« אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים » (שו״ע יו״ד ר״י:א)
« שיוציא בשפתיו. שנאמר לבטא בשפתים » (ט״ז יו״ד ר״י ס״ק א)
| סעיף | לשון השולחן ערוך | מה היא מכריעה |
|---|---|---|
| א | « אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים » (שו״ע יו״ד ר״י:א) | שני תנאי הנדר: הדיבור ושיווי הפה והלב |
| א | « לפיכך היה בלבו לידור מפת חטים והוציא בשפתיו פת שעורים מותר בשניהם » (שו״ע יו״ד ר״י:א) | לשון אחרת מן המחשבה: לא חל כלום, לא בזה ולא בזה |
| א | « אבל אם היה בלבו פת חטים (או פת שעורים) והוציא בשפתיו פת סתם » (שו״ע יו״ד ר״י:א) | לשון רחבה מן המחשבה: המקרה ההפוך |
| א | « אסור בשל חטים לבד (או בשל שעורים לבד) (דכן משמע בסימן רי״ז ס״ט » (שו״ע יו״ד ר״י:א) | הנדר חל על המשותף לשניהם |
| א | « ואם נדר על דעת אחרים אינו תלוי בלבו אלא כפי מה שיאמרו אחרים שהוא דעתם כך יחול הנדר » (שו״ע יו״ד ר״י:א) | נדר על דעת אחרים: לבם במקום לבו |
| ב | « הנודר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה » (שו״ע יו״ד ר״י:ב) | הנודר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה |
| ב | « ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי (ויתירו לו בחרטה כאלו נדר בהקיץ) (תשובת הגאונים » (שו״ע יו״ד ר״י:ב) | דעה שכנגד: עשרה דידעי למקרי מתירים לו, בחרטה |
| ב | « ויש לחוש לדבריהם » (שו״ע יו״ד ר״י:ב) | אין המחבר פוסק כמותם, אבל מורה לחוש לדבריהם |
| ב | « מיהו אי לית ליה בקלות עשרה דידעי למקרי יתירנו בשלשה כשאר נדר » (רמ״א יו״ד ר״י:ב) | הגה: בהעדר עשרה, שלושה די, ככל נדר |
| ג | « הנודר וחוזר בו תוך כדי דיבור או שמיחו בו אחרים תוך כדי דבור וקבל דבריהם » (שו״ע יו״ד ר״י:ג) | חזרה תוך כדי דיבור, או קבלת מחאת אחרים |
| ג | « תוך כדי דיבור לנדרו) (סברת הרב ובזה יישב השגת הראב״ד על הרמב״ם ודלא כב״י » (רמ״א יו״ד ר״י:ג) | הגה: השיעור נמנה מן הנדר ולא מן המחאה |
| ג | « לא הוי נדר והוא שאומר כך בפיו אבל אם אמר חזרתי בלבי אינו כלום » (שו״ע יו״ד ר״י:ג) | החזרה צריכה לצאת מן הפה; והלב לבדו אינו כלום |
| המקרה | הדין | המקור |
|---|---|---|
| חשב ואמר אותו דבר | נדר גמור | שו״ע יו״ד ר״י:א |
| חשב בלבד ולא אמר | אין כלום | רמב״ם הלכות שבועות פרק ב׳ הלכה י |
| חשב חיטים ואמר שעורים | אין כלום, לא בזה ולא בזה | שו״ע יו״ד ר״י:א · ש״ך ס״ק א |
| חשב חיטים ואמר ״פת״ — בשוגג | נאסר בחיטים בלבד | שו״ע יו״ד ר״י:א |
| חשב חיטים ואמר ״פת״ — בכוונה | נאסר בכל פת (ב״ח, ש״ך, מהרש״ל) | ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ב |
| ומה דעת החוות יאיר? | נוטה להתיר בשעורים, ואינו מכריע | פתחי תשובה יו״ד ר״י ס״ק א |
| חשב ״פת״ ואמר ״חיטים״ | השעורים מותרים, ופשוט הוא | פתחי תשובה יו״ד ר״י ס״ק א |
| נדר על דעת אחרים | שוב אין לבו נחשב | שו״ע יו״ד ר״י:א · ש״ך ס״ק ג |
| נדר בחלום | אין כלום מן הדין | שו״ע יו״ד ר״י:ב |
| ולמעשה | עשרה דידעי למקרי, וכן המנהג | ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ה |
| חזר בו בקול ובתוך השיעור | בטל הנדר | שו״ע יו״ד ר״י:ג |
| חזר בו בלבו | אינו כלום | שו״ע יו״ד ר״י:ג |
« אבל אם הוציא בשפתיו פת סתם בכוונה ומתכוין שלא להוציא פת חטין בשפתיו אלא לחשוב בלבו פת חטים אסור בכל פת דדברים שבלב אינן דברים » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ב)
« ודעתו דאפי׳ אם כוון להוציא פת סתם מותר בשל שעורים אלא דמסתפי לחלוק על כמה גדולים קמאי ובתראי שדעתם כדברי הב״ח » (פתחי תשובה יו״ד ר״י ס״ק א)
« ומצאתי למהר״ל מפראג שהשיב בתשוב׳ הלכה למעשה כהרא״ש דאין צריך התרה כלל » (ט״ז יו״ד ר״י ס״ק ד)
« ויש לחוש לדבריהם. והכי נהוג ונראה דה״ה באשה שנדרה בחלום שצריכה י׳ כמו האיש ואין הבעל יכול להפר לה ביום שמעו דדין נדר זה כמו נדוי עכ״ל ב״ח וכן נוהגין » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ה)
« אלא שמו״ח ז״ל כתב דאין הבעל יכול להפר כיון דמן השמים השביעוה » (ט״ז יו״ד ר״י ס״ק ד)
| מונח | פירוש |
|---|---|
| פיו ולבו שוין | תנאי היסוד שבסימן |
| לבטא בשפתים | הכתוב שממנו יוצא תנאי הדיבור |
| לכל אשר יבטא האדם | הכתוב השני, המכניס את המחשבה המכוסה בדיבור |
| פת סתם | הלשון הרחבה הכוללת את הצרה |
| דברים שבלב אינם דברים | הכלל שכנגד; עליו עומדת דעת הב״ח וסופו של סעיף ג |
| על דעת אחרים | נדר על דעתם של אחרים: לבם במקום לבו |
| תוך כדי דיבור | שיעור החזרה, הנמנה מן הנדר |
| שלום עליך רבי | מידתו של שיעור זה, בפרישה וברמב״ם |
| עשרה דידעי למקרי | העשרה שהדעה השנייה שבסעיף ב מצריכה |
| לרווחא דמילתא | מחשש בעלמא — הרובד שבו מעמיד הרשב״א את דרישתו |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ר״י · ♥ תמיכה