Deux seifim, vingt-deux entrées d'appareil : le siman 205 est le lieu où le mécanisme du נדר se laisse définir avec le plus de précision, parce qu'on y voit ses échecs. Nous y prenons huit questions, chacune avec le texte sous les yeux — dont deux que nos sources laissent ouvertes, et que nous laissons ouvertes avec elles.
Sujet : Siman 205 — Lamdan : le critère de l'התפסה et la שאלה de l'עם הארץ
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״ה
Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Le siman 204 avait donné une ligne : est point d'attache ce qui fut rendu interdit par la bouche d'un homme, et non ce qui l'est de naissance. Le siman 205 en donne une autre, et il faut voir qu'elle n'est pas exactement la même. Le Rambam — que le Chakh recopie intégralement au ס״ק א — écrit :
« זֶה הַכְּלָל כָּל הַמֵּשִׂים דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים כַּדְּבָרִים הָאֲסוּרִים אִם אוֹתוֹ דָּבָר הָאָסוּר יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ בְּנֵדֶר הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ בְּנֵדֶר הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה ט)
Le Rambam ne se contente pas de la règle : il l'éprouve sur six cas, rangés en escalier, et l'on voit alors que c'est bien la reproductibilité qui commande.
« הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּדֹּר אָדָם קָרְבָּן וְיַעֲשֶׂה בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה חֹל קָרְבָּן וְתֵאָסֵר » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה ז)
« הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין וְאֵין כָּאן נֵדֶר. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּשַׂר חֲזִיר כִּבְשַׂר חֲזִיר » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה ח)
« לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי כְּחַטָּאת אוֹ כְּאָשָׁם אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵי הֵן חַטָּאת אוֹ הֲרֵי הֵן אָשָׁם הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה י)
Ce cas est décisif. La חטאת et l'אשם ne viennent pas par נדר ונדבה — et pourtant on peut s'y rattacher, parce qu'un homme peut en arriver à les apporter du fait de son vœu (le נזיר). Le critère n'est donc pas « ceci a-t-il été voué ? » mais « un vœu peut-il mener jusque-là ? ».
« אֲבָל הָאוֹמֵר פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי כְּחַלַּת אַהֲרֹן אוֹ כִּתְרוּמָתוֹ הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין שֶׁאֵין שָׁם דֶּרֶךְ לְהָבִיא אֵלּוּ בְּנֵדֶר וּנְדָבָה » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה י״א)
« הָאוֹמֵר הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלַי כְּנוֹתָר כְּפִגּוּל כְּבָשָׂר טָמֵא שֶׁל קָדָשִׁים הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאָן כִּבְשַׂר קָרְבָּן מִכָּל מָקוֹם » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה י״ב)
Voici le cas le plus instructif pour notre siman : le נותר et le פיגול sont des choses interdites par la Torah, exactement comme le porc — et pourtant ils lient. Pourquoi ? Parce que ce sont de la chair de קרבן, et que la chair de קרבן, on peut la produire par une parole. L'interdit n'est pas ce qui compte : c'est l'identité de la chose.
« הֲרֵי הֵן עָלַי כְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין הוֹאִיל וּקְדֻשָּׁתוֹ בִּידֵי אָדָם » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה י״ג)
« הֲרֵי הֵן עָלַי כִּבְכוֹר הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין שֶׁאֵין קְדֻשָּׁתוֹ בִּידֵי אָדָם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתְפִּיסוֹ בְּנֵדֶר » (רמב״ם הלכות נדרים פרק א׳ הלכה י״ג)
Le Mehaber écrit qu'un עם הארץ a besoin d'une שאלה. Ce n'est pas l'avis de tous, et le Tour le dit expressément — il oppose le Rambam au Roch, et se range du second côté :
« המתפיס בדבר האסור כגון דאמר ככר זה יהא כע״ז או כנבלה וטריפה או כיין נסך אינו נדר ואין צריך שאלה אפי׳ בעם הארץ » (טור יו״ד ר״ה)
« והרמב״ם כתב שאף התולה דבר בדבר האסור שצריך שאלה בע״ה וא״א הרא״ש ז״ל לא כ״כ » (טור יו״ד ר״ה)
Et voici la ma'hloket vive, celle qui décide de la pratique aujourd'hui. Le Rama avait posé deux י״א successifs : le premier dit qu'à notre époque tous sont des עמי הארץ ; le second, qu'un עם הארץ n'a besoin de שאלה que pour sa femme. Le Ba'h refuse de combiner les deux dans ce sens et étend l'exigence à tous les vœux. Le Chakh tranche :
« והב״ח חולק דהשתא כ״ע כע״ה הן אפי׳ בשאר נדרים ודברי הרב נראין עיקר לפי שסוגית הש״ס מוכחת כן » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ד)
La rigueur vise un seul cas. Trois explications en sont données, et elles ne produisent pas les mêmes conséquences.
