Siman 180 runs to twelve seifim — the Shulchan Arukh announces it itself: ובו י״ב סעיפים. It joins three prohibitions that at first sight have nothing in common: tattooing, gashing and baldness. What binds them the Tur says in a word — they are customs of the nations, and all three are done in the body. What separates them the siman says as well: tattooing depends on no mourning at all, whereas gashing and baldness make one liable only for a dead person — or, for gashing, before an idol.
Subject: Marks made in the body — כתובת קעקע, שריטה, גדידה, קרחה
Source: שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״פ
Compilation: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
The siman advances in three blocks. Seifim 1–4: the כתובת קעקע — its definition, the one to whom it is done, ash upon a wound, and the mark placed on a slave. Seifim 5–8: the שריטה — for what it makes one liable, by what means, even out of the presence of the dead, and its count. Seifim 9–12: the קרחה — its definition, its measure, its count, the case of doing it to another, and women.
איסור כתובת קעקע וקריחה על מת. ובו י״ב סעיפים:
כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים:
אם עושה כן על בשר חבירו אותו שנעשה לו פטור אא״כ סייע בדבר:
מותר ליתן אפר מקלה על מכתו:
הרושם על עבדו שלא יברח פטור (ונראה דלכתחילה מיהא אסור) (ד״ע):
השורט בבשרו אינו חייב אא״כ עושה כן על מתו או לעבודת כוכבים אלא שעל מתו חייבים בין ביד בין בכלי ולעבודת כוכבים אינו חייב אלא בכלי:
גדידה ושריטה על מת אסור אפילו שלא בפני המת (ועל צער אחר שרי) (ב״י מפי׳ הטור):
יש מי שאומר דדוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו עד שדמו שותת מותר ויש מי שאוסר:
המשרט ה׳ שריטות על מת אחד או על ה׳ מתים שריטה אחת חייב ה׳:
קרחה הוא שתולש משער ראשו על המת בכל מקום בראש בין ביד בין בסם ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער וי״א שתי שערות ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפי׳ בשער א׳:
קרח קרחה אחת על ה׳ מתים אינו חייב אלא אחת אבל אם קרח ה׳ קרחות על מת א׳ חייב על כל או״א:
הקורח בראשו של חבירו והמשרט בבשר חבירו וחבירו מסייע אם שניהם מזידים שניהם לוקים אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה:
גם הנשים מוזהרות בבל יקרחו: הגה וכל שכן בבל ישרטו (טור) ויש להזהירם שלא תתלשנה בשעריהן על מת שלא תבאנה לידי קרחה (טור בשם הירושלמי) וכן בשריטה:
The Tur opens the siman by naming the category, and he names it twice — once for tattooing, once for baldness and gashing.
« כתובת קעקע מחוקי העובדי כוכבים הוא והוא שכותב על בשרו בשריטה וממלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמין » טור יו״ד ק״פ
« גדידה וקרחה על המת גם היא מחוקת העובדי כוכבים » טור יו״ד ק״פ
So there are three laws and one family. But the conditions do not coincide, and therein lies the whole craft of the siman.
Tattooing requires neither a dead person nor an idol: the Tur writes that he is liable for whatever he writes, and the Beit Yosef recalls that even Rabbi Shimon, who imposes the penalty only for an idolatrous name, holds the writing forbidden in any case.
« חייב בכל מה שיכתוב אפי׳ אינו כותב שם כו״ם » טור יו״ד ק״פ
« דלר״ש אינו חייב עד שיכתוב שם כו״ם ופירש״י דלר״ש נמי אסור לכתוב שום כתיבה בעולם אלא דחיוב מלקות ליכא ומשמע דלרבנן חיוב מלקות נמי איכא » בית יוסף יו״ד ק״פ
Gashing, for its part, makes one liable only for a dead person or for an idol, and baldness only for a dead person. The proof is drawn by the gemara from the word לנפש: one who gashes himself over his fallen house or his sunken ship is not liable.
« יָכוֹל אֲפִילּוּ שָׂרַט עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְנֶפֶשׁ״ – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד » מכות כ׳ ע״ב
« הַקֹּרֵחַ רֹאשׁוֹ אוֹ הַשּׂוֹרֵט בִּבְשָׂרוֹ עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁנִּטְבְּעָה בַּיָּם פָּטוּר וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד אוֹ הַשּׂוֹרֵט לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ט״ז
The entire substance of the siman lies in the last two mishnayot of tractate מכות and their gemara. The mishna lists the four acts in a single breath and at once gives the rule of number.
