« הוא משום תמים תהיה אסור לשאול בהן אבל העושה מעשה בקסמים וניחוש וכישוף איסור דאורייתא הוא » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א)
| Seif | La clause décisive | Ce qu’elle décide | L’appareil |
|---|---|---|---|
| 1 | « אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות » (שו״ע יו״ד קע״ט:א) | On n’interroge pas : le registre est celui de la parole | ש״ך א · באר היטב א · פת״ש א, ב |
| 2 | « נהגו שאין מתחילין בב׳ ובד׳ ואין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה » (שו״ע יו״ד קע״ט:ב) | Un usage peut tenir sans être un augure | ט״ז א · ש״ך ב |
| 3 | « ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה » (שו״ע יו״ד קע״ט:ג) | L’interdit porte sur la règle de conduite qu’on en tire | ט״ז ב · ש״ך ג · באר היטב ב · פת״ש ג, ד |
| 4 | « בית תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש יש סימן » (שו״ע יו״ד קע״ט:ד) | Le signe est permis, et selon le Chakh on peut même agir sur lui | ש״ך ד, ה, ו · ט״ז ג · באר היטב ג |
| 5 | « חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות או נחשים ועקרבים » (שו״ע יו״ד קע״ט:ה) | Une définition sans égard à l’intention | ש״ך ז · באר היטב ד |
| 6 | « ואע״פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו » (שו״ע יו״ד קע״ט:ו) | Première brèche : on protège la raison de l’homme en danger | ש״ך ח |
| 7 | « מי שרודפים אחריו נחש ועקרב מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו » (שו״ע יו״ד קע״ט:ז) | Seconde brèche : le sauvetage d’une vie | ט״ז ד · ש״ך ט · באר היטב ה |
| 8 | « ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:ח) | Trois degrés, et le danger les efface tous | ט״ז ה, ו, ז · ש״ך י, י״א · באר היטב ו, ז · פת״ש ה |
| 9 | « תינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ס״ת » (שו״ע יו״ד קע״ט:ט) | Les paroles de Torah ne guérissent pas le corps | ט״ז ח · ש״ך י״ב · באר היטב ח · פת״ש ו |
| 10 | « הבריא מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין » (שו״ע יו״ד קע״ט:י) | Mais elles protègent — c’est la contre-épreuve du seif ט | — |
| 11 | « למדוד האזור וללחוש עליו מותר ואפי׳ בשבת » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״א) | Une pratique nommément permise, et deux renvois à Orah Haïm | ש״ך י״ג, י״ד |
| 12 | « ודוקא להגן שלא יחלה אבל לא להתרפאות בהם מי שיש לו מכה או חולי » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב) | Amulettes de versets : protéger, non guérir ; et ne pas écrire | ט״ז ט |
| 13 | « זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ג) | Trois gestes conjoints — la définition est étroite | ש״ך ט״ו · באר היטב ט |
| 14 | « להשביע את החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל אותו מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ד) | On adjure un vivant ; l’avis rapporté va plus loin | ש״ך ט״ז |
| 15 | « אוחז את העינים אסור וע״י ספר יצירה מותר » (שו״ע יו״ד קע״ט:ט״ו) | Onze mots, quatre entrées, et deux solutions concurrentes | ט״ז י · ש״ך י״ז, י״ח · באר היטב י, י״א · פת״ש ז |
| 16 | « מ״מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום על כן שומר נפשו ירחק מהם » (רמ״א יו״ד קע״ט:ט״ז) | La permission la plus large, refermée par le Rama lui-même | ש״ך י״ט, כ · באר היטב י״ב |
| 17 | « ואומרים שהוא למזל התינוק אסור » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ז) | C’est la phrase qui est interdite, non la table | — |
| 18 | « יש מי שאוסר אא״כ עושה כן כדי להסיר ריח רע » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ח) | Une interdiction d’apparence, et sa sortie | ש״ך כ״א |
| 19 | « המקטר לשד לחברו ולכופו לעשות כרצונו חייב משום עובד עבודת כוכבים » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ט) | Le cas le plus grave, et le Chakh y attache un statut | ש״ך כ״ב, כ״ג · פת״ש ח |
Le seif א nomme quatre catégories : ceux qui scrutent les astres et les sorts dans le corps du seif, les devins, les diseurs d’augures et les sorciers dans la glose. La source est unique et elle est une exigence. La question que les A’haronim ont travaillée est celle du malade, et elle se pose précisément parce que la source est une exigence et non un interdit d’acte.
