סימן קצ״א — דם הנמצא במי רגליה

📑 מבנה הלימוד

1. הלשון — סעיף אחד, שבעה דינים

סימן קצ״א עוסק במצב קליני מדויק : אשה משתינה ודם יוצא עם מי רגליה. האם יש לחשוש שהיא נדה ? עיקרו של המחבר הוא שדם זה בא ממכה בדרכי השתן — חלחולת או כוליא — ולא מן המקור (הרחם) ; על כן היא טהורה. הרמ״א מאריך בהגהה : היציבה, הספל, הכאב, בדיקת המוך והחול. בסימן יש סעיף אחד בלבד, אך ניתן לקרוא בו שבעה דינים סדורים. נלמדם אחד לאחד. נושא רפואי : רמה זו מבארת את הלשון ; כל יישום מעשי נעשה עם רב ורופא.

דין 1 — הדם היוצא עם השתן : טהורה (דם מכה)

עיקר המחבר 📋 העתק

הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁתִּינָה מַיִם וְיָצָא דָּם עִם מֵי רַגְלֶיהָ, בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא עוֹמֶדֶת בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת — הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישָׁה גּוּפָהּ וְנִזְדַּעְזְעָה — אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, שֶׁהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלֶיהָ הִיא זוֹ, שֶׁאֵין מֵי רַגְלֶיהָ מִן הַחֶדֶר, וְדָם זֶה דַּם מַכָּה הוּא בַּחֲלָחֹלֶת אוֹ בַּכּוּלְיָא.

דין 2 — הרמ״א : עומדת / יושבת, והספל

הגהת הרמ״א (1) — היציבה והמקלחת 📋 העתק

הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְהַתִּירָהּ אֶלָּא בְּיוֹשֶׁבֶת וְהִשְׁתִּינָה, אֲבָל בְּעוֹמֶדֶת — אִם מְקַלַּחַת לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא שָׁם דָּם, טְהוֹרָה; אֲבָל אִם שׁוֹתְתִין עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל וְנִמְצָא שָׁם דָּם, טְמֵאָה, דְּהוֹאִיל וְהַמָּקוֹר צַר — חוֹזְרִין לַמָּקוֹר וּמְבִיאִים דָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּיוֹשֶׁבֶת אֵין לְהַתִּיר אֶלָּא בִּמְקַלַּחַת וְנִמְצָא הַדָּם תּוֹךְ הַסֵּפֶל, אֲבָל עַל שְׂפַת הַסֵּפֶל — טְמֵאָה, וּבְעוֹמֶדֶת בְּכָל עִנְיָן טְמֵאָה; וְהָכִי נָהוּג.

דין 3 — ספל משותף (איש ואשה)

הגהת הרמ״א (2) 📋 העתק

וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּמְצָא הַדָּם בַּסֵּפֶל שֶׁהִיא מַשְׁתֶּנֶת שָׁם לְחוּד, דְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִמֶּנָּה; אֲבָל אִם נִמְצָא בַּסֵּפֶל שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה מַטִּילִין שָׁם מַיִם — טְהוֹרָה בְּכָל עִנְיָן.

דין 4 — מקרה כרוני עם כאב : מותר (ידים מוכיחות)

הגהת הרמ״א (3) 📋 העתק

וְכָל זֶה אִם נִמְצָא דָּם בְּמִקְרֶה; אֲבָל אִשָּׁה שֶׁרְגִילָה לִרְאוֹת דָּם בְּמֵי רַגְלֶיהָ וּמַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב בְּשָׁעָה שֶׁמְּטִילָה מַיִם, כְּגוֹן הַחֳלִי שֶׁקּוֹרִין [הארי״ן ווינ״ד] — נִרְאֶה דְּיֵשׁ לְהַתִּיר בְּכָל עִנְיָן, דְּהָא אִיכָּא יָדַיִם מוֹכִיחוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַכָּה הַמַּכְאִיב אוֹתָהּ בַּהֲטָלַת מֵי רַגְלֶיהָ וּמִמֶּנּוּ הַדָּם יוֹצֵא. וַאֲפִלּוּ אִם מָצְאָה דָּם אַחַר הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם כְּשֶׁמְּקַנַּחַת עַצְמָהּ — טְהוֹרָה, דְּמֵאַחַר דְּמַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב וְאֵינָהּ מוֹצְאָה דָּם רַק אַחַר הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם, וַדַּאי דַּם מַכָּה הוּא.

