צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת, לפיכך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ אפילו כל שהוא; ומדת המקפיד (רובה ומקפדת → מדאורייתא, מקצתו ומקפדת או רובו ואינה מקפדת → מדרבנן, ודרך בני אדם להקפיד חוצץ), ואחר כך דיני השער (חוטים, רצועות, קליעה, שער מדובק), העין והפנים (לפלוף וכחול), המכות והדם והרטיה והקוץ, העור הצפרניים והלכלוך, התכשיטים, והנהגת הטבילה (אבק רגליה, בבגדיה או בלא כוונה, ויש מחמירין דהרמ״א) — החפיפה והחציצות בנות זמננו (לק, עדשות מגע, סתימות, גבס), נושא מעשי וצנוע שלומדים אצל הרב, הבלנית ומורת הכלה (שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ח — 48 סעיפים)
צְרִיכָה שֶׁתִּטְבֹּל כָּל גּוּפָהּ בְּפַעַם אַחַת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָלֶיהָ שׁוּם דָּבָר הַחוֹצֵץ. וְאִם הָיָה עָלֶיהָ דָּבָר הַחוֹצֵץ: אִם חוֹפֶה רֻבָּהּ וּמַקְפֶּדֶת עָלָיו — חוֹצֵץ ; מִעוּטוֹ וּמַקְפֶּדֶת, אוֹ רֻבּוֹ וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת — חוֹצֵץ מִדִּבְרֵיהֶם ; מִעוּטוֹ וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת — אֵינוֹ חוֹצֵץ.
צריכה לטבול כל גופה בפעם אחת; לפיכך לא יהיה עליה דבר החוצץ. ואם היה: רובה ומקפדת → חוצץ (מדאורייתא); מקצתו ומקפדת, או רובו ואינה מקפדת → חוצץ מדרבנן; מקצתו ואינה מקפדת → אינו חוצץ.
שולחן ערוך, יורה דעה קצ״ח:א (תמצית)רמה 01
48 הסעיפים מקובצים בשבע משפחות, לשון העברית המנוקדת של הסעיפים המרכזיים עם ביאור עברי בהיר: היסוד דכל גופה בפעם אחת ומדת המקפיד, דיני השער (חוטים, רצועות, קליעה, שער מדובק), העין והכחול, המכות והרטיה, העור הצפרניים והלכלוך, התכשיטים, והנהגת הטבילה — עם המקרים המעשיים של החפיפה והחציצות בנות זמננו (לק, עדשות מגע, סתימות, גבס), מתוך הפניה תמיד לרב, לבלנית ולמורת הכלה.
📖 ללמודרמה 02
פלפול מעמיק: מערכת החציצה — דאורייתא / דרבנן (ס״א), רובו ומקפיד / מיעוטו / אינו מקפיד, ומחלוקת הראשונים (רשב״א, רא״ש, טור) במדרגות; דרך בני אדם להקפיד והמקפיד הפרטי מול הכללי; כל גופה בפעם אחת — שיעור הטבילה ויחס השער אל הגוף; דקדוקי ס״ו (שער, קליעה, אותו מקום, נשואה/פנויה) שבין צניעות להקפדה; וטבילה בלא כוונה (ס׳ מח) — צריכה כוונה? המחלוקת (רשב״א / רבנו ירוחם / רוקח מול המחבר) ויש מחמירין דהרמ״א. חקירות ונפקא מינות.
📖 ללמודרמה 03
טבלאות השוואה (מערכת המקפיד, השער, העין והפנים, המכות, העור והצפרניים, התכשיטים, הנהגת הטבילה), סיכום שבע המשפחות המכסות את 48 הסעיפים, כללי זהב, מכשולים שכיחים (רובו / מקצתו, מקפיד / אינו מקפיד, קליעה, כחול בתוך / חוץ לעין, דם יבש / ריר) ורשימת הבדיקה של החפיפה — תמיד בהדרכת הרב, הבלנית ומורת הכלה.
