Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן רט״ז (י״ב סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (כ״ז ס״ק), ט״ז (י״ג), באר היטב (י״ח), פתחי תשובה (ה׳), נקודות הכסף (א׳), בית יוסף, טור
יסוד: נדרים מ״ז ע״א · נדרים נ״ט ע״א · רמב״ם הלכות נדרים פרק ה׳
Rédaction :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« כל הנדרים הולכין אחר הלשון אם הוא לשון תורה כפי מה שיצא ממשמעותו ואם לשון בני אדם כפי מה שידברו אנשי המקום ההוא בזמן ההוא ואחר כוונת הנודרים » (טור יורה דעה רט״ז)
« לשון תורה כיצד אמר קונם פירות האלו עלי אסור בחילופיהם ובגידוליהם » (טור יורה דעה רט״ז)
« בִּנְּדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ לָשׁוֹן וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנָּדַר אוֹ נִשְׁבַּע בּוֹ » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ט׳ הלכה א)
« מיהו בתשובת ר׳ אליה מזרחי סימן נ״ב כתב דפלוגתא דר״י ור״ן לא שייך כאן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ופוק חזי מאי עמא דבר במי שקבל עליו ב׳ דיינים שאין דן יחידי מהם וכ״ש בנדון זה » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק כ״ב)
« וכתב הרא״ש פרק הנודר מן הירק דוקא להמחליף אסורים אבל לאחר מותרים וכן אם החליפם אחר מותרים להנודר » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק א)
« והר״ן אוסר בכל ענין דמשוי ליה כהקדש » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק א)
« כתב הרא״ש דוקא להמחליף אסורים אבל לאחר מותרים וכן אם החליפם אחר מותרים להנודר והר״ן אוסר בכל ענין דמשוי ליה כהקדש ומיהו היכא דלא אמר אלו כ׳ הר״ן דמותר בהחליפן אחר ע״ש » (באר היטב יו״ד רט״ז ס״ק א)
« והב״ח כתב דהרמב״ם והרא״ש וטור לא אסרי גידולי גידולין אלא בקונם מה שאני אוכל או טועם מהן לקמן סעיף ב׳ ולא כאן והכי נקטינן » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק ב)
« ולא משמע מידי בדבריהם דאי משום שכתבו כן בסיפא הא כמו שפירש הר״ן המשנה דסיפא ארישא נמי קאי כן יש ליישב דבריהם » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק ב)
« הלכך אין להקל נגד דעת הר״ן והמחבר כיון שאין חולק בדבר וגם בתוס׳ משמע כן » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק ב)
« וק״ו הוא דהרי בסיפא שאומר שאיני טועם דמותר בחילופיהן וגידוליהן בזרעו כלה אפ״ה אסור אפילו בגדולי גידוליהן באין זרעו כלה כל שכן ברישא דאסור בחלופיהן ובגידוליהן אפי׳ בזרעו כלה דיהיה אסור באין זרעו כלה אפילו בגידולי גידוליהן » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק ג)
« והב״ח כ׳ דהרמב״ם והרא״ש והטור לא אסרי גידולי גידולין אלא בקונם מה שאני אוכל או טועם מהן והכי נקטינן עכ״ל אבל הט״ז והש״ך חולקין עליו ופסקו כהמחבר » (באר היטב יו״ד רט״ז ס״ק ב)
« באשר״י פ׳ הנודר מן הירק בפסקיו כתב בזה ואפילו בחילופי חילופיהן ובב״י בשם הר״ן כתב דבחילופי חילופיהן מותר כ״כ כאן בש״ע בסמוך ותימה על ב״י שלא ראה הך דהרא״ש » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק ב)
« שגג בזה דהיאך אפשר לומר דחלופי חלופי אסורים והרי בש״ס פרק השותפין (נדרים דף מ״ו ע״ב) מוכח להדיא דשרי » (נקודות הכסף יו״ד רט״ז)
« ומה שכתוב בפסקי הרא״ש אסור בחלופיהן ובגידוליהן ובחלופי חלופיהן כו׳ טעות סופר הוא שהרי העתיק לשון המשנה ובמשנה אינו כן » (נקודות הכסף יו״ד רט״ז)
« תדע דאל״כ לא ה״ל להפסיק בגידוליהן אלא הי׳ ליה למימר אסור בחלופיהן ובחלופי חלופיהן ובגידוליהן וזה פשוט » (נקודות הכסף יו״ד רט״ז)
« כתב הט״ז דבאשר״י פ׳ הנודר מן הירק בפסקיו כתב ואפי׳ בחילופי חילופיהן אסור ותימה על הב״י שלא ראה הך דהרא״ש עכ״ל (ובנה״כ השיג עליו וכתב דט״ס הוא בפסק הרא״ש ע״ש » (באר היטב יו״ד רט״ז ס״ק ג)
