נושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רי״ד (ב׳ סעיפים)
ש״ך (ח׳ ס״ק) · באר היטב (ו׳) · פתחי תשובה (ה׳) · טור · בית יוסף
הט״ז אינו מפרש סימן זה
עריכה:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בהם » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת צריך התרה » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים לא הוי כאילו קבלום בנדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« והמנהג כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד רי״ד:א)
« קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגין כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה » (שו״ע יו״ד רי״ד:ב)
« דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בהם » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת צריך התרה » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« נהגו בהן איסור. מחמת סייג וגדר ופרישות: » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק א)
« נהגו. מחמת גדר וסייג ופרישות: » (באר היטב יו״ד רי״ד ס״ק א)
« ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר״ח אב או מי״ז בתמוז ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא צריך ג׳ שיתירו לו » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« ויפתח בחרטה כו׳. כתב מהרש״ל בתשו׳ סי׳ ו׳ גבי ענין חפיפה דאין שייך לומר להתיר בחרטה אלא מה שנהגו מקצת ההמון ולא כולו » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ד)
« כדמשמע הלשון ואחרים נהגו בו איסור אבל מה שנהגו כל ישראל וקבלו עליהם א״א להתיר בכל ענין ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ד)
« בחרטה. כתב מהרש״ל בתשובה דאין שייך לומר להתיר בחרטה אלא מה שנהגו מקצת ההמון ולא כולו כדמשמע הלשון ואחרים נהגו בו איסור אבל מה שנהגו כל ישראל וקבלו עליהם א״א להתיר בכל ענין ופשוט הוא עכ״ל הש״ך: » (באר היטב יו״ד רי״ד ס״ק ג)
« אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים לא הוי כאילו קבלום בנדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« מחמת שסוברים שהם אסורים. ועכשיו נתברר שהוא מותר ומנהגן היה בטעות שנסתפקו בדבר ועכשיו שנתברר שמותר לא הוי כאילו קבלום בנדר » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ה)
« ונראה דה״ה אם היו סוברים שהוא איסור גדול ואח״כ נתברר שאין בו איסור כ״כ לא הוי נדר כדלקמן סימן רל״ב סעיף י׳ » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ה)
« ועכשיו נתברר שהוא מותר ומנהגם היה בטעות לא הוי קבלה » (באר היטב יו״ד רי״ד ס״ק ד)
« כתב הש״ך ונראה דה״ה אם היו סוברים שהוא איסור גדול ואח״כ נתברר שאין בו איסור כ״כ לא הוי נדר כדלקמן סימן רל״ב ס״י » (באר היטב יו״ד רי״ד ס״ק ד)
« ויש מי שאומר שאם טועה ונהג איסור בדבר המותר נשאל ומתירים לו בשלשה כעין התרת נדרים » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« ואם יודע שהוא מותר ונהג בו איסור אין מתירין לו אפי׳ כעין התרת נדרים דהוי כאילו קבלו על עצמו כאיסורים שאסרתן תורה שאין להם היתר לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« ודברי הר״ן בפירוש שני בדברי הירושלמי נראה שהוא כדברי הרשב״א וה״ק כל דבר שאינו יודע בו שהוא מותר וטועה בו באיסור ונשאל מתירין לו בג׳ כעין התרת נדרים » (ב״י יו״ד רי״ד)
« וכל דבר שיודע בו שמותר ונהג בו איסור ונשאל אין מתירין לו כלל ואפי׳ כעין התרת נדרים דחמור הוא מן הנדרים והשבועות דהוי כאילו קבלו על עצמו כאיסורין שאסרתן תורה שאין להם היתר לעולם » (ב״י יו״ד רי״ד)
