✦ ❖ ✦ ד ע ת · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם ו ח ז ר ה ✦ ❖ ✦
סימן קפ״ב — לא ילבש גבר שמלת אשה
דברים האסורים משום לא ילבש גבר שמלת אשה
ששה סעיפים, המצטמצמים לשאלה אחת : האם המעשה הזה תיקון של המין האחר הוא ?
שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ב · ו׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
1. האקסיומה : הפסוק מכוון לתיקון ולא לבד
האקסיומה. הפסוק מדבר במלבוש ; וחכמים קראוהו כמכוון לכל תיקון של המין האחר הנעשה לנוי. ומשום כך עוסק הסימן בשער, בצבע השערות ובמראה כשם שהוא עוסק במלבוש — ומשום כך אותו מעשה עצמו משנה דינו לפי משמעותו במקום שנעשה בו.
שלוש תולדות. (1) שער הגוף אינו אסור אלא מדרבנן, ורק במקום שמעשה נשים הוא. (2) בגד המין האחר מן התורה הוא ולוקין עליו, לפי שההבדל ניכר בו. (3) ומה שאין בו תכלית של קישוט — גילוח לרפואה, בגד הנלבש מפני הגשם — יוצא מן הגדר, כל אחד לפי הדעות שהובאו.
2. שלוש שאלות הבדיקה
1. האם המעשה הזה, במקום הזה, מעשה המין האחר הוא ? לא — אין האיסור תופס. כן — עוברין לשאלה הבאה.
▼
2. האם נעשה לקישוט ? לרפואה, מפני הצינה, מחמת צער — הדעות חלוקות ורבים מתירין. לנוי — אסור.
▼
3. האם ההבדל ניכר בפרהסיא ? כן — מן התורה הוא ולוקין. לא — איסור דרבנן הוא, מכת מרדות.
3. טבלת האב — ששת הסעיפים פסקה אחר פסקה
| סעיף | לשון השולחן ערוך | מה היא מכריעה |
|---|
| א | « המעביר שער בית השחי ובית הערוה אפילו במספרים כעין תער היו מכין אותו מכת מרדות » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א) | האיסור ועונשו : מכת מרדות |
| א | « בד״א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים אם העביר אין מכין אותו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א) | שיעורו, והוא מקומי |
| א | « ואפילו לכתחילה שרי (ר״ן פ״ב דעבודת כוכבים) רק החברים נמנעים בכ״מ » (רמ״א יו״ד קפ״ב:א) | מותר אף לכתחילה — חוץ מן החברים |
| א | « ומותר להעביר שער (שאר) אברים במספרים בכל מקום » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א) | שאר האברים, במספריים, בכל מקום |
| ב | « מי שמגלח כל שיער שבו מראשו ועד רגליו י״א שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ב) | גילוח הכל : יש אומרים שמותר |
| ג | « אסור לחוך בידו בשער בית השחי ובית הערוה כדי להשירו אבל מותר לחוך בבגדו להשירו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ג) | היד אסורה והבגד מותר |
| ד | « מי שיש לו חטטין בבית השחי ובית הערוה ומצטער מצד השער מותר להעבירו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ד) | הצער מתיר |
| ה | « לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה) | עדי האיש על האשה |
| ה | « (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא) » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה) | לפי מנהג המקום |
| ה | « או שתגלח ראשה כאיש ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה) | עדי האשה על האיש |
| ה | « ואפילו באחד מן הבגדים אסור אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה » (רמ״א יו״ד קפ״ב:ה) | די בבגד אחד לאסור |
| ה | « טומטום ואנדרוגינוס אסורים להתעטף כאשה: » (רמ״א יו״ד קפ״ב:ה) | טומטום ואנדרוגינוס |
| ו | « אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו) | שערה לבנה אחת נלקטת |
| ו | « וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו) | צביעת השערות הלבנות |
| ו | « שחורות אפילו שערה אחת וכן אסור לאיש להסתכל במראה » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו) | בשחור, והמראה |
4. שער הגוף — מקום, כלי, היקף, צער
| המקרה | הדין | מקור |
|---|
| בית השחי או הערוה, במקום שאין מעבירין אלא נשים | אסור — מכת מרדות | שו״ע יו״ד קפ״ב:א |
| במקום שגם האנשים עושין כן | מותר אף לכתחילה | רמ״א יו״ד קפ״ב:א |
| שאר אברים במספריים | מותר בכל מקום | שו״ע יו״ד קפ״ב:א |
| בתער | אסור — הש״ך והט״ז | ש״ך ס״ק ג · ט״ז ס״ק ב |
| גילוח כל הגוף | יש אומרים שמותר | שו״ע יו״ד קפ״ב:ב |
| לחוך ביד | אסור | שו״ע יו״ד קפ״ב:ג |
| לחוך בבגד | מותר — בשני המקומות | שו״ע קפ״ב:ג · ש״ך ס״ק ו |
| חטטין וצער | מותר להעביר | שו״ע יו״ד קפ״ב:ד |
ארבעה משתנים, ושאלה אחת. המקום (מנהג המקום), הכלי (תער, מספריים, יד, בגד), ההיקף (מקצת, או כל הגוף) והטעם (קישוט, רפואה, צער). וכל אחד מהם משמש לתשובה על אותה שאלה עצמה : האם המעשה הזה תיקון אשה הוא ?
5. שתי מדרגות איסור, והמבחן המפריד ביניהן
| המקרה | מדרגה | מפני מה |
|---|
| בגד או עדי המין האחר | מן התורה — מלקות | ההבדל בין איש לאשה ניכר בו. |
| שער בית השחי ובית הערוה | מדרבנן — מכת מרדות | אינו ניכר בפרהסיא. |
טבלה זו מבארת תמיהה שבסימן : המעשה ה״נשי״ ביותר לכאורה — העברת השער — הוא הקל שבהם, והמעשה שאינו אלא בגד אחד מני רבים הוא החמור. ואין המבחן עוצמת הקישוט אלא היראותו.
6. בגד המין האחר — והיתרי הב״ח
| המקרה | הדין | מקור |
|---|
| להתעדות בבגד המין האחר | אסור | שו״ע יו״ד קפ״ב:ה |
| בגד אחד, ושאר בגדיו מגלים מי הוא | אסור | רמ״א יו״ד קפ״ב:ה |
| מפני החמה, הצינה או הגשמים | הט״ז : אין בו איסור | ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד |
| אותו מקרה לדעת הב״ח | אסור | ט״ז ס״ק ד · באר היטב ס״ק ד |
| בגד שהוא ממש של המין האחר עד שאינו ניכר | אסור בכל עניין — הש״ך | ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז |
| במקום שאף הנשים אינן לובשות | אינו לוקה — הרש״ל | ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ה |
| טומטום ואנדרוגינוס המתעטפים כאשה | אסור — וכן לגלח כאיש | רמ״א קפ״ב:ה · ש״ך ס״ק ח |
7. התחפושת — שלושה קולות
| מי | עמדה |
|---|
| ספר יראים (ר׳ אליעזר ממיץ) | אוסר אף דרך עראי ובדרך שחוק, שלא חילק הכתוב — וכותב שכתב כן לפי שראה שעושין כן במשתאות. |
| רמ״א באורח חיים | המנהג להתיר מפני שמחת פורים אף על גב שיש אוסרים — הובא בט״ז. |
| הב״ח, והט״ז אחריו | אוסר ; ומוסיף הט״ז : והשומע לאסור תבוא עליו ברכה — כי יש הרבה מכשולות כשהולכין ביחד בלי היכר. |
הט״ז והש״ך מפנים שניהם לאורח חיים סימן תרצ״ו, ששם נידונה השאלה במקומה. והרוצה להכריע צריך לילך לשם : סימן קפ״ב מביא ואינו מסיים.
8. השערה הלבנה, הצביעה והמראה
| המעשה | הדין | מקור |
|---|
| ללקט שערה לבנה מתוך השחורות | אסור, ואפילו אחת | שו״ע יו״ד קפ״ב:ו |
| לצבוע לבן בשחור | אסור, ואפילו אחת | שו״ע יו״ד קפ״ב:ו |
| לצבוע שחור בלבן | מותר אף לכתחילה | ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ז |
| איש המסתכל במראה | אסור | שו״ע יו״ד קפ״ב:ו |
הט״ז חותם את ס״ק ז בהערת נוסח : הטור, כפי שהוא לפנינו, יש בו כאן טעות סופר. שהרי לשון הטור אומרת את היפוכם של דברי הבית יוסף והט״ז.
9. אוצר המילים של הסימן
| מונח | פירוש |
|---|
| תיקוני אשה | מה שהפסוק מכוון אליו לדעת הש״ך. |
| מכת מרדות | עונשם של איסורי דבריהם — עונשו של סעיף א. |
| כעין תער | מספריים החותכים סמוך לבשר ; ולא התער. |
| חברים | הנוהגים בכל מקום במה שאחרים פטורים ממנו. |
| חטטין | פצעים ; עם הצער הם מתירים להעביר. |
| עדי | קישוט ; לשונו של סעיף ה — עידוי ולא לבישה בלבד. |
| ניכר בפרהסיא | מבחנו של הט״ז בין תורה לדרבנן. |
| טומטום ואנדרוגינוס | שני מקרי ספק במין, העומדים בשני הצדדים כאחד. |
10. כללי זהב, סימן לזיכרון ומכשולים רגילים
כללי זהב
- הפסוק מכוון לתיקון ולא לבד.
- שער הגוף : מדרבנן, ורק במקום שמעשה נשים הוא.
- המלבוש : מן התורה, לפי שההבדל נראה.
- המנוול אינו קישוט — ומכאן סעיף ב.
- הצער מסיט את התכלית — ומכאן סעיף ד.
- לצביעה כיוון אסור אחד בלבד : מן הלבן אל השחור.
סימן לזיכרון. ארבע תיבות לקרוא בהן כל מקרה שבסימן — מקום, כלי, היקף, טעם. ושאלה חמישית הנותנת את המדרגה : האם זה נראה ?
מכשולים רגילים
- לסבור שהסימן עוסק בעיקר במלבוש : אחד בלבד מששת סעיפיו עוסק בו.
- לנקוט ״מראשו ועד רגליו״ כפשוטו : הש״ך כותב ל״ד, ומפנה לסימן שלפניו.
- לסבור שהיתר המספריים יפה אף לתער : הש״ך סוגרו בס״ק ג.
- לסבור שסעיף ג אינו אלא בבית השחי : הש״ך והט״ז מראים שניהם את היפוכו.
- להכריע את שאלת התחפושת מסימן זה : שני נושאי הכלים מפנים לאורח חיים תרצ״ו.
- לייחס הערה לנקודות הכסף או לפתחי תשובה בסימן זה : אינם עליו.
מקורות הרמה הזאת ניתנים לעיון בספריא :