« הַקּוֹרֵחַ קׇרְחָה בְּרֹאשׁוֹ וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ, וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ, וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת – חַיָּיב » מכות כ׳ ע״א
« שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים, אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת » מכות כ׳ ע״א
The gemara adds four things to them, and the Shulchan Arukh takes them up one by one. First the measure of the baldness, disputed by three views.
« וְכַמָּה שִׁיעוּר קׇרְחָה? רַב הוּנָא אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כִּגְרִיס » מכות כ׳ ע״ב
« חַד אוֹמֵר: כִּגְרִיס, וְחַד אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ, וְחַד אוֹמֵר: כִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת » מכות כ׳ ע״ב
Then the exclusion of what is not a dead person.
« יָכוֹל אֲפִילּוּ שָׂרַט עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְנֶפֶשׁ״ – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד » מכות כ׳ ע״ב
Then the division between the hand and the implement, which the gemara must reverse in order to fit the verse.
« עַל מֵת, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי – חַיָּיב, עַל עֲבוֹדָה זָרָה, בַּיָּד – חַיָּיב, בִּכְלִי – פָּטוּר » מכות כ״א ע״א
« אֶלָּא אֵימָא: בַּיָּד – פָּטוּר, בִּכְלִי – חַיָּיב » מכות כ״א ע״א
Finally tattooing, its definition in two acts and the question whether an idolatrous name is required.
« הַכּוֹתֵב כְּתוֹבֶת קַעֲקַע. כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָּתַב – אֵינוֹ חַיָּיב, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וִיקַעְקַע » מכות כ״א ע״א
« רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שָׁם אֶת הַשֵּׁם » מכות כ״א ע״א
« אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה » מכות כ״א ע״א
And the last page gives the practical rule about ashes.
« אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כִּכְתוֹבֶת קַעֲקַע » מכות כ״א ע״א
« רַב אָשֵׁי אָמַר: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַכָּה – מַכָּתוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו » מכות כ״א ע״א
| Term | Meaning | Where it operates |
|---|---|---|
| כתובת קעקע | Incised writing: one gashes, one fills — the two together | Seifim 1–4; מכות כ״א ע״א |
| שריטה | The gash made in the flesh, for a dead person or before an idol | Seifim 5–8, 11 |
| גדידה | The other name of the same thing — the Rambam writes they are one | Seif 6; מכות כ״א ע״א |
| קרחה | Tearing out hair for a dead person, anywhere on the head | Seifim 9–12 |
| אפר מקלה | Burnt ash, permitted upon a wound | Seif 3; ט״ז ס״ק א |
| מכתו מוכיח עליו | The wound testifies: this is not a mark but a remedy | ש״ך ס״ק ו; מכות כ״א ע״א |
| כגריס | The measure of the baldness: a bare patch the size of a split bean | Seif 9; מכות כ׳ ע״ב |
| סם | The depilatory — baldness does not require the hand | Seif 9; רמב״ם chapter י״ב halakha ט״ו |
| מסייע | One who lends himself to the act done upon him — and becomes liable | Seifim 2 and 11; ש״ך ס״ק י״א |
| חוקות העובדי כוכבים | The category that unites the three prohibitions, per the Tur | טור יו״ד ק״פ; ש״ך ס״ק ו |
| בל יקרחו | The name of the baldness prohibition — women are included in it | Seif 12; ט״ז ס״ק ג |
| The act | The motive | The means | The verdict |
|---|---|---|---|
| To gash and fill with dye | No motive required | Immaterial | Liable — seif 1 |
| To write without incising, or dye without writing | — | — | Exempt — רמב״ם chapter י״ב halakha י״א |
| To receive a tattoo without assisting | — | — | Exempt — seif 2; yet forbidden per the Chakh ס״ק ד |
| To place ash upon a wound | Healing | Even hard ash | Permitted — seif 3; ט״ז ס״ק א |
| To mark a slave lest he flee | Safekeeping | — | Exempt — seif 4; forbidden a priori per the gloss |
| To gash one’s flesh | For a dead person | Hand or implement | Liable — seif 5 |
