Siman 201 — Level 4 · Halakha lema‘assé: the line of psak of the mikveh
What is held, what belongs to custom, and what goes to the Rav
יורה דעה · סימן ר״א
דיני המקוה ומימיו
⚖️ Halakha lema‘assé · הלכה למעשה
✦ ❖ ✦
Siman 201 is not a siman of study only: it is the specification of a structure that is built and watched over. This page sorts what follows from it into three columns — what all hold, what belongs to a custom the decisors support, and what is not decided without the Rav.
Sources: שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״א · ש״ך · ט״ז · נקודות הכסף · באר היטב · פתחי תשובה · רמב״ם הלכות מקואות · ערוך השולחן יו״ד ר״א
Compilation: הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
This page is not a permission. A mikveh is designed, built, filled and supervised under the authority of a Rav competent in the matter, and its use is settled with the Rav, the balanit and the moret kalla. What follows sets out the line of the sources — their words, their references, and what they leave open. No conclusion on this page constitutes approval of an actual pool.
1. What is held, without dispute
Three conditions, and no one disputes them. All the disagreement of the siman concerns their rank and their remedies, never them.
(1) Forty se’ah, and the whole body at once. Washing does not purify, however abundant:
« אין האשה עולה מטומאתה ברחיצה במרחץ ואפילו עלו עליה כל מימות שבעולם עדיין היא בטומאתה וחייבים עליה כרת עד שתטבול כל גופה בבת אחת במי מקוה או מעיין שיש בהם מ׳ סאה » (שו״ע יו״ד ר״א:א׳) The measure is exact — the least deficiency and the mikveh is invalid, and it does not vary with the size of the body (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק ג):
« אבל אם חסר כל שהוא פסול. ב״י. ופשוט הוא ואפי׳ גופה קטן שמתכסה בפחות ממ׳ סאה אין טביל׳ עולה בו עד שיהא מ׳ סאה » (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק ג׳)
(2) The water must not have been drawn, and must not be in a vessel.
« ארבעים סאה שאמרו צריך שלא יהיו שאובים שאם הם שאובים פסולים » (שו״ע יו״ד ר״א:ג׳)
« צריך שלא יהיו מ׳ סאה של מקוה בתוך הכלי שאין טובלים בכלים » (שו״ע יו״ד ר״א:ו׳)
(3) Rainwater purifies only at rest; a spring purifies even while flowing.
« מי מעיין מטהרין אף בזוחלין (פירוש זוחלין נמשכים והולכים ואינן מכונסים) מי גשמים אין מטהרין אלא באשבורן (פירוש מקום עמוק שמתכנסים בו המים ונקרא אשבורן) (אבל על ידי זחילה פסולין מן התורה (ב״י בשם מהרי״ק שורש קט״ו ות״ה סימן רכ״ד) אם הם לחוד בלא מעיין) היו הזוחלין מן המעיין מתערבי׳ עם הנוטפי׳ שהם מי גשמים הרי הכל כמעיין לכל דבר ואם רבו הנוטפים על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן לפיכך צריך להקיף מפץ (פי׳ כעין מחצלת) וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהם: הגה וכן נכון להורות ולהחמיר (מהרי״ק ות״ה שם ושאר אחרוני׳ כתבו ויש להחמיר כשטת הר״ם ורא״ש וסייעתם) אבל יש מתירים לטבול בנהרות כל השנה אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים ורבו הנוטפים על הזוחלין משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו (טור בשם ר״ת וב״י בשם רש״י וסה״ת וסמ״ג) וכן נהגו ברוב המקומות במקום שאין מקוה ואין למחות ביד הנוהגין להקל כי יש להם על מי שיסמוכו (מהרי״ק ובת״ה שם ומהרי״ו סימן ע׳ וב״ז סימן קנ״ד) מיהו יש ליזהר מלטבול בנהר המתהוה לגמרי ע״י גשמים וכשאין גשמים פוסק לגמרי אף על פי ששאר נהרות שופכים לתוכו בשעת הגשמים ומתהוה על ידן מ״מ הואיל ופוסק לגמרי בשעה שאין גשמים אסור לטבול בו דרך זחילתו עד שיקוו המים שבתוכו (שם במהרי״ק) אבל בנהר שאינו פוסק אע״פ שבשעת הגשמים מתרחב ומתפשט על כל גדותיו מותר לטבול בו בכל מקום (ב״י לדעת המרדכי והאשיר״י והתוספ׳) לפי סברת המקילין ולפי מה שנהגו » (שו״ע יו״ד ר״א:ב׳)