« וְלָמָּה לֹא יִבָּטֵל הָעִקָּר הָאָסוּר בַּגִּדּוּלִין שֶׁרַבּוּ עָלָיו. שֶׁהֲרֵי הֵן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל בְּרֹב » (רמב״ם הלכות נדרים פרק ה׳ הלכה ט״ו)
« אָמַר רַבִּי אַבָּא: שָׁאנֵי קוֹנָמוֹת, הוֹאִיל וְאִי בָּעֵי מִתְּשִׁיל עֲלַיְיהוּ — הָווּ לְהוּ כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, וְאֵין בָּטֵיל בָּרוֹב » (נדרים נ״ט ע״א)
« אבל הגידולים עצמן אסורים וכב״י בשם הרמב״ם פ״ה ולמה לא יבטל איסור בגידולים שרבו עליהן שהוא דבר שיש לו מתירין ואינו בטל ברוב » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק ג)
« וא״ל יבטל האיסור בגידולין שרבו עליו שהרי הוא דבר שיש לו מתירין שהרי יש לנדר התרה בפתח או חרטה וכל שיש לו מתירין לא בטיל ברוב » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק ו)
« והרי זה נכון באומר קונם עלי דבידו להתיר אבל באומר קונם על פלוני דאין ביד פלוני להתיר מהראוי דגם גידולים עצמן מותרין דעתה אינו דשיל״מ » (פתחי תשובה יו״ד רט״ז ס״ק א)
« כלומר של איש פלוני אבל אם אמר פירות של מין פלוני כלומר קונם תאנים או ענבים עלי כיון שלא פרט ואסר עליו כל המין לא עשאם עליו כהקדש שלא נתכוין אלא מאכילת אותו המין ומ״ה לא מיתסר בחילופיהן ובגידוליהן » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק ד)
« כלומר של איש פלוני אבל אם אמר פירות של מין פלוני כגון קונם תאנים או ענבים עלי כיון שאסר עליו כל המין לא עשאם עליו הקדש שלא נתכוין אלא מאכילת אותו המין ומ״ה לא מיתסר בחילופיהן ובגידוליהן כן הוא בר״ן ודלא כהלבוש עכ״ל הש״ך » (באר היטב יו״ד רט״ז ס״ק ד)
« והך גידולין שכתב בסוף הוא שלא בדקדוק דהא על כל פנים אסור בגידוליהן דהא פירות אותו מין הם והוא אסר כל המין עליו אלא בחילופין לבד יש חילוק » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק ג)
« דבעיא היא בגמרא אם אסור בחילופיהן אם יכול לאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו כיון שאין יכול לאסור פירות חבירו על חבירו מה שאין כן באם הוא אוסר על עצמו שכן יכול לאסור גם פירות חבירו על עצמו א״ד חילופיהן וגידוליהן לא שנא הוא לא שנא חבירו ואזלינן לחומרא » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק ז)
« בכל אופן שנתבאר כמו שאסר על עצמו » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק ז)
« שטען ע״ז דהא אחד מן האופנים שנתבאר הוא דבאמר פירות אלו עלי אם הוא דבר שזרעו כלה גידולי גידולין מותרין אבל הגדולים עצמן אסורים » (פתחי תשובה יו״ד רט״ז ס״ק א)
« אלא דקשה לי כיון שיש כאן ב׳ לשונות הסותרים זה את זה דמלשון ממעשה ידיך הוה כאומר האלו דהא מטעם זה אסור בחילופיהן וגידוליהן » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק ח)
« בשלמא להר״ן לק״מ דס״ל לישנא בתרא עיקר בין לקולא בין לחומרא כמ״ש ב״י בשמו » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק ח)
« ונ״ל דהטור ס״ל דאין שייך לומר דאזלינן לחומרא אלא במקום שאפשר להיות לשון אחד בלא חבירו דהיינו באומר ביתך זה דהיה אפשר לומר בית זה או להיפך לביתך לחוד ע״כ לא ידעינן הי מינייהו עיקר משא״כ באומר שאני אוכל ממעשה ידיך הוי לשון שאני אוכל עיקר לפי סידור דבריו » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק ח)
« דמספקא לן אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון הלכך יש להחמיר כשתי הלשונות » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק ט״ו)
« דלביתך לשון ראשון דייקא ולא זה » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק ט״ז)
« דזה דייקא ולא ביתך » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק י״ז)
