✦ ❖ ✦

DAAT · רמה ב' — לַמְדָּן

שולחן ערוך · יורה דעה

דין אשה הרואה דם מחמת תשמיש — עיון ופלפול

סימן קפ״ז

מקור או מכה, בדיקת השפופרת, חזקת ג' פעמים וקולת הרמ״א

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול ועיון מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות להלכה ועיון בשיטות

הנושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ז (י״ד סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), פתחי תשובה

יסוד הסוגיא בש״ס :
נדה ס״ו. (חזקת ג' פעמים, תקנת רבי בבדיקה) · יבמות ס״ה. (חזקה במחזקת קלקול) · עניין השפופרת והמקור (רמב״ם איסורי ביאה פ״ד)

הערת רגישוּת ושיטה :
סוגיא זו, שהיא בנפש ובגוף, נכתבת ברוח כבוד וצניעות. כל הוראה למעשה — ברב מובהק ויחד עם רופא (גינקולוג) מומחה.

עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

📑 תוכן העניינים

הקדמת הסוגיא — מהו "רואה מחמת תשמיש", החשש מן המקור והקלקול (סעיף א')
חזקת ג' פעמים והקלקול — מדוע ג' רצופים, ורצף הבעלים ("אין כל האצבעות שוות", ט״ז ס״ק ב–ג)
מקור מול צדדין · בדיקת השפופרת — מנגנון המכחול והמוך, ושיעור אבר בינוני (ט״ז ס״ק ה; אמונת שמואל)
סברא ראשונה וסברא שנייה — בדיקה תחת הראשון, וצער וכאב בשעת תשמיש (סעיף ג')
מה תולין — וסת, מכה, וספק ספיקא דהרמ״א — סמוך לוסת, דם מכה, וסת קבוע (סעיפים ד'–ה')
נאמנות "מכה יש לי" — והבדיקה בחורים וסדקים (סעיפים ו'–ז')
רפואה ובזמן הזה — רופא ישראל ועובד כוכבים, וחילוקי הזמנים (סעיפים ח'–ט')
קביעת וסת לראיית מחמת תשמיש — וביאה ראשונה שאחר טבילה (סעיפים י'–י״א)
השהיה, בתולה ושאינה יכולה לטבול — וקולת "אין אנו נוהגין להוציאה" (סעיפים י״ב–י״ד)
חקירה ונפקא מינה למעשה
טבלאות סיכום מקיפות

📜 לשון השולחן ערוך — סעיף א'

אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת תַּשְׁמִישׁ — מִיָּד, בִּכְדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ הַכֶּסֶת וְתִקַּח עֵד לִבְדּוֹק בּוֹ וּתְקַנֵּחַ עַצְמָהּ — מְשַׁמֶּשֶׁת ג' פְּעָמִים; אִם בְּכָל ג' פְּעָמִים רְצוּפִים רָאֲתָה דָּם, אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עִם בַּעַל זֶה, אֶלָּא תִּתְגָּרֵשׁ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וְרָאֲתָה ג' פְּעָמִים רְצוּפִים — אֲסוּרָה גַם לְזֶה, וְתִנָּשֵׂא לִשְׁלִישִׁי; וְאִם גַּם עִם הַשְּׁלִישִׁי כֵּן — לֹא תִנָּשֵׂא לְאַחֵר, אֶלָּא אֲסוּרָה לַכֹּל עַד שֶׁתִּבְדּוֹק. (הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אָנוּ נוֹהֲגִין לְהוֹצִיאָהּ.)

1. הקדמת הסוגיא — מהו "רואה מחמת תשמיש"

היסוד — שני חששות בראייה אחת

יסוד הסימן: אשה הרואה דם מחמת תשמיש מעמידה לפנינו שני חששות נפרדים. (א) חשש הקרוב — מאחר שראתה דם, הרי היא נדה ככל רואה. (ב) חשש הרחוק והחמור — שמא דם זה בא מן המקור (הרחם) ומיתוֹסף עליו הקלקול: שכל זמן שתשמש עם בעל זה תחזור ותראה, ונמצאת אסורה לו לעולם. וכל מלאכת הסימן — להבחין בין דם הבא מן המקור לבין דם הבא מן הצדדין או ממכה, ולהקל בכל מקום שאפשר.

