| א | « נדרים חלים על דבר מצוה » (שו״ע יו״ד רט״ו:א) | Vows take effect on a matter of mitzva |
| א | « כיצד אמר קונם סוכה שאני יושב לולב שאני נוטל » (שו״ע יו״ד רט״ו:א) | How so? He said: קונם — the sukkah I sit in, the lulav I take |
| א | « אסור לישב בסוכה וליטול לולב » (שו״ע יו״ד רט״ו:א) | he is forbidden to sit in the sukkah and to take the lulav |
| א | « הגה ויש אומרים שהיו מלקין אותו על שנדר לבטל המצות » (רמ״א יו״ד רט״ו:א) | Gloss: and some say that he would be flogged for having vowed to annul the mitzvot |
| א | « ומתירין לו נדרו ומקיים המצוה (מרדכי ריש שבועות שתים בשם ר״ח » (רמ״א יו״ד רט״ו:א) | and his vow is released for him, and he performs the mitzva (Mordechai, beginning of Shevuot Shtayim, in the name of Rabbenu Ḥananel) |
| א | « וי״א דאין מלקות בנדר שוא רק גבי שבועת שוא » (רמ״א יו״ד רט״ו:א) | and some say there is no flogging for a vain vow, only for a vain oath |
| א | « מרדכי מצא בשם ראבי״ה ור״ן ורא״ש בנדרים ועב״י סימן רל״ו) וכן עיקר » (רמ״א יו״ד רט״ו:א) | (Mordechai, found in the name of Raavia, the Ran and the Rosh in Nedarim, and see Beit Yosef siman 236) — and this is the main [ruling] |
| ב | « נדר להתענות זמן ידוע ואירע בו שבתות וימים טובים ור״ח » (שו״ע יו״ד רט״ו:ב) | He vowed to fast for a known period, and Shabbatot, Festival days and Rashei Ḥodashim fell within it |
| ב | « מתירין לו נדרו ופותחין לו בהם » (שו״ע יו״ד רט״ו:ב) | his vow is released for him, and they open [the door] for him with those very days |
| ב | « שאומרים לו אילו שמת על לבך שיפגעו בתוך הזמן הזה אלו הימים לא היית נודר » (שו״ע יו״ד רט״ו:ב) | for they say to him: had you borne in mind that these days would fall within this period, you would not have vowed |
| ב | « והותר כל הנדר » (שו״ע יו״ד רט״ו:ב) | and the whole vow is released |
| ג | « במה דברים אמורים שצריך התרה כשקבלו בלשון נדר שאמר קונם אכילת ימים כך וכך עלי » (שו״ע יו״ד רט״ו:ג) | In what case was it said that release is needed? Where they accepted it in the language of a vow, saying: קונם the eating of such and such days is upon me |
| ג | « אבל אם לא הוציאו אלא בלשון קבלת תענית אינו דוחה לא שבת ויו״ט וראש חודש ולא חנוכה ופורים ואינו צריך התרה » (שו״ע יו״ד רט״ו:ג) | but if he expressed it only in the language of accepting a fast, it overrides neither Shabbat nor Festival nor Rosh Ḥodesh, nor Ḥanukka and Purim — and he needs no release |
| ג | « ואפי׳ לא קבל עליו להתענות אלא בשבת ויום טוב בלבד » (שו״ע יו״ד רט״ו:ג) | and even if he accepted upon himself to fast on Shabbat and Festival only |
| ג | « ועיין בא״ח סימן תי״ח » (שו״ע יו״ד רט״ו:ג) | (and see Ora’h Ḥayim siman 418) |
| ד | « המקבל עליו בלשון נדר לצום בשבת ויו״ט חל הנדר » (שו״ע יו״ד רט״ו:ד) | One who accepts upon himself, in the language of a vow, to fast on Shabbat and Festival — the vow takes effect |
| ד | « וכן הנודר לצום יום ראשון או ב׳ כל ימיו ופגע בהם יו״ט או ערב יום כפור חייב לצום ואין צריך לומר ר״ח » (שו״ע יו״ד רט״ו:ד) | and likewise one who vows to fast on Sunday, or Monday, all his days, and a Festival or the eve of Yom Kippur falls on them: he must fast — and needless to say, Rosh Ḥodesh |
| ד | « אבל אם פגע בהם חנוכה ופורים נדרו בטל » (שו״ע יו״ד רט״ו:ד) | but if Ḥanukka and Purim fall on them, his vow is void |
| ד | « ועיין בא״ח סי׳ תק״ע דלא פסק כן » (שו״ע יו״ד רט״ו:ד) | (and see Ora’h Ḥayim siman 570, which did not rule so) |
