סימן קפ״א עומד על שנים עשר סעיפים — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו : ובו י״ב סעיפים. שני איסורים רצים בו זה בצד זה : הקפת הראש, שיש בה שתי פאות, והשחתת הזקן, שיש בה חמש. והסימן דן בשניהם כאחד מפני שהכתוב חיברם בפסוק אחד, והרמב״ם הוציא מכך היקש המושל בכל הסימן : כל שאינו בבל תשחית אינו בבל תקיף. מכאן הנשים, מכאן העבדים, ומכאן חוסר הסימטריה התמוה שבתער.
נושא : גילוח הפאות — פאות הראש, פאות הזקן, תער, מספריים כעין תער
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״א
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן מתקדם בשתי חטיבות, ושלישית מחברת ביניהן. סעיפים א–ג : הראש — היכן שתי פאותיו, מה שאין נפקא מינה בשאר השיער, והכלי. סעיפים ד–ח : מי חייב — המקיף, הניקף, הקטן, האשה, העבד, הטומטום. סעיפים ט–י״ב : שיעור הפאה, ואחריו הזקן — כליו, חמש פאותיו, והאשה.
איסור גילוח הפאות. ובו י״ב סעיפים:
פאות הראש הם שתים סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל:
בין שגילח הפאות בלבד בין שגילח כל הראש עם הפאות חייב:
אינו חייב אלא בתער ויש אוסרים במספרי׳ כעין תער ויש לחוש לדבריה׳:
גם הניקף חייב אם סייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו אבל איסורא איכא אע״פ שלא סייע לפיכך אסור להיות ניקף אפילו על ידי עובד כוכבים:
המקיף את הקטן חייב. (אבל מותר להקיף את העובד כוכבים או את האשה (ב״י בשם הרא״ש) ויש מסתפקים בדבר (ב״י בשם י״א) וקטן מותר להיות ניקף מן העובד כוכבים) (ר״ן פרק אלו הן הגולין):
אשה אינה במצות הקפה וי״א שאף על פי שמותרת להקיף פאת ראשה אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן:
עבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים:
טומטום ואנדרוגינוס אסורין בהקפת הראש:
שיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד:
אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער אבל במספרים מותר אפילו כעין תער: הגה ומ״מ נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער (ת״ה סימן רצ״ה) מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה הואיל ואינו עיקר מקום הפאות (ד״ע):
פאות הזקן הם ה׳ ורבו בהם הדעות לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל (ואפילו תחת הגרון) (ב״י בשם אגרת ר״י וסמ״ג):
אשה שיש לה זקן מותרת להשחיתו ודינה בהשחתת זקן האיש כדינה בהקפת ראש האיש:
כתוב אחד נושא את שני האיסורים, והרמב״ם הוציא ממנו היקש העובר בכל הסימן.
« כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תַּשְׁחִית יֶשְׁנוֹ בְּבַל תַּקִּיף, וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בְּבַל תַּשְׁחִית לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָקָן אֵינָהּ בְּבַל תַּקִּיף » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ב׳
והתוצאה מיידית : האשה, שאין לה זקן, אינה בשניהם ; והעבד, שיש לו, הרי הוא בשניהם.
« לְפִיכָךְ הָעֲבָדִים הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם זָקָן אֲסוּרִין בְּהַקָּפָה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ב׳
« אשה אינה במצות הקפה » שו״ע יו״ד קפ״א:ו
« עבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים » שו״ע יו״ד קפ״א:ז
והש״ך פיתח היקש זה בלשונו, וזהו הקטע הבנוי ביותר בפירושו על סימן זה.
« אע״פ שדינם כנשים לענין חיוב מצות חייבין בהקפת ראש דנשים לא אימעטו מהקפת ראש אלא מדכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנם » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
« והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן דהא לית להו זקן ליתנהו נמי בהקפת הראש הלכך עבדים כיון דאית להו זקן ליתנהו בכלל היקש זה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
ונשאר הטעם האחר, שהרמב״ם נתנו בראש כל אחד משני האיסורים : כך היו עושים הגויים, וכוהני עבודת כוכבים היו משחיתים את זקנם. והטור אינו רוצה בו, והט״ז ביאר מפני מה אין הסתייגות זו בחינם.