דקדוק "מיד — בכדי שתושיט ידה" : אין כל ראייה הסמוכה לתשמיש נחשבת "מחמת תשמיש", אלא דווקא הרואה מיד — בשיעור שתושיט ידה לתחת הכר ליטול עד ולקנח. ובש״ך (ס״ק א) דקדק בשיעור זה: בתוך הזמן הזה ודאי מחמת תשמיש, וחוששין לקלקול; לאחריו — אינה תולה בתשמיש כלל וטהורה מן הקלקול (אף שנדה היא). ושיעור זה הוא לב הגדר, שכן בו נחתך אם נכנסה הראייה לחשבון החזקה.

קולת הרמ״א (הגה) : "ויש אומרים שאין אנו נוהגין להוציאה". זהו השינוי המעשי המכריע של הסימן: אף שדין המחבר הוא שתתגרש ותינשא לאחר, הרמ״א מביא שאין נוהגין כיום לכוף את הגירושין. ולהלן (סעיף ב', ובאחרונים) יתבאר שמקום הבדיקה והאבחון בא תחת חומרת הקלקול — ובימינו, האבחון הרפואי הוא הפה המבחין בין מקור למכה.

2. חזקת ג' פעמים והקלקול — מדוע ג' רצופים

כל בניין החזקה שבסימן עומד על מספר ג', ועל סדר חילוף הבעלים.

החקירה — מהי "חזקה" כאן : מדוע אין ראייה אחת או שתיים מספיקות לאסור ? ומדוע צריך דווקא ג' פעמים רצופים ? יסוד הדבר בתורת החזקות (נדה ס״ו.): אין מחזיקין מקרה לדבר קבוע אלא בשלוש פעמים; שתי פעמים — מקרה, ובשלישית הוקבע. ולפיכך ראייה אחת או שתיים אינן בונות חזקת קלקול, ואינה אסורה לבעלה אלא בג' רצופים — שאז הוחזק שהתשמיש עם בעל זה הוא הגורם.

רצף הבעלים — "אין כל האצבעות שוות" (ט״ז ס״ק ב–ג) : מבאר הט״ז את סוד חילוף הבעלים: כשנאסרה לבעל הראשון בג' פעמים, אין זו ראיה שהפגם בה דווקא, שמא הוא מחמת בעל זה. שאין כל האצבעות (וכל הכוחות) שוות — יש שדרך תשמישו פוגע במקום מכה או צדדין, ובאחר לא יארע. על כן תתגרש ותנשא לאחר; ורק אם נקלקלה גם עם השני וגם עם השלישי — אז הוחזקה שהקלקול בה, ואסורה לכל עד שתבדוק.

היסוד — חזקת הגוף מול חזקת הקלקול :
כל עוד לא הוחזק הקלקול בשלושה בעלים, עומדת האשה בחזקת היתר לבעל הבא; ורק לאחר ג' בעלים בני ג' פעמים — נעקרה חזקת ההיתר והוחזקה רואה מחמת תשמיש, אסורה לכל עד בדיקה. ובזה מובן מדוע הבדיקה (השפופרת — להלן) היא המפתח אף לאחר חזקה גמורה: שאין כאן איסור עצמי שבגופה, אלא חשש שמקורו צדדי הניתן לבירור.