« והמנהג כסברא הראשונה » (רמ״א יו״ד רי״ד:א)
« לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לסייג ופרישות יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה ולא לעולם » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« יאמר. עיין במג״א סימן קס״א ס״ק י״ג: » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ג)
« והרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים סייג ופרישות יאמר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר » (ב״י יו״ד רי״ד)
« וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן לעולם אלא בפעם ההוא או בפעמיים שירצה ולא לעולם » (ב״י יו״ד רי״ד)
« ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר״ח אב או מי״ז בתמוז ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא צריך ג׳ שיתירו לו » (שו״ע יו״ד רי״ד:א)
« ולאו קושיא היא דהתם לא נהגו להתענות כשאירע ברית מילה ונהגו לאכול אם כן כל המתענה אדעתא דהכי מתענה דכשאירע ברית מילה יאכל » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ב)
« אבל הכא לא אסיק אדעתי׳ דכשלא יהא בריא לא יתענה והלכך צריך התרה » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ב)
« ובזה ניחא הא דכתב הרב בא״ח סימן תקנ״א סעיף י׳ דהנוהגין שלא לאכול בשר ולשתות יין מראש חודש אב ואילך מותרים בסעודת מצוה » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ב)
« ומשמע אפילו התרה אין צריך אלא ודאי התם ה״ט משום דלא נהגו בכה״ג » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ב)
« לחזור בו. עיין בדגמ״ר שכתב דהמחבר מיירי שרוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם לכך צריך התרה אבל אם אירע לו איזה מיחוש ורוצה לאכול היום ושוב לעתיד חוזר למנהגו א״צ התרה ע״ש: » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק א)
« מחמת שאינו בריא. עש״ך ועיין בתשובת מקום שמואל סימן פ׳: » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ב)
« אבל הכא לא אסיק אדעתיה דכשלא יהא בריא לא יתענה והלכך צריך התרה » (באר היטב יו״ד רי״ד ס״ק ב)
« קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגין כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה » (שו״ע יו״ד רי״ד:ב)
« וכן הבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבים לעשות כתקנתן » (שו״ע יו״ד רי״ד:ב)
« קבלת הרבים כו׳. ע״ל סי׳ רכ״ח ס״ק פ״ב וס״ק צ״ב: » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ו)
« ועל זרעם. עיין בתשובת ר״א בן חיים סימן י״ב שכתב דאם נהגו באיזה דבר כדעת המיקל ועכשיו הסכימו לאסור הרשות בידם » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ד)
« ואין בזה משום מוציא לעז על הראשונים דלא שייך זה אלא בדבר של אישות ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ד)
« מיהו במגן אברהם סימן ל״ב סס״ק מ״ח משמע דלא כוותיה ע״ש ועיין מ״ש לקמן סימן רס״ו ס״ק י״ב בשם תשובת תפארת צבי » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ד)
« והעלה דאין הבן מחוייב להתנהג בהנהגת אביו זולת מה שהתנהג גם הבן מאז שהגדיל שהרגילוהו אבותיו ללכת בדרכיהם » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ה)
« ועל אופן זה מיירי נמי המחבר שכתב קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם דהיינו שכבר נהגו כן יושבי העיר וזרעם והוי כנדרו גם לזרעם ולהכי חייבים לעשות כתקנתן » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ה)