« מי גשמים אין מטהרין אלא באשבורן (פירוש מקום עמוק שמתכנסים בו המים ונקרא אשבורן) (אבל על ידי זחילה פסולין מן התורה (ב״י בשם מהרי״ק שורש קט״ו ות״ה סימן רכ״ד) אם הם לחוד בלא מעיין) היו הזוחלין מן המעיין מתערבי׳ עם הנוטפי׳ שהם מי גשמים הרי הכל כמעיין לכל דבר ואם רבו הנוטפים על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן לפיכך צריך להקיף מפץ (פי׳ כעין מחצלת) וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהם: הגה וכן נכון להורות ולהחמיר (מהרי״ק ות״ה שם ושאר אחרוני׳ כתבו ויש להחמיר כשטת הר״ם ורא״ש וסייעתם) אבל יש מתירים לטבול בנהרות כל השנה אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים ורבו הנוטפים על הזוחלין משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו (טור בשם ר״ת וב״י בשם רש״י וסה״ת וסמ״ג) וכן נהגו ברוב המקומות במקום שאין מקוה ואין למחות ביד הנוהגין להקל כי יש להם על מי שיסמוכו (מהרי״ק ובת״ה שם ומהרי״ו סימן ע׳ וב״ז סימן קנ״ד) מיהו יש ליזהר מלטבול בנהר המתהוה לגמרי ע״י גשמים וכשאין גשמים פוסק לגמרי אף על פי ששאר נהרות שופכים לתוכו בשעת הגשמים ומתהוה על ידן מ״מ הואיל ופוסק לגמרי בשעה שאין גשמים אסור לטבול בו דרך זחילתו עד שיקוו המים שבתוכו (שם במהרי״ק) אבל בנהר שאינו פוסק אע״פ שבשעת הגשמים מתרחב ומתפשט על כל גדותיו מותר לטבול בו בכל מקום (ב״י לדעת המרדכי והאשיר״י והתוספ׳) לפי סברת המקילין ולפי מה שנהגו » (שו״ע יו״ד ר״א:ב׳)
And the threshold that governs practice: so long as the forty se’ah are not there, three log of drawn water invalidate; once they are, drawing no longer invalidates (שו״ע יו״ד ר״א:ט״ו).
« אבל כל זמן שאין במקוה מ׳ סאה אפילו אם אינו חסר אלא כל שהוא אם נפלו לתוכו ג׳ לוגים מים שאובים פסלוהו » (שו״ע יו״ד ר״א:ט״ו)
2. Construction — the order of operations, and it cannot be retrieved
What the siman says about the building site holds in four lines, but each decides a design.
Channelling (המשכה). Drawn water that has run over the ground no longer invalidates, provided the majority of the forty se’ah is already valid:
« אין המים שאובים פוסלים את המקוה בג׳ לוגין עד שיפלו לתוך המקוה מהכלי אבל אם נגררו המים השאובי׳ חוץ למקוה ונמשכו וירדו למקוה אינם פוסלי׳ את המקוה עד שיהיו מחצה על מחצה » (שו״ע יו״ד ר״א:מ״ד) Its minimum length:
« שיעור המשכה זו אין פחות מג׳ טפחי׳ » (שו״ע יו״ד ר״א:מ״ה) And its surface, according to the Rama, which is the accepted practice:
« וי״א דאין המשכה מועלת אלא דוקא על גבי קרקע הראוי לבלוע בה אבל אם המשיך על גבי רצפת אבנים שאין ראוי לבלוע בה וכל שכן על גבי דף או כלי אע״פ שאינו פוסל המקוה לא מהני (ב״י בשם מרדכי פ״ב דשבועות שכ״כ בשם הרוקח) וטוב להחמיר לכתחלה » (שו״ע יו״ד ר״א:מ״ו)
The order, and this is the mistake that cannot be retrieved. First the valid majority, then the channelling. Channelling the drawn water first into a pool that does not hold its twenty se’ah, and then bringing rain over it, helps nothing — the Rama says so at seif 44, and the Chakh specifies the case at ס״ק צ״ט. Hence a mikveh is filled first from its rain pool and only then from the channelled water.
The materials — what receives impurity. A detached metal pipe is forbidden; sealed to the ground, it is permitted:
« ואם הסילון של מתכת מחובר לקרקע אפי׳ מקלח להדיא לתוך המקוה כשר שהרי אינו מקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע » (שו״ע יו״ד ר״א:מ״ח) This is the rule that governs all the plumbing of a modern mikveh.
The joining — and the clause that decides the design. The hole between two pools must be as wide as the neck of a wineskin, nothing must stand in it, and a doubt about the width invalidates:
« צריך שיהא נקב שביניהם רחב כשפופרת הנאד (וקילוח המים יהיה כרוחב הנקב) (ריב״ש סימן רל״ב בשם א׳ מהמפרשים וכן כתב הבית יוסף) ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר אפי׳ רגע נשאר לעולם בהכשרו אפי׳ נסתם הנקב אח״כ כל שיעמוד כשפופרת הנאד ממעטו אפילו דבר שהוא מבריית המים ספק אם הנקב רחב כשפופרת הנאד אם לאו פסול » (שו״ע יו״ד ר״א:נ״ב) The leniency of the hairbreadth, at seif 53, is not the accepted ruling: the Rama writes that it applies only to a rabbinic invalidity — and that even there some require more:
« ודוקא בפסול שאיבה שהיא מדרבנן אבל בפסול דאורייתא בעינן כשפופרת הנאד (ת״ה ור״ש במקואות) כמו שנתבאר ואפילו בפסול שאיבה יש חולקין (טור והרא״ש) וכן ראוי להורות » (שו״ע יו״ד ר״א:נ״ג) And the Arukh HaShulchan gives the reason for stringency in doubt: measures are a law of Moshe from Sinai:
« ואם יש ספק אם יש בנקב כשפה״נ אם לאו פסולה דכיון שעיקר טבילה הוא מן התורה אף ששיעורו הוא מדברי סופרים ספקו טמא דגם השיעור הוא כדין תורה דשיעורין הלכה למשה מסיני » (ערוך השולחן יו״ד ר״א:ק״פ)
The perforation of a vat already sealed into the ground, and its stopping, are not decided here. The Merkevet HaMishneh and the Be’er Yaakov permit both; Rabbi Akiva Eiger permits the perforation and refuses the stopping; the Arukh HaShulchan reports the same division. A question to bring to the Rav before pouring.
« עי׳ בס׳ מרכבת המשנה פ״ו מהלכות מקואות דין ד׳ שכתב שנשאל בכלי שחיברו בקרקע אי מהני נקיבה אח״כ והשיב דזה פשוט דמהני ממ״נ אי תלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי כו׳ עד וכיון דמותר לנקבו בעודו בקרקע שרי אח״כ לסתמו דבשעת נקיבה בטל מתורת כלי והסתימה אח״כ חשוב כצינור שקבעו ולבסוף חקקו ובהדין זה פשוט » (פתחי תשובה יו״ד ר״א ס״ק י״ב)
« ועי׳ בתשו׳ רבינו עקיבא איגר זצ״ל סי׳ ל״ט דדעתו ג״כ בפשיטות דמהני נקיבה בעודו קבוע בקרקע אמנם מה שכתבו דמותר אח״כ לסתמו בזה אין דעתו כן דכיון דכבר קנה שם כלי בתלוש וע״י החיבור לארץ לא אבד שמו אלא שע״י הנקב מקרי כלי פסול ושוב כשנסתם חוזר להיות כלי » (פתחי תשובה יו״ד ר״א ס״ק י״ב)
3. The heated mikveh — the line of psak, in three stages
This is the most instructive case in the siman: a prohibition reported, a custom tolerated, and then a declaration so firm that it changes the question.
First stage — the prohibition (שו״ע יו״ד ר״א:ע״ה):
« יש מי שאוסר להטיל יורה מלאה מים חמין לתוך המקוה לחממו » (שו״ע יו״ד ר״א:ע״ה) And its reason, in five words of the Taz (ט״ז יו״ד ר״א ס״ק פ״ח):
« משום גזירת מרחצאות שתטבול בהם » (ט״ז יו״ד ר״א ס״ק פ״ח)
Second stage — the Rama, and the bounded tolerance:
« ויש מקילין ומתירין להטיל חמין למקוה כדי לחממו (הגהות מרדכי דהל׳ נדה בשם ראבי״ה וריב״א) ומכל מקום יש להחמיר אם לא במקום שנהגו להקל אז אין למחות בידן » (שו״ע יו״ד ר״א:ע״ה) And the exception all concede:
« ובחמי טבריא מותר לכולי עלמא » (שו״ע יו״ד ר״א:ע״ה)
Third stage — the Arukh HaShulchan, and this is the line on which today’s universal practice rests (ערוך השולחן יו״ד ר״א:רט״ז):
« אבל בכל מדינות שלנו זה כמה דורות שמטילין חמין למקוה או מחממין אותן ע״י מכונה שקורין פאראווי״ק והוא מן הנמנעות במדינתינו בחורף לטבול בצונן ואף גם בקיץ מצד דהמקוות שלנו הם ממעיינות והקור גדול מאד ואלמלי היינו מחמירים בזה כבר בטלה פו״ר מישראל או היו הנשים באות לידי סכנה באין ספק והיו מכשולים רבים כמובן ולכן מכבר נהגו כן ואין פוצה פה ומצפצף וח״ו לפקפק על זה והמפקפק עתיד ליתן את הדין אך מעולם לא שמענו מפקפקים בזה » (ערוך השולחן יו״ד ר״א:רט״ז)
And the neighbouring question: washing after the immersion. The Rama reports the prohibition and the custom:
« ולאחר הטבילה במי מקוה כשרים מותרת ליכנס למרחץ כדי שתחמם עצמה (מרדכי) אבל לחזור ולרחוץ אח״כ יש אוסרים (מרדכי בשם רשב״ם) וכן נהגו » (שו״ע יו״ד ר״א:ע״ה) The Arukh HaShulchan gives its source — one of the eighteen decrees, which declared impure one whose head and most of his body came into drawn water — and marks its limit:
« אבל ליכנס למרחץ חם לכ״ע מותר דהגזירה לא היתה רק לרחוץ במים » (ערוך השולחן יו״ד ר״א:רי״ח)
What the Arukh HaShulchan writes applies to heating a valid mikveh, not to a pool of hot water standing in place of a mikveh, which seif 75 expressly addresses in its second half. The distinction between the two, in a real installation, is made with the Rav.
4. Immersion in a river, a lake and the sea
The question of places without a mikveh, and the only one of the siman’s great leniencies expressly called a custom.
The sea: seif 5 gives it the status of a spring, and it therefore purifies even while flowing. This is the simplest permission of the siman, and it depends on no custom.
The river: the Mehaber teaches stringency — if the rainwater prevails, an אשבורן is required. The Rama reports the lenient custom, “and one does not protest against those who are lenient, for they have whom to rely upon” (שו״ע יו״ד ר״א:ב), and himself sets the limit: a river formed entirely by rain, which ceases when it does not rain, is excluded.
And the Arukh HaShulchan’s precision, which is the written practice for such places (ערוך השולחן יו״ד ר״א:מ״ב): a true river that does not run dry, and not a pond that dries up — but a pond whose water does not flow does have the status of a mikveh:
« רק בזאת מחוייבות ליזהר שהנהר תהיה נהר ממש שאינה פוסקת כמ״ש רבינו הרמ״א ולא אגמים המתייבשות אא״כ האגם אינו הולך בזחילה רק המים נחים על מקומם הוי כמקוה וטובלת בו » (ערוך השולחן יו״ד ר״א:מ״ב)
Immersion in a river or a lake is not decided by reading a map. The nature of the watercourse, the season, the exact point of immersion and the slope of the bank all enter the question — the Taz at ס״ק ג adds that the slope itself may break the joining. This is a question for the Rav, on site.