| ה | « הא דנדרים חלים על דבר מצוה דוקא במצות עשה » (שו״ע יו״ד רט״ו:ה) | That vows take effect on a matter of mitzva — that is specifically in a positive command |
| ה | « בין שיש בה עשה גרידא בין שיש עשה בקיומה ולא תעשה בביטולה » (שו״ע יו״ד רט״ו:ה) | whether it contains a bare positive command, or a positive in its fulfilment and a prohibition in its annulment |
| ה | « ואין הפרש בזה בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא ע״י עצמו » (שו״ע יו״ד רט״ו:ה) | and there is no difference in this between a prohibition that comes of itself and one he brought upon himself |
| ה | « אבל על מצות לא תעשה דעלמא אינו חל בין בביטולו בין בקיומו » (שו״ע יו״ד רט״ו:ה) | but on an ordinary prohibition it does not take effect — neither in annulling it nor in fulfilling it |
| ה | « כיצד הרי שאמר אכילת נבילה עלי אין הנדר חל עליו » (שו״ע יו״ד רט״ו:ה) | How so? He said: eating נבילה is upon me — the vow does not take effect upon him |
| ה | « והוא הדין לאיסור הבא ע״י עצמו כגון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת דהיינו משום בל יחל דשבועה » (שו״ע יו״ד רט״ו:ה) | and the same for a prohibition he brought upon himself: e.g. he said “an oath that I shall not eat this loaf”, then went back and said “this loaf is upon me” — he is liable only once, namely for בל יחל of the oath |
| ה | « וכן אם אמר שבועה שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת דהיינו בל יחל דשבועה אבל דנזירות לא » (שו״ע יו״ד רט״ו:ה) | and likewise if he said “an oath that I shall not drink”, then said “I am hereby a nazir”, and drank: he is liable only once, for בל יחל of the oath — but not for the nezirut |
| ה | « אא״כ נשאל על השבועה שאז חל הנזירות עליו » (שו״ע יו״ד רט״ו:ה) | unless he is released from the oath — for then the nezirut takes effect upon him |
| ה | « והנדר חל על מי שנשבע שיישן או שישתה ואע״פ שיש בביטולו לא תעשה » (שו״ע יו״ד רט״ו:ה) | and the vow does take effect on one who swore that he would sleep or that he would drink — even though its annulment involves a prohibition |
| ו | « וי״א שאם נדר מדברים האסורים כגון נבילות וטריפות חל הנדר ואם אוכל מהם עובר בלא יחל » (שו״ע יו״ד רט״ו:ו) | And some say that if he vowed [to abstain] from forbidden things — such as נבילות and טריפות — the vow takes effect, and if he eats them he transgresses בל יחל |
| ו | « אבל אם התפיס בהם דבר אחר אינו נתפס שאינו דעתו אלא בעיקר האיסור דהוי ליה מתפיס בדבר האסור » (שו״ע יו״ד רט״ו:ו) | but if he attached another thing to them, it is not caught — for his intent is only the original prohibition, since he is “one who attaches to a forbidden thing” |
| ו | « אבל דבר שאסור מדרבנן ואסרו עליו בלשון נדר והתפיס בו דבר אחר נתפס בנדר ואסור » (שו״ע יו״ד רט״ו:ו) | but a thing forbidden by rabbinic law, which he forbade upon himself in the language of a vow and to which he attached another thing — that one is caught by the vow and forbidden |
| ו | « הגה הנודר או הנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח אין מצה עשירה בכלל » (רמ״א יו״ד רט״ו:ו) | Gloss: one who vows or swears not to eat מצה on the night of Pesa’h — מצה עשירה is not included |
| ו | « אבל אם נדר שלא לאכול מצה כל השנה אפשר דמצה עשירה בכלל. (ריב״ש מביאו ב״י ס״ס רל״ו » (רמ״א יו״ד רט״ו:ו) | but if he vowed not to eat מצה all year, it is possible that מצה עשירה is included (Rivash, brought by the Beit Yosef at the end of siman 236) |