« משא״כ אם הבן לא התחיל להתנהג מעולם כמנהג הטוב של אביו אין הבן מחוייב להתנהג בפרישות ההוא ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד רי״ד ס״ק ה)
« ואף בדברים שהיו אסורים בהם בעירם מפני מנהגם ואין מנהג העיר שבאו לדור בה לאסור הותרו בהם אם אין דעתם לחזור » (שו״ע יו״ד רי״ד:ב)
« הותרו בהם אם אין דעתם לחזור. תימה דכאן כתב כדברי הריב״ש סי׳ צ״ט שהוציא כן מן הש״ס פ״ק דחולין (דף י״ח) גבי הא דמשני רבי זירא אין דעתו לחזור הוי » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ח)
« ובא״ח סי׳ תס״ח ס״ד העתיק המחבר דברי הרמב״ם שבסוף הל׳ יו״ט ונראה מדבריו דאפי׳ אין דעתו לחזור נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ח)
« ובין דעתו להשתקע במקום שהלך שם ובהכי מיירי שם סי׳ תקע״ד וכאן וצ״ע » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ח)
« ולענין דינא נראה כסברת הרא״ש וסיעתו דלעולם יש לו לעשות כמנהג המקום שדעתו להשתקע שם בין לקולא בין לחומרא » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ח)
« ולענין דינא נראה כסברת הרא״ש וסיעתו דלעולם יש לו לעשות כמנהג המקום שדעתו הוא להשתקע שם בין לקולא בין לחומרא » (באר היטב יו״ד רי״ד ס״ק ו)
« מיהו כ׳ הרא״ש דאם יש לחוש למחלוקת אסור בכל ענין שאין לשנות מפני המחלוקת » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ז)
« וכ״כ רבינו ירוחם נתיב ג׳ ח״ה וכ״כ הט״ו בא״ח סימן תס״ח סעיף ד׳ וכ״כ הרמב״ם סוף הלכות י״ט והוא מהש״ס דפרק מקום שנהגו » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ז)
« רק במקום שיש לחוש למחלוקת אל ישנה ממקום שהוא שם אפי׳ להקל » (ש״ך יו״ד רי״ד ס״ק ח)
« מיהו כתב הרא״ש דאם יש לחוש למחלוקת אסור בכל ענין שאין לשנות מפני המחלוקת » (באר היטב יו״ד רי״ד ס״ק ה)
« רק במקום שיש לחוש למחלוקת אל ישנה ממקום שהוא שם אפי׳ להקל » (באר היטב יו״ד רי״ד ס״ק ו)
שלוש שאלות מוקדמות, בסדר הזה. היודע היה אז שהדבר מותר? היתה דעתו, בתחילה, לנהוג כן לעולם? ובאיזה מנהג מדובר — שלו, של קהילתו, או של כל ישראל? והשלישית מכריעה את עצם אפשרות ההתרה, לדברי הש״ך בס״ק ד. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
הסעיף נותן את הדרך קודם שמתחילים, והיא בשני משפטים: אין זה נדר, ואין זה לעולם. הנאמרים בתחילה מייתרים את כל הסימן. והנאמרים אחר כך אינם מועילים בו. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
היא דוגמת הסעיף ממש, והוא מצריך שלושה. אלא שהפתחי תשובה בס״ק א מחלק בשם הדגול מרבבה בין לחזור בו לגמרי לבין להפסיק פעם אחת בדעת לשוב — ובשנייה הוא כותב א״צ התרה. והחילוק אמיתי, וצר הוא. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
הסעיף השני אוסר ״עליהם ועל זרעם״, אבל הפתחי תשובה בס״ק ה מביא מזכרון יוסף שאין הבן חייב אלא במה שנהג הוא עצמו מאז שהגדיל, שהרגילוהו אבותיו בכך — וכך יש לקרוא את הסעיף. תשובה ממקור, ושאלה אחת בכל פעם. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
הסעיף השני עוסק בזה ממש, והש״ך פותחו בתימה וסוגרו בפסק: הולכים אחר המקום שדעתו להשתקע שם, בין לקולא בין לחומרא. אבל הוא מחזיק בהסתייגות המחלוקת, והבאר היטב חוזר עליה: במקום ששינוי יעורר מריבה אין משנים, ואף להקל. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
הפתחי תשובה בס״ק ד מביא מרבי אליהו בן חיים שהרשות בידה, ואין בזה מוציא לעז על הראשונים — אלא שהוא מציין מיד שהמגן אברהם משמע דלא כוותיה, ומפנה לתשובה שלישית. שתי דעות זו מול זו בלא הכרעה: סימן הוא שאין להכריע לבד. ליישום למעשה במקרה שלך — שאל את רבך.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · Siman ר״ח · ♥ תמיכה