📖 ללמודרמה 04
שיטת הצמח צדק מליובאוויטש ומסורת חב״ד בעניין החפיפה, הבדיקה מן החציצות והנהגת הטבילה — תחום חב״די חי, מובא בגדר העיקרון ומפנה למעשה לרב חב״די —, ואחר כך ההלכה למעשה לפי הבית יוסף, הרמ״א, הש״ך, הט״ז, סדרי טהרה, חכמת אדם, ערוך השולחן והפסק בן זמננו (טהרת הבית, שבט הלוי, בדי השולחן, נשמת אברהם לחציצות בנות זמננו). כל מסקנה מפנה לרב, לבלנית ולמורת הכלה.
📖 ללמודהיסוד של סימן קצ״ח הוא שצריכה לטבול כל גופה בפעם אחת: לפיכך לא יהיה עליה שום דבר החוצץ, אפילו כל שהוא. כל דבר החוצץ בין המים לגוף פוסל את הטבילה. המדה הקובעת היא המקפיד (שמקפדת להסירו): אם הדבר חופה רובה ומקפדת עליו → חוצץ מדאורייתא; מקצתו ומקפדת, או רובו ואינה מקפדת → חוצץ מדרבנן; מקצתו ואינה מקפדת → אינו חוצץ. ואף שדרך בני אדם להקפיד (שלפעמים מקפידים) — חוצץ. זהו מפתח כל הסימן; היישום למעשה נשאל אצל הרב והבלנית.
בשער כמה סעיפים: חוטי צמר או פשתן ורצועות הקשורים בשער חוצצים (עד שיתירם; ובקליעה אין הרפיון לבד מועיל); חוטי שער אינם חוצצים, אלא אם כן מוזהבים או מטונפים (שאז מקפדת); שער המדובק בזיעה חוצץ כנגד הלב ובזקן, אך לא בראש ובבית השחי (ובנשואה הדין חמור יותר). בעין: לפלוף חוץ לעין חוצץ (אף לח), בתוך העין אינו חוצץ; כחול בתוך העין אינו חוצץ, חוץ לעין חוצץ. על המכה: דם יבש חוצץ, הריר שבתוכה אינו חוצץ; רטיה חוצצת. כל מקרה ממשי נבדק אצל הבלנית והרב.
החפיפה היא ההכנה שלפני הטבילה: לרחוץ, לסרק, ולהסיר כל דבר שעלול לחצוץ — שער מסובך, שיירי איפור וכחול, לק לצפרניים, תכשיטים (טבעות, צמידים, עגילים), רטיות, ובדיקת הצפרניים והלכלוך שתחתיהן. החציצות בנות זמננו כל אחת שאלה: לק וצפרניים מלאכותיות, איפור קבוע, עדשות מגע, סתימות וכתרים בשיניים, גבס ותפרים — לפי מדת המקפיד ודעת הרב (טהרת הבית, שבט הלוי, נשמת אברהם לצד הרפואי). את החפיפה לומדים ובכל מקרה בודקים אצל מורת כלה, בלנית ורב.
הסעיפים האחרונים עוסקים בהנהגת הטבילה ובמקרי הגבול. אבק רגליה (סעיף מה) שנוי במחלוקת (יש מי שאומר שחוצץ, ויש שאינו): אינה טובלת עמו אלא אם כן שפשפתו או הסירתו בחמין. הטובלת בבגדיה (סעיף מו) מותרת: בגדים רפויים אינם חוצצים שהמים נכנסים בהם. כינים מדובקות בעור (סעיף מז) צריך להסירן בחמין או בצפורן, ואם לאו אינן חוצצות. הטובלת בלא כוונה (סעיף מח) — שנפלה למים או שירדה להקר — מותרת בדיעבד לדעת המחבר, אך הרמ״א מביא יש מחמירין שמצריכים טבילה אחרת. כל זה תלוי בהוראת הרב ובבדיקת הבלנית.