« כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים » שו״ע יו״ד ק״פ:א
« השורט בבשרו אינו חייב אא״כ עושה כן על מתו או לעבודת כוכבים » שו״ע יו״ד ק״פ:ה
| סעיף | הלשון | מה שהיא קובעת |
|---|---|---|
| 1 | « כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים » שו״ע יו״ד ק״פ:א | כתובת קעקע : לשרוט, ואחר כך למלא |
| 2 | « אם עושה כן על בשר חבירו אותו שנעשה לו פטור אא״כ סייע בדבר » שו״ע יו״ד ק״פ:ב | זה שנעשה לו פטור, אלא אם כן סייע |
| 3 | « מותר ליתן אפר מקלה על מכתו » שו״ע יו״ד ק״פ:ג | האפר על גבי מכה מותר |
| 4 | « הרושם על עבדו שלא יברח פטור » שו״ע יו״ד ק״פ:ד | הרושם על עבדו : פטור |
| 4 | « ונראה דלכתחילה מיהא אסור » רמ״א יו״ד ק״פ:ד | ומכל מקום אסור לכתחילה |
| 5 | « השורט בבשרו אינו חייב אא״כ עושה כן על מתו או לעבודת כוכבים » שו״ע יו״ד ק״פ:ה | אין השריטה מחייבת אלא על מת או לעבודת כוכבים |
| 5 | « אלא שעל מתו חייבים בין ביד בין בכלי ולעבודת כוכבים אינו חייב אלא בכלי » שו״ע יו״ד ק״פ:ה | על המת — יד וכלי ; לעבודת כוכבים — כלי בלבד |
| 6 | « גדידה ושריטה על מת אסור אפילו שלא בפני המת » שו״ע יו״ד ק״פ:ו | אפילו שלא בפני המת |
| 6 | « ועל צער אחר שרי » רמ״א יו״ד ק״פ:ו | על צער אחר : מותר |
| 7 | « יש מי שאומר דדוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו עד שדמו שותת מותר ויש מי שאוסר » שו״ע יו״ד ק״פ:ז | המכה עד שדמו שותת : שתי דעות |
| 8 | « המשרט ה׳ שריטות על מת אחד או על ה׳ מתים שריטה אחת חייב ה׳ » שו״ע יו״ד ק״פ:ח | חמש שריטות או חמישה מתים : חמש מלקיות |
| 9 | « קרחה הוא שתולש משער ראשו על המת בכל מקום בראש בין ביד בין בסם » שו״ע יו״ד ק״פ:ט | הקרחה : תלישה, ביד או בסם |
| 9 | « ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער » שו״ע יו״ד ק״פ:ט | שיעורה : כגריס פנוי |
| 9 | « וי״א שתי שערות ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפי׳ בשער א׳ » שו״ע יו״ד ק״פ:ט | שתי שערות לדעה אחת ; ואיסור אפילו בשערה אחת לדעה אחרת |
| 10 | « קרח קרחה אחת על ה׳ מתים אינו חייב אלא אחת אבל אם קרח ה׳ קרחות על מת א׳ חייב על כל או״א » שו״ע יו״ד ק״פ:י | קרחה אחת על חמישה מתים : מלקות אחת |
| 11 | « הקורח בראשו של חבירו והמשרט בבשר חבירו וחבירו מסייע אם שניהם מזידים שניהם לוקים אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה » שו״ע יו״ד ק״פ:י״א | העושה בחבירו : שניהם לוקים במזידים |
| 12 | « גם הנשים מוזהרות בבל יקרחו » שו״ע יו״ד ק״פ:י״ב | הנשים בכלל בל יקרחו |
| 12 | « וכל שכן בבל ישרטו » רמ״א יו״ד ק״פ:י״ב | וכל שכן בכלל בל ישרטו |
ההגדרה עומדת בשני מעשים, וזה בלא זה פטור. והסדר אינו מעכב — הש״ך אמרו בשם הב״ח, והשולחן ערוך אף כתב את השריטה לפני המילוי, במקום שהרמב״ם כתב את הכתיבה לפני הקעקוע.
« כָּתַב וְלֹא רָשַׁם בְּצֶבַע אוֹ שֶׁרָשַׁם בְּצֶבַע וְלֹא כָּתַב בִּשְׂרִיטָה פָּטוּר עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״א
« וה״ה כותב בצבע תחלה ואח״כ שורט במקום צבע. ב״ח » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק א
ואין צריך טעם כלל, וזה המפריד בין החטיבה הראשונה לשתי האחרות. המשנה אמנם הביאה דעה המצריכה שם של עבודת כוכבים — אבל למלקות בלבד, והכתיבה אסורה בכל עניין.
« רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שָׁם אֶת הַשֵּׁם » מכות כ״א ע״א
« דלר״ש אינו חייב עד שיכתוב שם כו״ם ופירש״י דלר״ש נמי אסור לכתוב שום כתיבה בעולם אלא דחיוב מלקות ליכא ומשמע דלרבנן חיוב מלקות נמי איכא » בית יוסף יו״ד ק״פ
וההיתר שבסעיף ג אינו תלוי ברושם אלא במה שנלווה אליו : מכה. והט״ז הראה שאף אפר הקשה, שרישומו עומד זמן רב, בכלל ההיתר.
« פי׳ אפילו אפר כירה שהוא קשה ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן אפ״ה מותר דמכתו מוכיח עליו » ט״ז יו״ד ק״פ ס״ק א
« דמכתו מוכיח עליו שאינו עושה משום חקות העובדי כוכבים אלא לרפואת המכה » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ו
הטעם תחילה : בלא מת ובלא אליל אין חיוב. והאמצעי אחריו, ואין שני הטעמים שווים בו — המת מקבל יד וכלי, והאליל מצריך כלי.
