נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״א (י״ב סעיפים)
ש״ך (ח׳ ס״ק) · ט״ז (ד׳) · באר היטב (ו׳) · פתחי תשובה (ו׳) · טור · בית יוסף · רמב״ם
כתיבה :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« פאות הראש הם שתים סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל » שו״ע יו״ד קפ״א:א
« אינו חייב אלא בתער » שו״ע יו״ד קפ״א:ג
« אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער אבל במספרים מותר אפילו כעין תער » שו״ע יו״ד קפ״א:י
ההיקש יוצא מן הכתוב, והוא מושל בארבעה סעיפים : האשה (ו), העבד (ז), הטומטום (ח), והאשה בזקן האיש (י״ב).
« כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תַּשְׁחִית יֶשְׁנוֹ בְּבַל תַּקִּיף, וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בְּבַל תַּשְׁחִית לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָקָן אֵינָהּ בְּבַל תַּקִּיף » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ב׳
« אשה אינה במצות הקפה » שו״ע יו״ד קפ״א:ו
« וי״א שאף על פי שמותרת להקיף פאת ראשה אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן » שו״ע יו״ד קפ״א:ו
« עבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים » שו״ע יו״ד קפ״א:ז
« אשה שיש לה זקן מותרת להשחיתו ודינה בהשחתת זקן האיש כדינה בהקפת ראש האיש » שו״ע יו״ד קפ״א:י״ב
« אע״פ שדינם כנשים לענין חיוב מצות חייבין בהקפת ראש דנשים לא אימעטו מהקפת ראש אלא מדכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנם » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
« והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן דהא לית להו זקן ליתנהו נמי בהקפת הראש הלכך עבדים כיון דאית להו זקן ליתנהו בכלל היקש זה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ה
« טומטום ואנדרוגינוס אסורין בהקפת הראש » שו״ע יו״ד קפ״א:ח
« מספק » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ו
« טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס הֲרֵי הֵן סָפֵק, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה בְּכָל מָקוֹם וְחַיָּבִים בַּכּל. וְאִם עָבְרוּ אֵינָם לוֹקִין » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ד׳
המקום ניתן שלוש פעמים : בחיבורו בסעיף א, בתוצאה נראית בברייתא, ובשיעור בסעיף ט. וסעיף ד מרחיב את האיסור אל הניקף, ואפילו על ידי גוי.
« פאות הראש הם שתים סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל » שו״ע יו״ד קפ״א:א
« אצל האזן » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק א
« שיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם » שו״ע יו״ד קפ״א:ט
« וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד » שו״ע יו״ד קפ״א:ט
« גם הניקף חייב אם סייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו » שו״ע יו״ד קפ״א:ד
« אבל איסורא איכא אע״פ שלא סייע לפיכך אסור להיות ניקף אפילו על ידי עובד כוכבים » שו״ע יו״ד קפ״א:ד
« המקיף את הקטן חייב » שו״ע יו״ד קפ״א:ה
« אבל מותר להקיף את העובד כוכבים או את האשה » רמ״א יו״ד קפ״א:ה
« אינו חייב אלא בתער » שו״ע יו״ד קפ״א:ג
« ויש אוסרים במספרי׳ כעין תער ויש לחוש לדבריה׳ » שו״ע יו״ד קפ״א:ג
« שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ב
« ומשמע ודאי דאינו חייב דקתני לאו דוקא דלכתחילה נמי מותר לגלח הזקן במספרים ואפי׳ כעין תער » בית יוסף יו״ד קפ״א
« ומ״מ נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער » רמ״א יו״ד קפ״א:י
סעיף י״א קובע שרבו הדעות ואינו מכריע באחת מהן ; ומסקנתו הנהגה המניחה את כולן. והרמ״א הוסיף לה את הגרון, בשם הבית יוסף.
