✦ ❖ ✦ D A A T · L E V E L 3 — S Y N T H E S I S / R E V I S I O N ✦ ❖ ✦

Siman 211 — The condition made in advance (המתנה שנדריו לא יהיו נדרים)

המתנה שנדריו לא יהיו נדרים

Four seifim, one hinge: remembering the condition at the time of the vow

שולחן ערוך יורה דעה סימן רי״א · ד׳ סעיפים
ש״ך · ט״ז · באר היטב · פתחי תשובה · נקודות הכסף · טור · בית יוסף · רמב״ם
DAAT · הרב יוסף חיים סממה

Contents

The axiom: prior annulment, and what undoes it
The three reflex questions
Master table — the four seifim clause by clause
The grid of remembrance
כל נדרי — what the siman establishes exactly
The open disputes among the commentators
The vocabulary of the siman
Rules of thumb, a mnemonic, and standard pitfalls

1. The axiom: prior annulment, and what undoes it

The axiom. A man may, by a word, prevent his future vows from taking hold. But that word remains a word, and a later word can undo it: a man who vows knowing he has protected himself withdraws his protection by that very vow — עקריה לתנאיה. The whole siman is decided between these two propositions.

« האומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר ונדר אינו נדר » (שו״ע יו״ד רי״א:א)

« אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר » (שו״ע יו״ד רי״א:ב)

Three consequences. (1) The annulment must be spoken — thought undoes nothing. (2) In the same breath it prevails; laid down long before, it works only if the man does not remember it. (3) And it never reaches a vow or oath another man imposed on him.

2. The three reflex questions

1. Who imposed the vow? Another man — seif 4 shuts the door, nothing in this siman applies. He himself — next question.

▼

2. Was the annulment spoken, and when? Only thought — void. Spoken in the same breath — the vow falls. Spoken long before — next question.

▼

3. Did he remember it while vowing? No — the vow falls. Yes, entirely — the vow stands. Yes, but without knowing its object — everything hangs on “by my first intention”.

3. Master table — the four seifim clause by clause

Seif	The clause of the Shulchan Arukh	What it decides
א	« האומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר ונדר אינו נדר » (שו״ע יו״ד רי״א:א)	A disavowal said in the same breath carries off the vow
א	« בד״א שהוציא תחילה בשפתיו לומר שלא יהא נדר » (שו״ע יו״ד רי״א:א)	Provided it left the lips
א	« אבל אם חשב כך בלבו הוי דברים שבלב ואינם מבטלים הנדר שהוציא בשפתיו » (שו״ע יו״ד רי״א:א)	Merely thought, it undoes nothing
א	« וי״א דאפילו אמר כן בלחש הוי דברים שבלב » (שו״ע יו״ד רי״א:א)	Contrary view: said in a whisper, it is still a thing of the heart
א	« הגה והא דאמרינן כל נדרי בליל יום כיפורים הוי כאילו התנו בהדיא » (רמ״א יו״ד רי״א:א)	Gloss: כל נדרי counts as an express stipulation
א	« ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם כי אם לצורך גדול (מהרי״ו סימן ב׳ » (רמ״א יו״ד רי״א:א)	Gloss: but one does not release without a sage, save for a great need
ב	« מי שהתנה ואמר כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים ונדר בתוך הזמן » (שו״ע יו״ד רי״א:ב)	A condition laid down for a period, and a vow made within it
ב	« אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר » (שו״ע יו״ד רי״א:ב)	If he remembers while vowing, the vow stands: he uprooted his condition
ב	« ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר התנאי קיים והנדר בטל » (שו״ע יו״ד רי״א:ב)	If he does not remember, the condition stands and the vow falls
ב	« ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ויש לחוש לדבריהם » (שו״ע יו״ד רי״א:ב)	Contrary view: he must recall it at once and rely on it in his heart
ג	« התנה על קצת דברים שיהא נדרו בטל בהם ואינו יודע על מה התנה אם על אכילת בשר או שתיית יין » (שו״ע יו״ד רי״א:ג)	He remembers having stipulated, without knowing about what
ג	« אם אומר בשעת הנדר על דעת ראשונה אני נודר שאם אזכור על מה שהתניתי שאלך אחר התנאי ונזכר על מה התנה התנאי קיים והנדר בטל » (שו״ע יו״ד רי״א:ג)	The formula “by my first intention” saves the condition
ג	« ואם לא אמר על דעת ראשונה אני נודר התנאי בטל והנדר קיים » (שו״ע יו״ד רי״א:ג)	Without that formula, the condition falls and the vow stands
ד	« אין דברים הללו אמורים אלא בשבועה או נדר שנשבע ונדר לעצמו » (שו״ע יו״ד רי״א:ד)	All this applies only to a vow or oath he imposed on himself
ד	« אבל מי שהשביעו חבירו או הדירו אין ביטול זה מועיל לו כלום » (שו״ע יו״ד רי״א:ד)	A vow imposed by another is untouched by this annulment

4. The grid of remembrance

The case	Ruling	Source
Disavowal spoken, then a vow, in the same breath	No vow	שו״ע יו״ד רי״א:א
… even if he remembered his condition	No vow	ש״ך יו״ד רי״א ס״ק א
Disavowal merely thought	The vow stands	שו״ע יו״ד רי״א:א
Disavowal spoken in a whisper	An open dispute	ש״ך ס״ק ב · ט״ז ס״ק ב · פתחי תשובה ס״ק א
Old condition, he does not remember it	The vow falls	שו״ע יו״ד רי״א:ב
Old condition, he remembers it and vows	The vow stands	שו״ע יו״ד רי״א:ב
… and on the יש אומרים?	He must recall it at once and rely on it	שו״ע יו״ד רי״א:ב
He remembers without knowing its object, and says the formula	The vow falls	שו״ע יו״ד רי״א:ג
The same, without the formula	The vow stands	שו״ע יו״ד רי״א:ג
A vow or oath imposed by another	The annulment avails nothing	שו״ע יו״ד רי״א:ד