| To gash one’s flesh | For idolatrous worship | Implement only | Liable — seif 5 |
| To gash one’s flesh | For a fallen house, a sunken ship | — | Exempt — מכות כ׳ ע״ב; permitted per the gloss on seif 6 |
| To strike with the hand until blood flows | For a dead person | By hand | Two opinions — seif 7 |
| To tear out one’s hair | For a dead person | Hand or depilatory | Liable from the measure — seif 9 |
| To tear out a single hair | For a dead person | — | Forbidden per one view, without penalty — seif 9 |
| To do it to another, the other assisting | — | — | Both liable if intentional — seif 11 |
« וה״ה כותב בצבע תחלה ואח״כ שורט במקום צבע. ב״ח » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק א
« בכל מקום שיעשה כן על בשרו חייב בכל מה שיכתוב. טור » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ב
« ע״ל סעיף י״א » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ג
« כתב בית יוסף והאחרונים שנלמד מהקפת ראש דלקמן סי׳ קפ״א ולפי זה כי היכי דהתם איסורא מיהא איכא אף על פי שלא סייעו ה״ה הכא » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ד
« וכ״ש עפר בעלמא. ב״ח » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ה
« דמכתו מוכיח עליו שאינו עושה משום חקות העובדי כוכבים אלא לרפואת המכה » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ו
« ואינו ממלא מקום השריטה צבע » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ז
« בשביל מתו » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ח
« והב״ח כתב דאיסורא מיהא איכא אפילו על צער אחר ודלא כב״י » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ט
« בעושה כן על המת אבל אם עושה כן בשביל התורה כלומר אדם גדול שמת ומצטער על התורה מותר. הרא״ש וטור » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק י
« והוא הדין בכתובת קעקע דינא הכי. פרישה סעיף ט״ו » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק י״א
« פי׳ אפילו אפר כירה שהוא קשה ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן אפ״ה מותר דמכתו מוכיח עליו » ט״ז יו״ד ק״פ ס״ק א
« ואפילו לאחר שחיתה המכה מ״מ נשאר שם רושם המכה » ט״ז יו״ד ק״פ ס״ק א
« מדמצינו בר׳ עקיבא שעשה כן על ר׳ אליעזר וי״א ס״ל דרבי עקיבא על תורתו של רבי אליעזר עשה כן » ט״ז יו״ד ק״פ ס״ק ב
« פירוש דקרחה הוא תלוי בשערות ומצינו שהקילה התורה בנשים בשער לענין גילוח הפאות וכל שכן בבלי שרטו שאין תלוי בשערות » ט״ז יו״ד ק״פ ס״ק ג
« וה״ה כותב בצבע תחלה ואח״כ שורט במקום צבע. ב״ח » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק א
« כתב ב״י דנלמד מהקפת ראש דלקמן סי׳ קפ״א ולפ״ז כי היכא דהתם איסורא מיהא איכא אע״פ שלא סייע ה״ה הכא. ש״ך » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק ב
« פי׳ אפי׳ אפר כירה שהיא קשה ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן אפ״ה מותר דמכתו מוכיח עליו » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק ג
« וכ״ש עפר בעלמא דמותר. ט״ז » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק ג
« והב״ח כתב דאיסורא מיהא איכא אפי׳ על צער אחר » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק ד
« בעושה כן על המת אבל אם עושה כן בשביל התורה כלומר אדם גדול שמת ומצטער על התורה מותר. הרא״ש והטור » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק ה
« ע׳ בתשובת מעיל צדקה סי׳ ל״א שנסתפק בדין כתובת קעקע לענין חיוב מלקות אי בעינן שיהא בו אותיות אשר הם מוסכמים » פתחי תשובה יו״ד ק״פ ס״ק א
« ולסוף העלה דבעינן כתב אותיות ממש אלא דסגי אפילו באות אחת » פתחי תשובה יו״ד ק״פ ס״ק א
« והא דאמרו מכתו מוכיח עליו לקמן ס״ג י״ל דמ״מ מדרבנן אסור » פתחי תשובה יו״ד ק״פ ס״ק א
« ע׳ בתשובת נו״ב תניינא חלק אה״ע מבואר שם דכאן מיירי במל וטבל אבל עבד שקנאו ישראל ולא מל ולא טבל מותר לקעקע בבשרו כשם שמותר לשרט בבשר הכנעני » פתחי תשובה יו״ד ק״פ ס״ק ב
The three prohibitions of this siman are gathered in a single chapter of the Mishneh Torah, and that chapter is the one on חוקות הגויים — the very chapter that opens with the ban on dressing and cutting one’s hair as they do. The Shulchan Arukh follows it closely: the definition in seif 1 is the Rambam’s language, and so is the rule of seif 11, as the Beit Yosef says expressly.
« כְּתֹבֶת קַעֲקַע הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיִּשְׂרֹט עַל בְּשָׂרוֹ וִימַלֵּא מְקוֹם הַשְּׂרִיטָה כָּחל אוֹ דְּיוֹ אוֹ שְׁאָר צִבְעוֹנִים הָרוֹשְׁמִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״א
« וְזֶה הָיָה מִנְהַג הָעַכּוּ״ם שֶׁרוֹשְׁמִין עַצְמָן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כְּלוֹמַר שֶׁהוּא עֶבֶד מָכוּר לָהּ וּמֻרְשָׁם לַעֲבוֹדָתָהּ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״א
« כָּתַב וְלֹא רָשַׁם בְּצֶבַע אוֹ שֶׁרָשַׁם בְּצֶבַע וְלֹא כָּתַב בִּשְׂרִיטָה פָּטוּר עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״א
« בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכוֹתֵב אֲבָל זֶה שֶׁכָּתְבוּ בִּבְשָׂרוֹ וְקִעְקְעוּ בּוֹ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּעַ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״א
« הַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת לוֹקֶה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״ב
« גְּדִידָה וּשְׂרִיטָה אַחַת הִיא » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״ג
« אֶלָּא שֶׁעַל מֵת בֵּין שָׂרַט בְּיָדוֹ בֵּין שָׂרַט בִּכְלִי לוֹקֶה. לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּכְלִי חַיָּב מַלְקוֹת בְּיָדוֹ פָּטוּר » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״ג
« וְכַמָּה שִׁעוּר הַקָּרְחָה כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ כִּגְרִיס פָּנוּי בְּלִי שֵׂעָר » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ט״ו
« וְחַיָּב עַל כָּל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ט״ו
« הַקֹּרֵחַ רֹאשׁוֹ אוֹ הַשּׂוֹרֵט בִּבְשָׂרוֹ עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁנִּטְבְּעָה בַּיָּם פָּטוּר וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא עַל הַמֵּת בִּלְבַד אוֹ הַשּׂוֹרֵט לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ט״ז
| The Rambam | The Shulchan Arukh | The subject |
|---|---|---|
| פרק י״ב הלכה י״א | שו״ע יו״ד ק״פ:א–ב | The definition of the tattoo, and the two acts it requires |
| פרק י״ב הלכה י״ב | שו״ע יו״ד ק״פ:ח | Five gashes, five dead — and the warning for each |
| פרק י״ב הלכה י״ג | שו״ע יו״ד ק״פ:ה–ו | גדידה and שריטה are one; the hand and the implement |
| פרק י״ב הלכה ט״ו | שו״ע יו״ד ק״פ:ט–י | The baldness, its measure and its count |
| פרק י״ב הלכה ט״ז | שו״ע יו״ד ק״פ:י״א | What is not a dead person; and one who does it to another |
Seif 1 gives the definition, and it is technical: a gash, then a filling with a substance that marks. The modern tattoo does both in one motion. Seif 2 adds that the one to whom it is done is exempt — but the Chakh at ס״ק ד derives from the following siman that a prohibition remains even without assisting, and the Ba’er Hetev repeats it. For the application to your situation, consult your Rav.
The Pit’hei Teshuva opens the question in the name of the Me’il Tsedaka: does the penalty presuppose writing properly so called, or does any mark suffice? He concludes that real letters are needed — but that one letter suffices. And he is careful to add that the permission of ash in seif 3 proves nothing against him: it might remove only the penalty, the rabbinic prohibition remaining. It is an entry about liability, not about permission. For the application to your situation, consult your Rav.
Seif 3 permits burnt ash upon a wound, and the Taz extends the permission even to hard ash, which hollows out the place of the wound and whose trace is still visible long afterwards. The reason is single, and the Chakh states it: the wound itself proves that he is not acting after a custom of the nations but for healing. What this seif settles, then, is a case where the mark accompanies a treatment. For the application to your situation, consult your Rav.
