✦ ❖ ✦ D A A T · L E V E L 3 — S Y N T H E S I S / R E V I S I O N ✦ ❖ ✦

Siman 210 — Mouth and heart (שצריך לפרוט הנדר כשפתיו)

שצריך לפרוט הנדר כשפתיו

Three seifim reduced to one question: what does it take for a word to bind?

שולחן ערוך יורה דעה סימן ר״י · ג׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה

Contents

The axiom: two conditions, not one
The three reflex questions
Master table — the three seifim clause by clause
The grid of the gap between mouth and heart
The open disputes among the commentators
The vocabulary of the siman
Rules of thumb, a mnemonic, and standard pitfalls

1. The axiom: two conditions, not one

The axiom. A vow is born neither of speech alone nor of intention alone, but of their meeting. The seif says it in one sentence: he must have articulated it with his lips, and his mouth and heart must be alike. The whole siman consists in examining what happens when the two do not coincide exactly.

« אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים » (שו״ע יו״ד ר״י:א)

« שיוציא בשפתיו. שנאמר לבטא בשפתים » (ט״ז יו״ד ר״י ס״ק א)

Three consequences. (1) Speech without matching intention: nothing. (2) Speech wider than the intention: the vow holds on the intersection. (3) Neither speech nor intention — the dream: nothing by the letter, but the Mehaber requires it to be reckoned with, and the Shach writes that such is the practice.

2. The three reflex questions

1. Did the word come out? No — nothing, whatever the intention was. Yes — next question.

▼

2. Does the word said contain the word thought? No — nothing, on either. Yes — the vow holds on what the two share. And if the wide word was chosen deliberately, see the dispute.

▼

3. Did he retract? Aloud, and within the interval counted from the vow — the vow is undone. Inwardly, or too late — it stands.

3. Master table — the three seifim clause by clause

Seif	The clause of the Shulchan Arukh	What it decides
א	« אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים » (שו״ע יו״ד ר״י:א)	The two conditions of a vow: speech, and agreement of mouth and heart
א	« לפיכך היה בלבו לידור מפת חטים והוציא בשפתיו פת שעורים מותר בשניהם » (שו״ע יו״ד ר״י:א)	A word other than the thought: nothing takes hold, on either
א	« אבל אם היה בלבו פת חטים (או פת שעורים) והוציא בשפתיו פת סתם » (שו״ע יו״ד ר״י:א)	A word wider than the thought: the reversed case
א	« אסור בשל חטים לבד (או בשל שעורים לבד) (דכן משמע בסימן רי״ז ס״ט » (שו״ע יו״ד ר״י:א)	The vow holds on what the two have in common
א	« ואם נדר על דעת אחרים אינו תלוי בלבו אלא כפי מה שיאמרו אחרים שהוא דעתם כך יחול הנדר » (שו״ע יו״ד ר״י:א)	A vow made on the mind of others: their heart replaces his
ב	« הנודר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה » (שו״ע יו״ד ר״י:ב)	A vow pronounced in a dream is nothing, and needs no שאלה
ב	« ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי (ויתירו לו בחרטה כאלו נדר בהקיץ) (תשובת הגאונים » (שו״ע יו״ד ר״י:ב)	The opposing view: ten who know how to read release him, by regret
ב	« ויש לחוש לדבריהם » (שו״ע יו״ד ר״י:ב)	The Mehaber does not rule like them, but requires that they be reckoned with
ב	« מיהו אי לית ליה בקלות עשרה דידעי למקרי יתירנו בשלשה כשאר נדר » (רמ״א יו״ד ר״י:ב)	Gloss: failing ten, three suffice, as for any vow
ג	« הנודר וחוזר בו תוך כדי דיבור או שמיחו בו אחרים תוך כדי דבור וקבל דבריהם » (שו״ע יו״ד ר״י:ג)	Immediate retraction, or acceptance of another’s protest
ג	« תוך כדי דיבור לנדרו) (סברת הרב ובזה יישב השגת הראב״ד על הרמב״ם ודלא כב״י » (רמ״א יו״ד ר״י:ג)	Gloss: the interval is counted from the vow, not from the protest
ג	« לא הוי נדר והוא שאומר כך בפיו אבל אם אמר חזרתי בלבי אינו כלום » (שו״ע יו״ד ר״י:ג)	The retraction must leave the mouth; the heart alone is worth nothing