« אֵין מְגַלְּחִין פַּאֲתֵי הָרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה א׳
« דֶּרֶךְ כֹּהֲנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָיָה לְהַשְׁחִית זְקָנָם. לְפִיכָךְ אָסְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁחִית הַזָּקָן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« גם באלו כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים ע״כ וזה אינו מפורש » טור יו״ד קפ״א
« ואין אנו צריכים לבקש טעם למצות כי מצות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמן » טור יו״ד קפ״א
« זה לשון הטור כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים טעם למצות » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק א
כל חומרו של הסימן מונח במשנה שבמכות ובגמרא שעליה. המשנה מונה את ארבעת המעשים ונותנת מיד את מניין הפאות.
« הַקּוֹרֵחַ קׇרְחָה בְּרֹאשׁוֹ וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ, וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ » מכות כ׳ ע״א
« עַל הָרֹאשׁ – שְׁתַּיִם, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, עַל הַזָּקָן – שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן, וְאַחַת מִלְּמַטָּה » מכות כ׳ ע״א
ואחר כך היא מעמידה את דין הכלי, ושם נחתך הכול.
« וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְּתַעַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט אוֹ בִּרְהִיטָנִי – חַיָּיב » מכות כ׳ ע״א
והגמרא מעמידה את מקומן של שתי פאות הראש.
« פְּאַת רֹאשׁוֹ״ – סוֹף רֹאשׁוֹ, וְאֵיזֶהוּ סוֹף רֹאשׁוֹ – זֶה הַמַּשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אׇזְנוֹ וּלְפַדַּחְתּוֹ » מכות כ׳ ע״ב
ומעמידה את מקומה של החמישית שבזקן.
« פְּאַת זְקָנוֹ – סוֹף זְקָנוֹ, וְאֵיזֶהוּ סוֹף זְקָנוֹ – שִׁבּוֹלֶת זְקָנוֹ » מכות כ׳ ע״ב
ובעצם המעשה קבעה שאף הניקף חייב, ופירשה באיזה אופן.
« אֶחָד הַמַּקִּיף וְאֶחָד הַנִּיקָּף – לוֹקֶה » מכות כ׳ ע״ב
« רָבָא אוֹמֵר: בְּמַקִּיף לְעַצְמוֹ, וְדִבְרֵי הַכֹּל. רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: בִּמְסַיֵּיעַ. וְדִבְרֵי הַכֹּל » מכות כ׳ ע״ב
ולבסוף הוכיחה את הצורך בתער מכוח מיעוט כפול, ונתנה את הנוסח שהרמב״ם עתיד להעתיקו מילה במילה.
« יָכוֹל אֲפִילּוּ גַּלָּחוֹ בְּמִסְפָּרַיִם יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תַשְׁחִית״. אִי ״לֹא תַשְׁחִית״, יָכוֹל אִם לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּרְהִיטָנִי יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יְגַלֵּחוּ״ » מכות כ״א ע״א
« הָא כֵּיצַד – גִּילּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תַּעַר » מכות כ״א ע״א
ורב ששת מחווה באצבע על המקומות ואינו מתארם — ומאותה הוראה אילמת עתידות לצאת שלוש הדעות שבסעיף י״א.