דקדוקי הנודע ביהודה (מובא בפתחי תשובה) :

הנידון	ההכרעה	מקור
קבעה וסת מחמת תשמיש לאחר מכן	אם קבעה וסת קבוע לראיית מחמת תשמיש — יש מקום להקל בין הוסתות (ולא לאוסרה לבעל לעולם)	פ״ת ס״ק א (נודע ביהודה)
עיבור והנקה	שראתה מחמת תשמיש אסורה אף בעיבור והנקה (חכמת אדם), ויש בזה דקדוק בנו״ב	פ״ת ס״ק ה
שפע דם	היכא דאיכא שפע דם הרבה — דן הנו״ב בכוח החזקה ובמקור הראייה	פ״ת ס״ק ו

ולמעשה — שאל את רבך ויחד עם רופא מומחה.

3. מקור מול צדדין — בדיקת השפופרת

לשון המחבר (סעיף ב')

"כיצד בודקת ? נוטלת שפופרת (קנה חלול), ופיה רצוף לתוכה, ונותנת בתוכה מכחול ובראשו מוך, ומכניסה אותו באותו מקום עד מקום שהשמש דש. נמצא דם על ראשו — בידוע שהוא מן המקור, ואסורה; ואם לאו — בידוע שהוא מן הצדדין, ומותרת. (הגה: ואף בזמן הזה יש לסמוך אבדיקה זו.)"

היסוד — בידוד המקור מן הצדדין :
מנגנון הבדיקה הוא בידוד: השפופרת (קנה חלול) חוסמת את מגע הדם שבדפנות (הצדדין), והמכחול שבראשו מוך מגיע אך ורק עד מקום שהשמש דש — קצה הפנימי. אם נמצא דם על המוך — בידוע שבא ממעמקים, מן המקור → אסורה; ואם נשאר נקי והדם רק בצדדין → מן הצדדין, ומותרת. נמצא שאין כאן הכרעה בעצם איסורה, אלא אבחון מקום הדם.

מכאניקת הבדיקה — דקדוק הט״ז (ס״ק ה) : דייק הט״ז בלשון "פיה רצוף לתוכה" — שתהא השפופרת אטומה בפיה כדי שלא ייכנס דם הצדדין דרך הסדקים; והמוך שבראש המכחול הוא הבולע, והוא הראיה אם הגיע דם מן המקור עצמו. ולא די בהכנסה כלשהי, אלא עד מקום שהשמש דש בלבד — שאם תכניס יתר על המידה, תוציא דם ממקום אחר ותכשיל את הבדיקה.

שיעור השפופרת — אבר בינוני (אמונת שמואל, פתחי תשובה ס״ק י״ג) : מביא הפתחי תשובה בשם אמונת שמואל ששיעור עומק הכנסת השפופרת והמכחול הוא כשיעור אבר בינוני — לא פחות (שלא יגיע למקום הדש) ולא יותר (שלא יוציא דם שלא ממקומו). ובזה תלוי כל דיוק הבדיקה: שתעמוד באותו עומק שבו פוגש התשמיש, ולא מעבר לו.

בזמן הזה — האם סומכין על הבדיקה :

שיטה	בדיקת השפופרת בזמן הזה	מקור
רמ״א (בעקבות רמב״ם, רא״ש, רשב״א, רי״ף, ר״ן ומהר״ם פדואה)	יש לסמוך אבדיקה זו אף בזמן הזה — האבחון מבחין מקור מצדדין ומתיר	רמ״א ס״ב
יש מן האחרונים שהחמירו	שקשה לכוון הבדיקה כראוי, ונדרש מומחיות — ובזמננו, האבחון הרפואי בא במקומה	אחרוני נדה

נפקא מינה — מן השפופרת אל האבחון הרפואי : עיקרון הסימן עומד בעינו — לקבוע את מקור הדם. בדורות עברו עשו זאת בשפופרת ומכחול ביד מומחית; ובימינו, האבחון נעשה ביד רופא (גינקולוג) שיבדוק את צוואר הרחם והדפנות (מכה / צדדין) ויבחין אותם מן המקור (הרחם). זוהי אותה חקירה בכלים אחרים. לעולם אין אשה בודקת ומכריעה לעצמה — אלא ברב ועם רופא מומחה.