5. Maintenance — emptying, cleaning, measuring
The siman does not stop at the day of inauguration. Three of its seifim describe the everyday running of a pool.
Emptying without invalidating: perforate the bucket at its bottom, however slightly, so that it ceases to be a vessel (שו״ע יו״ד ר״א:מ). The Bach reports the custom of perforating it “as the entry of a liquid” (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק פ״ד):
« כתב הב״ח שנהגו לנקבו ככונס משקה » (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק פ״ד) And the conduct the Chakh himself argued (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק נ״ז):
« ודנתי לפני רבותי להכשירו אם לא שהוציאו כל המים וינגבו המקוה בסדינים או בחול או ינקבו הכלים שדולין בו לבטלו מתורת כלי » (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק נ״ז)
And for a spring? The Mehaber writes that it is not needed, a spring not being invalidated by drawing:
« ואם הם מים נובעים אין צריך לכך כי המעין אינו נפסל בשאיבה » (שו״ע יו״ד ר״א:מ׳) The Rama, for his part, reports the custom of stringency even there:
« ומכל מקום נהגו להחמיר גם במעין (מרדכי ה״נ בשם השאילתות ומהרי״ק שנ״ה ות״ה סימן רנ״ח) כי יש חולקין אפי׳ במעין ואומרים דשאיבה פוסלת ולכן לכתחלה יש להחמיר (עיין ס״ק פ״ז) לנקוב הכלי ששואבין בו אף במעין » (שו״ע יו״ד ר״א:מ׳) The Baer Hetev gives in one line the reason of the stringent (באר היטב יו״ד ר״א ס״ק כ״ט):
« וס״ל דבמעיין כ״ש שאין בו מ׳ סאה פוסלת בו שאיבה » (באר היטב יו״ד ר״א ס״ק כ״ט)
Measuring: a mikveh presumed to diminish is not presumed full, and an immersion made in it must be repeated so long as it is not known that there were forty se’ah (שו״ע יו״ד ר״א:ס״ה and ש״ך יו״ד ר״א ס״ק קל״ה):
« אע״פ שעכשיו הוא שלם לפנינו מ״מ כיון שלפעמים מוחזק להיות חסר חיישינן שמא היה חסר בשעת טבילה » (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק קל״ה) And the Mehaber recommends in every case to inspect beforehand:
« ומכל מקום כשר הדבר לעיין קודם טבילה אם יש בו ארבעים סאה » (שו״ע יו״ד ר״א:ס״ה)
The Arukh HaShulchan explains why one does not say here “go by the present state”: there are two unfavourable presumptions at once — the woman’s presumption of impurity and the pool’s presumption of diminishing (ערוך השולחן יו״ד ר״א:ר):
« ביאור הדברים דכשהוחזקה המקוה להיות מימיו מתמעטים וטבלה אף על פי שכעת יש בה מ׳ סאה מ״מ אם אין ידוע בבירור שבשעת טבילה היה בה מ׳ סאה צריכה טבילה אחרת » (ערוך השולחן יו״ד ר״א:ר׳)
6. Doubts — those that are eased, and those that are not
The rule is lenient, and it has three exceptions. Knowing them prevents the commonest error on this siman.
The rule: a doubt about drawn water is pure (שו״ע יו״ד ר״א:ס״ז), at its three degrees. But the Chakh sets a condition upon it (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק קמ״א):
« דוקא כשהיה רוב מים כשרים במקוה דאל״כ ה״ל ספיקא דאורייתא לדידן דקי״ל כולו שאוב אסור מדאורייתא ובדאורייתא לא אמרינן שאני אומר כדלעיל סימן קי״א » (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק קמ״א)
The three exceptions.(1) When the invalid is manifest — הפסול מוכיח (seif 70). (2) When the doubt is about the person and not the water: the impure remains in his presumption (seif 71). (3) When a general presumption has already decided: every mikveh that is found is invalid (seif 74):
« כל המקואות הנמצאות פסולין שחזקתם שאובים » (שו״ע יו״ד ר״א:ע״ד) And the Chakh gives the reason (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק קמ״ט):
« אבל הכא לא ידעינן כלל אם נעשה לשם מקוה או לא » (ש״ך יו״ד ר״א ס״ק קמ״ט)
A real doubt about a pool in service — the level, the joining, the origin of the water, an incident during filling — does not belong to these pages but to the Rav, and it is raised before the next use, not after. A person’s presumption of impurity is not lifted retroactively.