« דיש לנו ספק אם ניזול בתר לישנא דלביתך ויהיה מותר במכירה ואסור בנפל או ניזול בתר זה ויהיה איפכא ואזלינן לחומרא ואסרינן בשניהם » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק ט)
« דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או אחרון הלכך יש להחמיר כשתי הלשונות והיש מי שמתיר וכו׳ ס״ל דלביתך ל׳ ראשון דייקא ולא זה והיש מי שאוסר כו׳ ס״ל דלישנא בתרא דהוא זה עיקר ט״ז וש״ך » (באר היטב יו״ד רט״ז ס״ק י״א)
« ותמה ב״י על הסיפא דמותר ממ״נ אי מיירי בלא פירש בחיי ובמותי הא אפילו אומר בית זה מותר לפי דעת הרא״ש ואי בפירש למה יהיה מותר » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק י)
« הוא משום דאין אדם משים אל לבו לאסור ביתו אחר מותו דלא קפיד אינש מסתמא אלא שלא יראה שונאו בביתו » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק י)
« אבל אחר מכירה ודאי אסור אפילו בלא פירש לאחר מכירתי דחד טעמא הוא שלא יראה שונאו נהנה מבית זה » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק י)
« אבל להלכה כבר פסק הש״ע שא״צ כאן לומר בחיי ובמותי ומש״ה לא הזכירו אלא כל שאומר בית זה אסור אפי׳ מת או מכרו דכיון דאמר זה אסרו לעולם » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק י)
« משמע אע״פ שלא אמר בחיי ובמותי אסור ונראה דאם נפל וחזר ובנאו מותר כדלעיל סעיף ה » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק י״ח)
« תימה דאמאי כתב סתם דמותרת לו כו׳ הא למ״ד לעיל סעיף ו׳ דמספקא לן אי תפיס ל׳ ראשון או אחרון אסור וכ״ש למ״ד תפוס לשון אחרון » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק כ״ד)
« וכן כתב בעט״ז דאם אמר ככרי זה או ביתי זה דינו כמו גבי האומר ביתך זה בסעיף ו׳ שתופסין בו חומרות בו הלשונות עכ״ל וצ״ע » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק כ״ד)
« גם בבית יוסף כתב שכן מצא הגירסא בטור אבל בטורים ישנים לא כתב אלא ככרי ולא זה וכן הוא בהדיא באשר״י בפירוש שלו בנדרים » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק י״ב)
« וכן עיקר דעיקר הטעם כאן דמותר במת ונפלו לו בירושה הוא מטעם שלא אמר זה דאלו אמר ככרי זה הוה דינו כמו לבית זה דבסעיף ז » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק י״ב)
« כתב הש״ך תימא דאמאי כתב סתם דמותרת הא לעיל ס״ו מספקא לן אי תפוס ל׳ ראשון או אחרון א״כ אם אמר זה יהיה אסור לעולם וצ״ע ובט״ז כ׳ שבטורים ישנים לא כתב אלא ככרי ולא זה וכן הוא בהדיא באשר״י וכן עיקר דאלו אמר ככרי זה הוה דינו כמו לבית זה בס״ז עכ״ל » (באר היטב יו״ד רט״ז ס״ק ט״ז)
« בתשובת רשב״א הביאו ב״י סי׳ רכ״ח מביא ראייה לזה מדקי״ל פרק השואל כרבי יונתן דאמר אביו ואמו קלל משמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו כדרך שפרט בשור וחמור » (ט״ז יו״ד רט״ז ס״ק י״א)
« לאו דוקא דה״ה שניהם חיים יכול לעשות ברשות אחד מהן כיון דטעמא הוא דקי״ל בפלוגתא דר״י ורבי נתן כרבי נתן שמשמע אפי׳ אחד מהם וכן משמע להדיא לקמן סימן רכ״ח סעיף מ » (ש״ך יו״ד רט״ז ס״ק כ״ב)
« כתב הש״ך לפ״ז לאו דוקא מת אחד מהם דה״ה שניהם חיים יכול לעשות ברשות אחד מהם (כיון דטעמא הוא דקיי״ל כרבי יונתן עד שיאמר יחדיו וכ״מ לקמן סי׳ רכ״ח סעיף מ׳ ובתשובת הרא״ם כתב שצריך דוקא רשות שניהם » (באר היטב יו״ד רט״ז ס״ק י״ד)
« שכתב דהיכא שהוא להקל כגון שנשבע שלא יעשה זאת וזאת או שלא יאכל זאת וזאת אין לסמוך על הרא״מ בזה להקל ואסור אפילו באחד מהם » (פתחי תשובה יו״ד רט״ז ס״ק ב)
« עיין מה שהקשה על זה בסוף ספר מהר״מ ברבי מדלעיל סימן כ״ח ועיין בתשובת אא״ז פנים מאירות ח״ב סימן קי״ז » (פתחי תשובה יו״ד רט״ז ס״ק ג)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · סימן רט״ז · ♥ Soutenir