« השורט בבשרו אינו חייב אא״כ עושה כן על מתו או לעבודת כוכבים » שו״ע יו״ד ק״פ:ה
« אלא שעל מתו חייבים בין ביד בין בכלי ולעבודת כוכבים אינו חייב אלא בכלי » שו״ע יו״ד ק״פ:ה
והמקום והזמן אינם מעכבים : הרמ״א בסעיף ו אמרו — אפילו שלא בפני המת. וסעיף ז הניח פתוחה את שאלת ההכאה ביד, שתי דעות עומדות זו מול זו בלא הכרעה.
« גדידה ושריטה על מת אסור אפילו שלא בפני המת » שו״ע יו״ד ק״פ:ו
« ועל צער אחר שרי » רמ״א יו״ד ק״פ:ו
« יש מי שאומר דדוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו עד שדמו שותת מותר ויש מי שאוסר » שו״ע יו״ד ק״פ:ז
שיעור החיוב כגריס פנוי ; ודעה שנייה אומרת שתי שערות ; ואמירה שלישית, שאינה שיעור עוד, סוברת שאיסור יש אפילו בשערה אחת.
« ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער » שו״ע יו״ד ק״פ:ט
« וי״א שתי שערות ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפי׳ בשער א׳ » שו״ע יו״ד ק״פ:ט
ואין המניין הולך אחר מניין השריטה, וזה הנקודה שיש לזכור : חמש קרחות על מת אחד — חמש מלקיות, וקרחה אחת על חמישה מתים — אחת בלבד. והשריטה מונה את המתים כמעשים.
« קרח קרחה אחת על ה׳ מתים אינו חייב אלא אחת אבל אם קרח ה׳ קרחות על מת א׳ חייב על כל או״א » שו״ע יו״ד ק״פ:י
« המשרט ה׳ שריטות על מת אחד או על ה׳ מתים שריטה אחת חייב ה׳ » שו״ע יו״ד ק״פ:ח
העושה בחבירו חייב. וזה שנעשה לו פטור — ואם סייע, נעשה עושה. סעיף י״א אמרו בקרחה ובשריטה ; והפרישה, שהביאה הש״ך, הרחיבתו לכתובת קעקע.
« אם עושה כן על בשר חבירו אותו שנעשה לו פטור אא״כ סייע בדבר » שו״ע יו״ד ק״פ:ב
« הקורח בראשו של חבירו והמשרט בבשר חבירו וחבירו מסייע אם שניהם מזידים שניהם לוקים אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה » שו״ע יו״ד ק״פ:י״א
« והוא הדין בכתובת קעקע דינא הכי. פרישה סעיף ט״ו » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק י״א
| הספר | מה שהוא מוסיף לסימן |
|---|---|
| ש״ך — י״א ס״ק | ההגדרה המורחבת בשם הב״ח (ס״ק א) ; האיסור הקיים בזה שנעשה לו (ס״ק ד) ; טעם היתר האפר (ס״ק ו) ; דעת הב״ח בצער אחר (ס״ק ט) ; ההיתר על התורה (ס״ק י) ; ההרחבה לכתובת קעקע (ס״ק י״א) |
| ט״ז — ג׳ ס״ק | היתר האפר עד אפר הכירה הקשה (ס״ק א) ; פירוש מעשה רבי עקיבא (ס״ק ב) ; טעם הקל וחומר בנשים (ס״ק ג) |
| באר היטב — ה׳ ס״ק | העתקת הש״ך והט״ז, ובשינוי אחד : בס״ק ד לא הביא אלא את הב״ח בצער אחר |
| פתחי תשובה — ב׳ | האם צריך אותיות למלקות (ס״ק א) ; באיזה עבד מדבר סעיף ד (ס״ק ב) |
| נקודות הכסף | אינן על סימן זה — ומצויות במקומות אחרים ביורה דעה, בסימן קע״ד כבסימן קע״ו |
| מונח | משמעו | היכן הוא פועל |
|---|---|---|
| כתובת קעקע | הכתיבה המקועקעת : שורט, ממלא — ושניהם כאחד | סעיפים א–ד ; מכות כ״א ע״א |
| שריטה | החתך הנעשה בבשר, על מת או לפני האליל | סעיפים ה–ח, י״א |
| גדידה | שמה האחר של אותה עשייה — הרמב״ם כתב שאחת היא | סעיף ו ; מכות כ״א ע״א |
| קרחה | תלישת השיער על מת, בכל מקום שבראש | סעיפים ט–י״ב |
| אפר מקלה | אפר הכירה, המותר על גבי מכה | סעיף ג ; ט״ז ס״ק א |
| מכתו מוכיח עליו | המכה מעידה : אין זה רושם אלא רפואה | ש״ך ס״ק ו ; מכות כ״א ע״א |
| כגריס | שיעור הקרחה : שטח פנוי כגודל פול חצוי | סעיף ט ; מכות כ׳ ע״ב |
| סם | הסם הממרט — אין הקרחה צריכה יד דווקא | סעיף ט ; רמב״ם פרק י״ב הלכה ט״ו |
| מסייע | המסייע במעשה הנעשה בו — ובכך מתחייב | סעיפים ב, י״א ; ש״ך ס״ק י״א |
| חוקות העובדי כוכבים | הקטגוריה המאחדת את שלושת הלאווין, לדעת הטור | טור יו״ד ק״פ ; ש״ך ס״ק ו |
| בל יקרחו | שמו של איסור הקרחה — והנשים בכללו | סעיף י״ב ; ט״ז ס״ק ג |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ק״פ · ♥ תמיכה