4. סברא ראשונה וסברא שנייה — בדיקה תחת הראשון

לשון המחבר והרמ״א (סעיף ג')

"אם רוצה לבדוק עצמה בעודה תחת הראשון, אחר ששמשה שלוש פעמים — הרשות בידה, ומותרת לו. ויש אומרים שאסורה לראשון מתשמיש שלישי ואילך אפילו בבדיקה. (הגה: ויש לסמוך אסברא ראשונה להקל. ואם הרגישה צער וכאב בשעת תשמיש — לכולי עלמא יש לסמוך אבדיקה בבעל הראשון.)"

שתי הסברות — אם מועילה בדיקה לבעל הראשון :

שיטה	בדיקה תחת הראשון	מקור
סברא ראשונה (וכן עיקר להקל)	מותרת לבדוק תחת הראשון אחר ג' פעמים, ואם נמצא מן הצדדין — מותרת לו	מחבר ס״ג; רמ״א — "יש לסמוך להקל"
יש אומרים	אסורה לראשון מתשמיש שלישי ואילך אף בבדיקה (שכבר נקלקלה אצלו)	מחבר ס״ג

צער וכאב — הכרעת הריצב״א (ברמ״א) : אם הרגישה צער וכאב בשעת תשמיש — לכולי עלמא סומכין על הבדיקה אף בבעל הראשון. וטעם הדבר נאה: הצער מגלה שסיבת הדם איננה מן המקור הזב מאליו, אלא מכה או פגיעה בצדדין — שהכאב הוא עד על מקור צדדי. ומכאן יסוד גדול לסימן: הכאב הוא ראיה תולה שמרחיק מן המקור ומקרב אל המכה.

5. מה תולין — וסת, מכה, וספק ספיקא דהרמ״א

לשון המחבר והרמ״א (סעיפים ד'–ה')

"(ד) אם שמשה סמוך לוסתה — אנו תולין ראייתה משום וסתה, ולא חשבינן לה רואה מחמת תשמיש. (ה) אם יש מכה באותו מקום — תולין בדם מכתה; ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה — אין תולין בדם מכתה. (הגה: וכל זה באשה שיש לה וסת קבוע, ואז יכולין לתלות שלא בשעת וסתה במכתה אף על פי שאינה יודעת בודאי שמכתה הוציאה דם. וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין — תלינן במכה מכוח ספק ספיקא: ספק מן הצדדין, ואם תמצי לומר מן המקור — שמא מן המכה. אבל אם ידוע שבא מן המקור — אף על פי שיש לה מכה במקור, אינה תולה במכה אם אין לה וסת קבוע, אלא אם כן יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם.)"

היסוד — שני "תולין" שמרחיקים מן הקלקול :
שני כוחות מרחיקים את הראייה מחזקת "מחמת תשמיש":
• סמוך לוסת — תולין שהדם בא בגלל הוסת הקרב ולא בגלל התשמיש; ואינה נמנית בחזקת הקלקול.
• מכה באותו מקום — תולין שהדם מן המכה ולא מן המקור — ובלבד שאין דם המכה משונה מדם ראייתה; שאם הוא משונה (בצבעו), שוב אין תולין בו.

גדר "דם מכה משונה" — דקדוק הט״ז (ס״ק ט) : מן הסתם תולין שאינו שונה — כל זמן שלא ראתה בעיניה שדם המכה שונה במראהו מדם ראייתה, תולין להקל. רק כשניכר ההבדל בעליל — נעקר התלייה, שאז ודאי אין הראייה ממכה זו. ובזה גופא נחלקו אם בעינן ידיעה ברורה שהמכה הוציאה דם, או דמן הסתם תולין — וזה תלוי בוסת קבוע, כדלהלן.

ספק ספיקא דהרמ״א — בניין הספקות : כשאין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם מן המקור או מן הצדדין — מצרף הרמ״א ספק ספיקא להתיר:

ספק ראשון — שמא מן הצדדין בא (ואז מותרת מעיקרא).
ואם תמצי לומר מן המקור — ספק שני — שמא מן המכה שבמקור בא.

