Le siman a l’air simple et il ne l’est pas. Sous ses neuf seifim vivent une ‘hakira sur la nature même de la חציצה dans les ustensiles, trois ma’hlokot dont l’une oppose le Chakh au Taz par écrit, une correction de texte que deux A’haronim signent du même mot, et deux questions que l’Aroukh HaChoul’han laisse ouvertes.
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ב
הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Les Tossefot sur חולין tiennent le second terme, et l’on voit à leur question qu’ils y tiennent : si le manche excédentaire n’est pas immergé, pourquoi n’est-ce pas une petite partie dont on se soucie ?
« ואם תאמר ואידך ליהוי חציצה דהוי מיעוטו המקפיד דמיעוטו המקפיד חוצץ בכלים כמו באדם כדמשמע במסכת מקואות » (תוספות חולין ע״ג ע״א ד״ה מטביל עד מקום מדה)
« ויש לומר דאיירי בידות הכלים העשויין כעין חוליות כאותן שלשלאות של ברזל העשויין בטבעות » (תוספות חולין ע״ג ע״א ד״ה מטביל עד מקום מדה)
Le Roch tient le premier, et sa réponse est d’un autre ordre : dans un ustensile, le lieu caché n’est pas un endroit que l’eau doit atteindre — c’est un endroit dont on ne se soucie pas. L’Aroukh HaChoul’han met les deux en regard :
« ויש בזה שאלה והרי קיי״ל דבית הסתרים נהי דא״צ ביאת מים מ״מ ראוי לביאת מים בעינן והכא הרי אין ראוי לביאת המים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״א)
« אבל הרא״ש כתב בפ״י דמקוואות משנה ה׳ דבתוספתא משמע דבבית הסתרים של כלים לא חיישינן כלל לחציצה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״א)
« אֵלּוּ חוֹצְצִים בַּכֵּלִים. הַזֶּפֶת וְהַמּוֹר בִּכְלֵי זְכוּכִית, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ » (משנה מקואות פ״ט מ״ה)
« לפי שהוא חלק מאד אין דברים אחרים חוצצין בו שאין נדבקין בו אבל בשאר הכלים כל דבר נדבק וחוצץ » (טור יו״ד ר״ב)
« כתב הסמ״ג בשם ר״י דה״ק אפילו זפת ומור שאין חוצצין בשאר כלים שדרך לזפתן בכלי זכוכית חוצצין » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק א)
« וכתב הב״ח דהכי נהיגי עלמא להחמיר ולא כהעט״ז שהעתיק לשון הטור » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק א)
« ולפ״ז נקיט חומר בכלי זכוכית והטעם משום דבכלי זכוכית קפדי טובא אמנקיותא ולדינא בוודאי נקטינן להחמיר כשני הפירושים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ב)
« פי׳ בערוך ל׳ מור ואהלות » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ב)
C’est la ma’hloket centrale du siman, et elle naît d’un seul mot du Choul’han Aroukh. La michna dit sans distinguer : celui qui immerge un ustensile par son ouverture, c’est comme s’il ne l’avait pas immergé. Rabbénou Chimchon l’entend de tout ustensile. Le Choul’han Aroukh, lui, écrit אם פיו צר קצת. Le Taz retrace l’histoire de ce mot :
« במשנה כתוב סתם שאין מטבילין כלי דרך פיו ופירש הר״ש כל כלי שבתחילת הכנסתו במים כופהו על פיו אין המים נכנסים לתוכו לעולם ואפילו מכניסו לתוכו כולו » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« וב״י חידש מסברא דנפשיה שבכלי רחב נכנסין המים לתוכו ועל כן חילק כאן בש״ע בין צר » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« ומו״ח ז״ל חלק עליו ואמר שבדוק ומנוסה הוא שכל כלי אפילו רחב אין המים נכנסין עד שולי הכלי מבפנים מחמת האויר שבתוכו » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« צר קצת כו׳. והב״ח כתב דאפילו פיו רחב לא עלתה לו טבילה: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ג)
« והאמת הוא כן אלא שבכלי רחב ואין בו חלל גדול כמו קערות וכיוצא בהם נכנסים לתוכן ובזה צדקו דברי הב״י » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« (סימן ר״ב בט״ז ס״ק ו׳) ובזה צדקו כו׳. ז״א דהא כתב אם פיו צר קצת ואם איתא אפי׳ פיו רחב הרבה ועוד דגם זה בדוק שאינו דאפילו רחב הרבה אין המים עוברים לשוליו כשמניחו על פיו: » (נקודות הכסף יו״ד ר״ב)
« אם פיו צר ואפילו רחב קצת אם אינו רחב הרבה כקערות וכוסות רחבים ולא הפך פיו למעלה לא עלתה לו טבילה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י)
Le Baer Hetev, au ס״ק ה, rapporte les deux positions l’une après l’autre, sans trancher — et c’est cette entrée qui met le lecteur en présence de la ma’hloket entière.