« דכיון שיצא לבטל מפריה ורביה החמירו » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ה)
« מפני שדרכו לאסור אשתו מתוך הקפדה » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ה)
« שלא יהא רגיל לומר עליה לשון איסור שמא יאסרנה ג״כ בדבר הנדור דההקפדה עם אשה מצוי » (ט״ז יו״ד ר״ה ס״ק ב)
Le seif ne se contente pas d'exiger une שאלה : il exige une voie particulière. Le Chakh explique ce qui est écarté et ce qui est requis :
« אלא כאן מחמירין עליו דאפי׳ מתחרט מעיקרו לא סגי בחרטה » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ג)
« וכתב הר״ן רפ״ב דנדרים דצריך שיהא ממקום אחר ואין פותחין לו בכבוד אמו » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ג)
Une exception, et elle confirme la lecture : le Rachbats, rapporté par le Beit Yossef, écarte l'exigence lorsque l'homme a été contraint. Si la procédure était l'annulation d'un doute, la contrainte ne changerait rien au doute ; si elle est un rappel à l'ordre, la contrainte en ôte le motif.
« על מי שנאנס לאסור אשה אחת והתפיסה בדבר האסור י״ל דבמקו׳ אונס לא אחמרו רבנן להצריכו שאלה » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ב)
Le seif ב s'achève sur un יש אוסרים ויש מתירים que le Choul'han Aroukh laisse ouvert. La divergence ne porte pas sur les faits mais sur la qualification de la parole.
« דאף על פי שאין ההרחקות אלו מדין מכל מקום יכול הוא לקבל על עצמו » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ח)
« ויש מתירין. כיון שלא התפיסו בדבר הנדור » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ט)
Le Chakh rapporte la difficulté au nom du Ba'h, puis donne sa propre réponse — et elle est belle, parce qu'elle sort du siman pour aller chercher le verset :
« ולי נראה דאף על גב דאם אמר ככר זה אסור עלי הוי נמי נדר היינו משום דכתיב לאסור איסר על נפשו אבל לאסור על כל ישראל אינו יכול לאסור אם לא בקונם » (ש״ך יו״ד ר״ה ס״ק ז)
Le Taz pose la même difficulté au ס״ק ד, propose une distinction voisine, mais conclut tout autrement : cette responsa du Roch ne fait pas autorité, et c'est pourquoi le Tour ne l'a pas rapportée. C'est à cet endroit précis que Sefaria place la marque des Nekoudot HaKessef — et leur unique entrée du siman tient en trois mots :
« וכמדומה דהך תשובה לאו דסמכא היא ע״כ לא הביאה הטור » (ט״ז יו״ד ר״ה ס״ק ד)
« כבר קדמו הב״ח » (נקודות הכסף יו״ד ר״ה)
| La question | Position | Qui | Conséquence |
|---|---|---|---|
| Quel critère pour le point d'attache ? | Le statut doit être produisible par un vœu | Rambam הלכות נדרים א׳:ט, recopié par le Chakh ס״ק א | נותר et פיגול lient bien qu'interdits par la Torah ; le בכור ne lie pas bien que saint |
| Un עם הארץ a-t-il besoin d'une שאלה pour des aliments ? | Oui | Rambam, suivi par le Mehaber | שאלה requise, avec un פתח |
| Un עם הארץ a-t-il besoin d'une שאלה pour des aliments ? | Non — seulement pour sa femme | Roch, Tour, י״א du Rama, Chakh ס״ק ד | Pas de שאלה pour les aliments |
| Aujourd'hui, l'exigence vaut-elle pour tous les vœux ? | Oui | Ba'h | שאלה dans tous les cas |
| Aujourd'hui, l'exigence vaut-elle pour tous les vœux ? | Non — le Rama reste l'essentiel | Chakh ס״ק ד, repris par le Baer Hetev ס״ק ג | Seulement le cas de la femme |
| Faut-il une שאלה en cas de contrainte ? | Non | Rachbats, par le Beit Yossef, dans le Chakh ס״ק ב | L'אונס ôte l'exigence |
| La parole dite בדרך קנס | Interdit — c'est une קבלה, non une התפסה | Rivach, dans le Chakh ס״ק ח | Le vin devient interdit |
| La parole dite בדרך קנס | Permet — il n'y a pas de דבר הנדור | Roch, dans le Chakh ס״ק ט et le Taz ס״ק ג | Rien n'a pris |
| « que mon vin soit interdit à tout Israël » | Ne prend pas — le langage d'איסור ne vaut que sur soi | Chakh ס״ק ז, d'après לאסור אסר על נפשו | Il faudrait un קונם |
| « que mon vin soit interdit à tout Israël » | La responsa du Roch n'est pas à retenir | Taz ס״ק ד | Le Tour ne l'a pas rapportée |
| Sur cette dernière | Le Ba'h avait déjà posé la difficulté | Nekoudot HaKessef | Voir ce que le Chakh en a écrit |