Seif 7 gives two views without deciding: one who strikes his flesh until blood flows, for a dead person, is permitted according to one and forbidden according to the other. The Taz reports the episode from which the dispute arises — Rabbi Akiva over Rabbi Eliezer — and the reading that sets it aside: it was not for the dead but for the Torah that was lost. The Chakh draws the line: the one who forbids speaks only of the act done for the dead; done for the Torah of a great man who has gone, it remains permitted. For the application to your situation, consult your Rav.
Seif 9 fixes the measure for liability, and reports a view forbidding even one hair. The gloss on seif 12 adds a practical instruction that presupposes no measure at all: one must warn against tearing out hair over a dead person, lest one come to baldness. The Tur cites a Yerushalmi for this, and the Beit Yosef recalls that the Terumat HaDeshen forbids even when one’s dead is not before him. For the application to your situation, consult your Rav.
Seif 4 exempts one who marks his slave so that he should not flee, and the gloss adds that a priori it is nonetheless forbidden. The Pit’hei Teshuva reports in the name of the Noda BiYehuda that the seif deals with a slave who was circumcised and immersed, and that the division runs there. Seif 11 no longer speaks of exemption at all: one who does it to another is liable, and the one who lends himself to it is liable with him once he acts knowingly. For the application to your situation, consult your Rav.
| Seif | The clause | What it decides |
|---|---|---|
| 1 | « כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים » שו״ע יו״ד ק״פ:א | The tattoo: gash, then fill |
| 2 | « אם עושה כן על בשר חבירו אותו שנעשה לו פטור אא״כ סייע בדבר » שו״ע יו״ד ק״פ:ב | The one to whom it is done is exempt, unless he assisted |
| 3 | « מותר ליתן אפר מקלה על מכתו » שו״ע יו״ד ק״פ:ג | Ash upon a wound is permitted |
| 4 | « הרושם על עבדו שלא יברח פטור » שו״ע יו״ד ק״פ:ד | Marking a slave: exempt |
| 4 | « ונראה דלכתחילה מיהא אסור » רמ״א יו״ד ק״פ:ד | But forbidden a priori |
| 5 | « השורט בבשרו אינו חייב אא״כ עושה כן על מתו או לעבודת כוכבים » שו״ע יו״ד ק״פ:ה | Gashing makes one liable only for a dead person or an idol |
| 5 | « אלא שעל מתו חייבים בין ביד בין בכלי ולעבודת כוכבים אינו חייב אלא בכלי » שו״ע יו״ד ק״פ:ה | The dead: hand or implement. The idol: implement alone |
| 6 | « גדידה ושריטה על מת אסור אפילו שלא בפני המת » שו״ע יו״ד ק״פ:ו | Even not in the presence of the dead |
| 6 | « ועל צער אחר שרי » רמ״א יו״ד ק״פ:ו | For another grief: permitted |
| 7 | « יש מי שאומר דדוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו עד שדמו שותת מותר ויש מי שאוסר » שו״ע יו״ד ק״פ:ז | Striking until blood flows: two views |
| 8 | « המשרט ה׳ שריטות על מת אחד או על ה׳ מתים שריטה אחת חייב ה׳ » שו״ע יו״ד ק״פ:ח | Five gashes or five dead: five penalties |
| 9 | « קרחה הוא שתולש משער ראשו על המת בכל מקום בראש בין ביד בין בסם » שו״ע יו״ד ק״פ:ט | Baldness: tearing out, by hand or by depilatory |
| 9 | « ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער » שו״ע יו״ד ק״פ:ט | Its measure: a bare gris |
| 9 | « וי״א שתי שערות ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפי׳ בשער א׳ » שו״ע יו״ד ק״פ:ט | Two hairs per some; a prohibition from one hair per one view |
| 10 | « קרח קרחה אחת על ה׳ מתים אינו חייב אלא אחת אבל אם קרח ה׳ קרחות על מת א׳ חייב על כל או״א » שו״ע יו״ד ק״פ:י | One baldness for five dead: one penalty |
| 11 | « הקורח בראשו של חבירו והמשרט בבשר חבירו וחבירו מסייע אם שניהם מזידים שניהם לוקים אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה » שו״ע יו״ד ק״פ:י״א | Doing it to another: both liable if intentional |
| 12 | « גם הנשים מוזהרות בבל יקרחו » שו״ע יו״ד ק״פ:י״ב | Women are in בל יקרחו |
| 12 | « וכל שכן בבל ישרטו » רמ״א יו״ד ק״פ:י״ב | And all the more so in בל ישרטו |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman ק״פ · ♥ Support