« צר. והב״ח כ׳ דאפי׳ פיו רחב לא עלתה לו טבילה אבל אם הוא כלי רחב ואין בו חלל גדול כמו קערות וכיוצא בהם כתב הט״ז דלכ״ע מהני טבילה: » (באר היטב יו״ד ר״ב ס״ק ה)
« ולפי זה אתי שפיר מ״ש בסימן ר״א סעיף ס״ג דאם מטביל במקוה מצומצם את היורה ושאר כלים מטבילן דרך פיו וכאן כתב שבדרך פיו אין כאן טבילה » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« ולפי מ״ש ניחא דהיורה אפשר שהוא רחב מאד ועוד י״ל דלעיל לא אמר ממש דרך פיו אלא בתוך המים מהפכו קצת » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו)
« ותמיהני על רבינו הרמ״א דהא תנן בפ״ט דמקואות סוף משנה ב׳ לא יטביל את הקומקום בפחמין אא״כ שפשף » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ד)
« לֹא יַטְבִּיל אָדָם אֶת הַקֻּמְקוּם בְּפֶחָמִין שֶׁבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה י״ז)
« ומצאתי להרא״ש בפירושו שם שהסכים לפי׳ הרמב״ם » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ד)
« ולפ״ז א״ש דברי רבינו הרמ״א ומ״מ לפי׳ הרע״ב אינו כן דהוה חציצה » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ד)
« ומ״מ יש להסתפק אף לפי פסקו של רבינו הרמ״א אם רוב הכלי דבוק בשחרורית אם חוצץ » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ה)
« אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי חָפוּי בְּזֶפֶת אוֹ בְּחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה » (רמב״ם הלכות מקואות פרק ג הלכה י)
« משמע שאפילו בכולו אינו חוצץ ואין זה בגדר מקפיד ואינו מקפיד אלא דהוה ממש כדופן הכלי ויש להתיישב בזה לדינא » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ה)
« ואשמעינן דאע״ג דאין בפיו כשפ״ה מהני כשממלאו או משההו במים דאע״ג דבעלמא לא הוי חבור רק כשפ״ה לכלי גופא סגי בכל שהוא כדלעיל סי׳ ר״א ס״ט » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ז)
« ואפילו אין בהנקב כשפופרת הנאד הוי חיבור דאע״ג דחיבור מים למים צדך דווקא כשפה״נ מ״מ לעניין טבילת הכלי עצמו הוי חיבור אפילו בפחות » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י)
« מיהו אפי׳ רחב יותר משפ״ה אם הוא בענין שאין המים נכנסין לו מיד צריך להשהותו או למלאותו תחלה ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ז)
« אם יש כו׳. היינו כשהחיצון טהור אבל כשהחיצון צריך גם כן טבילה אפי׳ אין בפיו כשפ״ה מותר דמיגו דסלקא טבילה לחיצון סלקא נמי לפנימי כדלעיל סי׳ ר״א סעיף ט׳: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ד)
« וזהו רק לעניין נקב כשפה״נ אבל לעניין כובד הכלי הכל אחד דהא על כל פנים בעינן שיגיעו המים לשולי הכלים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ג)
Le Chakh, au ס״ק ו, détaille en pratique ce que cela donne pour un panier de vaisselle — et sa conclusion est plus indulgente qu’on ne l’attendrait :
« הוא כבד כו׳. לשון האו״ה שם דין צ״ה דוקא כלים שמלאו מקודם דמתוך שהוא מלא מכביד על דופניו וחוצץ אבל כלי רק אין לחוש דאי אפשר שלא יבוא שמה מים אך יזהר שלא יושיב כלים הרבה בכלי להטבילם יחד אפי׳ הם רקים אא״כ שלא ישבו זה ע״ג זה ככלי העומד על שוליו או על פיו אבל להניח זה אצל זה בדלי אפי׳ כלים הרבה יחד מותר לכתחלה אפי׳ יפלו זה ע״ג זה בבאר ואין לחוש דמתוך שמתגלגלין הנה והנה נוגעים המים ע״פ כולם עד כאן: » (ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ו)