« מַחְוֵי רַב שֵׁשֶׁת בֵּין פִּירְקֵי רֵישָׁא » מכות כ״א ע״א
« מַחְוֵי רַב שֵׁשֶׁת בֵּין פִּירְקֵי דִּיקְנָא » מכות כ״א ע״א
« רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נְטָלָן וְכוּ׳. קָסָבַר: חַד לָאו הוּא » מכות כ״א ע״א
| מונח | משמעו | היכן הוא פועל |
|---|---|---|
| פאות הראש | שני המקומות שבהם נפגשת הגולגולת עם הלחי, אצל האוזן | סעיפים א, ט ; ש״ך ס״ק א |
| פאות הזקן | חמשת מקומות הזקן, שנחלקו בהם | סעיף י״א ; ט״ז ס״ק ג–ד |
| תער | התער — הכלי היחיד המחייב בזקן | סעיפים ג, י ; מכות כ״א ע״א |
| מספריים כעין תער | מספריים הגוזזים סמוך לבשר — אסורים בראש, מותרים בזקן | סעיפים ג, י ; ש״ך ס״ק ב |
| גילוח שיש בו השחתה | לשון הגמרא : גילוח שיש בו השחתה — הוא התער | מכות כ״א ע״א ; רמב״ם פרק י״ב הלכה ז׳ |
| מקיף | המקיף את פאת חבירו — חייב לעולם | סעיפים ד, ה |
| ניקף | הניקף — חייב אם סייע, ואסור אף בלא סיוע | סעיף ד ; מכות כ׳ ע״ב |
| בל תשחית ובל תקיף | היקש הרמב״ם : כל שאינו בזה אינו בזה | סעיפים ו, ז, י״ב ; ש״ך ס״ק ה |
| שבולת הזקן | הפאה החמישית, בתחתית הזקן — ומקומה שנוי במחלוקת | מכות כ׳ ע״ב ; ט״ז ס״ק ד |
| תחת הגרון | תחת הגרון — הנקודה שבה נפרדים הרמ״א, הב״ח והש״ך | סעיפים י, י״א ; ש״ך ס״ק ז ; ט״ז ס״ק ד |
| שלום מלכות | ההיתר לקרוב למלכות — שהט״ז דן בו כאן | ט״ז ס״ק א ; באר היטב ס״ק א ; פתחי תשובה ס״ק א |
| מי, או מה | היכן | במה | הדין |
|---|---|---|---|
| איש המגלח שני צדעיו | פאות הראש | בתער | חייב שתיים — רמב״ם פרק י״ב הלכה א׳ |
| מגלח כל הראש עם הפאות | פאות הראש | בתער | חייב — סעיף ב |
| איש | פאות הראש | מספריים סמוך לבשר | פטור לדעה ראשונה, ואסור לשנייה — סעיף ג |
| הניקף המסייע | פאות הראש | — | חייב — סעיף ד |
| הניקף שלא סייע | פאות הראש | אפילו על ידי גוי | פטור, ומכל מקום אסור — סעיף ד |
| המקיף את הקטן | פאות הראש | — | חייב — סעיף ה |
| המקיף את הגוי או את האשה | פאות הראש | — | מותר לרמ״א ; ויש מסתפקים — סעיף ה |
| אשה המקפת את עצמה | פאת ראשה | — | אינה במצוה — סעיף ו |
| אשה המקפת את האיש | פאת ראש האיש, ואפילו קטן | — | אסור לדעה המובאת — סעיף ו |
| עבד | פאות הראש | — | חייב כאנשים — סעיף ז |
| טומטום ואנדרוגינוס | פאות הראש | — | אסורים מספק — סעיף ח ; ש״ך ס״ק ו |
| איש | פאות הזקן | בתער | חייב — סעיף י |
| איש | פאות הזקן | מספריים, ואפילו כעין תער | מותר — סעיף י ; ואזהרת הרמ״א |
| אשה שיש לה זקן | זקנה שלה | אפילו בתער | מותרת — סעיף י״ב |
« אצל האזן » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק א
« שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ב
« דל״ד לקטן דאתי לכלל חיובא כשיהיה גדול » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ג
« בעט״ז השמיט זה ולא כ׳ רק הסברא הראשונה וכ״נ דעת הב״ח » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ד
« אע״פ שדינם כנשים לענין חיוב מצות חייבין בהקפת ראש דנשים לא אימעטו מהקפת ראש אלא מדכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנם » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
« והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן דהא לית להו זקן ליתנהו נמי בהקפת הראש הלכך עבדים כיון דאית להו זקן ליתנהו בכלל היקש זה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
« מספק » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ו
« והב״ח ס״ט כתב דצריך ליזהר שלא יגלח תחת הגרון כלל לא בתער ולא במספרים כעין תער » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ז
« מיהו הא ודאי שרי כשאינו מגלח סמוך לבשר לגמרי אלא מניח קצת שיער דאין כאן השחתת זקן » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ז
« ול״נ דעת הרב עיקר כיון דכל הפוסקים כתבו סתמא דבמספרים מותר אם כן הא דתרומת הדשן חומרא היא והבו דלא לוסיף עלה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ז
« לעיל ס״ו והב״ח חלק וכתב לאפי׳ מאן דמתיר בהקפת ראש האיש מודה דבהשחתת הזקן איכא איסור׳ מדרבנן להשחית זקן האיש » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ח
« ותימה דהא הקפה נלמד מהשחתה דכי היכי דליתנהו בבל תשחית שאין להם זקן ליתנהו בבל תקיף אם כן אם מותרים בהקפה כ״ש בהשחתה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ח
« זה לשון הטור כתב הרמב״ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים טעם למצות » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק א