משני ספקות המקילים — תלינן במכה ומותרת. אבל אם בודאי בא מן המקור (נתברר בבדיקה) — נתבטל הספק הראשון, ושוב אינה תולה במכה (בלא וסת קבוע) אלא אם כן יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם.

תפקיד הוסת הקבוע : אשה שיש לה וסת קבוע — כוחה יפה לתלות במכה אף שאינה יודעת בודאי שהמכה הוציאה דם, ואף שלא בשעת וסתה. שכן הוסת הקבוע מעיד שדמה הטבעי יוצא בזמנו, וממילא ראייה שלא בעת הוסת נוטה להיתלות במכה. ומקור הרמ״א בפסקי מהרא״י (סימן מ״ז) ובהגהות שערי דורא.

6. נאמנות "מכה יש לי" — והבדיקה בחורים וסדקים

לשון המחבר (סעיפים ו'–ז')

"(ו) נאמנת אשה לומר 'מכה יש לי באותו מקום שהדם יוצא ממנה'; וכן אם אומרת 'ברי לי שאין דם זה בא מן המקור' — נאמנת וטהורה. (ז) אם כל זמן שהיא בודקת בכל החורים והסדקים אינה מוצאת אלא במקום אחד בצדדין — יש לתלות שממכה שבאותו צד בא; וכל שכן אם מרגשת בשעת בדיקה, כשנוגעת בצד המקום ההוא, שכואב לה קצת, ובשאר חורים וסדקים אינה מרגשת כאב כלל."

היסוד — נאמנות מכוח "ידה בכל" :
מדוע נאמנת לומר "מכה יש לי" ? לפי שהדבר מסור בידה והיא בקיאה במקום הדם ובמכאוביה; ועוד, שאין מחזיקין איסור עד שיתברר, וכאן עומדת בחזקת היתר. ולפיכך אף האומרת ברי לי שאין זה מן המקור — נאמנת וטהורה. ומקור הדין במהרי״ו (סימן כ״ה).

תליה במקום אחד בצדדין — והכאב כראיה : סעיף ז' הוא יישום מעשי של מנגנון הצדדין: אם בדקה בכל החורים והסדקים ולא מצאה דם אלא במקום אחד בצד — מסתבר שממכה שבאותו צד בא, ולא מן המקור (שהיה מתפשט). וכל שכן אם בנגיעה באותו מקום כואב לה קצת ובשאר המקומות אינה חשה כאב — שהכאב מקומי מעיד שזהו מקור הדם הצדדי. וזה חוזר ליסוד שבסעיף ג': הכאב הוא עד תולה.

גבולות הנאמנות (להלכה למעשה) : נאמנות זו עניינה ביכולת האשה להעיד על תחושותיה ועל מקום הדם; אך אין היא אבחנה רפואית. ובימינו, "מכה יש לי" או "ברי לי שאין זה מן המקור" — נשענים על אבחון רופא שמצא מקור צדדי (צוואר, פוליפ, פצע) המסביר את הדם. הנאמנות וההלכה — ביד הרב; האבחון — ביד הרופא. אין אשה מכריעה לעצמה.

7. רפואה ובזמן הזה — רופא ישראל ועובד כוכבים

לשון המחבר והרמ״א (סעיפים ח'–ט')

"(ח) אם תרצה להתרפאות — צריך שיהיה קודם שתתחזק; אבל לאחר שתתחזק, יש מסתפקים אם מותר לסמוך על הרפואה לשמש אחר כך. ויש מי שמתיר אם אמר לה רופא ישראל 'נתרפאת'; ואם תראה האשה שפסק דם וסתה וראייתה על ידי הרפואות וניכר שהועילו — יש לסמוך אף על עובד כוכבים. (ט) הפחידוה פתאום ונפל ממנה חררת דם ונתרפאת — מותרת לבעלה; ואם חזרה וראתה מחמת תשמיש אפילו פעם אחת, בידוע שלא נתרפאת. (הגה: ובזמן הזה אין מתירין על ידי רפואה זו; ומכל מקום אין מוציאין אותה מבעלה אחר רפואה זו עד שתיבעל ותחזור לקלקולה.)"