| L’avis | Ce qu’il tient | Où |
|---|---|---|
| Pisqei Maharai, tel que le Chakh le lit | Un malade peut consulter, puisque le seul obstacle est תמים תהיה | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א |
| Maharchal | Interdit hors danger de mort — même en cas de danger pour un membre ; permis si le mal est venu par sorcellerie, par accident ou par un esprit mauvais | ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק א |
| Beit Yossef au nom du Zohar | Un grand interdit, même pour un malade | בית יוסף יו״ד קע״ט |
| Michkenot Yaakov, rapporté par le Pit’hei Techouva | Défend l’usage indulgent, et conclut néanmoins par שומר נפשו ירחק מהם | פתחי תשובה יו״ד קע״ט ס״ק ב |
| Avis rapporté par le Baer Hetev entre parenthèses | Tient que la sorcellerie visée par la Torah était celle des temps anciens | באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק א |
Trois seifim consécutifs mettent en place trois statuts distincts, et il faut les tenir séparés. Le seif ב : un usage consigné, dont la glose dit qu’il n’y a pas d’augure mais qu’il y a un signe — et qui referme aussitôt en interdisant d’enquêter. Le seif ג : l’augure proprement dit, en neuf formes. Le seif ד : le signe, permis, et que le Chakh élargit jusqu’à permettre d’agir sur lui.
« כי אע״פ שאין ניחוש יש סימן » (רמ״א יו״ד קע״ט:ב)
« אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה » (רמ״א יו״ד קע״ט:ב)
« משמע דעת הרב והפוסקים דאפי׳ לעשות מעשה ולסמוך עליו לעתיד על הפסוק מותר דחשיב קצת נבואה » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ה)
« הוֹאִיל וְלֹא כִּוֵּן מַעֲשָׂיו וְלֹא נִמְנַע מִלַּעֲשׂוֹת אֶלָּא עָשָׂה זֶה סִימָן לְעַצְמוֹ לְדָבָר שֶׁכְּבָר הָיָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ה)
C’est le mécanisme le plus singulier du siman, et il joue deux fois en sens inverse. Au seif ג, la glose permet d’égorger la poule à condition de ne pas dire pourquoi. Au seif י״ז, la table de la nuit de la circoncision est interdite parce qu’on dit que c’est pour le mazal de l’enfant. Le même geste, dans les deux cas, et c’est la phrase qui décide.
« אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו מותר לשחטה כשקראה כתרנגול » (רמ״א יו״ד קע״ט:ג)
« ואומרים שהוא למזל התינוק אסור » (שו״ע יו״ד קע״ט:י״ז)
« אלא די״ל דשאני הכא כיון שיש שינוי טבע לפניו ויש מקצת חרדה על האדם הותר לו לעשות בלי אמירה משא״כ בהנך דלעיל שאין בהם שינוי טבע » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ב)
Le seif ה définit l’interdit dans sa plus grande extension : le Chakh ajoute que l’intention de protéger n’y change rien. Puis deux seifim ouvrent la seule brèche que le siman connaisse ici, et les deux ne sont pas de même force. Le seif ו protège la raison d’un homme en danger, par un geste dont le seif dit lui-même qu’il ne sert à rien. Le seif ז protège sa vie, et le Chakh y invoque la règle générale.
« דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וג״ע וש״ד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט)
« משמע כאן דאם פיקוח נפש תלוי בעבירה שכשעושה עבירה יכול להנצל מותר לו לעשות כן מעצמו עבירה ההיא » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ד)
Cinq seifim, et une seule règle les traverse : les paroles de Torah protègent, elles ne guérissent pas le corps. Elle explique pourquoi le seif ט interdit le verset sur l’enfant frappé, pourquoi le seif י le permet au bien-portant, et pourquoi le seif י״ב restreint les amulettes de versets à la seule protection. Le seif ח, en amont, gradue la faute quand le verset est employé malgré tout ; et le seif י״א rappelle que certaines pratiques sont nommément permises.
« דאז צריך לרפוא׳ ודברי תורה לא ניתן לרפואת הגוף אלא לרפואת הנפש » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח)
| Ce qu’on fait | Statut | Source |
|---|---|---|
| Chuchoter un verset sur la plaie, en crachant | Pas de part au monde à venir | שו״ע יו״ד קע״ט:ח |
| Le même, sans cracher | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:ח |
| Le même, en langue étrangère | Permis selon la glose ; le Bach interdit | רמ״א יו״ד קע״ט:ח |
| Le même, en cas de danger de mort | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:ח |
| Verset ou rouleau sur l’enfant frappé | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:ט |
| Le même, en cas de danger de mort | Permis | ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק ח |
| Le bien-portant qui lit pour se protéger | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:י |
| Mesurer la ceinture et chuchoter dessus | Permis, même le Chabbat | שו״ע יו״ד קע״ט:י״א |
| Amulette qui porte des Noms, pour se soigner | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| Amulette de versets, pour ne pas tomber malade | Permis | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| Amulette de versets, pour se soigner | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
| Écrire des versets dans une amulette | Interdit | שו״ע יו״ד קע״ט:י״ב |
Deux seifim très courts, et deux directions opposées. Le seif י״ג définit le דורש אל המתים par trois gestes conjoints, ce qui rend la définition étroite — et c’est pourquoi le Chakh peut rapporter que l’usage de se rendre au cimetière est établi et sans interdit. Le seif י״ד permet d’adjurer le malade de revenir après sa mort, parce que l’adjuration s’adresse à un vivant ; et l’avis rapporté entre parenthèses va plus loin, en distinguant le corps du mort de son esprit.