« פאות הזקן הם ה׳ ורבו בהם הדעות לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל » שו״ע יו״ד קפ״א:י״א
« ואפילו תחת הגרון » רמ״א יו״ד קפ״א:י״א
« וְחָמֵשׁ פֵּאוֹת יֵשׁ בּוֹ. לְחִי הָעֶלְיוֹן וּלְחִי הַתַּחְתּוֹן מִיָּמִין וְכֵן מִשְּׂמֹאל וְשִׁבּלֶת הַזָּקָן » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ז׳
« וירא שמים יצא ידי כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל ולא כאותן שמניחין חוט כל שהוא על הפיאות » טור יו״ד קפ״א
« מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה הואיל ואינו עיקר מקום הפאות » רמ״א יו״ד קפ״א:י
« והב״ח ס״ט כתב דצריך ליזהר שלא יגלח תחת הגרון כלל לא בתער ולא במספרים כעין תער » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ז
« ול״נ דעת הרב עיקר כיון דכל הפוסקים כתבו סתמא דבמספרים מותר אם כן הא דתרומת הדשן חומרא היא והבו דלא לוסיף עלה » ש״ך יו״ד קפ״א ס״ק ז
« העולה דתחת הגרון אין איסור מן התורה אלא מדרבנן מטעם הנזכר בב״י בשם הר״ר יונה שאסרו חכמים להעביר שער בתער בכל מקום בגוף » ט״ז יו״ד קפ״א ס״ק ד
« והב״ח כתב דצריך ליזהר שלא יגלח תחת הגרון כלל לא בתער ולא במספרים כעין תער » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
« והאר״י ז״ל לא היה מגלח כלל לא בתער ולא במספרים לא בשום מקום כלל זולת בשיער שעל השפה המעכב האכילה היה חותך במספרים » באר היטב יו״ד קפ״א ס״ק ה
הפתחי תשובה בוחן שני מבנים המבקשים להפריד את הגילוח מן ההשחתה, ודוחה אחד מהם ומחלק בשני. ובוחן גם את שאלת המסרק, ומשיב עליה בהכרעה. ומה שהוא מניח פתוח — הוא אומרו, ואנו מניחים אותו פתוח עמו.
« ע׳ בתשובת נו״ב תניינא חי״ד סי׳ פ׳ שכתב דלענין גילוח פאת הזקן אפילו אין בהשערות כדי נטילת הזוג חייב » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ד
« והוא ז״ל חלק עליו וכתב דאף לדבריו יש בזה הריסה גדולה ונתת דבריך לשיעורים » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ד
« הבית הלל אוסר לפספס באבן מסיר השער » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ה
« אבל במשיחה הנעשה כעין טיח טיט והחריפות שבו שורף השער מותר דזה הוי השחתה בלי גלוח » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ה
« מנא לן היתר סריקות פאת הראש למאן דמחמיר (בס״ב) אפילו במספרים כעין תער משום דלא ילפינן ראש מזקן » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ג
« והוא ז״ל האריך דאין שום פקפוק בזה לא מיבעיא לדעת הרמב״ם דיהיב שיעורא לפאת הראש ארבעים שערות » פתחי תשובה יו״ד קפ״א ס״ק ג
סעיף ד עושה את הניקף לנושא בפני עצמו : חייב אם סייע בפועל, ואסור אף בלא שיעשה כלום, ואף כשהמספר אינו ישראל. והמקום שיש לשומרו הוא שבסעיף ט, מן הפדחת ועד למטה מן האוזן ובכל רוחבו.
כל השאלה עומדת בהגדרת הש״ך : שגוזז במספריים סמוך לבשר כעין תער. ובזקן נשאר הדבר מותר לפי סעיף י ; ובראש יש דעה האוסרת, וסעיף ג מבקש לחוש לה. ולדעת לאיזו קטגוריה נופל מכשיר פלוני — אין זו שאלה של דין.
סעיף י נותן את דין החיוב, וסעיף י״א את ההנהגה : כיוון שרבו הדעות במקומן של חמש הפאות, אין מעבירים תער על הזקן. והרמ״א הוסיף את הגרון, והש״ך דן בו בס״ק ז עם הב״ח.
הפתחי תשובה מביא את חילוק הנודע ביהודה בין האבן, החותכת בחידודה והאסורה לדעת הבית הלל, לבין משיחה שחריפותה שורפת את השיער — שהיא השחתה בלא גילוח. והוסיף שאחר המשיחה אין גוררים את הנשאר בסכין אלא ביד. דיון מובא הוא, ולא היתר כללי.
השאלה מרבי עקיבא איגר והתשובה מן החתם סופר, ושניהם מובאים בפתחי תשובה : אין בסריקת הפאה שום פקפוק, לא לדעת הרמב״ם הנותן לה שיעור של ארבעים שערות, ואף לא לשיטת הסמ״ג ; וכך היו רבנן קשישאי עושים.
סעיף ה מחייב את המקיף את הקטן, והש״ך נתן את הטעם. והרמ״א מתיר שיהא קטן ניקף על ידי גוי, והפתחי תשובה הביא שבית אפרים הניח לשון זו בצריך עיון גדול. והשאלה מובאת כאן כמות שנשארה.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קפ״א · ♥ תמיכה