היסוד — רפואה קודם החזקה ולאחריה :
• קודם שתתחזק — מותר להתרפאות ולסמוך על הרפואה, שעדיין לא נקבעה חזקת קלקול.
• לאחר שתתחזק — יש מסתפקים, שהחזקה אינה נעקרת על נקלה; ולפיכך אין סומכין על רפואה גרידא אלא בעדות רופא.

רופא ישראל ועובד כוכבים — מדרגות הנאמנות :

הרופא / הסימן	הדין	טעם
רופא ישראל אומר "נתרפאת"	יש מי שמתיר לסמוך עליו אף לאחר חזקה	נאמנות רופא בן ברית בעדות רפואית
עובד כוכבים — עם סימן ניכר	סומכין אם פסק דמה וניכר שהועילו הרפואות	מסיח לפי תומו + סימן הניכר לעין

"בזמן הזה אין מתירין" — דקדוק הרמ״א (בשם הרמב״ן והראב״ד) : רפואת ההפחדה שבסעיף ט' — שנפלה ממנה חררת דם ונתרפאת — אין מתירין על ידה בזמן הזה, שאין אנו בקיאים בה. ומכל מקום דקדק הרמ״א חידוש מקל: אין מוציאין אותה מבעלה לאחר רפואה כזו, עד שתיבעל ותחזור לקלקולה. כלומר: גם אם לא נסמוך על הרפואה להתיר לכתחילה, אין כופין גירושין כל עוד לא נתחדש הקלקול בפועל.

נפקא מינה — "בזמן הזה" לקולא ולחומרא : "בזמן הזה" שבסעיף ט' — לחומרא (אין סומכין על רפואת ההפחדה); אך עיקר השינוי המעשי בימינו הוא לקולא — שהרפואה המודרנת מאבחנת את המקור (צוואר, פוליפ, אקטרופיון) ולעתים אף מרפאתו, ובכך נמצא ההיתר דרך אבחון מכה / צדדין. וכל זה — ברב מובהק ויחד עם רופא (גינקולוג) מומחה; לעולם לא באבחון עצמי.

8. קביעת וסת לראיית מחמת תשמיש

לשון המחבר והרמ״א (סעיפים י'–י״א)

"(י) הרואה דם בשעת תשמיש — מותרת לשמש פעם שנית כשתטהר; מיהו מיחש חיישינן חדא זימנא אחר ראייתה. (יא) אשה שראתה מחמת תשמיש, ולאחר חצי שנה חזרה וראתה מחמת תשמיש — מותרת לבעלה, שהרי לא קבעה בג' וסתות שווים; מיהו חוששת לאחרון פעם אחת. ואם קבעה וסת לראיית דם מחמת תשמיש שלושה זמנים — מותרת לשמש בין וסת לוסת, אך ימי הוסת פורשת עד שייעקר שלוש פעמים. (הגה: ואם ראתה ג' פעמים בכל פעם בביאה ראשונה שאחר טבילתה — אסורה לבעלה, כאילו ראתה ג' פעמים רצופים, שהרי אי אפשר לה לטבול ולשמש עמו.)"

היסוד — וסת מחמת תשמיש ופרישה :
ראיית מחמת תשמיש יכולה אף היא להקבע כוסת. אם קבעתהּ בשלושה זמנים שווים — דינה כוסת קבוע: מותרת לשמש בין וסת לוסת, ופורשת רק בימי הוסת עד שייעקר ג' פעמים. וזו קולא: שאינה אסורה לבעל לעולם, אלא נזהרת בימי הוסת בלבד.