4. The grid of the gap between mouth and heart

The case	Ruling	Source
Thought and said the same thing	A full vow	שו״ע יו״ד ר״י:א
Thought only, said nothing	Nothing	רמב״ם הלכות שבועות פרק ב׳ הלכה י
Thought wheat, said barley	Nothing, on either	שו״ע יו״ד ר״י:א · ש״ך ס״ק א
Thought wheat, said “bread” — inadvertently	Forbidden in the wheat alone	שו״ע יו״ד ר״י:א
Thought wheat, said “bread” — deliberately	Forbidden in all bread (Ba’h, Shach, Maharshal)	ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ב
… and the Chavot Yair?	Would incline to permit the barley, without ruling	פתחי תשובה יו״ד ר״י ס״ק א
Thought “bread”, said “wheat”	The barley stays permitted, and this is obvious	פתחי תשובה יו״ד ר״י ס״ק א
A vow made on the mind of others	His own heart no longer counts	שו״ע יו״ד ר״י:א · ש״ך ס״ק ג
A vow in a dream	Nothing by the letter	שו״ע יו״ד ר״י:ב
… but in practice	Ten who know how to read, and such is the practice	ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ה
Retraction aloud, within the interval	The vow is undone	שו״ע יו״ד ר״י:ג
Retraction in his heart	Worth nothing	שו״ע יו״ד ר״י:ג

5. The open disputes among the commentators

Three, and they are named.

The wide word said deliberately — the Ba’h, the Shach and the Maharshal forbid all bread; the Beit Yosef rejects that reading; the Chavot Yair doubts in the other direction without ruling.
A vow in a dream — the Rosh says: nothing at all, and the Maharal of Prague answered so in practice; the Rashba requires strictness as a precaution, and the Shach writes that such is the practice.
A woman who vowed in a dream — the Ba’h denies the husband the power to annul; the Taz writes that a stringency cannot outweigh an oath made awake.

« אבל אם הוציא בשפתיו פת סתם בכוונה ומתכוין שלא להוציא פת חטין בשפתיו אלא לחשוב בלבו פת חטים אסור בכל פת דדברים שבלב אינן דברים » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ב)

« ודעתו דאפי׳ אם כוון להוציא פת סתם מותר בשל שעורים אלא דמסתפי לחלוק על כמה גדולים קמאי ובתראי שדעתם כדברי הב״ח » (פתחי תשובה יו״ד ר״י ס״ק א)

« ומצאתי למהר״ל מפראג שהשיב בתשוב׳ הלכה למעשה כהרא״ש דאין צריך התרה כלל » (ט״ז יו״ד ר״י ס״ק ד)

« ויש לחוש לדבריהם. והכי נהוג ונראה דה״ה באשה שנדרה בחלום שצריכה י׳ כמו האיש ואין הבעל יכול להפר לה ביום שמעו דדין נדר זה כמו נדוי עכ״ל ב״ח וכן נוהגין » (ש״ך יו״ד ר״י ס״ק ה)

« אלא שמו״ח ז״ל כתב דאין הבעל יכול להפר כיון דמן השמים השביעוה » (ט״ז יו״ד ר״י ס״ק ד)

6. The vocabulary of the siman

Term	Meaning
פיו ולבו שוין	Mouth and heart alike — the central condition of the siman
לבטא בשפתים	The verse from which the requirement of speech comes
לכל אשר יבטא האדם	The second verse, which lets in thought covered by speech
פת סתם	The wide word that contains the narrow one
דברים שבלב אינם דברים	The opposing principle; the Ba’h’s position and the close of seif 3 rest on it
על דעת אחרים	A vow made on another’s intention: their heart replaces his
תוך כדי דיבור	The interval for retraction, counted from the vow
שלום עליך רבי	The measure of that interval, in the Prisha and in Rambam
עשרה דידעי למקרי	The ten who know how to read, required by the second view in seif 2
לרווחא דמילתא	As a precaution — the register in which the Rashba places his requirement

7. Rules of thumb, a mnemonic, and standard pitfalls

Two threads, one intersection, one interval. Two threads: speech and intention. One intersection: what the word said and the word thought share. One interval: the time of a greeting, counted from the vow.

Rules of thumb

Thought never creates a vow; it can only narrow a word that covers it.
The other word produces nothing at all — not even on what he actually said.
Retraction is of the same order as the vow: it goes through the mouth.
A dream is not a case of doubtful vow: it is a case where neither mouth nor heart operated.
The interval for retraction is counted from the vow, never from another man’s protest.

Standard pitfalls

Thinking the first clause of seif 1 is lenient: it is neutral, and nothing takes hold either way.
Treating פת סתם as an exception: it is on the contrary the application of the second verse.
Forgetting that the rule of seif 1 is, for the Ba’h and the Shach, limited to a word that slipped out.
Taking the Rashba’s position for law: the Taz says expressly that it is a חשש.
Counting the interval from another man’s protest: the Rama, the Taz and the Shach say the opposite, against the Beit Yosef.
Counting more than twenty-one entries in the apparatus: Sefaria addresses exactly twenty-one on this siman.

The sources of this level may be consulted on Sefaria: