הסימן נראה פשוט ואינו פשוט. תחת תשעת סעיפיו חיה חקירה בעצם עניין החציצה בכלים, שלוש מחלוקות שאחת מהן מעמידה את הש״ך כנגד הט״ז בכתב, הגהת נוסח ששני אחרונים חותמים עליה באותה מילה, ושתי שאלות שערוך השולחן מניח פתוחות.
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ב
הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
תוספות בחולין אוחזין בצד השני, וניכר מקושייתם שאוחזין בו : אם אין היד היתרה נטבלת, מפני מה אין זה מיעוטו המקפיד ?
« ואם תאמר ואידך ליהוי חציצה דהוי מיעוטו המקפיד דמיעוטו המקפיד חוצץ בכלים כמו באדם כדמשמע במסכת מקואות » (תוספות חולין ע״ג ע״א ד״ה מטביל עד מקום מדה)
« ויש לומר דאיירי בידות הכלים העשויין כעין חוליות כאותן שלשלאות של ברזל העשויין בטבעות » (תוספות חולין ע״ג ע״א ד״ה מטביל עד מקום מדה)
הרא״ש אוחז בצד הראשון, ותשובתו מסוג אחר : בכלים, אין בית הסתרים מקום שהמים צריכים להגיע אליו — מקום שאין מקפידין עליו הוא. וערוך השולחן מעמיד את שניהם זה מול זה :
« ויש בזה שאלה והרי קיי״ל דבית הסתרים נהי דא״צ ביאת מים מ״מ ראוי לביאת מים בעינן והכא הרי אין ראוי לביאת המים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״א)
« אבל הרא״ש כתב בפ״י דמקוואות משנה ה׳ דבתוספתא משמע דבבית הסתרים של כלים לא חיישינן כלל לחציצה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״א)
« אֵלּוּ חוֹצְצִים בַּכֵּלִים. הַזֶּפֶת וְהַמּוֹר בִּכְלֵי זְכוּכִית, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ » (משנה מקואות פ״ט מ״ה)
« לפי שהוא חלק מאד אין דברים אחרים חוצצין בו שאין נדבקין בו אבל בשאר הכלים כל דבר נדבק וחוצץ » (טור יו״ד ר״ב)
« כתב הסמ״ג בשם ר״י דה״ק אפילו זפת ומור שאין חוצצין בשאר כלים שדרך לזפתן בכלי זכוכית חוצצין » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק א)
« וכתב הב״ח דהכי נהיגי עלמא להחמיר ולא כהעט״ז שהעתיק לשון הטור » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק א)
« ולפ״ז נקיט חומר בכלי זכוכית והטעם משום דבכלי זכוכית קפדי טובא אמנקיותא ולדינא בוודאי נקטינן להחמיר כשני הפירושים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ב)
« פי׳ בערוך ל׳ מור ואהלות » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ב)
זו מחלוקת הסימן, והיא נולדת ממילה אחת בשולחן ערוך. המשנה אומרת סתם : כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל. ורבינו שמשון מפרשה בכל כלי. והשולחן ערוך כותב אם פיו צר קצת. והט״ז מספר את תולדות המילה הזאת :
« במשנה כתוב סתם שאין מטבילין כלי דרך פיו ופירש הר״ש כל כלי שבתחילת הכנסתו במים כופהו על פיו אין המים נכנסים לתוכו לעולם ואפילו מכניסו לתוכו כולו » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« וב״י חידש מסברא דנפשיה שבכלי רחב נכנסין המים לתוכו ועל כן חילק כאן בש״ע בין צר » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« ומו״ח ז״ל חלק עליו ואמר שבדוק ומנוסה הוא שכל כלי אפילו רחב אין המים נכנסין עד שולי הכלי מבפנים מחמת האויר שבתוכו » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« צר קצת כו׳. והב״ח כתב דאפילו פיו רחב לא עלתה לו טבילה: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ג)
« והאמת הוא כן אלא שבכלי רחב ואין בו חלל גדול כמו קערות וכיוצא בהם נכנסים לתוכן ובזה צדקו דברי הב״י » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« (סימן ר״ב בט״ז ס״ק ו׳) ובזה צדקו כו׳. ז״א דהא כתב אם פיו צר קצת ואם איתא אפי׳ פיו רחב הרבה ועוד דגם זה בדוק שאינו דאפילו רחב הרבה אין המים עוברים לשוליו כשמניחו על פיו: » (נקודות הכסף יו״ד ר״ב)
« אם פיו צר ואפילו רחב קצת אם אינו רחב הרבה כקערות וכוסות רחבים ולא הפך פיו למעלה לא עלתה לו טבילה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י)
הבאר היטב בס״ק ה מביא את שתי השיטות זו אחר זו בלא להכריע — והערה זו היא המעמידה את הלומד לפני המחלוקת כולה.