ביאה ראשונה שאחר טבילה — חידוש הרמ״א (תשובת רשב״א) : אם ראתה ג' פעמים, ובכל פעם בביאה ראשונה שאחר טבילתה — אסורה לבעלה כאילו ראתה ג' רצופים. וטעמו חריף: שהרי אי אפשר לה לטבול ולשמש עמו — כל ביאה ראשונה שאחר טבילה תקלקל, ונמצא שאין לה תקנה עם בעל זה כלל. הרי שדין ה"רצופים" אינו במספר גרידא אלא בחוסר אפשרות התשמיש הטהור.

9. השהיה, בתולה ושאינה יכולה לטבול

לשון המחבר והרמ״א (סעיפים י״ב–י״ד)

"(יב) הרואה מחמת תשמיש ג' פעמים — אסור להשהותה, אף אם אינו רוצה לבוא עליה, אלא אם כן רוצה להשהותה על ידי שליש, ולא ילך אצלה אלא בעדים. (יג) הבועל את הבתולה כמה פעמים וראתה דם מחמת תשמיש — לעולם מחזיקין שהם דם בתולים, עד שתשמש פעם אחת ולא תראה; ואם אחר כך תראה שלוש פעמים — הוחזקה רואה מחמת תשמיש. (הגה: ואפילו אם לא פסקה לראות פעם אחת, אם אין לה צער כלל בשעת תשמיש — הרי היא ככל הנשים, ולא תלינן בדם בתולים. מי שיוצא דם ממנו דרך פי האמה ושימש — האשה תולה בו. ועיין לעיל סימן ק״ץ.) (יד) אשה שיש לה מכות ופצעים שאינה יכולה לטבול — תצא מתחת בעלה, כדי שלא יבטל מפריה ורביה."

בתולה — דם בתולים מול רואה מחמת תשמיש :

שיטה	בתולה הרואה	מקור
מחבר (ס״ק י״ג)	מחזיקין דם בתולים עד שתשמש פעם אחת בלא ראייה; ואז ג' פעמים → חזקה	מחבר סי״ג
רמ״א (מהר״ם פדואה סי' י')	אף שלא פסקה — אם אין צער כלל בשעת תשמיש, ככל הנשים, ואין תולין בדם בתולים	רמ״א סי״ג

"מי שיוצא דם ממנו" — תליה בבעל (רשב״א) : חידוש הרמ״א בשם הרשב״א: אם הבעל הוא שיוצא ממנו דם דרך פי האמה — האשה תולה בו, ואין מחזיקין אותה רואה מחמת תשמיש. שהרי מקור הדם נתברר שאינו ממנה כלל. ובזה חוזר יסוד הסימן: כל שניתן לתלות את הדם במקור צדדי — אף בבעל — מסירין את חזקת הקלקול ממנה (ועיין לעיל סימן ק״ץ).

השהיה על ידי שליש (סעיף י״ב) : אף שהדין שאסור להשהותה (שמא יכשל), התירו על ידי שליש — שתהא תחת יד אדם שלישי, ולא ילך הבעל אצלה אלא בעדים. גדר זה מצמצם את חומרת ההוצאה, והוא רקע לקולת הרמ״א בסעיף א' — שבזמננו אין נוהגין לכוף את הגירושין כלל.

10. חקירה ונפקא מינה למעשה

החקירה הכוללת של הסימן : כיצד מבחינים בין דם המקור (האוסר ומקלקל) לדם הצדדין / המכה (שאינו מקלקל), ומתי נעקרת חזקת הקלקול ?

חזקת ג' פעמים — ג' רצופים בונים חזקה; רצף הבעלים מברר אם הקלקול בה או בבעל ("אין כל האצבעות שוות").
בדיקת השפופרת — בידוד המקור מן הצדדין (מכחול־מוך, שיעור אבר בינוני); סומכין עליה אף בזמן הזה.
תליות מקילות — סמוך לוסת, מכה באותו מקום, וספק ספיקא דהרמ״א (צדדין / מכה).
נאמנות — "מכה יש לי" ו"ברי לי שאין זה מן המקור" — נאמנת וטהורה; והכאב כעד תולה.
רפואה ובזמן הזה — רופא ישראל / עכו״ם עם סימן ניכר; ובימינו האבחון הרפואי מבחין את המקור.