« דהרמב״ם תלה דין זה בעובדי כוכבים שהוא חוק שלהם וא״כ יש לפעמים היתר משום שלום מלכות כמו שמצינו בסי׳ קע״ח סעיף ב׳ » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק א
« ולא מצינו היתר משום שלום מלכות אלא באיסור משום חקות עובדי כוכבים » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק א
« לפי שאין שייך בה השחתת זקן וכל שאינה בהשחתת זקן אינה בכלל הקפת פאת ראש » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ב
« בכלל זה גם השפה העליונה שלדעת ר״ח בטור שני גבולי השפה הם מהפאות » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ג
« בטור כתוב דלר״ח הוי פאה אחת בסוף הזקן בגרגרת והקשה ב״י דהא אין זה מוזכר בגמרא רק באשר״י בדעת ר״ח הזכיר ושבולת זקן מתחת » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ד
« ובתוספתא הביאה הרא״ש כתוב פאות הזקן מפרק הלחי עד פיקה של גרגרת » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ד
« העולה דתחת הגרון אין איסור מן התורה אלא מדרבנן מטעם הנזכר בב״י בשם הר״ר יונה שאסרו חכמים להעביר שער בתער בכל מקום בגוף » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ד
« ולכן במספרים כעין תער מותר שם » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ד
« אצל האוזן וזה אסור אפילו למי שהוא קרוב למלכות ט״ז לדעת הטור » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק א
« שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער. ש״ך » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ב
« בלבוש השמיט זה ולא כתב רק הסברא ראשונה וכ״נ דעת הב״ח » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ג
« מחמת ספק » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ד
« והב״ח כתב דצריך ליזהר שלא יגלח תחת הגרון כלל לא בתער ולא במספרים כעין תער » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
« וכ״כ בס׳ זכרונות דף ל״ט שלא להסתפר אלא ע״י מסרק של ספרים שבזה אין המספרים נוגעין בבשר כלל » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
« והאר״י ז״ל לא היה מגלח כלל לא בתער ולא במספרים לא בשום מקום כלל זולת בשיער שעל השפה המעכב האכילה היה חותך במספרים » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
« אבל הש״ך תפס דברי הרב עיקר והבו דלא לוסיף על החומרא » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
« בכלל זה גם השפה העליונה שלדעת ר״ת בטור שני גבולי השפה הם מהפאות. ט״ז » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ו
« עט״ז סק״א שכתב דלהרמב״ם מותר מפני שלום מלכות כמו בסי׳ תע״ח וע׳ בתשובת אא״ז פנים מאירות ח״א סימן ע״ט שהשיג עליו ע״ש » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק א
« ע׳ בתשובת בית אפרים חי״ד סי׳ ס״ב בד״ה ודרך אגב שתמה על הרמ״א בזה » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ב
« ואם ר״ל שישראל מותר לומר לעובד כוכבים שיקיף להקטן. ז״א דכיון דמקיף את הקטן חייב א״כ יש לאסור אמירה לעובד כוכבים » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ב
« מנא לן היתר סריקות פאת הראש למאן דמחמיר (בס״ב) אפילו במספרים כעין תער משום דלא ילפינן ראש מזקן » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ג
« והוא ז״ל האריך דאין שום פקפוק בזה לא מיבעיא לדעת הרמב״ם דיהיב שיעורא לפאת הראש ארבעים שערות » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ג
« ע׳ בתשובת נו״ב תניינא חי״ד סי׳ פ׳ שכתב דלענין גילוח פאת הזקן אפילו אין בהשערות כדי נטילת הזוג חייב » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ד
« ולכן רצה להתיר לגלח הזקן תחלה במספרים ואח״כ להעביר תער על הבשר במקום שהיה השיער » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ד
« והוא ז״ל חלק עליו וכתב דאף לדבריו יש בזה הריסה גדולה ונתת דבריך לשיעורים » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ד
« הבית הלל אוסר לפספס באבן מסיר השער » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ה
« כתב דדוקא באבן אסור שע״י חידודו חותך השער » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ה
« אבל במשיחה הנעשה כעין טיח טיט והחריפות שבו שורף השער מותר דזה הוי השחתה בלי גלוח » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ה
« עבה״ט מ״ש » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ו
פרק י״ב שבמשנה תורה פותח ממש בשורתו הראשונה של סימן זה — אין מגלחין פאתי הראש — והשולחן ערוך הולך אחריו מקרוב עד שהוא נוטל אף את סדרו : הראש, ואחריו מי חייב, ואחריו השיעור, ואחריו הזקן. והטור מביא את הרמב״ם ארבע פעמים בסימן זה, והבית יוסף מעיר על חילוף נוסחאות בשיעור הפאה.