« צר. והב״ח כ׳ דאפי׳ פיו רחב לא עלתה לו טבילה אבל אם הוא כלי רחב ואין בו חלל גדול כמו קערות וכיוצא בהם כתב הט״ז דלכ״ע מהני טבילה: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ה)
« ולפי זה אתי שפיר מ״ש בסימן ר״א סעיף ס״ג דאם מטביל במקוה מצומצם את היורה ושאר כלים מטבילן דרך פיו וכאן כתב שבדרך פיו אין כאן טבילה » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« ולפי מ״ש ניחא דהיורה אפשר שהוא רחב מאד ועוד י״ל דלעיל לא אמר ממש דרך פיו אלא בתוך המים מהפכו קצת » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« ותמיהני על רבינו הרמ״א דהא תנן בפ״ט דמקואות סוף משנה ב׳ לא יטביל את הקומקום בפחמין אא״כ שפשף » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ד)
« לֹא יַטְבִּיל אָדָם אֶת הַקֻּמְקוּם בְּפֶחָמִין שֶׁבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה י״ז)
« ומצאתי להרא״ש בפירושו שם שהסכים לפי׳ הרמב״ם » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ד)
« ולפ״ז א״ש דברי רבינו הרמ״א ומ״מ לפי׳ הרע״ב אינו כן דהוה חציצה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ד)
« ומ״מ יש להסתפק אף לפי פסקו של רבינו הרמ״א אם רוב הכלי דבוק בשחרורית אם חוצץ » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ה)
« אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי חָפוּי בְּזֶפֶת אוֹ בְּחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה י)
« משמע שאפילו בכולו אינו חוצץ ואין זה בגדר מקפיד ואינו מקפיד אלא דהוה ממש כדופן הכלי ויש להתיישב בזה לדינא » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ה)
« ואשמעינן דאע״ג דאין בפיו כשפ״ה מהני כשממלאו או משההו במים דאע״ג דבעלמא לא הוי חבור רק כשפ״ה לכלי גופא סגי בכל שהוא כדלעיל סי׳ ר״א ס״ט » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ז)
« ואפילו אין בהנקב כשפופרת הנאד הוי חיבור דאע״ג דחיבור מים למים צדך דווקא כשפה״נ מ״מ לעניין טבילת הכלי עצמו הוי חיבור אפילו בפחות » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י)
« מיהו אפי׳ רחב יותר משפ״ה אם הוא בענין שאין המים נכנסין לו מיד צריך להשהותו או למלאותו תחלה ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ז)
« אם יש כו׳. היינו כשהחיצון טהור אבל כשהחיצון צריך גם כן טבילה אפי׳ אין בפיו כשפ״ה מותר דמיגו דסלקא טבילה לחיצון סלקא נמי לפנימי כדלעיל סי׳ ר״א סעיף ט׳: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ד)
« וזהו רק לעניין נקב כשפה״נ אבל לעניין כובד הכלי הכל אחד דהא על כל פנים בעינן שיגיעו המים לשולי הכלים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ג)
הש״ך בס״ק ו מפרט למעשה מה עולה מזה בסל של כלים — ומסקנתו קלה ממה שהיה אפשר לשער :
« הוא כבד כו׳. לשון האו״ה שם דין צ״ה דוקא כלים שמלאו מקודם דמתוך שהוא מלא מכביד על דופניו וחוצץ אבל כלי רק אין לחוש דאי אפשר שלא יבוא שמה מים אך יזהר שלא יושיב כלים הרבה בכלי להטבילם יחד אפי׳ הם רקים אא״כ שלא ישבו זה ע״ג זה ככלי העומד על שוליו או על פיו אבל להניח זה אצל זה בדלי אפי׳ כלים הרבה יחד מותר לכתחלה אפי׳ יפלו זה ע״ג זה בבאר ואין לחוש דמתוך שמתגלגלין הנה והנה נוגעים המים ע״פ כולם עד כאן: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ו)