דין 5 — בדיקת המוך (המחמירים) והחזקה לאחר שלוש פעמים

הגהת הרמ״א (4) 📋 העתק

אַךְ יֵשׁ מַחְמִירִין שֶׁלֹּא לְהַתִּיר רַק בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, לְהַצְרִיכָהּ בְּדִיקָה: דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁתַּשְׁתִּין תִּבְדֹּק עַצְמָהּ הֵיטֵב בַּחוֹרִין וּבַסְּדָקִין, וְאִם לֹא תִּמְצָא דָּם תַּכְנִיס מוֹךְ נָקִי עַל הַמָּקוֹר בִּפְנִים, וְתַשְׁתִּין וּתְקַנֵּחַ עַצְמָהּ יָפֶה מִמֵּי רַגְלֶיהָ, וְתוֹצִיא הַמּוֹךְ; אִם נְקִיָּה הִיא — הוֹכָחָה גְּדוֹלָה דְּאֵין הַדָּם מִן הַמָּקוֹר; וְהָכִי נָהוּג. וְאִם בָּדְקָה עַצְמָהּ ג׳ פְּעָמִים בְּכַהַאי גַּוְנָא וּמָצְאָה הַמּוֹךְ נָקִי — מֻתֶּרֶת אַחַר כָּךְ בְּלֹא בְּדִיקָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ, דְּחֲזָקָה דְּדַם מַכָּה הוּא.

דין 6 — בלא כאב : טמאה, והמחלוקת בדם בשתן ובעד

הגהת הרמ״א (5) 📋 העתק

וְכָל זֶה דַּוְקָא שֶׁמַּרְגֶּשֶׁת כְּאֵב עִם מֵי רַגְלֶיהָ; אֲבָל אִם אֵינָהּ מַרְגֶּשֶׁת כְּאֵב וּבוֹדֶקֶת עַצְמָהּ אַחַר הֲטָלַת מַיִם וּמוֹצְאָה דָּם — אִם לֹא מָצְאָה דָּם בְּמֵי רַגְלֶיהָ, וַדַּאי טְמֵאָה. אֲבָל אִם מָצְאָה דָּם תּוֹךְ מֵי רַגְלֶיהָ וְגַם עַל הָעֵד שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בּוֹ — יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהִיא טְמֵאָה, דְּלֹא הִתִּירוּ רַק דָּם שֶׁנִּמְצָא תּוֹךְ מֵי רַגְלַיִם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה, דְּדָם שֶׁנִּמְצָא תּוֹלִין שֶׁעֲדַיִן נִשְׁאַר מִתַּמְצִית מֵי רַגְלַיִם; וְיֵשׁ לְהַחְמִיר.

דין 7 — חול וחצץ (אבנים) : טהורה

הגהת הרמ״א (6) 📋 העתק

וְאִם אֵינָהּ מוֹצְאָה דָּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ, רַק קַרְטִין קַרְטִין כְּמוֹ חוֹל וְחָצָץ אָדֹם, וְנִמְצָא כָּזֶה גַּם כֵּן בְּמֵי רַגְלֶיהָ — טְהוֹרָה, דְּאֵינוֹ דָּם רַק חוֹל שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִוָּלֵד בַּכְּלָיוֹת.

2. הקשר — מדוע אין זה דם נדה

דיני נדה מושתתים על הבחנת מקור : רק דם הבא מן המקור (החדר) מטמא. כל סימן קצ״א מיישם עיקרון זה במצב שבו הדם מופיע בעת ההשתנה : מקורו הסביר ביותר הוא מכה בדרכי השתן — דם מכה — ולא הרחם.

הקושי הוא שאין רואים את המקור : מסיקים. על כן מונה הסימן ראיות המסבירות את המקור ה״שתני״ : היציבה והמקלחת, הכאב, הספל המשותף, ובעיקר בדיקת המוך המפרידה פיזית בין שני המקורות. ולעומת זאת, היעדר כאב ודם שנמצא רק בקינוח — מטים לחומרא.

3. מושגי היסוד של הסימן

כמה מונחים טכניים בונים את כל הסימן ; שליטה בהם היא הבנת ההיגיון.

4. הטבלה — יציבה, מקלחת, כאב

כל הסעיף מתמצה בהצלבת שלושה משתנים : היציבה, היכן הדם, ונוכחות הכאב.

5. הט״ז והש״ך — גדולי המפרשים

ביורה דעה אין לומדים את השולחן ערוך לבדו. בעניני נדה הט״ז והש״ך הם נושאי הכלים העיקריים, ועמם אחרוני הנדה (סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן).

6. הגהת הרמ״א (הגה)

בסימן זה העיקר ברמ״א : המחבר מניח את היסוד בשורה אחת, והרמ״א פורש את ששת הדינים המעשיים. נסכם את התערבויותיו.

על היציבה והספל — הכרעת ההלכה

על הספל המשותף

על המקרה הכרוני עם כאב

על בדיקת המוך

על דם בלא כאב והאבנים

7. דם מכה מול דם המקור — מה מוכיחה הבדיקה

לב הסימן בניגוד אחד : האם הדם בא ממכה בדרכי השתן, או מן המקור (הרחם) ?

8. מקרים מעשיים בני זמננו

כיצד מיושמים דינים אלו בימינו ? הנה ארבעה מצבים קליניים שכיחים. נושא רפואי והלכתי כאחד : כל מסקנה נפסקת אצל הרב ואצל רופא (אורולוג או גינקולוג).

מקרה 1 — דם בשתן (המטוריה) / דלקת / זיהום בדרכי השתן

מקרה 2 — אבני כליות (חול / חצץ)

מקרה 3 — הכאב כראיה (ידים מוכיחות)

מקרה 4 — בית כסא / ספל משותף

9. סיכום סימן קצ״א

טבלת זכרון

שאלות חזרה

להעמקה נוספת