נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ב (ו׳ סעיפים)
ש״ך (ח׳ ס״ק) · ט״ז (ז׳) · באר היטב (ה׳) · טור · בית יוסף · רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים
עריכה :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז״ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה״ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהַמַּעֲבִירוֹ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן עַצְמוֹ תִּקּוּן נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲבִירִין הַשֵּׂעָר הַנָּשִׁים וַאֲנָשִׁים אִם הֶעֱבִיר אֵין מַכִּין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לְהַעֲבִיר שְׂעַר שְׁאָר אֵיבָרִים בְּמִסְפָּרַיִם בְּכָל מָקוֹם: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ט)
« ואפילו באחד מן הבגדים כו׳. מבואר בבית יוסף דבזה יש מלקות כיון דניכר ההבדל בין איש לאשה משא״כ בהעברת שער בית השחי דאינו ניכר בפרהסיא על כן אין אסור אלא מדרבנן: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« המעביר שער בית השחי ובית הערוה אפילו במספרים כעין תער היו מכין אותו מכת מרדות » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א)
« בד״א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים אם העביר אין מכין אותו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א)
« ואפילו לכתחילה שרי (ר״ן פ״ב דעבודת כוכבים) רק החברים נמנעים בכ״מ » (רמ״א יו״ד קפ״ב:א)
« ומותר להעביר שער (שאר) אברים במספרים בכל מקום » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א)
« ואפילו לכתחלה שרי. במקום שמעבירים אותו גם האנשים: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ב)
« במספרים. כעין תער אבל לא בתער: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« שאר אברים במספרים. פי׳ כעין תער: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ב)
« שרי. במקום שמעבירין אותו גם האנשים: » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ב)
« לפי מה שכתב בית יוסף בשם הר״ר יונה העתקתיו סוף סימן קודם לזה משמע דבכל מקום בגוף אסור בתער והוא דלא כמאן בדעות שהביא הטור כאן: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« העברת תער בשאר הגוף ובית השחי ובית הערוה פר״ת שדינן שוה שאסורין בתער ומותרין במספריים וי״א דוקא בשאר הגוף מותר במספריים אבל של בית השחי ושל בית הערוה אסורין אפי׳ במספריים וכן הוא מסקנת א״א הרא״ש ז״ל » (טור יו״ד קפ״ב)
« מי שמגלח כל שיער שבו מראשו ועד רגליו י״א שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ב)
« מי שיש לו חטטין בבית השחי ובית הערוה ומצטער מצד השער מותר להעבירו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ד)
« שמותר כו׳. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפילו במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד. ב״י וכ״כ הב״ח אלא שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע״ש: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ה)
« שמותר. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפי׳ במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד ב״י וכ״כ הב״ח רק שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע״ש ש״ך: » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« מראשו כו׳. ל״ד דהא נתבאר בסי׳ שלפני זה דאסור להקיף ראשו וזקנו אלא ר״ל מראש גופו עד סוף גופו. פרישה: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« אסור לחוך בידו בשער בית השחי ובית הערוה כדי להשירו אבל מותר לחוך בבגדו להשירו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ג)
« אסור לחככו בידו כדי להסירו אבל מותר לחככו בבגדו להסירו » (טור יו״ד קפ״ב)
« בבגדו כו׳. והב״ח כתב דמפירש״י משמע דוק׳ בית השחי אבל בית הערוה אסור אפילו על ידי בגד כדאמר רבי טרפון בריש פ׳ כל היד דכל המכניס ידו למטה מטיבורו תקצץ » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« ולא משמע מידי והא דנקט שם רש״י בית השחי ה״ה בית הערוה וכ״כ התוספות שם דאבית השחי ובית הערוה קאי ומההיא דר״פ כל היד אין ראיה דאדרבה הא אמרינן התם דבמטלית עבה מותר שאינה מחממת: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« גם בתוספות פרק שני נזירים שם כתוב דין זה בבית השחי ובבית הערוה אלא שברש״י שם כתוב בבעיא זו מהו לחוך דהיינו בבית השחי ולא זכר בית הערוה » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ואין נראה מפירש״י שום ראיה דלעיל מיניה שם בבעי׳ מהו לגלח פירש״י ג״כ בבית השחי ושם ודאי הוה הבעי׳ גם אבית הערוה אע״כ דרש״י חדא מנייהו נקט » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה)
« (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא) » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה)
« או שתגלח ראשה כאיש ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה)
« ואפילו באחד מן הבגדים אסור אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה » (רמ״א יו״ד קפ״ב:ה)
« לֹא תַּעֲדֶה אִשָּׁה עֲדִי הָאִישׁ כְּגוֹן שֶׁתָּשִׂים בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת אוֹ כּוֹבַע אוֹ תִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁתְּגַלֵּחַ רֹאשָׁהּ כְּאִישׁ. וְלֹא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין וַחֲלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָן הַכֵּלִים וְאֵין מְשִׂימִים אוֹתוֹ הַחֲלִי אֶלָּא נָשִׁים הַכּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. אִישׁ שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה וְאִשָּׁה שֶׁעָדְתָה עֲדִי אִישׁ לוֹקִין. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י)
« לא תעדה אשה. משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה או גשמים אין איסור כן » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« כ׳ הב״ח דיש היתר בב׳ דברים הא׳ שאין איסור אפילו בדבר שהוא נוי וקישוט אלא באשה הלובשת בגדי איש להתדמות לאיש ואיש הלובש בגדי אשה להתדמות לאשה לנוי וקישוט אבל אם לובשין כדי להגן מפני החמה או צנה וכיוצא בזה מותר. » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« ע״ש שהאריך ואין דבריו מוכרחים כ״כ ומ״מ נראה דהיינו דוקא בתיקוני אשה אבל אם לובש ממש בגדי אשה עד שאינו ניכר שהוא איש וכן איפכא בכל ענין אסור » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« אלא נשים. מו״ח ז״ל כתב בשם רש״ל שאם הוא במקום שאין מעבירין אותו אפילו הנשים שאם הוא העביר אינו לוקה עכ״ל: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ה)
« טומטום ואנדרוגינוס אסורים להתעטף כאשה: » (רמ״א יו״ד קפ״ב:ה)
« אסורים להתעטף כאשה. ולא יגלחו ראשם כאיש. כל בו ורמב״ם פרק י״ב מהלכות עבודת כוכבים דין י׳ והוא מפ״ד דבכורים: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ח)
« טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵינוֹ עוֹטֵף כְּאִשָּׁה וְלֹא מְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ וְאִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י)
« וכ״כ הרא״מ בספר יראים דאסור ללבוש אפילו דרך עראי ובדרך שחוק שהרי לא חילק הכתוב » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« ולענין איסור לבישת גבר שמלת אשה בפורים האריך הב״ח כאן » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« רמ״א דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה ואף על גב דיש אוסרים » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« ומו״ח ז״ל כתב שיש לאסור את זה והביא ראיה ממה שכתב ר״א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה והשומע לאסור תבוא עליו ברכה כי יש הרבה מכשולות חס ושלום מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« עדי. כ׳ הט״ז משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה וגשמים אין איסור והב״ח כ׳ שיש לאסור את זה והשומע לו תע״ב כי יש הרבה מכשולות ח״ו ע״י זה כשהולכים יחד בלי היכר איש ואשה ולענין » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו)
« וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו)
« שחורות אפילו שערה אחת וכן אסור לאיש להסתכל במראה » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו)
« הַמְלַקֵּט שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ אוֹ מִזְּקָנוֹ מִשֶּׁיְּלַקֵּט שַׂעֲרָה אַחַת לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה. וְכֵן אִם צָבַע שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר מִשֶּׁיִּצְבַּע שֵׂעָר לְבָנָה אַחַת לוֹקֶה. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י)
« שערות לבנות שיהיו שחורות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ״כ ב״י ובטור יש כאן טעות סופר: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« לבנות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ״כ ב״י: » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ה)
« נתבאר דאסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה ע״ש: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק א)
הכל תלוי תחילה במנהג המקום, וההגהה מתירה אף לכתחילה במקום שגם האנשים עושין כן. ונשארו שני סייגים : החברים נמנעים בכל מקום, ואין ההיתר מגיע לתער לדעת הש״ך והט״ז — מלבד הקו החמור שמביא הט״ז בס״ק א. שאלת רב.
סעיפים ב ו-ד הולכים לצד אחד : מה שנעשה לרפואה או להסרת צער אינו קישוט. והש״ך נותן בס״ק ה את הטעם, ומגיע לכתוב שאפשר שאין משגיחין אף במפרש שליופי הוא עושה. שאלת רב.
הסעיף מודד הכל במנהג המקום : מה שאינו מיוחד באותו מקום למין אחד אינו בגד המין האחר. וההגהה מוסיפה שדי בבגד מיוחד אחד שיתפוס האיסור, והש״ך מעמיד את הגבול ההפוך במה שעושה שלא יהא ניכר. שאלת רב.
הט״ז סובר שהפסקה בקישוט עסוקה ואין זה קישוט ; והב״ח אוסר בכל זאת, והט״ז מביא שהשומע לו תבוא עליו ברכה. שתי העמדות בנושאי הכלים, והבאר היטב מביא את שתיהן. שאלת רב.
היראים אוסר אף דרך עראי ובדרך שחוק, ואומר שכתב כן לפי שראה שעושין כן במשתאות. והרמ״א מביא באורח חיים שהמנהג להתיר מפני שמחת פורים. והב״ח והט״ז אוסרים. והשאלה נחתכת בסימן תרצ״ו באורח חיים, ששני נושאי הכלים מפנים אליו בפירוש. שאלת רב.
הסעיף אוסר לצבוע לבן בשחור ואפילו שערה אחת, וללקט שערה לבנה. והט״ז בס״ק ז והבאר היטב בס״ק ה נותנים את היפוכו : מן השחור אל הלבן מותר אף לכתחילה. ומוסיף הט״ז שבנוסח הטור כאן טעות סופר. שאלת רב.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קפ״ב · ♥ תמיכה