« אֵין מְגַלְּחִין פַּאֲתֵי הָרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה א׳
« אֶחָד הַמְגַלֵּחַ הַפֵּאוֹת בִּלְבַד וּמֵנִיחַ שֵׂעָר כָּל הָרֹאשׁ וְאֶחָד הַמְגַלֵּחַ כָּל הָרֹאשׁ כְּאֶחָד לוֹקֶה הוֹאִיל וְגִלַּח הַפֵּאוֹת » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה א׳
« בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ הַמְגַלֵּחַ אֲבָל אִישׁ הַמִּתְגַּלֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּעַ לַמְגַלֵּחַ. וְהַמְגַלֵּחַ אֶת הַקָּטָן לוֹקֶה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה א׳
« כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תַּשְׁחִית יֶשְׁנוֹ בְּבַל תַּקִּיף, וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בְּבַל תַּשְׁחִית לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָקָן אֵינָהּ בְּבַל תַּקִּיף » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ב׳
« לְפִיכָךְ הָעֲבָדִים הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם זָקָן אֲסוּרִין בְּהַקָּפָה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ב׳
« טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס הֲרֵי הֵן סָפֵק, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה בְּכָל מָקוֹם וְחַיָּבִים בַּכּל. וְאִם עָבְרוּ אֵינָם לוֹקִין » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ד׳
« אַף עַל פִּי שֶׁהָאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשָׁהּ הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁ הָאִישׁ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ה׳
« וּפֵאָה זוֹ שֶׁמַּנִּיחִים בַּצְּדָעִים לֹא נָתְנוּ בּוֹ חֲכָמִים שִׁעוּר וְשָׁמַעְנוּ מִזְּקֵנֵינוּ שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים שְׂעָרוֹת » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ו׳
« וּמֻתָּר לְלַקֵּט הַפֵּאוֹת בְּמִסְפָּרַיִם לֹא נֶאֱסַר אֶלָּא הַשְׁחָתָה בְּתַעַר » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ו׳
« דֶּרֶךְ כֹּהֲנֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָיָה לְהַשְׁחִית זְקָנָם. לְפִיכָךְ אָסְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁחִית הַזָּקָן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« וְחָמֵשׁ פֵּאוֹת יֵשׁ בּוֹ. לְחִי הָעֶלְיוֹן וּלְחִי הַתַּחְתּוֹן מִיָּמִין וְכֵן מִשְּׂמֹאל וְשִׁבּלֶת הַזָּקָן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַלְּחֶנּוּ בְּתַעַר » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« לְפִיכָךְ אִם גִּלֵּחַ זְקָנוֹ בְּמִסְפָּרַיִם פָּטוּר. וְאֵין הַמִּתְגַּלֵּחַ לוֹקֶה עַד שֶׁיְּסַיֵּעַ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« הַשָּׂפָה מֻתָּר לְגַלְּחוֹ בְּתַעַר וְהוּא הַשֵּׂעָר שֶׁעַל גַּב הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה וְכֵן הַשֵּׂעָר הַמְדֻלְדָּל מִן הַשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ח׳
« וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר לֹא נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁחִיתוֹ אֶלָּא יְגַלֵּחַ קְצָתוֹ עַד שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ח׳
« הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ט׳
| הרמב״ם | השולחן ערוך | העניין |
|---|---|---|
| פרק י״ב הלכה א׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:א–ב, ד–ה | פאות הראש, המניין, המתגלח, והקטן |
| פרק י״ב הלכה ב׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:ו–ז | היקש בל תשחית ובל תקיף, האשה והעבד |
| פרק י״ב הלכה ד׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:ח | טומטום ואנדרוגינוס — חומרת הספק בלא מלקות |
| פרק י״ב הלכה ה׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:ו | האשה המגלחת פאת ראש האיש, ואפילו קטן |
| פרק י״ב הלכה ו׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:ג, ט | ארבעים השערות, והמספריים המותרים בראש לדעת הרמב״ם |
| פרק י״ב הלכה ז׳ | שו״ע יו״ד קפ״א:י–י״ב | חמש פאות הזקן, התער, והאשה |
| פרק י״ב הלכה ח׳ | ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ג | השפה — מותרת בתער לרמב״ם ; והט״ז מזכיר שיש דעה המונה אותה בכלל הפאות |
כל הסימן עומד על חילוק שבכלים, ואינו אחד בראש ובזקן. בזקן מתיר סעיף י מספריים ואפילו סמוך לבשר, והבית יוסף כתב שאין זה פטור בלבד אלא היתר לכתחילה. ובראש מביא סעיף ג אדרבה דעה האוסרת אותם מספריים עצמם, ומבקש לחוש להם. והש״ך הגדיר מה הם אותם מספריים : שגוזז במספריים סמוך לבשר כעין תער. ולדעת באיזו משתי הקטגוריות נופל מכשיר פלוני — שאלה של מציאות היא. ולמעשה — שאל את רבך.
סעיף ד קובע שני דברים נפרדים. תחילה, הניקף מתחייב כשהוא מסייע בפועל — והגמרא אמרה : שמטה עצמו אליו. ואחר כך, וזה הרחב מכולם, איסור עומד אף בלא זה, עד שאסור להיות ניקף אפילו על ידי גוי. והבית יוסף כתב שתוצאה אחרונה זו פשוטה היא משהועמד שיש איסור בלא סיוע. ולמעשה — שאל את רבך.
סעיף ה מחייב את המקיף את הקטן, והש״ך נתן את הטעם — שהקטן, שלא כגוי, אתי לכלל חיובא כשיגדל. והרמ״א הוסיף שקטן מותר להיות ניקף מן הגוי, בשם הר״ן. והפתחי תשובה הביא שבית אפרים תמה על לשון אחרונה זו והניחה בצריך עיון גדול : שאם ישראל אומר לגוי להקיף את הקטן, הרי יש לאסור, שהמקיף את הקטן חייב. והוא הניח את השאלה פתוחה, ואין אנו סוגרים אותה. ולמעשה — שאל את רבך.
זו הנקודה שבה נפרדים בעלי הסימן בבירור הגדול ביותר. הרמ״א בסעיף י כתב שאין לחוש בזה, שאין מקום זה עיקר מקום הפאות ; והב״ח מצריך אדרבה שלא לגלח שם לא בתער ולא במספריים סמוך לבשר ; והש״ך תפס כרמ״א, וניסח כלל — אין להוסיף על החומרא. והבאר היטב הביא את שלוש העמדות והוסיף את הנהגת האר״י. והט״ז מצדו העלה שאין שם איסור מן התורה אלא מדרבנן. ולמעשה — שאל את רבך.
הפתחי תשובה פותח שתי שאלות שאין הסעיף שואל. הראשונה, בשם הנודע ביהודה : אחד רצה לגלח תחילה במספריים ואחר כך להעביר תער על הבשר, שזה גילוח בלא השחתה וזה השחתה בלא גילוח ; והנודע ביהודה חלק עליו ונתן טעמו. והשנייה : הבית הלל אוסר לפספס באבן המסירה את השיער, והנודע ביהודה חילק בין אבן, החותכת בחידודה, לבין משיחה שחריפותה שורפת את השיער — שהיא השחתה בלא גילוח. שאלות פתוחות הן, ומובאות כאן כמות שהן. ולמעשה — שאל את רבך.