נפקא מינה למעשה (לפי הכרעת רוב האחרונים) :

אין נוהגין כיום לכוף את הגירושין — "אין אנו נוהגין להוציאה" (רמ״א ס״א).
סומכין על הבדיקה / האבחון לברר מקור מצדדין, ולהתיר לבעל (רמ״א ס״ב; ובימינו ביד רופא).
בלא וסת קבוע ובספק מקור / צדדין — תלינן במכה מספק ספיקא (רמ״א ס״ה).
צער וכאב בשעת תשמיש — לכולי עלמא סומכין על הבדיקה בבעל הראשון (ריצב״א, רמ״א ס״ג).
נאמנת לומר "מכה יש לי" / "ברי לי שאין זה מן המקור" — וטהורה (מחבר ס״ו).

ולמעשה — שאל את רבך, ובסוגיא זו אף יחד עם רופא (גינקולוג) מומחה; לעולם לא באבחון עצמי.

11. טבלאות סיכום

טבלה — שלבי החזקה והאיסור

טבלה — מחלוקות מרכזיות בסימן

טבלה — מקורות הסוגיא

⚠️ תוכן זה נכתב לצורך לימוד ועיון בלבד. לכל הוראה למעשה (לְמַעֲשֶׂה) — שאל את רבך, ובענייני טהרת המשפחה אף יועצת הלכה מוסמכת ורופא (גינקולוג) מומחה. לעולם אין לאבחן מצב כזה בעצמך.

המצב	הדין	מקור
ראתה ג' פעמים רצופים עם בעל א'	אסורה לו; תתגרש ותינשא לאחר (ולמנהג — אין מוציאין)	מחבר ס״א; רמ״א
נקלקלה גם עם ב' וגם עם ג'	הוחזק שהקלקול בה — אסורה לכל עד שתבדוק	מחבר ס״א
בדיקת שפופרת — דם על המוך	מן המקור — אסורה	מחבר ס״ב; ט״ז ס״ק ה
בדיקת שפופרת — אין דם על המוך	מן הצדדין — מותרת	מחבר ס״ב; רמ״א — אף בזמן הזה
שמשה סמוך לוסת	תולין בוסת — אינה רואה מחמת תשמיש	מחבר ס״ד
מכה באותו מקום (דם שאינו משונה)	תולין בדם המכה — מותרת	מחבר ס״ה; ט״ז ס״ק ט
אין וסת קבוע, ספק מקור / צדדין	ספק ספיקא — תלינן במכה	רמ״א ס״ה
אומרת "מכה יש לי" / "ברי לי"	נאמנת וטהורה	מחבר ס״ו (מהרי״ו)
רופא ישראל / עכו״ם עם סימן ניכר	סומכין שנתרפאת (קודם החזקה לכל הדעות)	מחבר ס״ח

נושא	שיטה א'	שיטה ב'
הוצאת האשה לאחר ג' פעמים	מחבר — תתגרש ותינשא לאחר	רמ״א — אין אנו נוהגין להוציאה
בדיקה תחת הבעל הראשון	סברא א' — מותרת לבדוק ולהתיר לו (וכן עיקר)	יש אומרים — אסורה לו אף בבדיקה מתשמיש ג'
תליה במכה בלא וסת קבוע	בודאי מן המקור — אינה תולה (אא״כ ידוע שהמכה מוציאה)	ספק מקור / צדדין — תלינן בספק ספיקא (רמ״א)
בתולה הרואה מחמת תשמיש	מחבר — דם בתולים עד שתשמש בלא ראייה	רמ״א — אם אין צער, ככל הנשים (מהר״ם פדואה)
רפואת ההפחדה בזמן הזה	דין הגמרא — מותרת לאחר רפואה	רמ״א — אין מתירין בזמן הזה (רמב״ן וראב״ד)