Le seif 9 dispense d’immerger le manche au-delà de la mesure. Le Taz donne en neuf mots la raison pour laquelle le point de coupe lui-même ne fait pas interposition :
« עד מקום שעתיד לקוץ כו׳. ולא הוה מקום חתך חציצה לפי שהוא בית הסתרים ואינו חוצץ: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ט)
« ותמיהני דסברא זו דכל העומד ליחתך כחתוך דמי הוה כמו דאמרינן בעלמא לר״ש דכל העומד לפדות כפדוי דמי » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ב)
« ולכן נלע״ד דהרע״ב העתיק לשון רש״י ונתן עליו ביאור דאין כוונתו מפני שכחתוך דמי אלא כלומר דכחתוך דמי מפני שא״צ שם ראוי לביאת מים » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ב)
« ודע דבגירסת המשנה ת״ק ס״ל דמטביל עד המדה ור״י מצריך להטביל כולו ולכן פסקו הרמב״ם וטוש״ע כת״ק » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ב)
« וא״כ היה לפסוק כחכמים דאומר שם כמאן כר״מ ע״ש וצ״ע קצת » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״ב)
Le Taz, au premier ס״ק du siman, pose la première moitié de ce yessod en rattachant la matière collée au siman 198 — c’est-à-dire à l’immersion des personnes — et en nommant les deux seuils :
« אלו חוצצין בכלים. תלוי בקפידא של אדם כדלעיל סי׳ קצ״ח סעיף א׳ והוא מדרבנן והיינו או ברובו של כלי אע״ג דאין מקפיד עליו או במיעוטו המקפיד כ״פ הר״ש פ״ט דמקואות וכמ״ש בסעיף ב׳: » (ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק א)
« ונתבאר שם דמן התורה אין חציצה רק ברובו ומקפיד ורבנן גזרו על רובו אף שאינו מקפיד ועל מיעוטו המקפיד » (ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ג)
| Qui | Ce qu’il tient | Référence |
|---|---|---|
| Rachi, le Tour | Le verre est lisse : rien d’autre n’y adhère. La michna est une indulgence sur le verre. | טור יו״ד ר״ב |
| Le Semag, au nom de Rabbénou Its’ḥak | Même la poix et le mor font interposition sur le verre. La michna est une rigueur. | ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק א |
| Le Ba’h | Sur le verre, l’usage est de se montrer rigoureux. Et pour l’ustensile immergé la bouche en bas : même large, l’immersion ne vaut pas. | ש״ך יו״ד ר״ב ס״ק ג |
| Le Beit Yossef, et le Choul’han Aroukh après lui | Dans un ustensile large, l’eau entre : d’où la distinction du seif 6, un peu étroite. | שו״ע יו״ד ר״ב:ו |
| Le Taz | La vérité est du côté du Ba’h, sauf pour un ustensile large sans grande cavité — une écuelle —, où le Beit Yossef a raison. | ט״ז יו״ד ר״ב ס״ק ו |
| Les Nekoudot HaKessef (le Chakh) | La conciliation du Taz ne tient pas : elle contredit le mot un peu, et l’expérience la dément. | נקודות הכסף יו״ד ר״ב |
| Les Tossefot sur חולין | Le lieu caché d’un ustensile doit rester capable de recevoir l’eau — d’où le manche fait d’anneaux. | תוספות חולין ע״ג ע״א ד״ה מטביל עד מקום מדה |
| Le Roch, Rabbénou Chimchon | Dans un ustensile, on ne se soucie pas du tout d’interposition en lieu caché. | ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:י״א |
| L’Aroukh HaChoul’han | Rigueur des deux côtés sur le verre ; comme le Taz pour l’ustensile large ; et deux points laissés à peser. | ערוך השולחן יורה דעה ר״ב:ב |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman ר״ב · ♥ Soutenir