« והב״ח כתב לקמן ס״ס רי״ז שכבר החזיקו במנהג זה ואין איסור בדבר » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ו)
« וא״כ ע״כ צ״ל דמה דעבד שמואל היינו לרוח ולא לגוף כדברי רא״ם » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק ט״ז)
Le seif ט״ו est le plus commenté du siman : onze mots, quatre entrées d’appareil, et deux solutions concurrentes à la contradiction du Rambam — celle du Beit Yossef, qui soutient qu’il y a bien un acte, et celle du Taz, qui accepte qu’il n’y en ait pas et distingue selon ce que les yeux reçoivent. La seconde moitié du seif permet le Séfer Yetsira ; le Chakh et le Baer Hetev la referment par des conditions. Le seif ט״ז donne le même mouvement à propos des démons, et c’est le Rama lui-même qui referme.
« ונ״ל דכל אוחז את העינים הוא עושה מעשה כדי לאחוז את העינים » (בית יוסף יו״ד קע״ט)
« ולע״ד נראה דהרמב״ם ס״ל דיש מלקות בלאו זה אף על פי שאין בו מעשה כיון שלעיני הרואים נחשב שעושה מעשה » (ט״ז יו״ד קע״ט ס״ק י)
« וכתב הלבוש אבל צריך לזה קדושה וטהרה אשר לא נמצא זה בעו״ה בדורות הללו ועל זה נאמר ודאשתמש בתגא חלף על כן המונע יבורך » (באר היטב יו״ד קע״ט ס״ק י״א)
« מ״מ רוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום על כן שומר נפשו ירחק מהם » (רמ״א יו״ד קע״ט:ט״ז)
Les trois derniers seifim vont du plus léger au plus lourd. Le seif י״ז interdit une table à cause d’une phrase. Le seif י״ח interdit d’encenser la maison d’une herbe odorante, et le Chakh en donne le motif : cela paraît comme un encensement pour un démon — c’est donc le seif י״ט qui explique le seif י״ח. Et le seif י״ט lui-même porte deux clauses, que le Chakh discute l’une après l’autre.
« מפני שנראה כמקטיר לשד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״א)
« ונפקא מיניה דאם חייב משום עבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה וכדלעיל סימן ג׳ וסימן קי״ט משא״כ אם חייב משום בעל אוב דלא הוי אלא מומר לדבר אחד » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ב)
« ולפע״ד נראה עיקר בש״ס דשבת (פ׳ כלל גדול דף ע״ה עמוד א׳) דמותר ללמוד מאמגושי מכשף דברי תורה ועניני כישוף להבין ולהורות » (ש״ך יו״ד קע״ט ס״ק כ״ג)
| Le mot | Ce qu’il désigne |
|---|---|
| תמים תהיה | L’exigence qui ouvre le siman. Elle ne défend aucun acte : elle interdit de consulter. Tout ce que le siman permet du côté de la parole se décide par rapport à elle. |
| ניחוש | Faire d’un présage une règle de conduite. Neuf formes au seif ג, et toujours le même verbe. |
| סימן | Le contraire exact, et les deux mots se touchent dans la même phrase. Un repère qui n’oblige à rien. |
| חובר חבר | Rassembler des bêtes par une incantation. Le Chakh ajoute que l’intention protectrice n’y change rien. |
| אוחז את העינים | L’illusion — y compris produite par des tours et par la vivacité de la main, sans aucune sorcellerie. |
| קמיע | Trois régimes à ne pas confondre : se soigner par des Noms, porter des versets pour se protéger, écrire des versets. |
| דורש אל המתים | S’affamer, coucher au cimetière, et le faire dans ce but. Trois gestes conjoints — c’est ce qui laisse subsister l’usage d’aller au cimetière. |
| סגולה | Le mot n’est pas dans les seifim : il entre par le Pit’hei Techouva, au ס״ק ו, et il y entre comme une limite. |
| דרכי האמורי | Lui non plus n’est pas dans les seifim. Le Pit’hei Techouva s’en sert deux fois, pour qualifier des pratiques que les seifim n’avaient pas prévues. |
1. Demander n’est pas faire. Le Chakh le pose au premier ס״ק, et cette ligne sert dans presque tous les seifim.
2. Le danger de mort lève tout — le seif ח le dit, le Chakh en donne la règle au ס״ק ט, et le Taz en tire au ס״ק ד que l’homme peut agir lui-même.
3. Les paroles de Torah protègent et ne guérissent pas. C’est le Rambam, puis le Taz au ס״ק ח et le Chakh au ס״ק י״ב ; et c’est ce qui met d’accord les seifim ט, י et י״ב.
4. Le motif énoncé change le statut du geste. La glose du seif ג en fait une permission, le seif י״ז en fait un interdit.
5. Une permission du siman est rarement une permission nue : le Rama, le Chakh et le Pit’hei Techouva la referment chacun par une clause de conduite.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קע״ט · ♥ Soutenir