הפתחי תשובה הביא שאלה ששאל רבי עקיבא איגר את החתם סופר : כיוון שיש אוסרים אף מספריים סמוך לבשר בראש, כיצד סורקים את הפאה, והרי נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ? והתשובה מפורטת ומכריעה — אין בזה פקפוק, לא לדעת הרמב״ם הנותן לפאת הראש שיעור של ארבעים שערות, ואף לא לשיטת הסמ״ג ; וכך ראו את רבנן קשישאי עושים. ולמעשה — שאל את רבך.
| סעיף | הלשון | מה שהיא קובעת |
|---|---|---|
| 1 | « פאות הראש הם שתים סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל » שו״ע יו״ד קפ״א:א | שתי פאות, במקום חיבור הראש ללחי |
| 2 | « בין שגילח הפאות בלבד בין שגילח כל הראש עם הפאות חייב » שו״ע יו״ד קפ״א:ב | הפאות לבדן או כל הראש : דין אחד |
| 3 | « אינו חייב אלא בתער » שו״ע יו״ד קפ״א:ג | אין מחייב אלא התער |
| 3 | « ויש אוסרים במספרי׳ כעין תער ויש לחוש לדבריה׳ » שו״ע יו״ד קפ״א:ג | ומכל מקום חוששים לאוסר במספריים כעין תער |
| 4 | « גם הניקף חייב אם סייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו » שו״ע יו״ד קפ״א:ד | הניקף חייב אם סייע |
| 4 | « אבל איסורא איכא אע״פ שלא סייע לפיכך אסור להיות ניקף אפילו על ידי עובד כוכבים » שו״ע יו״ד קפ״א:ד | ואסור אף בלא סיוע, ואפילו על ידי גוי |
| 5 | « המקיף את הקטן חייב » שו״ע יו״ד קפ״א:ה | המקיף את הקטן : חייב |
| 5 | « אבל מותר להקיף את העובד כוכבים או את האשה » רמ״א יו״ד קפ״א:ה | להקיף גוי או אשה : מותר לרמ״א |
| 6 | « אשה אינה במצות הקפה » שו״ע יו״ד קפ״א:ו | אשה אינה במצות הקפה |
| 6 | « וי״א שאף על פי שמותרת להקיף פאת ראשה אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן » שו״ע יו״ד קפ״א:ו | ויש אוסרים עליה להקיף את האיש |
| 7 | « עבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים » שו״ע יו״ד קפ״א:ז | העבדים חייבים כאנשים |
| 8 | « טומטום ואנדרוגינוס אסורין בהקפת הראש » שו״ע יו״ד קפ״א:ח | טומטום ואנדרוגינוס : אסורים מספק |
| 9 | « שיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם » שו״ע יו״ד קפ״א:ט | שיעור הפאה : מן הפדחת ועד למטה מן האוזן |
| 9 | « וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד » שו״ע יו״ד קפ״א:ט | ובכל רוחב זה לא תגע יד |
| 10 | « אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער אבל במספרים מותר אפילו כעין תער » שו״ע יו״ד קפ״א:י | הזקן : התער מחייב, והמספריים מותרים ואפילו כעין תער |
| 10 | « ומ״מ נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער » רמ״א יו״ד קפ״א:י | זהירות : החלק העליון של המספריים ולא התחתון |
| 10 | « מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה הואיל ואינו עיקר מקום הפאות » רמ״א יו״ד קפ״א:י | תחת הגרון : אין לחוש, לדעת הרמ״א |
| 11 | « פאות הזקן הם ה׳ ורבו בהם הדעות לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל » שו״ע יו״ד קפ״א:י״א | חמש פאות, ורבו הדעות — לא יעביר תער כלל |
| 11 | « ואפילו תחת הגרון » רמ״א יו״ד קפ״א:י״א | ואפילו תחת הגרון |
| 12 | « אשה שיש לה זקן מותרת להשחיתו ודינה בהשחתת זקן האיש כדינה בהקפת ראש האיש » שו״ע יו״ד קפ״א:י״ב | האשה : זקנה שלה — כן ; וזקן האיש — כדין הקפת ראשו |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קפ״א · ♥ תמיכה