman קע״ט · ♥ Support