בעילת מצוה שמטמאה את הכלה (דם בתולים), ופורש מיד אף בלא דם, קולות הרמ״א ובעל נפש, הפסק טהרה ובדיקה כל שבעה, מנין מיום חמישי לשימושה, וההרחקות עם קולת המיטה — נושא הנלמד בכבוד ובעדינות (שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ג — סעיף אחד)
הַנּוֹשֵׂא אֶת הַבְּתוּלָה, בּוֹעֵל בְּעִילַת מִצְוָה וְגוֹמֵר בִּיאָתוֹ וּפוֹרֵשׁ מִיָּד; וַאֲפִלּוּ הִיא קְטַנָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְלֹא רָאֲתָה, וַאֲפִלּוּ בָּדְקָה עַצְמָהּ וְלֹא מָצְאָה דָּם — טְמֵאָה, שֶׁמָּא רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וְחִפָּהוּ שִׁכְבַת זֶרַע. וְצָרִיךְ שֶׁתַּעֲשֶׂה הֶפְסֵק טָהֳרָה וְתִבְדֹּק כָּל שִׁבְעָה, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת לִמְנוֹת אֶלָּא מִיּוֹם חֲמִישִׁי לְשִׁמּוּשָׁהּ; וְנוֹהֵג עִמָּהּ בְּכָל דִּינֵי נִדָּה לְעִנְיַן הַרְחָקוֹת.
הנושא את הבתולה בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש מיד; ואפילו היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה, ואפילו בדקה עצמה ולא מצאה דם — טמאה, שמא ראתה טיפת דם «כחרדל» וחיפהו שכבת זרע. וצריך שתעשה הפסק טהרה ותבדוק כל שבעה, ואינה מתחלת למנות אלא מיום חמישי לשימושה; ונוהג עמה בכל דיני נדה לענין הרחקות.
שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ג:א (תמצית כללי הסעיף)רמה 01
הסעיף האחד מנוקד, עם ביאור בעברית, מחולק לכלליו: בעילת מצוה שמטמאה (דם בתולים), ופורש מיד אף בלא דם, קולות הרמ״א, הפסק טהרה ובדיקה כל שבעה, המנין מיום חמישי, וההרחקות עם קולת המיטה — מבוארים בעדינות ועם מקרים מעשיים, בהדרכת חתן-רב ומורת כלה.
📖 ללמודרמה 02
פלפול מעמיק: מהותו של דם בתולים (דם נדה או דם מכה) ולמה טמאה אף בלא דם (שמא חיפהו שכבת זרע), וגומר ביאתו ופורש מיד של הט״ז (פרישה באבר חי) וזיקתו לנטמאתי (סימן קפ״ה), קולות הרמ״א (העראה / לא ראתה דם) מול רוב הפוסקים והבעל נפש, מנין מיום ה' בשם מהר״ל מפראג (מול יום הששי דנדה רגילה, סימן קצ״ו), וקולת המיטה בהרחקות. חקירות ונפקא מינות.
📖 ללמודרמה 03
טבלאות השוואה (ביאה גמורה או העראה בלבד, ראתה דם או לא, מנין מיום ה' מול יום הששי דנדה רגילה, הרחקות עם או בלא קולת המיטה), כללי זהב, מכשולים שכיחים (פורש מיד, חיפהו שכבת זרע, קולות הרמ״א) ושינון כללי הסעיף האחד.
📖 ללמודרמה 04
שיטת הצמח צדק מליובאוויטש ומסורת חב״ד בדין דם בתולים — ברמת העיקרון, ובמנהגי החתונה מפנים לרב חב״ד —, ואחר כך ההלכה למעשה לפי הבית יוסף, הרמ״א, הש״ך, הט״ז (בשם מהר״ל מפראג), סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן ופסק זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, נטעי גבריאל למנהגי החתונה). כל מסקנה מפנה אל הרב, אל חתן-רב ואל מורת הכלה.
📖 ללמודהשולחן ערוך (יו״ד קצ״ג:א) מלמד שהנושא את הבתולה בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש מיד. הכלה טמאה מחמת דם בתולים — אף על פי שבדקה עצמה ולא מצאה דם, שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחיפהו שכבת זרע. ההנהגה למעשה נלמדת אצל חתן-רב ומורת כלה.
הכלה, שנעשתה נדה מחמת דם בתולים, עושה הפסק טהרה ובודקת כל שבעה. וחידוש בבעילת מצוה: אינה מתחלת למנות אלא מיום חמישי לשימושה (יום ה') — כך פוסק הט״ז בשם מהר״ל מפראג, אף שבזמן הזה נדה רגילה אינה מתחלת למנות אלא ביום הששי (עיין סימן קצ״ו). לוח הזמנים המדויק (הפסק, מנין, טבילה) נקבע עם מורת הכלה והרב.
בנדה ראשונה זו נוהג עמה בכל דיני נדה לענין הרחקות. ויש כאן קולא במיטה: בעוד שנדה רגילה אוסרת על בעלה לישון על מיטתה אף שאינה שם, כאן מותר לו לישון באותה מיטה אחר שעמדה ממנה, ואף במקום שיש שם הדם — לפי שהוא דם בתולים. פרטי ההרחקות נלמדים אצל מורה הוראה (חתן-רב, מורת כלה).
הרמ״א מביא יש מקילין כשלא ראתה דם, ומנהג להקל כשלא גמר ביאתו אלא רק העראה ולא ראתה דם ; אבל בביאה גמורה צריך לפרוש אף בלא דם (הטור ורוב הפוסקים), ובעל נפש יחוש לעצמו. אין לנהוג בקולות אלו אלא על פי הוראת רב מפורשת, ולא מדעת עצמו.