סעיף ט פוטר מלהטביל את היד מעבר לשיעור. והט״ז נותן בתשע מילים את הטעם שאין מקום החתך עצמו חוצץ :
« עד מקום שעתיד לקוץ כו׳. ולא הוה מקום חתך חציצה לפי שהוא בית הסתרים ואינו חוצץ: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ט)
« ותמיהני דסברא זו דכל העומד ליחתך כחתוך דמי הוה כמו דאמרינן בעלמא לר״ש דכל העומד לפדות כפדוי דמי » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ב)
« ולכן נלע״ד דהרע״ב העתיק לשון רש״י ונתן עליו ביאור דאין כוונתו מפני שכחתוך דמי אלא כלומר דכחתוך דמי מפני שא״צ שם ראוי לביאת מים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ב)
« ודע דבגירסת המשנה ת״ק ס״ל דמטביל עד המדה ור״י מצריך להטביל כולו ולכן פסקו הרמב״ם וטוש״ע כת״ק » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ב)
« וא״כ היה לפסוק כחכמים דאומר שם כמאן כר״מ ע״ש וצ״ע קצת » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ב)
הט״ז בס״ק הראשון שבסימן מעמיד את מחציתו הראשונה של יסוד זה, בתולותו את הדבר הדבוק בסימן קצ״ח — היינו בטבילת אדם — ובנוקטו את שני השיעורים :
« אלו חוצצין בכלים. תלוי בקפידא של אדם כדלעיל סי׳ קצ״ח סעיף א׳ והוא מדרבנן והיינו או ברובו של כלי אע״ג דאין מקפיד עליו או במיעוטו המקפיד כ״פ הר״ש פ״ט דמקואות וכמ״ש בסעיף ב׳: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק א)
« ונתבאר שם דמן התורה אין חציצה רק ברובו ומקפיד ורבנן גזרו על רובו אף שאינו מקפיד ועל מיעוטו המקפיד » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ג)
| מי | מה שאוחז | מקור |
|---|---|---|
| רש״י, הטור | הזכוכית חלקה : אין דבר אחר נדבק בה. והמשנה קולא היא בזכוכית. | טור יו״ד ר״ב |
| הסמ״ג בשם ר״י | אף הזפת והמור חוצצין בזכוכית. והמשנה חומרא היא. | ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק א |
| הב״ח | בזכוכית נהגו להחמיר. ובכלי שכפה פיו למטה : אפילו רחב, לא עלתה לו טבילה. | ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ג |
| הבית יוסף, והשולחן ערוך אחריו | בכלי רחב נכנסין המים : ומכאן חילוק סעיף ו, צר קצת. | שו״ע יו״ד ר״ב:ו |
| הט״ז | האמת כב״ח, אלא בכלי רחב שאין בו חלל גדול — כקערה — שבו צדקו דברי הבית יוסף. | ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו |
| נקודות הכסף (הש״ך) | אין יישוב הט״ז מתקיים : סותר הוא את תיבת קצת, והבדיקה מכחישתו. | נקודות הכסף יו״ד ר״ב |
| תוספות בחולין | בית הסתרים דכלי צריך שיישאר ראוי לביאת מים — ומכאן היד העשויה חוליות. | תוספות חולין ע״ג ע״א ד״ה מטביל עד מקום מדה |
| הרא״ש, רבינו שמשון | בכלים אין חוששין כלל לחציצה בבית הסתרים. | ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״א |
| ערוך השולחן | להחמיר לשני הצדדים בזכוכית ; כט״ז בכלי רחב ; ושני דברים הניח להתיישב בהם. | ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ב |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ר״ב · 202 · ♥ תמיכה