7. Table of psak — what is held, what is custom, what goes to the Rav
The same content, arranged for decision. The third column is not a stylistic caution: every line in it is a ma’hloket left undecided in the sources cited.
Question
What emerges from the sources
Reference
Forty se’ah, the whole body at once
Held by all — an exact measure, independent of the size of the body
שו״ע יו״ד ר״א:א · ש״ך ס״ק ג
Drawn water below forty se’ah
Held — three log invalidate
שו״ע יו״ד ר״א:ט״ו
Drawn water above forty se’ah
Held — no longer invalidates
שו״ע יו״ד ר״א:ט״ו · ר״א:כ״ד
Entirely drawn mikveh: rank of the defect
Ma’hloket — Rambam and Ri: rabbinic; Rash and Rosh, followed by the Rama: Torah law
רמב״ם הלכות מקואות פרק ד · שו״ע יו״ד ר״א:ג
Measure of joining between pools
Accepted — כשפופרת הנאד; the hairbreadth of seif 53 is not the ruling the Rama takes
שו״ע יו״ד ר״א:נ״ב · ר״א:נ״ג
Channelling (המשכה)
Accepted — three handbreadths, valid majority already in place, and in that order
שו״ע יו״ד ר״א:מ״ד · מ״ה · מ״ו
Surface of the channelling
Stringent custom — ground fit to absorb, per the Rama
שו״ע יו״ד ר״א:מ״ו
Metal pipe sealed to the ground
Permitted — it no longer receives impurity
שו״ע יו״ד ר״א:מ״ח
Perforating the bucket for emptying
Universal custom — despite the Taz’s objection and the Ramban’s responsum
שו״ע יו״ד ר״א:מ · ט״ז ס״ק מ״ז
Perforating a vat already sealed
To the Rav — Rabbi Akiva Eiger refuses the stopping
פתחי תשובה יו״ד ר״א ס״ק י״ב
Heated mikveh
Supported custom — the Arukh HaShulchan writes it has been heated for generations
שו״ע יו״ד ר״א:ע״ה · ערוך השולחן ר״א:רט״ז
Washing after immersion
Forbidden by custom; entering a hot bath to warm oneself is permitted
שו״ע יו״ד ר״א:ע״ה · ערוך השולחן ר״א:רי״ח
Immersing in a river
Tolerated custom where there is no mikveh, in a river that does not run dry
שו״ע יו״ד ר״א:ב · ערוך השולחן ר״א:מ״ב
Immersing in the sea
Permitted — the status of a spring
שו״ע יו״ד ר״א:ה
Doubt about drawing
Lenient, provided the majority of the pool is valid
שו״ע יו״ד ר״א:ס״ז · ש״ך ס״ק קמ״א
Doubt about a person’s immersion
Stringent — the presumption of impurity stands
שו״ע יו״ד ר״א:ע״א
A found mikveh, with no attendant
Invalid by presumption
שו״ע יו״ד ר״א:ע״ד · ש״ך ס״ק קמ״ט
Depth of water for immersion
Custom — to the navel and a זרת above לכתחלה
שו״ע יו״ד ר״א:ס״ו
8. And the Rambam’s word, at the end of הלכות מקואות
Seventy-five seifim of measures, vessels and pipes; and at the end of the treatise that answers to them, the Rambam recalls what it was all about.
Impurities and purities are decrees of Scripture, he says — impurity is not mud or filth that water would carry away. And yet: the matter depends on the intention of the heart. The measures of this siman are therefore neither hygiene nor superstition: they are the conditions laid down so that an act of the will may find its support in the world.
Before digging, before pouring, before opening. Three moments at which the question arises and cannot be retrieved afterwards: the design (joining, channelling, materials), the filling (order of operations, origin of the water), and the operation (measurement, maintenance, supervision). At each of the three, the Rav. And for the woman who immerses: the Rav, the balanit, the moret kalla.