5. כל נדרי — what the siman establishes exactly

« הגה והא דאמרינן כל נדרי בליל יום כיפורים הוי כאילו התנו בהדיא » (רמ״א יו״ד רי״א:א)

« ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם כי אם לצורך גדול (מהרי״ו סימן ב׳ » (רמ״א יו״ד רי״א:א)

« והא דאמרינן כו׳. הג״ה זו שייכא בסעיף ב׳ » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ג)

« וכתוב בתשו׳ מהר״מ גלאנטי סי׳ י״ח דה״ה בנזירות דינא הכי דכל נדרי מבטל הנזירות אע״פ שלא אמר נזירות הרי הוא בכלל נדרים » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ג)

« אלא בשבועה. ובשבועה בנקיטת חפץ לא אתבריר לן דמועיל כל נדרי. מהרי״ו סי״ב » (ש״ך יו״ד רי״א ס״ק ה)

Five lines, and nothing more. (1) The declaration counts as an express stipulation — so it falls under the regime of this siman. (2) We do not rest on it to permit without going before a sage, save for a great need. (3) The Shach writes that the gloss belongs to seif 2. (4) It applies to nezirut too, although the word is not there. (5) And for an oath taken while holding an object it is not established that it avails. Whatever one reads elsewhere does not come from here.

6. The open disputes among the commentators

Three, and each is named.

The Prisha’s criterion — does a condition that specifies the vow aimed at count as a condition made at the time of the vow? The Taz says no; the Nekudot HaKesef say yes; the Ba’er Hetev reports both.
The sense of בלחש — inaudible to his own ear (Ba’h, Taz) or without an audience (Shach, on the Rosh and Rabbenu Yeruḥam)? The Pitchei Teshuva reports the Levushei Serad, who rules for practice on the Ba’h’s side.
The interval of seif 2 — is it counted from the vow (Shulchan Arukh, Shach with his correction) or from the recollection (Taz reading the Raavad)? The Taz writes וצריך עיון; the Nekudot HaKesef refute him point by point.

« מקומן ניכר דלאו דוקא מתנה בשעת הנדר אלא ה״ה אם מתנ׳ בפירוש על נדר זה שאדור למחר או לאחר זמן כיון שפורט הנדר הוי כמתנה בשעת הנדר » (נקודות הכסף יו״ד רי״א)

« כן בלחש. [עבה״ט ועיין בספר לבושי שרד אות ר״ז שהביא ראיה ברורה לדברי הב״ח דלא כש״ך ומסיק כן לדינא דאם השמיע לאזניו אף שלא שמע שום אדם יש להקל » (פתחי תשובה יו״ד רי״א ס״ק א)

« אלא תוך כדי דיבור של זכירה וצריך עיון » (ט״ז יו״ד רי״א ס״ק ג)

7. The vocabulary of the siman

Term	Meaning
ביטול	Prior annulment, which prevents the vow from arising — as distinct from release
עקריה לתנאיה	He uprooted his condition: vowing while remembering it abolishes it
על דעת ראשונה אני נודר	The formula of seif 3, which preserves the benefit of the condition
בלחש	In a whisper — the word of the יש אומרים in seif 1, and the object of the dispute
בפרהסיא	In public — what the Shach requires, on the Rosh and Rabbenu Yeruḥam
דברים שבלב דמוכחי	Things of the heart that are manifest: Rabbenu Eliezer of Metz’s phrase
כל נדרי	The declaration of the night of Yom Kippur, which the Rama attaches to this siman
נדרי זירוזין	Vows of urging, the other half of the mishnah
בנקיטת חפץ	While holding an object — the Shach’s reservation at ס״ק ה
שלא ינהגו קלות ראש בנדרים	Why the gemara does not want this expounded in public

8. Rules of thumb, a mnemonic, and standard pitfalls

Say it, remember it, and to whom. Say it: the annulment goes through the mouth. Remember it: remembering the condition at the time of the vow reverses the result. To whom: none of this applies to what one owes another.

Rules of thumb

Annulling in advance is not releasing: this siman prevents, it does not undo.
A condition said in the same breath prevails, and the Shach says it prevails even over remembrance.
An old condition lives on the silence of memory: to remember it and vow is to withdraw it.
Seif 3 is no exception: it is the state in between the other two.
The gloss on כל נדרי says two things, and the second is the one that is forgotten.

Standard pitfalls

Thinking כל נדרי dispenses with a release: the gloss expressly says the contrary, save for a great need.
Reading seif 1 and seif 2 as one case: they say opposite things, and the reason is simultaneity.
Settling בלחש from the Shach alone, or from the Taz alone: the Pitchei Teshuva reports a ruling for practice, and it points one way.
Taking the Taz’s וצריך עיון for a conclusion: he does not rule, and the Nekudot HaKesef refute him.
Forgetting seif 4, which removes from the whole siman whatever was promised to somebody else.
Counting more than eighteen entries in the apparatus: Sefaria addresses exactly eighteen on this siman.

The sources of this level may be consulted on Sefaria: